יאניס ריטסוס (1990-1909) נולד בכפר מוֹנֶמְוָאסְיִה שביוון למשפחה עשירה ומרובת אדמות. עקב מיתות אחיו ואמו בשחפת שפקדה את הכפר ב-1919-1921, לקה אביו בנפשו ואיבד את כל הונו. יאניס נאלץ להפסיק לימודיו בתיכון בשל העוני, עבר לאתונה בעודו נער ועבד כפקיד במשרד עורכי דין וכספרן. ב-1927 חלה אף הוא בשחפת והחלים לאחר ארבע שנות אישפוז. עם שחרורו היה לרקדן, שחקן תיאטרון ופנטומימאי, ובהמשך מגיהה באחד מבתי ההוצאה לאור. ב-1934 עקב מהומות הדמים ביוון כתב את יצירתו הידועה “אפיטאפיוס” הכוללת עשרים הימנונים דרמטיים המנציחים את הרג שלושים פועלי טבק ופציעת כ-300 מהם. ב-1961 הלחין מיקיס תיאודוראקיס את ההימנונים, שאומצו על ידי השמאל ביוון, ומשם דרך כוכבו של ריטסוס אל הפירסום העולמי. ריטסוס נכלא לא פעם בתקופת הממשל הצבאי בגין דעותיו ושיריו, אולם לאחר סילוק המשטר ב-1974, קיבל דוקטרט כבוד מאוניברסיטת סלוניקי בנימוק “היותו מתעלה מזה ארבעים שנה כיסוד לקול האומה היוונית”, זכה בפרס שירה יווני והוגשה מועמדותו לפרס נובל.

– פ-ד בנאי

דברי תאווה

I
שֵׁנָה תַּאֲוָנִית אַחַר מִשְׁכָּב. סְדִינִים רְטֻבִּים
מִשְׁתַּלְשְׁלִים מֵהַמִּטָּה עַד לָרִצְפָּה. שׁוֹמֵעַ בִּשְׁנָתִי
אֶת הַנָּהָר הָאַדִּיר. בְּקֶצֶב מְהַסֵּס. גִּזְעֵי הָעֵצִים הָעֲנָקִיִּים
מַחְלִיקִים עִמּוֹ. בְּעַנְפֵיהֶם אֶלֶף צִפּוֹרִים
רוֹבְצוֹת בְּשֶׁקֶט, נוֹדְדוֹת עִם שִׁיר אֲרֹךְ
מִמַּיִם וַעֲלֵי עֵצִים, שֶׁהַכּוֹכָבִים חוֹתְכִים. אַעֲבִיר
יָדִי קַלּוֹת לְתַחְתִּית צַוָּארֵךְ, חוֹשֵׁשׁ
לְשַׁתֵּק אֶת שִׁירַת הַצִּפּוֹרִים בִּשְׁנָתֵךְ. מָחָר בְּעֶשֶׂר
כַּאֲשֶׁר תִּפְתְּחִי אֶת כַּנְפֵי-הַחַלּוֹן
וְתִתְפָּרֵץ הַשֶּׁמֶשׁ בְּעָצְמָה בַּחֲדָרִים
תֵּרָאֶה הַנְּשִׁיכָה שֶׁעַל שְׂפָתֵךְ הַתַּחְתּוֹנָה
בְּיֶתֶר בֵּרוּר בַּמַּרְאָה.
וְהַבַּיִת יַהֲפֹךְ לְאָדֹם זוֹהֵר, הַכֹּל מְנֻקָּד
בִּפְלוּמוֹת זָהָב וּבָתֵּי שִׁיר רְחוֹקִים שֶׁלֹּא הֻשְׁלְמוּ.

II
חָזַרְתְּ מֵהַשּׁוּק צוֹחֶקֶת, נוֹשֵׂאת
לֶחֶם, פֵּרוֹת, וְזֵר פְּרָחִים גָּדוֹל. פַּעַם נוֹסֶפֶת אֲנִי אוֹמֵר לָךְ:
אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת הָרֵיחַ. אֵיזֶה צוֹרֵךְ יֵשׁ לָךְ בְּכָל הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה?
אֵיזֶה מֵהֶם זָרַק אֵלַיִךְ הַמּוֹכֵר? אוּלַי דְּיוֹקָנֵךְ נִשְׁאַר בְּמַּרְאֲתוֹ.
זָרוּת מוּאֶרֶת בְּכֶתֶם כָּחֹל מֵעַל סַנְטֵרֵךְ. אֲנִי לֹא אוֹהֵב פְּרָחִים.
עַל חָזֵךְ מִשְׂתָּרֵעַ נִצָּן בְּגֹדֶל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. טוֹב וּבְכֵן, שְׁבִי מוּלִי,
רוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל אֶל מוֹרַד בִּרְכָּיִךְ לְיָדִי, לְיָדִי כַּאֲשֶׁר אֶכָּנֵס
עַד רֶדֶת הַלַּיְלָה, בִּגְנֵבָה, וְיִתְיַצֵּב כַּהֹגֶן הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית,
מֻקְסָם מֵעַל מִטָּתֵנוּ, יְרֵחַ לֵיל שַׁבָּת עִם כִּנּוֹר, חָלִיל וְסַנְטוּר.

