מקף בפעם הרביעית  

ביקורת השקת גיליון מס’ 4 של כתב העת לספרות “מקף” 

בתיאטרון MOVE ,,, 

29.8.2013 

מאת חגית בת אליע’זר 

נעים להכיר – עוד תיאטרון בתל אביב –בשם MOVE שניצב לו במקום נגיש באמצע הדרך בין שתי תחנות הרכבת : המרכז והשלום. עורכי כתב העת לספרות “מקף” חני שטרנברג ויואב איתמר הפיקו והנחו פסטיבל בן 3 ימים “שירה ואחיותיה” – מופעים וסדנאות המשלבים שירה והאמנויות האחרות. במסגרת הפסטיבל נערכה השקת “מקף” 4 – גיליון עשיר ומגוון הכולל שירים, סיפורים, מאמרים, שיחות עם אמנים, במקור וכן בתרגום מאנגלית, מערבית, מיפנית, מאוקראינית. 

 

בתחילת ההשקה חני הציגה את נושא הגיליון – הגירה. מעבר למרכזיות ההגירה בתולדות העם היהודי החל מ”לֵךְ לְךָ” לארץ כנען, דרך גלויות מצרים-בבל-אשור-רומי והעזיבה ההמונית של אירופה הנאורה לכאורה שיחסה ליהודים חשף את פרצופה המכוער, זהו נושא אוניברסלי: כל תנועה בזמן ובמקום היא הגירה מהמצב הקודם לזה הנוכחי. 

הגיליון נפתח בראיון מרתק שחני שטרנברג ערכה עם הסופר אהרון אפלפלד – ניצול השואה, כותב על השואה, איש בעל נסיון חיים עשיר, סופר מוערך. יש לו מה להנחיל לדורות הבאים של הסופרים: “תהיה מה שאתה, תהיה הנסיון שלך” – עצה כנה ונבונה מפי סופר חשוב. 

 

יואב איתמר התמקד בשיריו בדמותו של לוט התנ”כי. לוט הוא מהגר נצחי שנגזר עליו לנדוד גם בארץ. יואב קרא שירים מרשימים על דמותו הטרגית של לוט שדבקו בה כינויים מעליבים דוגמת “שיכור כלוט” והגינוי של גילוי העריות. השומעים הזדהו עם השירים והגיבו על בטויי ההומור הדק שבסוף השיר “המערה”: 

המערה 

אני שכור מגעגוע. 

קר במערה, קר ולח. 

מסריח ושחור מריח מדורות. 

אלוהים, אני שואל 

איזו הכנסת אורחים היא זו? 

  

בכל זאת, אינני רוצה לגור עם אנשים. 

הכי קל להיות צדיק כשחיים לבד. 

יש בי זכרונות, אין בי תשוקה. 

בלבי יש נחמה אחת. 

בנותי, לפחות, ישמרו על תומתן. 

השירים היפים ההגירתיים האלה על לוט אינם בגיליון. מוטב היה לכלול אותם. 

 

יובל גלעד אמר שעומד לקרוא 3 שירים, הראשון על אלזה לסקר שילר מ”מקף” 4, השנים האחרים – חדשים ואינם מופיעים בו וכל שיר עצוב מקודמו. הבטיח וקיים. השתררה באולם דממת קשב. קריאתו של יובל תאמה את הנושאים הכבדים: הוא הזדהה עם סבלם של גיבורי שיריו. 

מדע בודד כבורא 

מְסַרְטֵן קופים טוב-טוב. 

מדע מזיל ריר על חיי נצח 

גם במחיר רצח כמה אלפי שעירים. 

מות יכול להיות מתנה גדולה מהחיים 

כשאתה קוף מוכה הזיות 

תחת אור אדום של ניסויים. 

 

טוב שבאת, יובל. שיריך ואופן קריאתם נצרבו בזכרון הנוכחים. בזכותך הוזכר שמה של אמך רות גלעד ששירה “ברלין” מופיע בגיליון ואני אישית שמחתי לראותך – “אחי” לביקורת הספרות ב”יקום תרבות” – מבקר שנון, חריף ואמיץ, מושך אש התגובות. 

