ערמומית

עַרְמוּמִית, מְבַלְבֶּלֶת, רַבַּת
עָצְמָה כְּאַלְכּוֹהוֹל
הַהֲגִירָה הַמְּיַיסֶּרֶת הַמְּיַיסֵּדֶת
שֶׁבִּלְעָדֵינוּ אָיִּן לָהּ אֲגִירָה
הִיא כוֹאֶבֶת
הִיא צוֹחֶקֶת מְאֻפֶּרֶת
כְּמוֹ זוֹנָה הִיא מִזַּמֶּרֶת
רַק לְעַצְמָהּ
עֲלִיָּיה, הִיא אוֹמֶרֶת
קְלִיטָה מְשׁוּבַּחַת, מֵאָה
אָחוּז. מַשְׂכוֹּרֶת
וְדִירָה. אֲבָל מָה
זוֹ הֲגִירָה

החזרה הנצחית

הַחֲזָרָה הַנִּצְחִית
הִיא
הַהֲגִירָה הַנִּצְחִית
הִיא
הִתְרַחֲשׁוּת הַזְּמַן
דִּיוּוּחַ מִתּוֹךְ הִתְרַחֲשׁוּת
הַזְּמַן
הוּא הַהִתְרַחֲשׁוּת
הַחוֹזֶרֶת שׁוּב וְשׁוּב
הַנִּצְחִיּוּת
מִתְגַּשֶּׁמֶת בַּיָּדַיִים
שֶׁל מִילְיוֹנֵי בּוֹדְדִים
בְּשִׁיתּוּף לִכְאוֹרָה
שֶׁל הפֶיֵיסְבּוּק

הולכים

הוֹלְכִים לְאוֹתָם
מְקוֹמוֹת אוֹכְלִים
אוֹתָם דְּבָרִים שְׁנֵים
לַמְרוֹת אוֹתָן אַזְהָרוֹת
מֵאוֹתָן נָשִׁים
מְעַשְּׁנִים אוֹתָם סַמִים
תְּקוּעִים בְּאוֹתוֹ דָּבָר
רוֹצִים רַק
לְפַעֲמִיּם לְזַיְין

כרטיסן

בִּן שֶׁל הַמַּכּוֹלֶת בְּרָמַת גַּן
הוּא כַּרְטִיסָן, אוֹכֶל גְּלִידָה,
לֹא יָאֶה בְּתַפְקִידֵךְ אָמַרְתִּי לוֹ
וְהוּא עָשָׂה תְּנוּעָה מְגוּנָה

מקור הזמן

מַקּוֹר הַמַּעֲשִׂים
לֹא יִתְגַּלֶּה
הַזְּמַן אַשְׁלָיָה
הַמַּעֲשִׂים סְתוּמִים
עוֹרֵב קוֹרֵא
תִּינוֹק בּוֹכָה
הַחְתָּלָה

נחיל

נְחִיל עֲנָנִים
הָיִיתִי מֵאוֹשֶׁר
בִּמְקוֹם אַחַד
עַד שֶׁכְּבָר לֹא

מִי שֶׁהָלַךְ

מִי שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵי לִבוֹ
אָבוּד
אָמְרָה נִשְׁאֶלֶת בְּמֶחְקָר
עַל הַדּוֹר הָאָבוּד הַנּוֹכְחִי
בְּתוֹר מִי שהַדּוֹר הָאָבוּד הַנּוֹכְחִי
שֶׁמַּכִּיר רַק בַּדּוֹר הָאָבוּד
הַנּוֹכְחִי
אֲבָל אֵין לָהֶם כֶּסֶף לַעֲשׂוֹת
קַמְפֵּיין מֶדְיָה רְצִינִי

השירה הגדולה

הַשִּׁירָה הַקְּדוֹשָׁה
שֶׁאֲנִי לָהּ
עֲלֵה מִיַּעַר
הָיְתָה שֶׁל יְמֵי עֲלוּמִים
הֲלוּמִים מֵאַלְכּוֹהוֹל וּמִין
אָרוּזִים בְּבַקְבּוּקִים נֶהֱדָרִים אֲבָל
בְּגוֹדֶל שָׁוֶוה
בַּלִּי שְׁלִיטָה
עִם דִּיכָּאוֹן שֶׁלֹּא אוּבְחַן
כִּי לֹא רָצִינוּ אַבְחָנָה
אוֹ סַמִים חוּקִּיִּים
יָדַעְנוּ מָה אֶפְשָׁר
לַעֲשׂוֹת בָּזֶה
הַשִּׁירָה הַגְּדוּלָּה
הַקְּדוֹשָׁה
הָיְתָה שֶׁל עָלוּמִים
הֲלוּמִים אוֹ לֹא