III
אֲנִי עֲדַיִן שׁוֹכֵב. שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ מְצַחְצַחַת שִׁנַּיִךְ בָּאַמְבַּטְיָה.
יֵשׁ נְהָרוֹת בָּרַעַשׁ הַזֶּה, עֵצִים, הַר עִם כְּנֵסִיָּה לְבָנָה
וְעֵדֶר צֹאן רוֹעֵשׁ (אֲנִי שׁוֹמֵעַ פַּעֲמוֹנִים), שְׁנֵי סוּסִים אֲדֻמִּים
וְדֶגֶל עַל סַפְסְלֵי הַמִּגְדָּל, צִפּוֹר עַל הָאֲרֻבָּה.
דְּבוֹרַת-דְּבַשׁ מְזַמְזֶמֶת בַּפֶּרַח – הַוֶּרֶד מִצְטַמְרֵר
אֲבוֹי, כֹּה מִתְאָרֵךְ הַזְּמַן בִּגְלָלֵךְ! אַל תְּסָרְקִי שְׂעָרֵךְ עַכְשָׁו
אֲנִי אוֹמֵר לָךְ זֹאֶת וַאֲנִי שׁוֹכֵב בְּהַמְתָּנָה לְפָנַיִךְ. לֹא רוֹצֶה
אֶת נִיחוֹחַ הַנַּעְנַע בְּרִירֵךְ. אַשְׁלִיךְ כַּאֲשֶׁר אֶתְעוֹרֵר,
לְתַחְתִּית הָאֶשְׁנָב, אֶת כָּל מַסְרְקַיִךְ
סִכּוֹת רֹאשֵׁךְ, וּמִבְרְשׁוֹת שִׁנַּיִךְ

IV
יוֹם אֶחָד יִשְׁאֲלוּנִי הַשִּׁירִים שֶׁחָיִיתִי אוֹתָם
בִּדְמָמָה עַל גּוּפֵךְ, עַל שְׁמוֹתֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר תִּסְתַּלְּקִי
אֲבָל אֲנִי אֶהְיֶה חֲסַר קוֹל לְדַבֵּר אִתָּם, מִשּׁוּם שֶׁהִתְרַגַּלְתְּ
לָלֶכֶת יְחֵפַת-רַגְלַיִם בַּחֲדָרִים כָּל הַזְּמַן, וְהִתְכַּנַּסְתְּ בַּמִּטָּה
לֶהָבָה סוֹעֶרֶת מִפְּלוּמוֹת וּמֶשִׁי. מְשַׁלֶּבֶת יָדַיִךְ
סְבִיב בִּרְכַּיִךְ, מַרְשָׁה לְבָהֳנֵי רַגְלַיִךְ הַוְּרֻדּוֹת הָאֲפַרְפָּרוֹת
לְהִמָּתַח בְּחֻצְפָּה. אַתָּה מַזְכִּיר לִי, כָּכָה אַתְּ אוֹמֶרֶת,
כָּכָה אַתָּה מַזְכִּיר לִי אֶת רַגְלַי הַמְּטֻנָּפוֹת, בִּשְׂעָרִי
הַיּוֹרֵד מֵעַל לָעֵינַיִם – כָּךְ שֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ כָּכָה לָעֹמֶק. טוֹב אָז
מֵאֵיפֹה לִי קוֹל? מֵעוֹלָם לֹא הָלְכָה הַשִּׁירָה בְּצוּרָה כָּזוֹ
לְמַרְגְּלוֹת עֵץ הַתַּפּוּחַ הַפּוֹרֵחַ בְּלֹבֶן חֲסַר דֹּפִי בְּשׁוּם גַּן עֵדֶן.

V
כַּאֲשֶׁר לֹא תִּהְיִי כָּאן, לֹא אֵדַע אֵיפֹה אֲנִי. הַבַּיִת מִתְרוֹקֵן.
הַוִּילוֹנוֹת מְרַפְרְפִים מִחוּץ לַחַלּוֹן. מַפְתְּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן.
עַל הָרִצְפָּה מִזְוָדוֹת מִנְּסִיעוֹת עַתִּיקוֹת פְּתוּחוֹת, מְגַלּוֹת
תִּלְבּוֹשׁוֹת מוּזָרוֹת שֶׁל קְבוּצַת שַׂחְקָנִים שֶׁפַּעַם הָיוּ מְהֻלָּלִים,
וְהִתְפָּרְקוּ. בְּאַחַד הָעֲרָבִים הִתְאַבְּדָה הַשַּׂחְקָנִית הָרָאשִׁית
הַיָּפָה, עַל קַרְשֵׁי הַבָּמָה. כַּאֲשֶׁר לֹא תִּהְיִי כָּאן,
הַחַיָּלִים שֶׁבָּרְחוֹב רָצִים הַחוּצָה, הַנָּשִׁים צוֹרְחוֹת,
מְקַרְטְעוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת הַכְּבֵדוֹת, צוֹפְרִים צוֹפְרֵי הָאַזְהָרָה
מַגִּיעוֹת מְכוֹנִיּוֹת הַהַצָּלָה וְנֶעֱצָרוֹת, אֲחָיוֹת בְּמַדִּים לְבָנִים
אוֹסְפוֹת אֶת הַפְּצוּעִים מֵהָאַסְפַלְט, וְאוֹסְפוֹת אוֹתִי גַּם
וְנוֹשְׂאוֹת אוֹתִי אֶל בֵּית-חוֹלִים לָבָן טָהוֹר לְלֹא מִטּוֹת
אֶעֱצֹם עֵינַי כְּיֶלֶד מְכֻתָּר בַּלֹּבֶן הַמְּסֻכָּן. נִשְׁאֲרָה
אָחוֹת אַחַת בַּגִּנָּה לְיַד הַמַּמְטֵרָה, כְּפוּפָה וְאוֹסֶפֶת
מִקְצָת מִפִּרְחֵי הָאִזְדָּרֶכֶת שֶׁהִפִּילוּ הָרוּחוֹת. וְיֵשׁ דֶּלֶת נִפְתַּחַת
וְאַתְּ נִכְנֶסֶת עִם סַל מְבֻשָּׂם בְּנִיחוֹחַ אַגָּסִים בְּשֵׁלִים מָתוֹק
הַאִם אַתָּה יָשֵׁן אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ הָאוֹמֵר: הַאִם אַתָּה יָשֵׁן?
מָה, אֵינְךָ מְחַכֶּה לִי?
אֲנִי פּוֹתֵחַ עֵינַי. וְהִנֵּה הַבַּיִת. וְהַגַּפְרוּרִים עַל הַשֻּׁלְחָן.
הוֹי הָאוֹר הַלָּבָן, הוֹי הַדָּם הָאָדֹם, הוֹי אַהֲבָה, הוֹי אַהֲבָה.