ועוד קשרי משפחה – שני שיריו של עומר שין – בנה של חני שטרנברג – מופיעים בגיליון. חני קראה את השירים. בשיר “כמו בגוד אולד דייז” המתח נבנה ומגיע לשיאו בבית השלישי והאחרון: 

עכשיו אני בשקט 

הלכתי למצוא את אשר אבד  

איך אנחנו עירומים בכנרת 

כמו בגוד אולד דייז 

איך אני רוצה שהכנרת תעלה על גדותיה 

ותבלע את כל העולם 

 

גל קוסטוריצה נדדה בין 3 ערים : באר שבע – תל אביב – ירושלים ומצאה בבירה את האהבה. בערים הישראליות הקרובות כל כך גיאוגרפית גל רואה תרבויות שונות מאובחנות וכותבת על כך בספר שיריה החדש שנקרא ממש כך: “מהגרת”. ב”מקף” מופיע השיר “קו 13” אשר חותם את ספרה, המתאר את יחסה המורכב אל שתי הערים: תל אביב וירושלים וזאת בקודים אישיים חידתיים כש “פילגש המים” היא תל אביב, “העיר השחורה” זאת ירושלים ועל כך אנחנו למדים מדבריו המבהירים של רן יגיל – עורכו של הספר. 

קו 13 

עכשיו  

כשרופה היום לערוב 

פני נגד כיוון התנועה 

נתונים הרחק בפילגש המים. 

וכשגבי בתוואי שיהיה הרכבת 

חודר במהופך 

במנהרת סי-טי 

אל גטאות גאולה 

שהיו 

חצר ביתי. 

אני מתפתלת ללמוד 

כמו העיר השחורה 

להתנהל 

במעלה  

ההר. 

שירה כהן כותבת שירים כל כך פנטסטיים ובלתי צפויים שהם מתאימים לכל נושא. שירה מתגוררת עכשיו בחיפה אליה עברה מתל אביב – גם זאת הגירה. 

שיריה מדברים בלשון “אנחנו” ומפי דמויות מדומיינות רבות. לשירה נוכחות מרשימה, אדומת השמלה. שורות מסקרנות חזקות יוצאות לאוויר האולם ואיש לא ינחש מה יבוא בעקבותיהן – הפתעה רודפת הפתעה: 

 

הגוף ספג עודף קרינה 

ואי אפשר היה לתלות נדנדות 

על ענפי העצים ששרפו  

את העור שבפנים כף היד. 

 

  

אי שם בשנות נעוריו 

ראה את מעט הדבש 

שהיה 

מתגלגל והופך לכדור 

שורף עשבים צפופים שצמחו 

 

שירה כותבת כבר שנים ועכשיו בשלה ההחלטה להוציא ספר ביכורים. נאחל לה הנאה והצלחה. 

 

נקודא זינגר הוא מהגר מתמיד. מאז עליתו ארצה מרוסיה בשנת 1988 הוא מהגר חליפות בין השפות: כותב בעברית וברוסית, מתרגם בשני הכיוונים. נקודא קרא את “מזבלת הזמן האבוד” – קטע מהרומן “כרטיסים בקופה” המופיע ב”מקף”. 23 פסקאות ממוספרות המתארות קרעי זכרון מהוות את עיקר הטקסט. הן לקוחות מהוואי רוסי- סיבירי ומתובלות בהומור המיוחד של אותם חבלי הארץ. 

15. כרזה צבעונית “לא תעשה לך אשל וכל גבינה!” במרפאת שכונת הרכבת, שהופיעה בעיצומו של המסע נגד החמצת חלב ביתית. 

 

19. פאשה ירון – פיסיקאי משוגע, שלבש מעיל פרווה וחבש כובע טייסים אפילו במיטה ומת מאכילת נקניק “דיאטטי”. 

נקודא גם מהגר בין האמנויות. בנוסף להיותו פרוזאיקן כהגדרתו הוא אמן פלסטי וצייר. נקודא פרסם את ספר האמן “שיעורי כתיבה טמאה”. מספר ציורים מתוכו הוקרנו בצורה מחזורית כל משך ההשקה. 