מברק

וְכָךְ הָיִינוּ שָׁנִים
מַקְשִׁיב לְקוֹלֵךְ
כּוֹתֵב אֵת הַמִּבְרָק
וְהוֹלֵךְ אֵל חַיַּי
לְדִוּוּחַ מִתּוֹךְ הִתְרַחֲשׁוּת
עוֹד לִפְנֵי סְמָרְטְפוֹנִים וְפֵייסְבּוּק
אֲבָל הַפֶּשַׁע מָשַׁךְ אוֹתִי יוֹתֵר
לִשְׁקוֹעַ בִּפְרוֹזָה בַּכֵּיף
לַעֲשׂוֹת שְׁלִישִׁיָּה עִם
שֶׂהֶרֶזָדָה, דוֹנָאִיזָדָה וְהַמֶּלֶךְ
שׁהָרִיאָר

פרוזה

פְּרוֹזָה, אָמְרוּ
פְּרוֹזָה, תָּבְעוּ
פְּרוֹזָה, הִדְפִּיסוּ
פְּרוֹזָה, שִׁילְּמוּ
פְּרוֹזָה, תְּהִילָּה
פְּרוֹזָה, טְקָסִים
פְּרוֹזָה, פְּרָסִים
פְּרוֹזָה, תַּעֲשִׂיָּה

נסגר

בְּתוֹךְ גּוּפִי אֲנִי נִסְגַּר בְּמִיטָּה
יוֹתֵר וְיוֹתֵר מוּקְדָּם
הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי הוּא חֶדֶר
זָר אֲבָל נָחוּץ וַדָּאִי
שָׁם הַמִּטְבָּח
אַף כִּי אֲנִי לֹא אוֹכֶל כִּמְעַט
פְּרִי, חֵצִי שַׁמֶּנֶת, קרֵקֵר
לִפְעָמִים
עוּגַת שָׁיִשׁ
שְׁתַּיִים בִּמְחִיר אַחַת
שֶׁקּוֹנִים בְּמֶרְכָּז א
אֵיפֹה הָיָה בַּנְק לְאוּמִּי
לֹא רָחוֹק מֵהַדּוֹאַר
שָׁם בְּפִינַּת הַחֲנוּיּוֹת
מוּסְתָּר מֵהַגֶּשֶׁם
כָּתַבְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים:
לְתֵל אָבִיב
עַד הַסַּוֹף
עַם הָאֱמֶת שֶׁלִּי

שתזדיין האמת שלי

אֲנִי אוֹמֵר אֵת זֶה אַחֲרֵי
שֶׁעָשִׂיתִי אֵת זֶה וְ
זֶה מָה שֶׁעָשִׂיתִי
שָׁנִים זיוּנִים עַל גַּבֵּי
זיוּנִים
מִכָּל הַכִּיוּוּנִים
וְשִׁירִים
וְעָשָׁן
וְאַלְכּוֹהוֹל
מִסָּבִיב תָּמִיד הָיוּ
אֲנָשִׁים שֶׁבִּכְלָל לֹא הִפְרִיעוּ
גַּם בַּקַּיִץ בְּשִׂיא הֲזֵעָה
וּכְשֶׁהוֹרִידוּ נַעֲלַיִים בָּא רֵיחַ
מִדְבָּר וּגְמַלִּים בְּאוֹרְחוֹת
וְהָיְתָה הָאֱמֶת שֶׁלִּי
הָאֱמֶת הַמִּזְדַּקֶּפֶת תְּמִידִית
אִם לְצּוֹרֵךְ וְאִם נִקְרָאָה
אִם רַק בְּטָעוּת הָיְתָה אוֹ שְׁמוּעָה

כל מה שהבאתי

סַפֵּר שִׁירִים זֶה כֹּל
מָה שֶׁהֵבֵאתִי
לְאַשְׁדּוֹד
מִשְּׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה
בְּתֵל אָבִיב
הַתְּהִילָּה, כְּמוֹ תָּמִיד:
לְבַד בַּחוֹשֶׁךְ צָף.