VI
תָּמִיד בַּבֹּקֶר אֲנִי עָיֵף יוֹתֵר מִמֵּךְ,
אוּלַי גַּם יוֹתֵר מְאֻשָּׁר. אַתְּ קָמָה לְלֹא רַעַשׁ
הַסְּדִינִים מְרַשְׁרְשִׁים מְעַט, אַתְּ הוֹלֶכֶת יְחֵפָה.
אֲנִי עֲדַיִן יָשֵׁן בַּחֲמִימוּת גּוּפֵךְ הָעֵירֹם
הֶעָזוּב עַל הַמִּטָּה, טָבוּעַ בְּחֲשֵׁכָה נוֹטָה אֶל הַלֹּבֶן.
שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ, מִתְרַחֶצֶת, מְכִינָה קָפֶה, מְחַכֶּה.
שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ נִצֶּבֶת מֵעָלַי, מִתְלַבֶּטֶת, חִיּוּכֵךְ
חוֹתֵךְ אֶת כָּל גּוּפִי, מְרַכֵּךְ צִפָּרְנַי. אִישַׁן.
תְּרִיסִים לְבָנִים בּוֹהֲקִים בְּשַׁלְוָתָם. סְמִיכָה
אֲדֻמָּה מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מֵחֶבֶל הַכְּבִיסָה. הָאָדֹם
מַכְבִּיד עַל רִיסַי.
נָשִׁים עֵירֻמּוֹת בַּנָּהָר. גְּבָרִים עֵירֻמִּים בָּעֵצִים.
סוּסִים מַרְהִיבִים שֶׁאֵינָם עֲצוּבִים הוֹלְכִים לְאִטָּם
בְּמֵי הַיָּם הָרְדוּדִים. אֶחָד מֵהֶם קוֹפֵץ בְּבֶהָלָה
כִּי מְּעַט הַמַּיִם נָּגְעוּ בְּאֶבְרוֹ הַשָּׁחֹר. נַעֲרָה בּוֹכָה
וּבְאוֹלָר הַכִּיס שֶׁלּוֹ, נַעַר חוֹרֵט אֶת הַסְּפָרוֹת 99 עַל עֵץ תּוּת,
וּמוֹסִיף 9 נוֹסֶפֶת. אֲנִי יָשֵׁן עָמֹק יוֹתֵר, יוֹתֵר פְּנִימָה,
צִפּוֹר רוֹבֶצֶת עַל פַּרְוַת אַרְיֵה לָבָן. Tir, tir צוֹעֶקֶת. הָעוֹלָם
טָרִי וּמוּאָר גָּדוּשׁ זֶרַע. תְּבֹרְכִי הָאַהֲבָה בַּבֹּקֶר. תְּבֹרְכִי בַּבֹּקֶר.