שני מוסיקאים ליוו את ההשקה: ירונה כספי שמטיבה להלחין שירי משוררים ולירן אלעל שהוציא זה עתה את אלבומו הראשון “מקום שקט” בו הוא כתב והלחין את רב השירים. לירן הרשים בביצוע שירו “אמצא אותך” בו המנגינה משרתת את המלים: מלווה ומדגישה אותם. 

אולי זה קצת נאיבי  

בתסריט התל-אביבי 

להניח שתגיבי 

לשידוך האטרקטיבי 

ואולי זה קצת פתטי 

וזה לא כל כך פואטי 

 

אבל אני אמצא אותך … 


 

י 

ירונה כספי מציגה את הגישה האחרת להלחנת שיר. המנגינה וקולה של ירונה עוצמתיים, מרכזיים והמלים תופסות נפח קטן ביצירה הכוללת ולרוב נופלות בעוצמתן מהדרמטיות של המוסיקה. בעקבות כך מתבהרת לי התובנה: המשוררים לא מספיק משוחררים וחריפים בשיריהם- נוקטים צנזורה עצמית מעכבת. בואו נפסיק עם שירים “מינוריים קטנים” ונכתוב שירים “מז’וריים גדולים”. 

מבחינה ויזואלית המוסיקאים תפסו את מרכז הבמה –  את רוב רובה של הבמה – עם האורגן גדול המימדים שלהם – ועמדת המשוררים נדחקה הצידה ליד עמוד המיקרופון, אך הסידור הזה רק מדגיש את היות השירה רוחנית, ללא צורך באביזרים: היא מרעידה את עור התוף ומרטיטה את מיתרי הנפש. 

הייתי ממליצה לשנות את התמהיל: יותר קריאת שירים פחות השמעת שירים מולחנים. בנוסף למשוררים שהשתתפו בהשקה, מופיעים בגיליון שיריהם של חיים ספטי, שרה כוי, טלי עוקבי, גילי חיימוביץ’– משוררים מעניינים, מסקרנים. הייתי רוצה לפגוש אותם כאן בהשקת “מקף”. 

שמחתי להכיר את חני שטרנברג – אשת ספרות רבת הפעלים : משוררת, סופרת, עורכת. 

שיתוף הפעולה הנהדר שלה עם יואב איתמר ניכר בכל: בהפקת הפסטיבל, בהנחיית ההשקה וכמובן בעריכה המשותפת של כתב העת “מקף”  – ומכאן הצלחתו להגיע לגיליון מספר 4 ולתודעת שוחרי הספרות. 

ניתן  להשיג את הגיליון בכתובת המערכת: 
yoitamar@gmail.com

באינדיבוק:
http://indiebook.co.il/%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A3-4/

ובחנות תולעת ספרים בת”א.
 

ראו גם : 

אתר “מקף” 

“מקף” באינדיבוק  

הרבה יותר ממקף 

אלי אשד על “מקף” ושמחת ההשפעה 

אנשי “מקף” בהקראה קבוצתית.

32 תגובות

  1. תודה רבה לך חגית על הסקירה היפה. נהניתי מאוד לקרוא אותה. החזרת לי את הערב. גם אני שמחתי מאוד לפגוש אותך ולהכיר אותך. יפים גם הצילומים מהערב שצילמה גל קוסטוריצה בלוויית הציורים של נקודא זינגר. ושוב תודה לך שטרחת ובאת וכתבת וצירפת את כל הצירופים שבנו את הרשימה הזאת.
    ברשותך אני מוסיפה לינק לפוסט שהעליתי בו ניתן לראות מקרוב יותר את הכריכה ושבסופו רשום גם איפה ניתן לרכוש את הגיליון:
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=26666&blogID=251
    שנה טובה!

