השבר הסורי-אפריקאי כסמל לשבר הכלכלי-חברתי-פוליטי בישראל: "יקיצת נשיקה" מאת דב בהט

  

  ירון אביטוב סוקר ספר חדש המשתייך לז'אנר חדש במדף הספרים הישראלי  נדיר עד כה אך שצובר תאוצה במהירות :הרומן הפוליטי העוסק בנבכי הפוליטיקה הישראלית.   

דב בהט, יציקת נשיקה, טוטם, 213 עמ'  

תקציר הספר : 

הרומן החדש של  פרופ' דב בהט, מדען ישראלי בעל שם עולמי, מצייר תמונה סאטירית, מרתקת, אמיצה ומפוכחת של פנים שונות בחברה הישראלית: אהבה תמימה וצובטת של זוג צעיר, הנאבק בקשיי הקיום המייאשים, ויחסי הון-שלטון-תקשורת, בד בבד עם הצורך להסתגל לטכנולוגיה מודרנית ועתידנית, הפולשת כמעט לכל היבט בחיי היומיום שלנו והופכת אותם לסוריאליסטיים. יקיצת נשיקהמעיר את הקורא, מטלטל אותו, מזמין אותו לחצות את גבולות הפנטזיה ומעורר בו געגוע לתום ולפשטות של פעם.   ראש הממשלה, יורם מלך, ורעייתו רחל'ה ניצבים בראש הצמרת הפוליטית בישראל, על עוצמתה הכלכלית, המדינית והחברתית. מנגד – יעל וגידי, זוג צעיר ממעמד הביניים החבוט, אשר מנסה לפלס את דרכו בסבך קשיי הקיום היומיומיים, ההולכים ומכבידים עליהם.הרומן מלווה את שני הזוגות בהתמודדותם עם האתגרים בחייהם השונים בתכלית, ובאמצעות סיפורם האישי מחדד את המציאות ההזויה של החברה הישראלית. 

 השבר הסורי-אפריקאי כסמל  לשבר הכלכלי-חברתי-פוליטי בישראל: 

ירון אביטוב  

ב"יקיצת נשיקה" הופך דב בהט, גיאולוג בעל שם עולמי, את השבר הסורי-אפריקאי לסימבול לשבר הכלכלי-חברתי-פוליטי בישראל, ואת הסדקים בעטיפת קרום כדור הארץ לסדקים שקשה לאחותם בעתידנו. הווה אומר, החור באוזון הוא משל לא רק למצבו של האקלים אלא גם של האקלים הפוליטי, החברתי והאישי של ישראל, ובהט רומז לנו בעצם שכולנו עלולים להישאב החוצה דרך החור הזה אל גלקסיות אחרות. ואולי גם שם לא מובטח לנו עתיד טוב יותר. לא רק השבר והסדקים מהווים סמלים מרכזיים ברומן אלא גם הים והטביעה. שני הגיבורים המרכזיים של "יקיצת נשיקה", לפחות ברובד האישי של הרומן, גידי כהן וחברתו יעל, כמעט וטובעים בתחילתו בים, אולם בהמשך הם טובעים במציאות הכלכלית הקשה, ואחד מהם, גידי, כמעט וטובע גם בים של תככים פוליטיים של עסקנים הרוצים להקריב אותו על מזבח מזימות ההישרדות של ראש הממשלה. 

 סמל נוסף ברומן הוא ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם, שהוא גם הנמוך ביותר שאליו מגיעים הגיבורים, בתחום האישי והפוליטי. ים המלח, ובמיוחד המלון "חלומות אהבה", שחלק משמעותי מהרומן מתרחש בין כתליו ובסביבתו, מתואר כאן כמעין סדום ועמורה. בית המלון הוא בית הבושת הכי אקסקלוסיבי בעולם, שאליו מגיעים לקוחות החושקים בתרגילי פסיכותרפיה סקסואלית, והוא גם המקום שבו חוגג ראש הממשלה החדש את בחירתו, ושם גם מסתיימת למעשה הדמוקרטיה הישראלית והופכת לעריצות מחשבתית וטכנולוגית. בים המלח גם נרקחות מזימות אפלות, ואחת מהדמויות ברומן אף מתה בנסיבות מסתוריות, היכולות להתפרש כרצח שבוצע על -ידי המולטי-מיליונר שמימן את מסע הבחירות של ראש הממשלה. 