VII
כְּבָר לָקַחְת הַכֹּל מִמֶּנִּי. לֹא נִשְׁאַר דָּבָר לַמָּוֶת לְקַחְתּוֹ.
מִתּוֹךְ גּוּפֵךְ אֲנִי נוֹשֵׁם. זָרַעְתִּי אֶלֶף יְלָדִים בְּשָׂדֵךְ הָרָטֹב מִזֵּעָה,
אֶלֶף סוּסִים מְקַפְּצִים עַל הָהָר, גּוֹרְרִים אַחֲרֵיהֶם עֵצִים שֶׁנֶּעֶקְרוּ
יָרְדוּ לְעֵבֶר מְבוֹאוֹת הַכְּפָר, מְרִימִים רֹאשָׁם
מִתְבּוֹנְנִים בְּעֵינֵי הַשָּׁקֵד שֶׁלָּהֶם בָּאַקְרוֹפּוֹלִיס, הָאוֹרוֹת הַיְּרֻקִּים שֶׁל הַפָּנָסִים
פָּתְחוּ אֶת רִיסֵיהֶם הַקְּצָרִים וְסָגְרוּ אוֹתָם. תַּמְרוּרֵי הַתְּנוּעָה הַיְּרֻקִּים
וְהָאֲדֻמִּים הֵבִיאוּ אוֹתָם לִמְבוּכָה רַגְזָנִית. שׁוֹטֵר הַתְּנוּעָה הַזֶּה מֵנִיעַ יָדָיו
כְּאִלּוּ שֶׁהוּא קוֹצֵר פְּרִי לַיְלָה נִסְתַּר, אוֹ תּוֹפֵס כּוֹכָב מִזְּנָבוֹ. הֵם
סוֹבְבִים גַּבָּם כְּאִלּוּ הוּבְסוּ בַּמַּעֲרָכָה שֶׁלֹּא נָגְעָה מֵעוֹלָם. וּפִתְאוֹם,
מְטַלְטְלִים רָאשֵׁיהֶם וּמְקַפְּצִים לְעֵבֶר הַיָּם. הָיִית עַל גַּב רֻבָּם
לְבָנָה, עֵירֻמָּה. קָרָאתִי לְעֶבְרֵךְ. מְכַתְּרִים שָׁדַיִךְ לְרֹחַב שְׁנֵי עַנְפֵי
קִיסוֹס. חִלָּזוֹן מִשְׂתָּרֵעַ עַל שְׂעָרֵךְ . אֲנִי קוֹרֵא לְעֶבְרֵךְ: אֲהוּבָתִי!.
שְׁלוֹשָׁה מְהַמְּרִים, עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה, זוֹלְגִים אֶל חֲנוּת חֲלַב הַשְּׁכוּנָה.
הַיּוֹם עוֹלֶה. נִכְבִּים אוֹרוֹת הָעִיר. צֵל הַכָּחֹל הַחִוֵּר הָאַדִּיר יוֹרֵד עָדִין
עַל עוֹרֵךְ. אֲנִי בָּךְ. צוֹרֵחַ מִתּוֹכֵךְ. צוֹרֵחַ עָלַיִךְ
כָּאן בַּמָּקוֹם בּוֹ סוֹאֲנִים נִדְחָקִים הַנְּהָרוֹת וּמַחְלִיקִים הַשָּׁמַיִם
בַּגּוּף הָאֱנוֹשִׁי, מְרִימִים אִתָּם
בְּרִיּוֹת וּדְבָרִים בְּנֵי-תְּמוּתָה – אֲוָזֵי בָּר, חַלּוֹנוֹת, עֶדְרֵי תְּאוֹ,
סַנְדָּלַיִךְ הַקֵּיצִיִּים, אֶחָד הַצְּמִידִים שֶׁלָּךְ, קִפּוֹד-יָם, שְׁנֵי תּוֹרִים-
מִכִּוּוּן הַשָּׂדוֹת הַפְּתוּחִים מִנֶּצַח לֹא יְפֹרַשׁ אוֹ יְבֻקַּשׁ.

VIII
לֹא רוֹצֶה שֶׁתַּעֲלִי עַל מַדְרֵגוֹת הַשַּׁיִשׁ שֶׁל בָּתֵּי-הַחוֹלִים. לֹא רוֹצֶה שֶׁתַּעַמְדִי
מוּל הַדֶּלֶת הַחִצִּי-סְגוּרָה שֶׁל חֲדַר הַנִּתּוּחִים – בָּשָׂר קָרוּעַ, דָּם,
אֵינָם הַוֶּסֶת שֶׁלָּךְ הַנִּמְשֶׁכֶת 27 יוֹם, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לִי לַחְזֹר בִּי,
מְשַׁתֵּק אוֹתִי, מְפוֹרֵר אוֹתִי. הַדָּם נִבְרָא כְּדֵי לִזְרֹם בְּסֵתֶר הָעוֹרְקִים,
כְּדֵי לְהִשָּׁמַע בַּלַּיְלָה, מהַלֵּב כְּמוּסִיקַת רֶקַע לְמַטָּה הֵיכָן
שֶׁהָיוּ שְׁנֵי זוּגוֹת אֲחֵרִים מִתְכּוֹנְנִים לְהַעֲמָקַת אַהֲבָתָם לַמּוּסִיקָה.
לֹא שֶׁתִּסְתּוֹבְבִי בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֵלֶּה שֶׁנִּיחוֹחָם עָמוּס
בְּיוּדּוֹפוֹרְם, פוֹרְמָלִין וּמָוֶת. לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיִי
אָחוֹת שֶׁל אִישׁ, גַּם אָחוֹת שֶׁלִּי. לֹא רוֹצֶה שֶׁתְּטַפְּלִי בִּמְשֻׁתָּקִים
בַּפְּסָלִים הַקִּטְּעִים וְהַיְּרֵחִיִּים, שֶׁרְסִיסֵי הָעוֹפֶרֶת רִסְּקוּ אֶת כְּנָפָם הַיְּמָנִית.
לֹא רוֹצֶה שֶׁחִיּוּכֵךְ יֵרֵד עַל הַגּוּפוֹת הָעֵירֻמּוֹת הַשְּׁחוּטוֹת
גַּם אִם הֵן שֶׁל חֲבֵרַי. כִּי כְּשֶׁהֵם נִשְׁאָרִים בְּפִיךְ, אוֹ בְּחֵלֶק מֵהַתְּנוּעוֹת
גּוֹרְמִים לָךְ לִתְעוֹת עַל הַגַּלִּים מוּל הַמִּטָּה, אוֹ לְכֹל הַיּוֹתֵר תְּסָרְקִי
אֶת שְׂעָרִי הָרָטֹב בְּצוּרוֹת יָפוֹת, נָאוֹת מִתּוֹצַרְתֵּךְ, אוֹ גַּם
כְּשֶׁתָּכִינִי אֶת הַמַּגָּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁל הַתֵּה כָּל בֹּקֶר כְּאִלּוּ שֶׁהֵכַנְתְּ
גִּיטָרָה, לְלֹא כַּוָּנָה לִפְרֹט עָלֶיהָ, כָּל עוֹד שֶׁהַגִּיטָרָה מְנַגֶּנֶת
מֵעַצְמָהּ כָּל פַּעַם נָשָׂאת עֵינַיִךְ אֵלַי. כִּי כְּפִי שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת –
עַל הָאֶבֶן-הַיְּקָרָה בַּעֲלַת גָּוֶן הָאֵשׁ שֶׁל הַטַּבַּעַת שֶׁהֶעֱנַקְתְּ לִי
נוֹצֶצֶת עִיר עִם פָּנָסִים יְרֻקִּים. בִּשְׂדֵרוֹתֶיהָ מַתְמִידִים רַקְדָנִים
עִם פָּנָסֵי נְיָר סְגַלְגַּלִּים וּפִרְחֵי טַיּוּן, וּמֵהַמִּרְפֶּסֶת צָעִיר מָזֶה
עַל רִגְשׁוֹתֵיהֶם אֶת שִׁירַי הַקְּרוּעִים.
לָכֵן אֲנִי הוֹפֵךְ אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה לִלְחֹץ אוֹתָהּ בְּכַפִּי
שֶׁלֹּא תַּצְלִיחַ עַיִן זָרָה קַנָּאִית אוֹ תַּמָּה לְכַשֵּׁף
אֶת הָאֹשֶׁר הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ חוֹמֵק אֶל מִחוּץ לַזְּמַן,
מָה עוֹד שֶׁאָנוּ לֹא מַצְלִיחִים בַּבֹּקֶר הַבָּא לִמְצֹא
אֶת שְׁלֹשֶׁת הָאַיָּלִים הַהֲרוּגִים בַּמַּעֲלִית.