  2. תודה רבה לחגית על הסקירה ואני מודה מאד על כך שהזמנת אותי להשתתף באירוע “לקראת ספר” שאת מקיימת בסוף חודש זה בחיפה ומקווה מאד כי גם הוא ייסקר כאן 🙂
    אני מצרפת כאן קישור לשני שירים אשר אחד מהם הוקרא בערב הפתיחה- ד”ר אורה מור מאוניברסיטת חיפה כותבת שם השירה שלי – יש לגלול קצת למטה ולראות בהמשך
    http://sipurheifai.wordpress.com/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%A8/

  3. עבודה חשובה עושה חגית בהפצת המידע על האירועים
    נוסעת ברכבת למרחקים ארוכים כדי להביא תמונה אמיתית על ערבי השירה הרבים
    ואנחנו צריכים לקרוא ולהחליט לבוא לערב הבא
    אני אוהב את התיאורים והביקורת הבונה
    במקרה הזה אני חושב אחרת שכן אני מגיע מאהבת המוזיקה
    אני חושב שבערבים כאלה צריך להרבות במוזיקה שגם היא דרך להקריא שיר
    בנוסף חשוב לי חגית כמי שעורך ומתכנן להקים ערבים מסוג זה
    לדעת מה ההרכב של הקהל
    האם שוב רק משוררים?
    אני מאד מקווה שרובו של הקהל אוהב שירה וספרות ולא משורר קורא למשוררים
    לפחות זו שאיפתי והמוזיקה בהחלט תעשה את העבודה
    הנה שיר שלי שמתאים לערב הזה

    וַאֲנִי כְּבָר נוֹלַדְתִּי

    “לְהַגֵּר זֶה כְּמוֹ לָמוּת וּלְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ”
    וַאֲנִי מַה יָּכוֹל לַעֲשׂוֹת עִם שְׁנוֹתַי הָאֲבוּדוֹת
    הַאִם יָכוֹל לְבַקֵּשׁ אוֹתָן שׁוּב
    הַאִם יָכוֹל לְבַקֵּשׁ חַסְדָּן שֶׁל אֵלֶּה שֶׁחָלְפוּ
    מִבַּעַד לְחַיַּי
    הַאִם יָכוֹל אֲנִי לְבַקֵּשׁ אוֹתָן שֶׁיְּהַגְּרוּ אִתִּי
    הַאִם יָכוֹל אֲנִי לִשְׂכֹּר אוֹתָן לִשְׁאֵרִית חַיַּי
    כְּדֵי שֶׁיַּשְׁכִּימוּ אִתִּי אֶל בֹּקֶר מֻכָּר
    לִרְאוֹת צִפֳּרִים עַל עֵץ שֶׁנָּטַעְתִּי
    הַאִם אוּכַל לִפְרֹק אֶת רִגְשׁוֹתַי
    בְּתוֹךְ שְׂדֵרוֹת הַהֲגִירָה
    הַאִם אוּכַל לְתַרְגֵּם אֶת הַצְּבָעִים הַלֹּא-מֻכָּרִים
    דֶּרֶךְ אִישׁוֹנַי
    וַאֲנִי כְּבָר נוֹלַדְתִּי

    תודה לחגית וליקום ושנה טובה

  4. זאת שאלה טובה :מיהו בעצם הקהל שמגיע לערבי שירה?
    ברובם במיוחד אם המדובר במשוררים לא ידועים ביחס או בכלל הקהל הוא מצומצם ביותר ,כנראה בני משפחה ומקורבים.
    ואני לא בטוח שהמדובר בחובבי שירה דווקא או אפילו במשוררים אחרים.
    לעומת זאת יש ערבים בודדים שאליהם מגיעים המונים ממש כמו בערב ההשקה לספרו של ערן הדס.
    למה ההמונים האלו אצלו ? הניחוש שלי המדובר היה בחלקם באנשי היי טק שבאו בגלל ההדגמה של הרובוט המדבר באותו אירוע ואולי פחות בגלל השירה.
    דהיינו כדי שערב שירה של משורר שאיננו ידוע מממש ימשוך אליו מספר גדול יחסית של אנשים ,עליו לקיים אטרקציה כלשהיא כמו מוזיקה וזמר או קבוצה של משוררים שכל אחד מהם מביא את מקורביו.