 מאידך, המלון "חלומות אהבה" הוא גם המקום שמעניק הזדמנויות תעסוקה לגיבורים המובטלים, שבעיר הגדולה מתקשים למצוא פרנסה. וכאשר הגיבורים הללו מפוטרים מהמלון, הם נשארים למעשה חסרי עבודה וחסרי כול. בישראל העתידנית של בהט לא תל אביב וירושלים הן אפוא המרכז, אלא ים המלח והמליחות הכבדה שלו המותירה טעם מאוד מלוח גם באשר לעתיד המדינה. 

 הרומן מתזז בין הרובד הפוליטי לרובד האישי, בין הווה לעתיד, והוא מהווה ייצוג של כמה סוגות ספרותיות בעת ובעונה אחת: ריאליזם, סאטירה, אלגוריה, פנטסיה ואף אלמנטים מספרות המדע הבדיוני. נקודת ההשקה בין האישי לפוליטי אינה יוצרת התכה, אלא סוג של שבר נוסף והתבקעות שמובילה להיפרדות. 

 ספרו של בהט בנוי כמו הלוחות הטקטוניים של כדור הארץ. כשהם שומרים על מרחק ביטחון זה מזה, הרומן מתנהל לכאורה בדרך המלך, כשמו של ראש הממשלה, ד"ר יורם מלך, אבל במצב של התנגשות, מתרחשת רעידת האדמה הפוליטית שהכול מחכים לה, ובמיוחד הגיבורה יעל, המאבדת במרוצת העלילה את בתולי תמימותה והופכת למעשה כמו כולם. יעל חיה בחרדות קיומיות מפני טביעה חוזרת והתפרצות רעידת אדמה גדולה שתכרית את הכול. בשעה שהיא ואהובה גידי עובדים במלון פוקדים אותה סיוטים שהלוחות הטקטוניים מתנגשים ומוחצים אותה. אבל החרדות הללו הן רק הקרנה של האיום החברתי-פוליטי הנשקף לעתידם של אזרחי ישראל. במקום רעידת אדמה פיזית אחת גדולה, פוקדים למעשה את יעל רעידות אדמה נפשיות קטנות ומצטברות. 

 הרומן מציג שני מודלים של זוגות וזוגיות. המודל האישי: שני צעירים יפיופיים ותמימים, גידי ויעל, ולעומתם במודל הציבורי, הזוג הבוגר, ראש הממשלה ורעייתו, שאינם בוחלים בשום אמצעי כדי להתבצר בשלטון. בני הזוג הבוגרים מכירים רק את שפת הכוחנות והעריצות השלטונית, וכשהם יתקלו בזוג צעיר ותמים כמו גידי ויעל הם לא יהססו להשתמש בהם למטרותיהם, ולאחר מכן להשליכם לכלבים. 

 תקציר העלילה: יעל וגידי נפגשים בחוף הים ומצליבים מבטים. היא נכנסת לשחות, הים מתגעש פתאום והוא שוחה אחריה כדי להצילה. המציל האישי שלה כמעט וטובע בעצמו. מי יציל את המציל? לתפקיד נבחר אחיו הבכור של גידי, יואב, העובד כמציל בחוף. גם דמות המציל ברומן היא לגמרי סימבולית כמו דמויות רבות אחרות, והוא משמש כמעין המציל הלאומי. בעוד שני הגיבורים הצעירים, הטובעת והמציל האישי שלה, הופכים לחומר ביד היוצר של מפלגת השלטון, המסדרת להם עבודה בבית המלון, אבל מנסה להשתלט על אישיותם. מאידך, האיש שהצילם מטביעה, האח יואב, הופך לדובר האופוזיציה והוא זה שיציל לבסוף את אחיו הצעיר מהמזימה האורווליאנית שרוקחים לו. כיוון שכאמור מדובר ברומן סימבולי, שכל סמל בו הוא בעל משמעות ברורה, האם בהט רוצה לומר לנו שהאופוזיציה היא זו שתציל את ישראל מטביעה? 

