מבוא

ב – 8.1.1973 שוגרה לונה 21 כשהיא נושאת בקרבה את רכב הירח לונחוד 2.

ב – 12.1 נכנסה החללית למסלול ירחי שמרחקיו מהקרקע 100 – 90 ק”מ. משכה של כל הקפה 118 דקות וזווית הנטייה היתה 60 מעלות. הפרסלניון הוקטן מאוחר יותר ל – 16 ק”מ. בהקפה ה – 41

בתאריך 16.1 החללית הונחתה במכתש לה מונייר בים השלווה, 170 ק”מ ממקום הנחיתה של אפולו 17. לונחוד 2 נשא עליו את הדגל הסובייטי ועליו תמונה של לנין והכתובת “50 שנה ברית המועצות”. במהלך הטיסה לירח אותות טלמטריים כוזבים כמעט הכשילו את הטיסה.

מבנה הלונחוד 2

משקל הרכב 850 ק”ג. התוספת במשקל לעומת זו של לונחוד 1 נובעת משיפורים במכשירים והתקנת מכשירי מחקר חדשים. הבקרה והתקשורת שופרו אף הן. אחת ממצלמות הטלוויזיה הפנורמיות הורכבה במרכז הרכב, וכתוצאה השתפרה איכות הצילומים וזמן השידור ארצה קוצר, מה שאיפשר פיקוח טוב יותר על הרכב. רפלקטור לייזר פינתי מתוצרת צרפת המשיך במחקרים שבוצעו על ידי מכשיר זהה שהיה בלונחוד 1. המטרות הנוספות שבוצעו על ידי מכשיר זה היו מדידת קווי הגובה של הירח ביתר דיוק ובדיקת תיאוריה האומרת כי קיימת נדידת יבשות על הירח בדומה לזו הקיימת על כדור הארץ. מכשיר נוסף היה פוטומטר חלל לאור הנראה ולאולטרה סגול. מכשיר זה יועד למדוד את קרינת האור באזורים שונים של השמיים, לצפות בשביל החלב ובשולי הגלקסיה בה נמצאת מערכת השמש, ולמצוא את מקור האור של השמיים קרוב למישור המילקה והקשר שלו עם עטרת השמש. כן קיוו לקבוע באמצעות הפוטומטר אם יש עקבות אבק קוסמי ב”אטמוספירת” הירח. חשיבותן של מדידות אלה היא בדבר כדאיותה של תוכנית להקמת מצפה כוכבים על הירח.

לונחוד 2 היה בעל כושר תמרון גדול מזה של לונחוד 1. טווח נסיעתו הגדול יותר אפשר את בדיקתם של שינויים מגנטיים של סלעי הירח, והירח בכללותו, לאורכו של מסלול נסיעה ארוך. מהירות הרכב היתה גבוהה פי 2 מזו של לונחוד 1. הטמפרטורה הפנימית של הרכב נעה בין 12 מעלות ל- 32 מעלות והלחץ בין 1.09 – 1.01 אטמוספירות. הרכב הונחה על ידי לייזר. מכשיר זה שימש גם למדידת ההארה של הירח באור הנראה ובאולטרה סגול.

מקום הנחיתה

מכתש לה – מונייר נבחר כאתר נחיתה מאחר והוא נמצא באזור מעבר בין “היבשת” לבין “הים” ובאותו אזור מצוי שבר טקטוני באורך 16 ק”מ. תפקיד אחר שהוטל על הרכב היה לחקור את פני הירח באזור שבין הרמות העתיקות לרמות הצעירות והמלאות לבה דמוית בזלת. חוקרים מהאקדמיה הרוסית למדעים ומסוכנות החלל האמריקאית קיוו שממצאיה של טיסה זו וטיסת אפולו 17 ישלימו אלה את אלה. תיאור מדויק של אתר הנחיתה נמסר לסוכנות החלל האמריקאית כדי שיוכלו להפיק תועלת ממכשיר הלייזר. צוות צרפתי שהיה במצפה שעל הר ליק (Lick) הצליח ב – 26.1 להתקשר עם הרפלקטור בעזרת קרן לייזר רבת עוצמה. את האותות המוחזרים אפשר היה להשוות עם הרפלקטורים שהוצבו על ידי אפולו 11, אפולו 14 ואפולו 15.