חינם

זֶה שִׁיר אוֹ זֶה פְּסִיכִיאָטֶר
חִינָּם
מָה אֲנִי מַשִּׂיג בְּזֶה
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֵת זֶה
מָה אֲנִי מַשִּׂיג בָּזָה שֶׁלֹּא
וְאֵיךְ פַּעַם הָעִיקָּר הָיָה
לְהַגִּיד אֵת זֶה לְמָשָׁל
קָנִיתִי נַעֲלַיִים אֲבָל לֹא
קָנִיתִי נַעֲלַיִים עַד שֶׁלֹּא
כָּתַבְתִּי קָנִיתִי נַעֲלַיִים

האורות הצהובים

הָאוֹרוֹת הַצְּהוּבִּים
שֶׁל הַמֶּרְחַקִּים הֵם הָאוֹרוֹת
הַצְּהוּבִּים שֶׁלָּהֶם
בְּכָל מָקוֹם:
תֵּל אָבִיב, פָּרִיס, מוֹסְקְבָה
אָשְׁדּוֹד שְׁדֶּרוֹת בְּנֵי בְּרִית
אֵלֶּה הָאוֹרוֹת הַתְּלוּיִים בְּרֹאשׁ
עַמּוּדִים גְּבוֹהִים
וְהֵם צְהוּבִּים
בַּקַּיִץ הֵם צְהוּבִּים
וּבְחוֹרֶף הֵם צְהוּבִּים
אֲבָל רַק בְּלַיְלָה

ארבע אימהות

כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּנוּ מֵתָה
מֵתוּ אַרְבַּע אִימָּהוֹת
מֵתָה אִיְּמוּ שֶׁל אָחִי הַגָּדוֹל לוּלוּ
מֵתָה אִיְּמוּ שֶׁל אָחִי הָאֶמְצָעִי סוֹרִין
מֵתָה אִימָּא שֶׁלִּי
וּמֵתָה אִמָּהּ שֶׁל אֲחוֹתִי הַקְטָנָה רוֹזָה
וְזֶה שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל אַבָּא
שֶׁמִּתֵּה עָלָיו אֵשֶׁת נְּעוּרָיו
אֲהוּבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי הָאֵימָה
שֶׁהָיוּ בְּעִיר יָאשִי

*

אוֹתִי וְאֵת רוֹזָה אֲנַחְנוּ הַקְּטַנִּים
לֹא לָקְחוּ לַלְּוָויָה
יְלָדִים קְטַנִּים לֹא צְרִיכִים לִרְאוֹת
מָוֶות
קָבְעָה מָסוֹרֶת מִסְתּוֹרִית
אֲבָל רָאִיתִי הַכֹּל
כְּמוֹ עַל מָסָךְ טֵלֵוִויזְיָה
מוּקְרָן עַל הַמַּרְאוֹת הַמְּכוּסּוֹת
רָאִיתִי הַכֹּל
רָאִיתִי אֵיךְ אִמָּא נִטְמַנְתְּ בָּאֲדָמָה
וְעָלֶיהָ בַּד לָבָן פָּשׁוּט
וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת
מָה זֶה לַחַיּוֹת וּמָה זֶה
לָמוּת
וְאִם הָיְתָה בֶּאֱמֶת אוֹ חָלַמְנוּ
שְׁנֵינוּ, אֲחוֹתִי וַאֲנִי, יָד בְּיָד
מוּל מַרְאוֹת מְּכוּסּוֹת מֵהֶן הִשְׁגִּיחוּ בָּנוּ
נְמֵרִים רְדוּמִים

הרוע

הֲגִירָה זֶה הָרוֹעַ שֶׁל אַדְמָתְךָ
שֶׁמְּגָרֶשֶׁת אוֹתָךְ מֵעָלֶיהָ
לֹא כְּמוֹ אִמָּא שֶׁמֵּתָה מִסַּרְטָן הַשַּׁד
אֶלָּא כְּאֵם מִתְאָבֶּדֶת שֶׁאֲפִילּוּ בְּנָהּ
לֹא הָיָה בּוֹ דַּי שֶׁנָּתְנָה מִמֶּנָּה