 במישור הציבורי ניצבת ישראל לפני מערכת בחירות הרת גורל. המועמד המוביל לזכייה הוא ד"ר יורם מלך, נכה צה"ל (גידם שאיבד את ידו במלחמת לבנון), שבא מתחום המדע ורוצה לשנות את הפוליטיקה הישראלית, כביכול לטובה, מבפנים. מלך נבחר למשרתו בזכות היותו תוצר של מסע יחסי ציבור שמאחוריו מסתתר בלון ריק. למעשה, מלך הוא תוצר מובהק של האמריקניזציה בחברה הישראלית: הוא מבטיח לבוחרים הרים וגבעות של "דמוקרטיה חדשה" ושוויון, אבל לאחר היבחרו מתרחק מיד מכל מה שהבטיח ובמקום דמוקרטיה חדשה הוא מטפח גינוני מלכות היאים לשמו ומנהיג בארץ דיקטטורה ברוח האח הגדול. הרודנות הזו מושתתת באמצעות טכנולוגיה חדשה המאפשרת מעקב צמוד אחרי אויבים מבית ומחוץ. 

 עם זכייתו, מאמץ ד"ר מלך גינוני מלכות ואשתו הבחשנית הופכת לצלע השנייה בזוג המלכותי המסוכן. המלך, בעל הדוקטרינה התאצ'ריסטית שפוגעת במעמד הביניים ובשכבות החלשות, נתמך כלכלית על ידי מיליארדר שהוא איל הימורים מפוקפק, זוכה ליועץ בחירות אמריקני צמוד, כותב ספר שנועד להאדיר את שמו, ונעזר בשטיקים יחצ"ניים שהם בעיניו חזות הכול. הוא מאמץ דפוסים אמריקניים ומשתף פעולה עם ארה"ב אך בהמשך מגיע איתם לעימות חזיתי. אם כל הדוגמאות הללו מזכירות לכם ראש ממשלה ישראלי מכהן, אין זה מקרי. בהט כתב רומן עתידני המתרחש למעשה בחלקו בהווה. הוא שואב חומרים לא מעטים מהמציאות הישראלית של השנים האחרונות (מחאה חברתית חריפה ומשבר כלכלי) ומעצב אותם בדרך ספרותית משלו שמעצימה את האיום. 

 הרומן של בהט צמוד לכאורה למציאות, אבל באספקט אחד חשוב הוא מתעלם ממנה. הוא לא מתייחס למשל לבעיה הפלסטינית, וגם האיום האיראני אינו קיים בכלל, אולי מכיוון שהאיומים הגיאולוגיים והאקלימיים האחרים חמורים בעיני המחבר פי כמה. 

 עד מהרה מתברר שהמלך הוא עירום. באמצעות טכנולוגיות ישראליות-אמריקניות, מפתח המשטר החדש מכשיר אינטליגנטי מיוחד המאפשר לעקוב ולצותת לאויבים מבית ומחוץ. המפתח להבנת הרומן הוא ה"מפתחון", אותו מכשיר מעקב, וכן כמוסת האגו-שוט, שהיא מעין הפרוזאק של האליטה, העוזרת לראש הממשלה לייצב את האגו שלו. מינון גבוה והוא מסודר, מינון נמוך והוא סובל ממיגרנות קשות. חשיפת הסוד שראש הממשלה שולט בבני עמו באמצעות כמוסות לא חוקיות מזעזע את אושיות שלטונו והדרך שלו להתרסקות קרובה מתמיד. אבל בזכות ערמה של תכסיסים מכוערים הוא מצליח להישאר בשלטון, כפי שאוהבים תמיד רודנים מסוגו בכל רחבי העולם, המכריזים מן השפה אל החוץ שהם נשארים לטובת בני עמם, אולם פועלים למעשה למען טובתם האישית בלבד. 

