זוכרים את שי אריה מזרחי -תיעוד הערב לזכרו במלאת שנה למותו

שי אריה מזרחי -יהי זכר משורר ברוך .צילם עזרא לוי

ערב לזכרו של המשורר שי אריה מזרחי ז"ל במלאת שנה למותו

"סיפור פשוט", רח' שבזי 36, ת"א, 21.10.2013

מאת עזרא לוי צלם פואטי

וחגית בת אליעזר סוקרת ומבקרת חיפאית

"סיפור פשוט" – חנות נהדרת: מחזיקה מגוון רחב של ספרי שירה, מציגה במקום בולט "שיר לראווה" המודפס על גליון גדול ומארחת בנדיבות אירועים ספרותיים וביניהם – הרבה ערבי שירה. השקת ספרו השני של שי אריה מזרחי "הוא המסמן את המקום" התקיימה כאן בקייץ 2012, ועכשיו במלאת שנה למותו כולנו שוב בחללה הידידותי של החנות: החברים, יעל שכנאי – המו"לית של הוצאת רימונים, ההורים שרה ויצחק, האחות נועה ובני משפחתה, אך ללא שי – רק עם הקלטת קולו הקורא את השיר "אחדות". את הצער הגדול על העדרו של שי מנסה לאזן נחת הרוח על כך שזוכרים אותו, את שיריו וממשיכים בפעילויות הברוכות של מאבק המשוררים שבו נטל שי חלק פעיל. .

לתחילת הערב קדם האירוח בחצר הצמודה לחנות הספרים בה הוגש כיבוד קל וכן הושקו כוֹסיות של עראק תאנים אותו שי אהב.

המשורר דניאל באומגרטן, אשר הנחה את הערב, פתח את האירוע בשיר מספר 5 מהמחזור "מסע" מתוך "הוא המסמן את המקום".‬

משהו זב כאן בין נקיקי הזכרון

המאובק. מים? דבש? נפט מכלה

ומערער? לא, זה שיר. כן שיר, זרימתו

איטית וחלשה אך הוא בוקע ונוֹגֵהַּ

את הואדי כולו.

יעל שכנאי

המו"לית של הוצאת הספרים "רימונים" בה יצא ספר השירים "הוא המסמן את המקום" הכירה את שי היטב גם בתקופת עבודתו כעורך לשוני בהוצאה וכן במהלך הפקת הספר. יעל דיברה בצורה נרחבת, ציורית ועוצמתית על אישיותו המורכבת של שי, בעלת מאפיינים קיצוניים שבאה לידי ביטוי בשירי הספר: יש בהם חיים וגם מוות, יש עצב וכן שמחה, הומור עצמי, וגם מחאה חברתית. שי הוערך ע"י אנשי ספרות רבים והם אבלים על לכתו בטרם עת של חברם. יעל קראה את השיר "חיים" – שיר מרכזי וחשוב אשר בו שי מדבר על מותו כחוזה את הבאות:

חיים

הוא הלך אל עולמו בלי להותיר

רושם גדול על העולם

ובלי שהעולם

הותיר רושם גדול עליו.

אין זה הזמן עכשיו

חיים, אין זה הזמן לשינוי

המצב, לא עכשיו

חיים, עוד לא

עכשיו, לא עכשיו, לא

חיים עכשיו.

אך כשכרתו את ראשו מצוארו

במקום שיתרוצץ אנה ואנה

כתרנגולת כרותה, ללא

פניו, נחת ושב על הארץ כסלע

איתן.

שי היה עורך, מתווך שירה דרך כתב העת המקוון לשירה שהקים- "כאוס" אותו ניהל בלב ונפש – כדבריה של יעל שכנאי- בו העניק במה לשירים טובים מלווים בדברי פרשנות קצרים משלו ותגובות של הקוראים.

דניאל קרא את השיר של שי שמתקשר לנושא העריכה:

דבר העורך הפואטי

השירה היא שפת המגמגמים.

והעריכה.

העריכה היא שפת אלה שחורקים שיניהם

והעט מתפורר, והשן במלה.

…     מי היה

מלקק את הדבש המר שעל האותיות

ולשונו חרוכה

המשוררת ענת קוריאל הייתה חברה טובה של שי והכירה את שיטת עריכתו את האתר "כאוס". מאז 30 אפריל השנה היא יחד עם רונית ליברמנש מנהלת את האתר "ליריקה" בהשראתו של "כאוס".ענת לא הגיע לאירוע וביקשה מדניאל לקרוא את השיר שכתבה לשי בחייו:

זולתי

אֶת הַיְּדִידוּת אֶלְגוֹם לְעֵת עֶרֶב

מִבְּלִי מִשִּׂים.