    • הנה סוף סוף אנו מסכימים
      אין מה לעשות רק רוני סומק ודומיו יכולים להביא קהל גם בלי מוזיקה ובכל זאת רוני מקפיד כן להביא שכן הוא מתחשב בקהל שלו
      אני בעד להביא קהל גם אם מדובר בחברים או בני משפחה שהם המעגל הראשון שבהמשך יפיץ למעגל השני
      אין ברירה אם חפצים אנו שקולנו ישמע

  5. מסכים עם אלי. אנישם רוצים אטרקציות, שועל מעופף, ליצן עם שפם, לא סתם משוררים עומדים ומקריאים.
    והתשובה שלי לכך, דוד ב., למרות שמאמציך ראויים לכל שבח, ולכל בעיית מיעוט קהל השירה – בערבי שירה וקוראים, היא זאת:
    לא לעשות כלום. משוררים הם כמו חתולים, חיים את ההוויה, וצריכים להסתפק בכמה קוראים
    ושומעים בודדים. ואם הקהל רובו משוררים – מה טוב. אלה בדרך כלל, בכל זאת, אנשים
    שאכפת להם משירה.
    מי שרוצה – השירה לא נחבאת במערות בורה בורה כמו בן לאדן, היא בכל מקום. ירצו- יקנו ויבואו. לא – גם טוב.
    השתתפתי בערב הזה כאמור, ונהניתי ביותר. הקהל – רק משוררים, פחות או יותר. המקריאים ועוד כמה.
    מעט זה אינטימי, אפשר להקשיב בשקט, גם לא היו הרבה משתתפים, וירונה כספי בתפקיד הליצן המוסיקלי
    היתה מעולה, לדעתי. אחלה מוסיקאית.
    בקיצור: עדיף למשוררים להיות מוטרדים מאיכות שירתם מאשר ממספר הקוראים ומוחאי הכפיים.
    אמנות לא נמדדת בכמות צרכניה, בטח לא שירה.

    • יובל שלום
      שנה טובה לך ולאהובך
      המחלוקת הזו ביננו ידועה
      יובל אני מזמין אותך שוב לפייסבוק אולי תלמד דברים חדשים כמו למשל שיש הרבה שאינם כותבי שירה ומגיבים יפה מאד לשירה וגם מתרגשים ממנה
      אני מעדיף את מה שעשה רוני סומק שהלך בכל הארץ שלימד והדריך שירה
      אם היו מכפלות של אנשים כמו רוני היו יותר אוהבי שירה בארץ
      כמובן שיש גם דרכים נוספות שקשורות לקידום השירה אבל כבר עסקנו בכך
      וירונה כספי היא אומנית היא לא ליצנית
      וירונה כספי תביא שירה יפה אל הקהל שלה
      כמו שאריק אינשטיין עשה רק טוב לשירתו של אברהם חלפי עם השיר ״עטור מצחך״
      אני חושב שמגיע גם לאחרים להינות משירה
      וכמו שאמרה חני אולי בערב הזה היו משוררים שהקשיבו אחד לשני
      אך זה לא מה שקורה בדרך כלל שלא נדבר על כך שיש ערבים שמשוררים עוזבים לאחר שהם מסיימים לקרוא
      יובל אל תדבק בבדידות!
      מקווה להתראות בקרוב….