 גידי ויעל הם בעיני דמויות ייצוגיות: שניהם צעירים ויפים ובעלי כישורים מגוונים, אך המציאות הכלכלית מונעת מהם להגשים את עצמם. משום כך, עליהם למכור את נשמותיהם כעבדים נרצעים למפיסטו: גידי למקום עבודתו ולשליט שרוצה להשתמש בו למטרותיו הנלוזות; ואילו יעל, שלא רוצה להיות חלק מהמשחק הפוליטי והחברתי, למחזר קשיש זר המציע למעשה להיות התומך הנדיב שלה. יעל עוברת תהליך של התפכחות מוחלטת מהכול: גם מהאהבה, שהולכת ומתפוגגת במציאות הטובענית, וגם מהשלטון המתעתע, והיא מחליטה לעקור ללונדון, שם ברצונה להגשים את חלומה ולהיות זמרת. אלא שהמעבר הופך אותה לתלויה בתומך נדיב קשיש, והיא מבינה למעשה שאין מתנות חינם. העובדה שהקשיש מזכיר לה את סבא שלה לא מחלצת אותה מהתלות של כל הדמויות ברומן במשולש הברמודה המסוכן של הון, שלטון, תקשורת. 

 המקרה של גידי הוא טיפוסי אף יותר לתלות הזו. גידי שכמעט וטבע בתחילת הרומן הוא דוגמא ל"קול צף" טיפוסי, למה שכינה רוברט מוסיל "האיש ללא תכונות". גידי הופך גיבור לשעה, המשטר משתמש בו, אבל לאחר מכן כשתפקידו תם, הוא נזרק ממקום עבודתו. הוא מצטרף באורח מקרה להפגנות המחאה ההמוניות נגד ראש הממשלה (הסיסמאות מאוד דומות להפגנות המחאה של שדרות רוטשילד והמפגינים טוענים שראש הממשלה מוליך את ישראל לפשיטת רגל דמוקרטית וכלכלית ולשלטון של סתימת פיות), והתקשורת שוב הופכת אותו לגיבור בכל כורחו. בהמשך, לא היה חסר הרבה שהתקשורת שבנתה אותו תצליח להרוס אותו. 

 לא רק גידי הוא מריונטה. כל הדמויות האחרות ברומן, מיועצת הסתרים החשקנית של ראש הממשלה המכהן, ועד הכוורת המזמזמת סביבו הם מריונטות. למעשה, גם המלך בכבודו ובעצמו, יורם מלך, הגם שהוא מאמין שהוא חולש על כולם בזכות צבא התככנים והלחשנים שלו, ובעיקר בזכות ה"מפתחון", הוא לא יותר מאשר מריונטה. הוא נשלט בידי האמריקאים ונשלט בידי אשתו הבחשנית ונשלט בידי צוות עוזריו הנכלוליים, ונשלט בעיקר בידי כמוסת האגו שוט, שלה הוא מכור. הוא פיתח בה תלות גדולה כזו, שאם מישהו ייטול ממנו את הצעצוע שלו, הוא יישאר מרוקן כמו רכבת חשמלית שתנותק מהזרם. 

 "יקיצת נשיקה" יעורר מחשבה ודאגה אצל הקורא, כיוון שכאמור אין הוא מתרחש לכאורה בעתיד הרחוק כמו ספרי המדע הבדיוני, אלא מדובר בעתיד המתרחש ממש מעבר לפינה. בגיל מבוגר יחסית, מצליח בהט להוכיח שהוא לא רק גיאולוג טוב אלא גם סופר בעל איכויות היודע להפגיש בצורה אמינה בין ה"אנחנו" ל"אני", בין האישי לציבורי וללוות את המפגש הזה במסרים שאי אפשר לטעות בהם ובנגיעות ספרותיות יפות המעידות שאילו התפנה קצת קודם ממשלח ידו העיקרי, אולי היה  צומח לנו סופר משמעותי על המדף הרבה קודם לכן. 

ראו גם : 

סרטון פרסומי על "יקיצת נשיקה" 

גבריאל מוקד על הספר  

 

דב בהט מחבר "יקיצת נשיקה"  