הנחיתה

הנחיתה בשלביה הסופיים התבצעה במהירות של 2 מטר/שניה. הנחיתה היתה כה מושלמת עד כי רגל אחת בלבד נזקקה לבלמי זעזועים. בדיקה מדוקדקת של הקרקע לאחר הנחיתה הראתה שהיא נשארה יציבה ולא הורגשו שום זעזועים במהלך הנחיתה. זאת יש לזקוף לזכותו של מנוע החללית אשר גילה מהימנות גבוהה ביותר. ספינת מעקב באוקיינוס האטלנטי התריעה על תקלה סמוך לנחיתה – אחת הרגליים לא נפתחה בכלל. התברר שזו היתה אזעקת שווא. התעורר גם חשש שווא שאספקת הכוח לנחתת תיפגם מכיון שהצלחת עליה נמצאים קולטי השמש היתה פתוחה ב​מהלך הטיסה לירח.

היום הירחי הראשון 26.1 – 16.1

16.1 – שעתיים וחצי הראשונות הוקדשו לבדיקה מקיפה של רכב הירח, הנחתת ובדיקות ראשונות של אתר הנחיתה. לאחר נסיעה קצרה הוחנה הרכב ל – 48 שעות להטענת המצברים. התצלומים הראשונים הראו שהרכב נמצא במישור חלק בין שני מכתשים קטנים וממולו, במרחק 6 ק”מ, נמצאים השיאים הנמוכים של הרי הטאורוס.

17.1 – פעילות הרכב הופסקה לשעתיים כדי לטעון את המצברים ולבצע בדיקה נוספת ואחרונה של הרכב. לשם כך הרכב הוסע לעבר הנחתת. בנסיעה זו כמעט התרחש אסון. זווית הפגיעה של קרני השמש הכבידה על קביעת מרחקים, הרכב התקרב למרחק של 4 מטר מהנחתת, והתעורר חשש להתנגשות בין שני הגופים. תושייתם של נהגי הרכב היא שמנעה את ההתנגשות. הם הצליחו להפנות את הרכב לכיוון אחר.

18.1 – חודשה פעילותו של הרכב. לונחוד 2 נסע מרחק קצר, ולא נמצאה פגיעה בקרקע בעקבות הנחיתה. בדיקות כימיות ראשונות של הרגוליט על ידי מכשיר הריפמה ( RIFMA) הראו שהרכב הקרקע דומה לתוצאות של לונחוד 1, מרקם הקרקע גס יותר מזה שנמצא על ידי לונחוד 1 וצפיפות המכתשים וגושי הסלעים גדולה יותר. אחרי הפסקה של 6 שעות הרכב הוסע דרומית מזרחית לאתר הנחיתה. סך הכול עבר 1148 מטר. מרחקו בקו אווירי מהנחתת הגיע לכדי 1050 מטר.

20.1. – הרכב עבר 1 ק”מ וגילה קרקע פריכה מעורבת באדמה.

בלילה הירחי הטמפרטורה הגיעה ל – 183 מעלות מתחת לאפס. ביום שמי הירח בוהקים פי 15 – 13 יותר מאלה של כדור הארץ. הרכב הוסע במעלה הרי הטאורוס. יש לציין כי הנהגים עברו בדיקות רפואיות ובדיקות שמיעה וראיה לפני כל נסיעה, וחוברו לחיישנים כך שמבחינתם היה זה כאילו הם בעצמם על הירח.

היום הירחי השני 22.2 – 9.2

ב – 11.2 הרכב עבר דרך של 1636 מטר. ב -17.2 הוא עבר 3 ק”מ דרומה מאתר הנחיתה והגיע למכתש בקוטר 2 ק”מ הנמצא במורדות הטאורוס. ב – 22.2 הופסקה פעילותם של קולטי השמש לקראת הלילה הירחי והרכב הוחנה.

ביום זה עבר הרכב דרך של 11,067 מטר והחליק על פני מדרונות שהזווית שלהם 25 מעלות. באחד המקרים גלגלי הרכב נפחסו (נעשו פחוסים) זמנית כשהוא נע על סלע בלתי יציב. במהלך נסיעתו לכיוון הרי הטאורוס ביצע הרכב מדידות מגנטיות, תוך תנועה בעקלתון במדרון ההר. ב- 80% מתנועת הרכב נמדדה ההתחלקות של הגלגלים. מגובה 400 מטר צולמו הגדה השניה של מכתש לה – מונייר והשיאים העיקריים של ההר המצויים במרחק 6 – 5 ק”מ. הרכב ביצע גם צילום בלתי רציף של כדור הארץ כשהוא נראה כ”מגל דק” ברקיע.

