גם לא בעוד אלף שנים -מתי שמואלוף על גלית סליקטר

גלית סליקטר חיברה בעבר סיפור קומיקס שאותו אייר אחיה הקומיקסאי גלעד סליקטר  הגרפי משק 54 (האוזן השלישית 2009 ), תורגם לאנגלית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית, והיה מועמד לפרס הרומן הגרפי הטוב ביותר בצרפת. לאחרונה היא פירסמה ספר שירה ראשון, והנה ביקורתו של מתי שמואלוף עליו.

גם לא בעוד אלף שנה

מאת מתי שמואלוף

גלית סליקטר, בעוד אלף ימים, הוצאת הליקון, מודן הוצאה לאור, ובסיוע קרן יצחק לייב ורחל גולדברג – קרן קימת לישראל, 2012, 72 עמודים.

בעוֹד אֶלֶף יָמִים יֻטְבְּעוּ עַל פָּנַי אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּמַסֵּכַת מָוֶת". גלית סליקטר

"בעוד אלף ימים" של גלית סליקטר, ספר שירה (ספק ספר פרוזה), הוא דוגמא להשפעה השלילית של עולם האינטרנט על הכתיבה הפואטית. קודם כל הפונט שמזכיר את התנ"ך מתיימר לשדר עתיקות, שהטקסט לא מכיל. לספר העכשווי אין באמת הקשרים הלכתיים, אבל הוא כמו ספרים אחרים רוצה לשדר לנו סוג של פרימורדיאליות או במילים פשוטות יותר קדמוניות.

דווקא בהתחלת הספר יש איזו הבטחה, למשל בשיר על מעשה יומיומי של שיחה עם מוקדנית בחברת הגז:

"בעולם יש מקום רק ליתומה אחת ולכן עלי / להדחק בין רבים ורהוטים ממני. כדי להזמין / מכל גז עלי לצלצל לפזגז ולהמתין עשר / דקות על הקו. בינתים אני ממשיכה לכתוב / בשקט הנחוץ עד שהמרכזנית עונה ומבקשת: / הגבירי את קולך:" (עמוד 8).

הגברת הקול כמעשה בנאלי, הופכת בשירה לסוג דרישה פמיניסטית.

אך לספר אין מבנה עלילתי מובהק, אלא זרם תודעה שעולה ויורד, ונראה כמו סקיצות של יומן שנלקחו באקראי. מעין בולמיה של הנפש על פעולותיה, שלא תמיד הופכות באלכימיה לאמנות. סוג של כתיבה בוסרית שלא יודעת עדיין מה המטרה שאליה היא מכוונת, אך היא זורקת חצים לכל עבר.

זוהי כתיבה אקלקטית, חסרת מיקוד, ובנאלית פשטנית, שמתהדרת ברוח הדברים של ניטשה שטען שבעתיד יבינו את מה שכתב. אך ספק רב אם גם בעתיד הרחוק תובן שירתה של גלית סליקטר.

וראו גם :

"בעוד אלף ימים "באתר סיפור פשוט

גלית סליקטר באתר של נילי דגן

ארז שוויצר על גלית סליקטר

ענת לוין על בעוד אלף ימים

עינת יקיר מראיינת את גלית סליקטר

אודות מתי שמואלוף

מתי שמואלוף הוא עיתונאי ומשורר. עוסק בפעילות חברתית וממייסדי אירגון "גרילה תרבות ".
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים . קישור קבוע.

2 תגובות על גם לא בעוד אלף שנים -מתי שמואלוף על גלית סליקטר

  1. מאת לונגון:‏

    איזו ביקורת מכוערת, מרושעת, אכזרית וחסרת טעם.

  2. מאת ענת קוריאל:‏

    ספרה של גלית מאוד יפה בעיני: הוא רגיש ונוגע ויש בו כנות רבה. אביא כאן כמה שורות נהדרות
    שאני זוכרת בעל פה, כיוון שהספר לא מולי כעת.
    "אני שורקת בבוז כלפי מי שהזמן נוגע בו בעדינות עדיין"
    "ילדה שלי, ראית פעם שלג נמס על אמו?"
    "הייתי מריעה לתשוקה שלי אבל עש לילה גוסס באבק שלמרגלות המיטה"
    מקווה שדייקתי בציטוטים ושלא חיבלתי ביופי.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*