IX
אַתְּ כֹּה יָפָה, יָפְיֵךְ מַבְהִיל אוֹתִי. אֶרְעַב, אֶצְמָא אוֹתָךְ.
אֲבַקְּשֵׁךְ, הִסְתַּתְּרִי, הִסְתַּתְּרִי מֵהַכֹּל, וְאַל תֵּרָאִי אֶלָּא לִי לְבַדִּי. מְכֻסָּה
מֵרֹאשֵׁךְ עַד בְּהוֹנוֹת רַגְלַיִךְ, בְּכִסּוּי כֵּהֶה, שָׁקוּף
מְנֻקָּד בַּאֲנָחוֹת כְּסוּפוֹת מִיְּרֵחֵי הָאָבִיב. נַקְבּוּבִיּוֹתַיִךְ מְפִיצוֹת
אוֹתוֹת עִלָּה, אוֹתוֹת שְׁקֵטוֹת מִשְׁתּוֹקְקוֹת, מִלִּים מִסְתּוֹרִיּוֹת
הַמְּבַטְּאוֹת פִּיצוּצִים וְרֻדִּים שֶׁל הִזְדַּוְּגוּת. כִּסּוּיֵךְ מִתְרוֹמֵם, מִתְנוֹצֵץ
מֵעַל הָעִיר שֶׁהַלַּיְלָה יָרַד עַל מִסְבְּאוֹתֶיהָ שֶׁאוֹרוֹתֵיהֶן עֲמוּמִים,
מְקוֹמוֹת הַיַּמָּאִים הַהוֹמִים, פְּרוֹזֶ’קְטוֹרִים יְרֻקִּים מְאִירִים אֶת לֵיל בָּתֵּי-הַמִּרְקַחַת,
כַּדּוּר זְכוּכִית מִסְתּוֹבֵב בִּמְהִירוּת מַצִּיג אֶת תְּמוּנַת כּוֹכַב הָאָרֶץ.
הַשִּׁכּוֹר מִתְנוֹדֵד בַּסּוּפָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה מֵהִתְנַשְּׁמוּת גּוּפֵךְ. אַל תֵּלְכִי.
אַל תֵּלְכִי. בְּרוּרָה מְאוֹד, וְעַרְמוּמִית. שׁוֹר אֶבֶן קוֹפֵץ מֵהַבִּנְיָן עַל הָעֵשֶׂב הַיָּבֵשׁ.
אִשָּׁה עֵירֻמָּה מְטַפֶּסֶת עַל סֻלַּם הָעֵץ נוֹשֵׂאת גִּיגִית מַיִם חַמִּים.
הָאֵדִים מַסְתִּירִים פָּנֶיהָ. גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר, מַסּוֹק בִּיּוּן סוֹקֵר מְקוֹמוֹת לֹא סְדוּרִים.
הִשָּׁמְרִי. הֵם מְבַקְּשִׁים אוֹתָךְ הִסְתַּתְּרִי עָמֹק יוֹתֵר בְּתוֹךְ יָדַי. תִּגְדַּל פַּרְוַת
הַסְּמִיכָה הָאֲדֻמָּה הַמְּכַסָּה אוֹתָנוּ וְתִגְדַּל עַד הֱיוֹתָהּ דֻּבָּה הֶרְיוֹנִית.
תַּחַת הַדֻּבָּה הַהֶרְיוֹנִית נְתַנֶּה אֲהָבִים לְלֹא הַפְסָקָה, רָחוֹק מֵהַזְּמַן
רָחוֹק מֵהַמָּוֶת, בְּתֵאוּם מֻחְלָט, מְאֻחָד. אַתְּ כֹּה יָפָה. יָפְיֵךְ מַבְהִיל אוֹתִי.
וְאֶרְעַב לָךְ וְאֶצְמָא לָךְ וַאֲהַלְּלֵךְ: הִסְתַּתְּרִי.