      • תודה דוד, אני מבין את נקודת המבט שלך. אבל אני אוהב את הבדידות, אפילו כתבתי ספר בשם “בדידות ישראלית”… אני בעד בדידות, ואני בעד שהשירה תיכשל, ותרים על נס את הכישלון בעולם בו כולם רוצים להצליח. שירה צריכה, לדעתי, לעמוד לצד הלוזרים, המובטלים, הנרקומנים והמשוגעים, לא לעמוד בשום אור זרקורים. אני בעד שיבואו אנשים ויקראו, אבל נגד לחזר אחריהם. המשורר הוא לא זונה. הוא משורר – כותב שירים. שירה לא צריכה להיות חלק מתרבות הצריכה, היא צריכה להיות חלק מתרבות הלהיות. אני אפילו לא בטוח שאני בעד הלחנת שירה, למשל את ויזלטיר כולם מכירים מ”יש לי סימפטיה”, אבל זה שיר זניח שלו בקורפוס. ומנגד כמובן ש”עטור מצחך” מופתי.
        ודוד – אני לא מתנגד שיתרגשו משיר שלי בפייסבוק, אבל לא מתלהב מזה במיוחד, וגם לא ברשת. שיקנו ספרים, את כתבי העת בהם מופיעים השירים. אבל לא כי הם מכירים אותי וכי נידנדתי להם, אלא כי הם רוצים. ומעטים האנשים (אני יודע שאתה כן) שקונים את הספרים ולא רק מרפרפים ברשת. ואני כותב ביקורות למעטים האלה ולמשוררים, ושיקפוץ לי הקהל הרחב. כשהייתי ילד וגיליתי את הרוק כל הכיף היה לחפש את הלהקות הטובות, לקרוא עיתוני מוסיקה מחוץ לארץ, ולא הייתי רוצה שהלהקות האלה ידפקו לי על הדלת ויתחננו שאקשיב. משוררים, שימו זין על הקהל, זה מה שאני אומר. מי שרוצה – יבוא.

        • יובל יקר
          מכבד את דעתך למרות אי ההסכמה הבולטת ביננו ואולי בפגישה פנים אל פנים נוכל להרחיב יותר
          הבדידות נמצאת בכל מקום גם אם קהל עוטף
          הבדידות היא זכות שמוטב שאף אחד לא יגע בה
          יכול להיות שהפער ביננו הוא שאני חושב המשוררים בשירתם מעבירים משהו שיכול לתרום לפרט ולחברה
          אני חושב שאם החברה שלנו תקרא יותר שירה היא תהיה טובה יותר
          אם במקרה היו מפנים את הארגזים של פרננדו פסואה למזבלה אני ועוד הרבה אחרים היו מפסידים
          אני חושב גם שהרשת מפסידה את שירתך כי אתה לא נמצא בה
          אז כן אפשר דרך הביקורות המצוינות שלך גם להינות מכשרונך אבל למה לא משירתך
          שנה טובה יובל טובה יותר משנה קודמת
          ואם יבוא לך לבקר הסוכה שלי פתוחה לאורחים
          דוד

  6. מסכימה עם יובל. גם התחושה שלי היתה שהגיע קהל בדיוק במינון המתאים לערב מהסוג הזה שמטבעו אינו פונה לקהל הרחב בשום צורה שהיא. ובכלל שירה היא לא מדיום של קהל רב, בעיקר לא בימינו, ימי האינטרנט, שבהם
    האינטרנט מחליף הן את ספרי השירה והן את ערביהם. גם המשוררים אינם עשויים מקשה אחת. יש ביניהם, אולי לא רבים, שגם מקשיבים לאחרים ומתעניינים גם בשירים של אחרים. באירוע היתה תחושה של הקשבה ושל קבלה וזאת לא תחושה מובנת מאליה. ובכל מקרה הדיון הזכיר לי את השיר הידוע של שימבורסקה “אחדים אוהבים שירה” , שתמיד נחמד לי להיזכר בו

    אֲחָדִים אוֹהֲבִים שִׁירָה
    אֲחָדִים –
    זֹאת אוֹמֶרֶת שׁלֹּא כֻּלָּם.
    אֲפִלּוּ לֹא הָרֹב אֶלָּא הַמִּעוּט.
    בְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת בָּתֵּי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם מֻכְרָחִים
    וְאֶת הַמְשׁוֹרְרִים עַצְמָם,
    אֲנָשִׁים אֵלֶּה הֵם שְׁנַיִם לְאֶלֶף.

    אוֹהֲבִים –
    אַךְ אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב גַּם מְרַק עוֹף עִם אִטְרִיּוֹת
    אוֹהֲבִים גַּם מַחֲמָאוֹת וְצֶבַע תְּכֵלֶת,
    אוֹהֲבִים צָעִיף יָשָׁן,
    אוֹהֲבִים לַעֲמֹד עַל שֶׁלָּהֶם,
    אוֹהֲבִים לְלַטֵּף כֶּלֶב.