היום הירחי השלישי 22.3 – 9.3

ב- 9.3 הרכב התעורר, מילא את המצברים של קולטי השמש, וב – 11.3 יצא לדרכו כשהוא מחפש נופים מעניינים לצילום סטריאוסקופי פנורמי. הרכב שיגר 5 נופים סטריאוסקופיים של פני השטח ובחן את המגנטיות של סלעי הירח, ההרכב הכימי של הקרקע, תנאי הקרינה ועוצמת האור בשמי הירח. ב – 17.3 הרכב עבר דרך של 2230 מטר ולמחרת עוד 3130 מטר. עד ל – 19.2 לונחוד 2 עשה דרך של 17.68 ק”מ.

היום הירחי הרביעי 20.4 – 7.4

ב – 10.4 עבר הרכב מרחק של 2 ק”מ ובדק את ההרכב הכימי של הקרקע בשבר טקטוני גדול. אורך השבר 16 ק”מ, רוחבו 400 – 300 מטר, עומקו 50 – 30 מטר, והוא נמצא במקביל להרי הטאורוס. הרכב נע בזהירות בשפה המערבית של השבר ואחר כך נע במדרון המזרחי. התברר כי זהו סלע בזלתי מוצק שנסדק על ידי כוחות טקטוניים.

בלילה הקודם הוחנה הרכב 2 ק”מ מהשבר ולאחר מכן הוסע במהירות עד למרחק של 200 מטר ממנו. הנסיעה היתה לקראת הזריחה, אך הרכב לא החל מיד בתצפיותיו. השמש היתה בזווית נמוכה מדי ומסוכנת לפעולה בקרבת השבר. היה צורך לחכות עד שהזווית תגדל.

עד ל – 19.4 עבר הרכב 31 ק”מ. התברר כי הקרקע באזור הסיורים כוללת שטחים גדולים של סלעים משוכבים וחשופים, וכי הרגוליט מכסה את שאר האזורים עד לעומק של 30 – 5 מטר. הסלעים החשופים מגדילים במידה רבה את מהירותו של הרכב בשעה שבאזורים הנותרים הגלגלים נדבקים לרגוליט.

היום הירחי החמישי 18.5 – 5.5

ב- 9.5 נע הרכב הרחק מהשבר הטקטוני. הפעם הוא נע בכיוון צפון מזרח. ב- 3.6 נמסר כי לונחוד 2 סיים את תוכנית העבודה שלו. הוא עשה דרך של 37 ק”מ ושידר 80,000 תצלומי טלוויזיה ו – 86 תצלומים פנורמיים מפני השטח. רכב הירח גילה שהקרקע מכוסה בשכבה של חלקיקי אבק המפזרת את אור השמש ואור כדור הארץ. הושגו גם נתונים על מבנה אדמת הירח עד לעומק של מאות קילומטרים.

ממדידות שנעשו על ידי לונחוד 2 במסלול ירחי (לפני הנחיתה), על קרקע הירח, ומכדור הארץ, התברר שבצד הנראה של הירח פני השטח נמוכים ב- 2 ק”מ מהממוצע ובצד הנסתר הם גבוהים ב – 9.5 ק”מ (מדידות אלה נעשות ביחס למרכז הירח). תנאי הירח אינם טובים תמיד לתצפית חלל. התגלה כי קרינת השמש בלילה הירחי גדולה מהמצופה פי 15 – 13. קרינה זו עושה את היום הירחי בלתי נוח לתצפיות אסטרונומיות מהקרקע. הועלתה סברה שכמות גדולה של חלקיקי אבק מפזרת את קרינת השמש.

סיכום

מעבר להישגים המדעיים, מהווה מסעו של לונחוד 2 דוגמא לשיתוף פעולה בין הגושים, אפילו בתקופת המלחמה הקרה, במחקר מדעי, ובפרט בחקר החלל. מנקודת מבט של מדע המדינה יש כאן נרחב  למחקרים בנושא מעניין וראוי.

קישורים

חיים מזר על החללית לונה 9 הראשונה על הירח

חיים מזר על לונה 17

בול סובייטי על תכנית החלל

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

8 + 3 =