X
כָּל הַגּוּפִים שֶׁמִּשַּׁשְׁתִּי, רָאִיתִי, הִשַּׂגְתִּי, חָלַמְתִּי –
כֻּלָּם נִדְחֲקוּ בְּגוּפֵךְ. אוֹי, דִּיוֹטִּימָה הָעֲנֻגָּה
בְּסִּימְפּוֹזְּיוּם הַיְּוָנִים הֶעָצוּם. הִסְתַּלְּקוּ כְּבָר נַגָּנֵי הַמִּזְמוֹרִים
הִסְתַּלְּקוּ הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים. וְהַבַּחוּרִים
הַנֶּחְמָדִים כָּעֵת יְשֵׁנִים רָחוֹק בַּחֲדַר שְׁנַת הַיָּרֵחַ. יְחִידָה אַתְּ
בִּתְפִלּוֹתַי הָעוֹלוֹת. רַפְסוֹדָה לְבָנָה עִם רְצוּעוֹת לְבָנוֹת
אֲרֻכּוֹת שֶׁנִּקְשְׁרוּ אֶל רַגְלֵי הַכִּסֵּא. אַתְּ שִׁכְחָה מֻחְלֶטֶת
זִכָּרוֹן מֻחְלָט אַתְּ. אַתְּ עֲדִינוּת בִּלְתִּי שְׁבִירָה. כְּשֶׁהַיּוֹם מַבְלִיחַ
אַגָּסִים קוֹצָנִיִּים טְמוּנִים נִפְרָשִׂים בַּחוֹף הַסַּלְעִי. שֶׁמֶשׁ וְרֻדָּה
מִשְׂתָּרַעַת שְׁלֵוָה עַל יָם מוֹנְפָאסְיָה. צִלֵּנוּ הַכָּפוּל
הֱפִיצוֹ הָאוֹר עַל רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ עֲמוּסַת בְּדָלֵי הַסִּיגַרְיוֹת הַדְּרוּסוֹת
בְּפִרְחֵי הַיַּסְמִין הַקְּטַנִּים הַתְּלוּיִים עַל מַחֲטֵי הַצְּנוֹבָר
אוֹי דִּיוֹטִּימָה הָעֲנֻגָּה
אַתְּ שֶׁיָּלַדְתְּ אוֹתִי וְאַתְּ שֶׁיָּלַדְתִּי אוֹתָךְ, הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנֵּלֵד
אֶת הַתַּפְקִידִים וְהַשִּׁירִים, שֶׁנֵּלֵךְ בָּעוֹלָם. וְאַל תִּשְׁכְּחִי
בְּלֶכְתֵּךְ לַשּׁוּק, לִקְנוֹת עֲרֵמַת תַּפּוּחִים
לֹא זְהֻבִּים הֶסְבְּרְדִּיז, אֶלָּא אֲדֻמִּים גְּדוֹלִים
אֵלֶּה אֲשֶׁר תִּנְעֲצִי בְּלִבָּם הַקָּשֶׁה אֶת שִׁנַּיִךְ הַבּוֹהֲקוֹת
וְיִשָּׁאֵר חִיּוּכֵךְ הַחִיּוּנִי תָּלוּי כְּנֶצַח עַל הַסְּפָרִים.