מות השובת

הוּא חָזַר מִפָּרִיס לְלֶוָויַית אָבִיו
שָׁנִים שֶׁלֹּא הָיָה כָּאן
בֵּין הָאֲבֵלִים אִישָּׁה בַּת גִּילוֹ
יַלְדָּהּ שֶׁזָּכָר עַם הוֹרֶיַהּ
בְּמוֹעֶצֶת הַפּוֹעֲלִים בְּאַשְׁדּוֹד
כְּשֶׁהוּא בָּא לִהְיוֹת עַם אָבִיו
וְכֹל שובתי הָרָעֵב
אשדוד, מאי 1967
וְכַמָּה הִתְבַּיֵּישׁ אָז
וּמֵהַבּוּשָׁה שָׁלֵו בָּאָה
מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים

צוענים

צָעַק בְּלִי קוֹל אֵל הוֹרָיו וְנִשְׁבָּע
לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן בְּהִזְדַּמְּנוּת
הָרִאשׁוֹנָה
כְּבֵן שֶׁל גַּנָּבִים עִם נָשִׂים
שֶׁעוֹמְדוֹת בְּשַׁעֲרֵי הַיָּם
יֵאוּשׁ וְעֶצֶב עִם הַיְּקִיצָה
קְצָת איקִסְלֶ
לְזִכָּרוֹן עוֹלָם
וַעֲדַיִין יֵיאוּשׁ וְעֶצֶב גַּם
קָנָבִיס
לֹא
וְהָרָצוֹן הַזֶּה לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִי
הָרָצוֹן הָזָה לְהַאֲמִין
שֶׁכָּל הַמִּבְנִים הַגְּבוֹהִים
והילדים
וְהַתִּקְוָוה
כְּדִין
וְלָמָּה יֵאוּשׁ וְעֶצֶב וְלָמָּה
כַּדּוּרִים וְעֵשֶׂב
מָה רַע בְּכָל הַמִּבְנִים הָאֵלֶּה
שֶׁבּוֹנִים יְהוּדִים עַל חוֹלוֹת
אִם נִלְקְחוּ מֵעַם אַחֵר
אִם יֵשׁ עָוֶול
לָמָּה הֵם עוֹמְדִים
לְמָה לֹא קוֹרְסִים
לְמָה לֹא מוֹפִיעַ הַצֶּדֶק מִיָּיד
כִּי אִם אַחֲרֵי מוֹתִי הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ
וּמִי בֶּאֱמֶת קוֹרֵא אֵת ביאליק

תפילה

אֱלוֹהַי
כְּפִי שֶׁאֲנִי מֵבִין אוֹתְךָ
עֵירוֹם אֲנִי לְפָנַיִךְ
תֵּן לִי לֶהֱיוֹת חַי כְּשֶׁחִי
וְשֶׁלֶד כְּשֶׁשֶּׁלֶד

אמרתי את עוולתם

אָמַרְתִּי אֵת עֵוְולַתָם הָמְחָלְחֶלֶת
מֵהַשְּׁטַחִים
אָמַרְתִּי וְשַׁבְתִּי וְאָמַרְתִּי
כִּי נְחִיל דּוֹחֶה נְחִילִים
וְכִמְעַט שָׁקַעְתִּי בְּשִׁיגָּעוֹן
כִּי עָוֶול מִן עָוֶול יִרְצַח
תֵּן לִבְנֵי עַמֵּי הַיִּשְׂרְאֵלִים לַעֲשׂוֹת
כְּכָל שֶׁיְּרַצּוּ בְּכָךְ אֵת רְצוֹנְךָ
וְאִם לֹא וְאִם חָטְאוּ בְּעֵינַיִךְ
אֶעֱצוֹם אֵת חוּשַיי
מֵאֵימַת הַנְּקָמָה
הַשְּׁאָר אוֹתִי לְיָדֵךְ
בֵּין מְשׁוֹרְרֵי כְּבוֹדְךָ
וְאִם לֹא
תְנֵנִי אִיכָּר בּשׂדוֹתֵיךָ