    שִׁירָה –
    אֲבָל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִׁירָה.
    לֹא אַחַת נִתְּנָה לְכָךְ
    תְּשׁוּבָה רְעוּעָה.
    וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה
    כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל.

    • שיר יפה הבאת חני
      ואולי הגיע הזמן לחזור לימים בהם השירה הייתה כוס הקפה של האנשים וימים בהם עלו לרגל לשמוע מה יש למשוררים לומר
      אולי הגיע הזמן אז למה לא נעזור אנחנו שזה יקרה

  7. תודה לשירה כהן על כך שהזכירה את אירועי “על סף ספר” שמתקיימים בגלריה לאמנות בחיפה, בהם היוצרים הנרגשים מגישים טעימות מספרם המתהווה והצצה לתוך תהליך היצירה. באירוע הקרוב – ב-28.9 יתארחו חני שטרנברג ושירה כהן – גיבורות “מקף”. את ההזמנה המעוצבת ע”י סברינה דה-ריטה אפשר לראות בדף ה- facebook
    שלי:
    https://www.facebook.com/hagit.bateliezer

  8. לא כל כך יודעת מה לענות על זה. יותר מאשר לרצות שיעלו אל משוררים לרגל, יש בי כמיהה לאיזו חברותא שבה אפשר פשוט להיפגש ולשוחח עם עוד משוררים. וסופרים. לאו דווקא להופיע. נראה לי שזה מה שיותר חסר היום למשוררים

    • שלום חני
      פגישות משוררים נעשות כל הזמן
      ראי דף אירועים בפייסבוק
      זה לא סותר את ההופעות על במה
      נכון לא כל המשוררים הם אנשי במה ולפעמים עדיף ששחקנים יקראו את שיריהם
      בכל מקרה חני אני בטוח שתשמחי שירונה כספי הוא מלחינים ומבצעים ישירו את שירייך על במה למול אולם מלא כולנו רוצים זאת
      וגם הערב שארגנת הוא סוג של רצון להעלות על במה את השירה שלך ושל אחרים ובכך הרי תרמת את תרומתך

      • אני לא בפייסבוק, דוד, אז אני לא רואה. ברשת כפי שאני נחשפת אליה אני רואה בעיקר מופעים, לא סתם ערבי שיחה. אשמח אם תיידע אותי על סתם ערב שבו משוררים מתאספים כדי להיפגש ולשוחח על כוס קפה. הלחנה יפה של שיר היא בהחלט חווייה משמחת של יצירה משותפת, (זאת מנסיוני) ואנשים שמופיעים בדרך כלל רוצים קהל ממש כמו שאנשים שכותבים רוצים קהל קוראים, רק שאני מאמינה שלא זאת הסיבה שבגללה אנשים יוצרים, אלא פועל יוצא של היצירה, ולפעמים אפילו החלק היותר בעייתי שלה. לפחות עבור אנשים מסויימים. בכל מקרה אשמח מאוד, דוד, שתקרא את
        הגיליון של כתב העת, הוא בעצם העיקר – לכבודו נערך הערב, וכל השאר בעיניי פחות חשוב.

        • בכיף אקרא את כתב העת
          אני בכל מקרה מציע לך לעשות לך דף בפייסבוק
          באופן טבעי תתחברי להרבה משוררים וסופרים
          ואני כבר אומר לך במקרה הטוב תשתתפי בעשרה אחוז מהאירועים שיקראו לפנייך
          גם בשוטף תוכלי להשיג קטעים מכתב העת וליצור עניין ברכישתו
          משוררים מוכרים ספרים בפייס ואני יכול גם להעיד על עצמי

          • תודה רבה, דוד. אני שוקלת זאת כבר זמן מה, ובינתיים לא עושה, אבל אולי בסופו של דבר אעשה. עוד אראה. מכל מקום אני לא מתכוונת לאירועים עם מופעים, אלא לשיח שפעם היה כשמשוררים ישבו בבתי קפה. היום, עושה רושם, שהשיח הזה מתקיים באינטרנט. זאת רוח התקופה. לזה התכוונתי

            • בוקר טוב חני
              אם לזאת כוונתך אז זה מתקיים עדיין בתל אביב
              לפחות אני שותף ביום שישי בקפה תמר…
              ואולי יש עוד מקומות דומים שבהן יושבות חבורות על כוס קפה
              תנסי לייסד בזכרון מקום כזה ואגיע

  9. מאמר ביקורת של יובל גלעד על המשוררת החיפאית סברינה דה -ריטה יופיע במגזין זה בעוד כמה שבועות.