XI
רוֹצֶה לְתָאֵר אֶת גּוּפֵךְ. אֵין גְּבוּל לְגוּפֵךְ. גּוּפֵךְ
כּוֹתַר פְּרָחִים עֲדִין בִּזְכוּכִית מַיִם צְלוּלִים. גּוּפֵךְ
יַעַר פְּרָאִי עִם אַרְבָּעִים חוֹטְבִים שְׁחֹרִים. גּוּפֵךְ
וָאדִיּוֹת רְטֻבִּים עֲמֻקִּים טֶרֶם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. גּוּפֵךְ
שְׁנֵי עִנְבָּלִים בְּפַעֲמוֹן שְׁנֵי מִגְדָּלִים, בִּשְׁבִיטִים וְרַכָּבוֹת מִחוּץ לְפַסֵּיהֶן. גּוּפֵךְ
מִסְבָּאָה עֲמוּמָּת אוֹר בְּמַּלָּחִים שִׁכּוֹרִים וּמוֹכְרֵי טַבָּק מְפוֹקְקִים
אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לְעֵת רִקּוּד, שׁוֹבְרִים זְכוּכִיּוֹת, יוֹרְקִים וּמְקַלְּלִים. גּוּפֵךְ
צִי יַמִּי שָׁלֵם – צוֹלְלוֹת, רַחָפוֹת, סְפִינוֹת תּוֹתָחִים, הִנֵּה כְּבָר
הוּרְמוּ הָעֳגָנִים הַמְּצַלְצְלִים וְכִסּוּ הַמַּיִם אֶת אֲחוֹרֵיהֶם, יַמַּאי
קוֹפֵץ מֵהַתֹּרֶן לְתוֹךְ הַיָּם. גּוּפֵךְ
דְּמָמָה מְרֻבַּת קוֹלוֹת שִׁסְּעוּהוּ חָמֵשׁ סַכִּינִים, שָׁלוֹשׁ חֲרָבוֹת וְסַיִף אֶחָד. גּוּפֵךְ
אֲגַם שָׁקוּף נִצְפֵּית מִמַּעֲמַקָּיו הָעִיר הַלְּבָנָה. גּוּפֵךְ
תְּמָנוּן אַדִּיר מַרְהִיב בִּזְרוֹעוֹת מְדַמְּמוֹת בְּאַגַּן זְכוּכִית הַיָּרֵחַ
מֵעַל הַשְּׂדֵרוֹת הַמּוּאָרוֹת, אֵיפֹה שֶׁבַּצָּהֳרַיִם
עָבְרָה בְּהָדָר כָּבֵד הַלְוָיַת הַקֵּיסָר הָאַחֲרוֹן. פְּרָחִים רַבִּים דְּרוּסִים
רְטֻבִּים מִבֶּנְזִין, נוֹתְרוּ עַל הָאַסְפַלְט. גּוּפֵךְ
בֵּית-בֹּשֶׁת עַתִּיק בְּסּוֹבְּרָבְיָה סְטְרִיט מְלֵא יַצְאָנִיּוֹת זְקֵנוֹת מְאֻפָּרוֹת
עִם אֹדֶם שְׂפָתַיִם בּוֹהֵק וְזוֹל, שָׂמוֹת רִיסֵי עַפְעַפַּיִם מְזֻיָּפִים,
וְיֵשׁ שָׁמָּה גַּם זוֹנָה צְעִירָה חַסְרַת נִסָּיוֹן מִשְׁתַּעֲשַׁעַת עִם הַקְּלִיֶנְטִים
מַשְׁאִירָה אֶת כַּסְפָּהּ עַל שֻׁלְחַן הַלַּיְלָה, שׁוֹכַחַת לִסְפֹּר אוֹתוֹ. גּוּפֵךְ
נַעֲרָה זוֹרַחַת, יֻשְּׁבָה לְרַגְלֵי עֵץ תַּפּוּחִים אוֹכֶלֶת
פַּת לֶחֶם טָרִי וְעַגְבָנִיָּה שֶׁהֻמְלְחָה, כָּעֵת שׁוּב
הִיא נוֹעֶצֶת צִיץ תַּפּוּחִים בֵּין שָׁדֶיהָ. גּוּפֵךְ
צְרָצַר הַלַּיְלָה בְּאֹזֶן בּוֹצֵר הָעֲנָבִים – הַמֵּטִיל צֵל סָגֹל
עַל צַוָּארוֹ שֶׁנּוֹפְפָה בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וּלְבַדּוֹ שָׁר
אֶת כָּל שֶׁלֹּא יוּכְלוּ כָּל הַכְּרָמִים לְהַגִּיד. גּוּפֵךְ
מִצְפֶּה, אַדְמַת דִּישָׁה גְּדוֹלָה בְּרֹאשׁ תֵּל –
שִׁבְעָה פָּרָשִׁים לְבָנִים כְּשֶׁלֶג דַּשִּׁים בְּאֶמְצָעוּת אֲלֻמּוֹת הַתָּנָ”ך
קַשׁ מֻזְהָב שֶׁשּׁוֹזֵר מַרְאוֹת קְטַנּוֹת בִּשְׂעָרֵךְ, וּשְׁלוֹשׁ הַנְּהָרוֹת
נוֹצְצִים בַּמָּקוֹם בּוֹ רוֹכְנוֹת פָּרוֹת גְּדוֹלוֹת שְׁחֹרוֹת עִם רָאשִׁים קָשִׁים,
שׁוֹתוֹת מַיִם, וּבוֹכוֹת, גּוּפֵךְ חֲסַר גְּבוּלוֹת.
גּוּפֵךְ לֹא יְתֹאַר. אֲנִי רוֹצֶה לְתָאֲרוֹ,
לֶאֱחֹז בּוֹ חָזָק מוּל גּוּפִי, לְהָכִילוֹ וְלִהְיוֹת מוּכָל בּוֹ.