הַלְּגִימוֹת יַטְבִּיעוּ בִּי רִשּׁוּם נוֹף:

תְּמוּנוֹת הַדּוֹמוֹת לְחַיָּי, רוֹאוֹת אֶת הַנּוֹלָד.

אַבִּיט בַּרְבָדִים שֶׁחָדְרוּ וְנִסְפְּגוּ

אֶדְלֶה רְמָזִים

עַל מָה שֶׁחִלְחֵל.

הַזּוּלָת יְקַבֵּל בְּעֵינַי

מַבָּט זְגוּגִי

הוּא יִהְיֶה רָחוֹק

מֵהֶלֶךְ הָרוּחַ

שֶׁיָּדַעְתִּי

וְאַז

אֲבַקֵּש לְהַכִּירוֹ טוֹב יוֹתֵר.

מעט לפני מותו זכה שי בתחרות "צרצר פיס" של מפעל הפיס, בה התבקשו המשתתפים לכתוב מכתב בן 140 תווים. השופטים קבעו כי המכתב הזוכה הוא "ביטוי אפקטיבי לחולשתו של היחיד מול המנגנונים החברתיים והממסד". ציפי גוריון – האמנית שעובדת ב"סיפור פשוט", המארחת החיננית של האירוע – קראה את המכתב הזוכה של שי שרשמה אותו באופן סמלי על צידו השני של מכתב שקיבלה מהבנק:

"לכבוד. שלום. אבקש לדון ב. אציין כי אני. זאת ולפי. ולפי. עבדתי. הכנסותיי היו. עבדתי. הייתי זכאי. בלבד. החישוב נעשה לפי. ולפי. כיום אני. בתודה".

עזרא לוי – הצלם הפואטי שבדרך כלל מתעד את האירועים הספרותיים במצלמתו עלה הפעם לקדמת הבמה וסיפר על ידידותו הקרובה עם שי ועל פעילותו במסגרת מאבק המשוררים. עזרא סיפר ששי אהב את אחד השירים שלו ועודד את כתיבתו. עזרא קרא את השיר "טעם עוּד" מספרו הראשון של שי "ציוּן" שיצא לאור בשנת 2003 בהוצאת "כרמל" והצליח לקרוא את השיר "גלידה" מספרו השני של שי – שיר הומוריסטימ ושובב הקשה לקריאה בגלל רצף העיצורים שבו:

גלידה

ליד הגלידה

ראיתי ילדה

הוציאה לי לשון

ואני

הוצאתי לה לשון

בחזרה

נה!

הוציאה שוב, חזק יותר

עם צליל                                 תצצזז

שקשה לבטא במלים

הוצאתי גם אני                            פפצצפפצ

פפצצזז  פצצצזזתזז

תזהרי ילדה

הלשון שלי

גדולה יותר

תלקק אותך

ותבלע

כמו

גלידה

עדי עסיס שמשיק בימים אלה את ספרו החדש המצוין "ילד", המוצג במקום בולט בחנות סיפר על פעילותו המשותפת עם שי מול מוסדות תרבות כמו המדיטק בחולון. עדי קרא את השיר "אישור" שמנווט בחוכמה בין ביקור בעירית רמת גן- עירו של שי, שיחה יידותית עם זר ומסתיים בבטחון שביאליק המשורר משרה על שי:

אישור

אם אתה דורש אישור, תעלה לקומה 2

לסימה, היא תתן לך אחד.

.

… לא חששתי. בתחתיתו

השתרע ביאליק במלוא הדרו, …

שמח וטוב לב שבתי לביתי.

רון דהן אמר שהשירה של שי הולמת את אפיו המורכב ושהמורשת שלו צריכה לבוא לידי ביטוי בטיפוח משוררים לא מוכרים. רון קרא את השיר "שאיפות" מספרו השני של שי.

אילן בן דוד הוא איש הי-טק שמוצא זמן ומרץ לפעילויות במסגרת "מאבק המשוררים". אילן קרא את השיר "גאווה".

אורנה ריבלין סיפרה על הביקור המשותף שלה ושל שי בבית הספר "תיכון חדש" בו הם קראו בפני התלמידים, בין היתר, את השיר הידוע של חזי לסקלי "שירה". אורנה קראה את שירו של שי שמתכתב עם השיר הזה:

ציון שני

לחש נסור הדפים

בספר שיריו

של חזי לסקלי

רוקד מחול פולני זעיר

בחדרי

רוקם מן האויר

מזמור בשבח העכבר

אני צוחק ומוחה לו כף

דוד אדלר סיפר על הכירותו הקרובה עם שי. רשימתו המפורטת "במלאת שנה למותו של שי אריה מזרחי ז"ל" פורסמה בימים  אלה במספר אתרים מרכזיים כמו "ליריקה" ו- אימגו.