  10. תודה רבה לכם, אלי ויובל על כתיבת מאמר הבקורת על סברינה- משוררת חיפאית מרכזית – ופרסומו העתידי במגזין.

    • תודה לך חגית על המאמצים שלך למען השירה. ספרה של דה ריטה בהחלט מעניין וטוב.
      חייב גם לציין כאן, למרות שזה ישמע כחנופה, את מר אלי אשד, עורך האתר, שכבר שנים
      עובר מהשקה להשקה ומחפש משוררים ומשוררות, מפרסם אותם באתר ונותן להם במה אינטליגנטית,
      מבלי לוותר על ביקורת. .
      יתרונה של השירה על אמנויות אחרות, גם אם ישנו מיעוט קוראים, הינו שאלה שאוהבים שירה,
      באמת, הם “משוגעים” לכל החיים, קוראים, אוספים, מדווחים, חיילים של שירה.
      לכן לא צריך גייסות של מאות ואלפים, כי היחידים שישנם, שווים יותר מהאלפים. לדעתי לפחות.
      וחייב גם לציין לזכותה של הרשת שהיא מאפשרת מגע והחלפת דעות בין משוררים,
      לא מעט בזכות האפשרות להגיב, אם כי זה לא צרי לבוא במקום קריאת הספרים במלואם.

  11. הכתיבה של חגית סוחפת, רגישה מעמיקה, כל הכבוד על ההשקעה והיחס. המשך כתיבה פורה חגית ושנה טובה

  12. נזכיר שוב שאנחנו מחפשים כל הזמן את המשורר הטוב הבלתי ידוע החדש או הישן הבא.
    כולכם מוזמנים לשלוח אלי או ליובל ספרי שירה. אנחנו עוברים על כולם. אנחנו לא מתחייבים להיתייחס לכולם.
    לבינוני למרבית הצער אין טעם להתייחס ,זה משעמם גם את המבקר וישעמם גם את הקוראים.
    יש טעם להתייחס לגרוע ,אבל רק אם הוא של יוצר ידוע יחסית ,כי אין טעם לבזבז אנרגיה שלילית על יוצר בלתי ידוע. לא משלמים לנו עבור זה כידוע.

  13. כל הכבוד לרכבת ישראל, אשר מקרבת את בירת היצירה תרבותית תל-אביב עם בירת היצירה הטכנולוגית -חיפה.
    כל הכבוד לחגית בת אליעזר על שלקחה על עצמה לקשר בין שתי הערים..
    חגית – לא תהיה לנו ברירה… גם את וגם אני ניאלץ לעבור ולהתגורר באזור דן..
    כי ילדינו מהגרים לשם ומשאירים אותנו להזדקן על רקע נופיה עוצרי הנשימה של חיפה..
    גם זיהום במפרץ חיפה הוא עוצר נשימה…
    אולי כדאי לכתוב על כך שיר?

    אני לא נושם כלום,
    קצת חמצן והרבה זיהום,
    אביט מתפעל בנוף
    ואסבול כמו במעבדה הקוף.

    הגן הבהאי ימתיק את הגלולה
    האם אחזור לגולה?
    אבל יש לי את חגית וסברינה
    ממלאות אותי בשיר ורינה…

    ולסיום, תודה לכל העוסקים במלאכה ומרימים את קרנה של השירה.
    ותודה מיוחדת לאלי אשד,
    שהגיע לקפה “מנדרין” בחיפה והרצה בפנינו על “טרזן מלך פלסטין”…

    מאת: נפתלי בלבן-אוברהנד
    0522666178

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה − שלוש =