XII
הַיּוֹם מְשֻׁגָּע. הַבַּיִת מְשֻׁגָּע. סְדִינֵי הַמִּטָּה מְשֻׁגָּעִים.
ואת גַּם מְשֻׁגַּעַת, רוֹקֶדֶת כְּשֶׁהַוִּילוֹן הַלָּבָן בֵּין זְרוֹעוֹתַיִךְ
מַכֶּה בִּזְרִיזוּת עַל נְיָרוֹתַי כְּגֶשֶׁם
יָרוּצוּ הַשִּׁירִים בַּחֲדָרִים, יַעֲלֶה נִיחוֹחַ הֶחָלָב הַשָּׂרוּף
יַבִּיט סוּס הַבְּדֹלַח אֶל מִחוּץ לַחַלּוֹן. הַבִּיטִי – אֲנִי אוֹמֵר
שָׁכַחְנוּ שָׁכַחְנוּ אֶת הַמִּנְשָׂא הַתְּלַת רַגְלֵי
שֶׁל פִּימּוֹנּוֹיְס בְּבִנְיַן אִרְגּוּן הִסְתַּדְּרוּת הַחוֹטְבִים
הָיָה הָפוּךְ עַל הָרִצְפָּה. שָׁכַחְנוּ אֶת יָרֵחַ הָאֶמֶשׁ הַמְּדַמֵּם,
אֶת הָאֲדָמָה שֶׁנֶּחְרְשָׁה תֵּכֶף. עוֹבֶרֶת עֲגָלָה עֲמוּסָה הָרְדוּפִים
צִפָּרְנַיִךְ כּוֹתְרוֹת וְרָדִים. אַל תִּנְקְטִי בְּהִתְנַצְּלֻיּוֹת. שַׂמְתִּי בַּאֲרוֹנֵךְ
מִזְוְדוֹת טוּל מְלֵאוֹת אֲזוֹבְיוֹן. שִׁמְשִׁיּוֹת שֶׁהִשְׁתַּגְּעוּ
נַעֲשׂוּ אֲרוּגוֹת בְּכַנְפֵי הַמַּלְאָכִים. תְּנוֹפְפִי בְּמִטְפַּחְתֵּךְ
אֶת מִי אַתְּ אוֹהֶבֶת? מִי מֵהַבְּרִיּוֹת? – הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
צַב מַיִם שְׁחַרְחַר הִתְפַּרְקֵד נִנּוֹחַ עַל בִּרְכַּיִךְ
אַצּוֹת יָם רְטֻבּוֹת נָעוֹת עַל צִדְפֵיהֶן הַמְּפֻסָּלוֹת. וְאַתְּ רוֹקֶדֶת.
חִשּׁוּק שֶׁל חָבִית מֵעִדָּנִים קְדוּמִים מִתְגַּלְגֵּל בְּתַחְתִּית הַתֵּל
וְנוֹחֵת בַּפֶּלֶג, בְּהַתִּיזוֹ טִפּוֹת הַמַּרְטִיבוֹת רַגְלַיִךְ
אַךְ אַתְּ בִּמְחוֹלֵךְ אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת אוֹתִי. וּבְכֵן טוֹב. הַזְּמַן
סוּפַת הַחַיִּים הַחַגִּים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף. בְּלֵיל אֶמֶשׁ
עָבַר הַפָּרָשׁ. נְעָרוֹת עֵירֻמּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַפָּרָשִׁים
לָכֵן אוּלַי הָיוּ אֲוָזֵי-הַבָּר צוֹרְחִים בְּפַעֲמוֹן הַמִּגְדָּל
וְלֹא שָׁמַעְנוּ אוֹתָם כַּאֲשֶׁר טָבְעוּ פַּרְסוֹת הַסּוּסִים בִּשְׁנָתֵנוּ.
הַיּוֹם מוּל דַּלְתֵּךְ מָצָאתִי פַּרְסַת סוּס כְּסוּפָה.
תְּלִיתִיהָ מֵעַל סַף הַבַּיִת. לְמַזָּלִי הַטּוֹב
זָעַקְתִּי- לְמַזָּלִי הַטּוֹב זָעַקְתִּי וְרָקַדְתִּי. לְיָדֵךְ
רוֹקֶדֶת גַּם הַמַּרְאָה הָאֲרֻכָּה
בּוֹרֶקֶת בְּאַלְפֵי גּוּפִים וּפִסְלֵי הִיפָּאלִּיטָס עִם נִזְרֵי פָּרָג.
הִסְתַּלֵּק הַתֻּכִּי שֶׁלִּי אַתְּ אוֹמֶרֶת כְּכָל שֶׁאֶרְקֹד
אִישׁ לֹא יְחַקֶּה שׁוּב אַתְּ קוֹלִי לְנַצֵּחַ, לְנַצֵּחַ
זֶה הַקּוֹל הַיּוֹצֵא מִמֶּנִּי בְּיַעֲרוֹת דּוֹדּוֹנָה
אֲגַמִּים צְלוּלִים עוֹלִים בָּאֲוִיר עִם כָּל נַרְקִיסֵיהֶם הַלְּבָנִים,
עִם כָּל צִמְחֵי קַרְקָעִיּוֹתֵיהֶן. נִקְטֹף קָנִים
וְנִבְנֶה כּוּךְ זָהֹב. בְּקֹשִׁי אַתְּ עוֹלֶה לַתִּקְרָה.
בִּשְׁתֵּי יָדַי אֶתְפֹּס אֶת עֲקֵבַיִךְ. אֵינֵךְ יוֹרֶדֶת.
אַתְּ עָפָה. עָפָה בַּכָּחֹל . מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי אִתָּךְ
כִּי אֲנִי תּוֹפֵס בַּעֲקֵבַיִךְ. וּמִכְּתֵפַיִךְ
צוֹנַחַת הַמַּגֶּבֶת הַכְּחֻלָּה הַגְּדוֹלָה אֶל פְּנֵי הַמַּיִם
צָפָה לְרֶגַע וּבְקִפּוּלִים נִרְחָבִים טוֹבַעַת.
בְּהוֹתִירָהּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם כּוֹכָב מְחֻמָּשׁ רוֹעֵד.
אַל תֵּלְכִי רָחוֹק יוֹתֵר צָעַקְתִּי. גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.
וּלְפֶתַע צָנַחְנוּ בַּחֲבָטָה אִלֶּמֶת עַל מִטַּת הַבְּדָיָה.
הִנֵּה הַקְשִׁיבִי בַּרְחוֹב לְמַטָּה עוֹבְרִים הַמַּפְגִּינִים
עִם שִׁלְטֵיהֶם וְדִגְלֵיהֶם. הַאִם אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת אוֹתָם?
אִחַרְנוּ כְּבָר. קְחִי גַּם אֶת מִטְפַּחְתֵּךְ שֶׁאַתְּ רוֹקֶדֶת עִמָּהּ וְנֵלֵךְ.
תּוֹדָתִי לָךְ אֲהוּבָה שֶׁלִּי.

אתונה.

פרץ-דרור בנאי, אב לארבעה וסב לשישה, נולד ב-1947 בקמישלי, סוריה, והתחנך בבי”ס פרוטסטנטי בחאלב. עלה לארץ ב-1962 וגר בכפר-סבא מאז ועד היום. עבד בתחום ליטוש היהלומים, בספרנות ובמידענות מקוונת, כיהן בועד אגודת הסופרים והיה ממקימי איגוד הסופרים הכללי. חתן פרס היצירה ע”ש לוי אשכול פעמיים, פרס ברנשטיין, וכיבודים נוספים. ספרו ה-16 במספר הוא “שמחה קרועה” (קשב, 2012). שיריו תורגמו לשפות רבות. פירסם תרגומים רבים מהשירה הערבית ומלשונות נוספות.

2 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

אחד × 3 =