תום הדני נזכר שכפסע את צעדיו הראשונים הלא-בטוחים כמשורר, שי עודד את רוחו, ציין לטובה את שיריו ופרסם אותם ב"כאוס".

גם מיכל פירני זכתה לעידודו של שי כשספר שיריה "ערב של יום" יצא לאור בהוצאה עצמית ושמחה ששי פרסם את אחד משירי ספרה ב"כאוס".

חגית בת-אליעזר סיפרה על הקשר החיפאי של שי: הוא ערך את ספר שיריה של המשוררת סברינה דה-ריטה "החטא השמיני" ואף ביקר בחיפה באירוע "הסיפור החיפאי" שנערך במוזאיון בעיר. חגית בת-אליעזר המשיכה בעריכת הספר ושני שמות העורכים רשומים זה לצד זה בספרה של סברינה כתיעוד לשיתוף פעולתם החד פעמי.

לקראת סיום הערב שרה – אמו של שי הודתה לכל המשתתפים על האירוע החשוב הזה שמוכיח שזוכרים את שי וממשיכים את דרכו במאבק המשוררים ובניהול האתר "ליריקה". שרה קראה את תרגומו של שי לשיר של אודן.

במהלך הערב נוצר קשר חם בין בני משפחתו של שי אריה מזרחי ז"ל לבין המשוררים. אומנם היתה בערב הרכנת ראש לזכרו, אך היתה גם זקיפות קומה והבטחה להמשך שמירת מורשתו של שי.

המשורר שי אריה מזרחי ז"ל הלך לעולמו ב 15.10.12, יום אחד בטרם מלאו לו 38 שנים.

יהי זכר המשורר  ברוך.

עזרא לוי, חגית בת-אליעזר, 27.10.2013

ראו עוד על שי אריה מזרחי

הרבה הקדמות כמה הערות מאוחרות :דוד אדלר במלאת שנה לפטירת שי אריה מזרחי

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אירועים ספרותיים עם התגים . קישור קבוע.

3 תגובות על זוכרים את שי אריה מזרחי -תיעוד הערב לזכרו במלאת שנה למותו

  1. מאת sabrinaderita:‏

    כתבה נוגעת ומצמררת הצטערתי שלא יכולתי להגיע
    אך רוח המפגש הטעון והמרגש עובר בדברים שכתבה חגית.

  2. מאת דוד אדלר:‏

    תודה לחגית שדווחה על הערב ורוחו. אכן כפי שגם אני התרשמתי הערב גרם נחת להוריו, אחותו, דודו וקרובים נוספים. עובדה זו היא בעיני בעלת חשיבות רבה ביותר. כי גדול ככל שיהיה צערם של עמיתיו, זה מתגמד, זה כּאין וכאפס לעומת הצער של משפחתו. התנהגותם אצילית למרות כאבם היומיומי כפי שנאמר לי באירוע ואין זה כמובן מפתיע. גם דבריה האישיים מאוד של האם הפעימו אותי.

    תודה כמובן גם לדניאל מארגן הערב, ולציפי מ"סיפור פשוט", חנות חמודה ונהדרת שמנוהלת עם פנים מסבירות פנים לשירה, שפגשתי בה לראשונה, וכן לכל מי שטרח להגיע.

    אוסיף משהו שלא כתבתי ברשימתי ואולי ראוי שאסיים בה את דבריי (כאן ובערב). יש אמרת חז"ל שאני אוהב שאומרת "כל העוסק בתורתו מבפנים, תורתו מכרזת עליו מבחוץ". אך אנו יודעים שבמציאות ימינו זה אידיאל, שרחוק מאוד מהגשמה. שי עסק בשירה מבפנים ותפקידנו להכריז עליה מבחוץ. טוב שיש את ליריקה שפועלת להנצחת זכרו.

  3. מאת א. ב. אנטול:‏

    כך קורה כאשר אדם אחד בעל רוח של צדק, מנסה להאבק בממסד חזק.
    הממסד תמיד – ידו על העליונה…
    טוב לדעת ששי לחם על דיעותיו באומץ יוצא דופן…
    גם אם דיעותיו היו לא מקובלות על רוב הישראלים.
    הרי זה תפקידו של המשורר לגלות אמפטיות למצבו של החלש והסובל,
    להלחם בעוולות…
    יהיה זכרו ברוך, ושמשפחתו לא תדע עוד צער
    תודה לחגית על הכתבה המעניינת

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*