אודות ירון אביטוב

ירון אביטוב הוא סופר, מבקר ספרות, עורך אנתולוגיות, יוצר של סרטי תעודה ומדריך טיולים. בשפה העברית פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי" ו"הסתכלות". כמו כן ערך שש אנתולוגיות בשפה העברית, רובן בצוותא עם רן יגיל. בספרדית ראו אור שישה מספריו, בהם האנתולוגיות "הציפורים לא מזמרות באושוויץ" ו"ספר השלום", שהוצגו ביריד הספרות הבינלאומי השני בגודלו בעולם, גוודלחארה מקסיקו, דצמבר 2013. אביטוב נכלל במשלחת הסופרים הישראלית ליריד, שבו ישראל היתה אורחת הכבוד, והשתתף כסופר אורח בירידי ספרות נוספים ברחבי אמריקה הלטינית. זכה בשישה פרסים ספרותיים, בהם פרס ראש הממשלה לספרות (2005), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1993), פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה (1994) ופרס "שגריר הספרות העברית באמריקה הלטינית" (2012) בזכות מפעל האנתולוגיות הישראליות שלו בשפה הספרדית. אביטוב ביים גם חמישה סרטי תעודה, ובהם הסרט "אמריקה לדינה", העוסק בתולדות האנוסים במרכז ובדרום אמריקה, סרט דובר ספרדית שהוצג במדינות רבות באמל"ט והשתתף בין השאר בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים במיאמי (2012) ובפסטיבל הסרטים הישראלי בגוודלחארה (דצמבר, 2013). סרטו החדש "הפינה האחרונה", העוסק בתולדותיהם של כמה מבכירי הספרות האקוודורית והלטינית, הוצג בהצגת בכורה בפסטיבל קולנוע באקוודור, דצמבר 2013.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים , , . קישור קבוע.

4 תגובות על השבר הסורי-אפריקאי כסמל לשבר הכלכלי-חברתי-פוליטי בישראל: "יקיצת נשיקה" מאת דב בהט

  1. מאת אלי אשד:‏

    לא קראתי את הספר אבל יש לי בעיה מהתיאור שלו להגדירו כ"רומן עתידני".וזאת מאחר שיותר מידי ברור שדמות ראש הממשלה המתואר ואישתו מבוססים ישירות על ראש הממשלה הנוכחי ,בנימין נתניהו ואישתו. דהיינו הספר שהוא כנראה בהחלט עונה על ההגדרה "סטירה " מתאר את ההווה המיידי ולא עתיד כל שהוא.
    הוא היה עתידני אם היה מתאר את ראש הממשלה כ" עולה וותיק מרוסיה" ( דהיינו וריאציה של ליברמן ) או איש תקשורת בכיר וסופר מוכר ( ואריאציה על לפיד ) או איש היי טק שהפך למנהיג מפלגה דתית ( ואריאציה על בנט) או עיתונאית נזעמת בעבר שהפכה למנהיגת מפלגה גדולה ( וריאציה על שלי יחימוביץ') או איש שב"כ לשעבר ( ואריאציה על יובל דיסקין ) או חבר כנסת ימני קיצוני ששואף להקים את בית המקדש על הר הבית , וכך הלאה.

    • מאת yaron avitov:‏

      Dear Eli
      I guess that better to read first the book before reacting.
      I didn´t wrote in the article
      רומן עתידני
      But
      ישראל העתידנית
      Some parts of the book are for sure
      רומ ן עתידני
      But I agree with you that the politic aspect is more present than future. But read again what I wrote in the article
      מדובר
      בעתיד
      המתרחש
      ממש
      מעבר
      לפינה

      • מאת אלי אשד:‏

        הרומן הוא אכן "עתידני" מאחר שמתואר בו שימוש בטכנולוגיות שלמיטב ידיעתנו לפחות לא משתמשים בהם בקנה מידה נרחב בישראל של שנת 2013 בניגוד למתואר ברומן.
        עם היה מתואר רק ראש הממשלה הבדיוני המבוסס על נתניהו ואישתו המבוססת על שרה נתניהו הרי לא היה בו שום דבר עתידני.אלא אם כן היה מתואר בו שינוי גיאו פוליטי כלשהו שעדיין לא מתקיים בשנת 2013 כמו השגת שלום עם הפלסטינאים או פריצת מלחמה נוספת עם הערבים ,השיעים ואו הסונים.

    • מאת לילי פרי:‏

      זה יפה מה שכתבת, אלי
      זה מפתה ללכת אחריך
      אבל זה לא יכול להיות בספר הזה, בספר אחר,
      ואם תקרא, אני בטוחה שתסכים איתי בעניין הספר האחר,
      תודה על המקום והכבוד, לילי פרי, עורכת

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*