האסון

הוּזְהַרְנוּ וּמִיָּיד הִתְנַפַּלְנוּ
עַל מַיִם מִינֵרָלִים וְשִׁימּוּרִים
עַל יְרָקוֹת וּפֵירוֹת מְיוּבָּשִׁים
וּפַסְטָה בְּעִיקָּר פַּסְטָה
וְהִסְתַּגַּרְנוּ בְּבָתִּים
מַחְכִּים
וְאָז כְּשֶׁהַמְּלַאי נִגְמַר
יָצָאנוּ וְהִתְנַפַּלְנוּ עַל הַמַּזְהִירִים

רגליים

נְשָׂאתֶן אוֹתִי בָּרִיצָה לָאַהֲבָה וּלְיַיִן
אֵיפֹה הֵם עַכְשָׁיו
נְשָׂאתֶן אוֹתִי בִּתְשׁוּקָה בֶּעָרִים הַגְּדוֹלוֹת
אֵיפֹה הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת
הֵבֵאתֶן אוֹתִי עֵד מָאצ’וּ פּיצ’וּ
וְהַפִּירָמִידוֹת שֶׁל מִצְרִים
אֵיפֹה מָאצ’וּ פּיצ’וּ
אֵיפֹה מִצְרִים

זיקנה

אַתָּה זָקֵן כְּשֶׁיֵּשׁ סִדְרַת טֵלֵוִיזְיָה
שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִצְפּוֹת בָּהּ בְּלִי סוֹף
כִּי הִיא בָּעֶצֶם הַחַיִּים שֶׁלְּךָ
אוֹ לַמַּעַן הַדִּיּוּק הַקְּרוֹבִים שֶׁלָּךְ
שֶׁבָּאוּ פַּעַם בְּהַפְתָּעָה בְּפֶרֶק
הַבָּא שֶׁל הַסִּדְרָה
וְאָז נֶעֶלְמוּ
עַד שֶׁהִתְחִילוּ
הַשִּׁידּוּרִים הַחוֹזְרִים

אשדוד
ספטמבר 2013

יותם ראובני

25 השירים שלפניכם הינם נתח הארי מתוך מחזור רחב יותר.
יותם ראובני נולד ב-1949 ביאשי שברומניה, עלה לישראל ב-1964 והתיישב באשדוד. ראובני עבד כעורך ב”הארץ” וב”ידיעות אחרונות”. בשנת 2000 הקים את הוצאת הספרים נמרוד, אשר הוא עורכהּ. ראובני הוא מחברם של ספרים רבים בשירה, בפרוזה ובעיון, ומתרגמן של עשרות יצירות בשלל רב של סוגות. הרומן ההיסטורי “הרוצח השכיר של העם היהודי” יצא בהוצאת נמרוד בשנה שעברה.

ראובני בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
יותם ראובני בוויקיפדיה העברית.
“קתדרלה אבודה במזרח התיכון” – יובל גלעד על הפרוזה של ראובני.
“יותם ראובני שולח מברק אל הכוכבים” – ראיון עם אלי אליהו ב”הארץ”.
“שאלות יותם” – ראיון עם יהודה ויזן ב”וואלה”.

5 תגובות

  1. יפה ונוגע ללב. רמת צמצום גבוהה, יחד עם הפשטה. שירה טובה ברוח שירתו המוקדמת, פרי מקלדתו
    של הסופר הטוב בארץ, בלי תחרות בכלל.

  2. תחושה של אי-נחת עולה מהשירה של ראובני. הגירה וייאוש שבין המילים לעולם. מתאר עקירה, ניתוק מהמוכר והאהוב, בדידותו של המשורר שניזון מהמילים, מ**** ללא תוחלת, ללא אחרית משמעותית. נע ונד על ציר שאין בו ממשות מעבר. לא פשוט להיות משורר! אתה נשפט לקולה על מילותיך! הצהוב עולה על כל היתר! אתה בודד במערכה עם מילותיך! “יצאנו ומיד התנפלנו על המזהירים” כאילו בם האשמה על המצב, ולא המצב הוא הוא האשם. הכי קל זה להרוס את הנער השליח, כי המסר לא מוצאחן! השליח הוא מוסר המסר על המצב, אך הוא איננו מחוללו. ואף החלילן, גם הוא שליח של הזמן.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן