הנה אישה לנו מארץ התנ"ך/ על "אשה צפור, אשה דג, " מאת שולמית יסני סטארקמן

 

ספרו של דוד אדלר "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" בהוצאת "אבן-חושן" זכה בפרס רמת גן לשירת בכורים, תשע"ג. מאמר זה בשינויים מינוריים התפרסם  ב"עיתון 77" גיליון 368, מאי-יוני, 2013. 

הנה אישה לנו מארץ התנ"ך 

מאת 

דוד אדלר 

ביקורת על 

שולמית יסני סטארקמן: אשה צפור, אשה דג, הוצאת גוונים, 2013, 112 עמ'. 

אתחיל ב"גילוי נאות" -  שולמית יסני סטארקמן שלחה לי משיריה בטרם יצא לאור ספר שיריה היפה והמיוחד "אשה צפור, אשה דג". שכשקראתי שירים אלה לראשונה, הייתי בטוח שכתבה אותם נערה דתייה מאחת ההתנחלויות, המדלגת על הגבעות בארץ התנ"ך וכותבת את שיריה תחת עץ תאנה עתיק יומין. הסיבה לכך הייתה, שהזמן כאילו קפא בשיריה והם ינקו, בתמימות היולית וראשונית, גם בלשונם וגם בדימויים שעטרו אותם, מלשד התנ"ך. הנה דוגמה לכך מאחד השירים האלה: 

פַּעַם אָהַבְתִּי אִישׁ …. 

וְקָם הָאִישׁ 

וַאֲנִי כּ  ְרוּת אַחֲרָיו……. 

וַאֲנִי אֲשֶׁר יָּדַעְתִּי מַכּוֹת מִצְרַיִם וּנְדוּדִים 

קַמְתִּי כְּעָרְפָּה מִן הַמִּדְבָּר 

לָשׁוּב לְבֵית אִמִּי 

בְּאֶרֶץ שׁוֹכֶנֶת קֶבַע 

לְחוֹף יַמִּים. 

כשהסתבר לי שטעיתי, ומי שקורא בספר, והביוגרפיה של הכותבת נגלית לפניו כמעט כספר הפתוח, מבין זאת חיש קל, ניסיתי להבין ממה נבעה טעותי זו. מצאתי שרק מי שיצא למסע ארוך מן הארץ ומן העברית, ונעשתה לו כתוצאה מכך "קפיצת הדרך" של כשלושים שנה, יכול היה להתחבר כך, בישירות ובתמימות כזו, ללשון התנ"ך ולארץ התנ"ך. 

לספר נוספה "אחרית דבר" מלומדת ומקיפה מאת פר' רון ברקאי "צפור משוררת לדג". לא כל ספר ולא כל משורר זוכה לכך – בודאי שלא בספר הבכורים שלו. שולמית, זכתה לכך, ובדין. הייתי סקרן האם גם ב"אחרית דבר" זו יודגש אותו קיפאון בזמן. המאמר בוחן את שירתה ב"מבחן התפילה", את יסודות הציפור והדג בשירתה ולבסוף הוא מציין: "ההזדהות של שולמית עם השולמית הולידה בה ענף אחר של שירה 'הלוך ונסוע בארץ התנ"ך'" (כשם אחד משיריה). וכאן אני, כאמור, חולק על הדברים, אין זה ענף אחר או ענף אחד אלא גזע הספר, דהיינו, הספר כולו, על שלל שיריו, גם בלשונו וגם בדימוייו, היונק מלשד התנ"ך. 

שם הספר, מצביע לכאורה על יסודות הציפור והדג בשירתה. "אחרית הדבר" נותנת לכך תימוכין. אך מבלי לציין זאת במפורש, היא שמה דגש על  "ציפורי הנפש" על שלל הופעותיהן המרהיבות והמפעימות כאחד, בשיריה. דגש זה מוצדק, כי לעניות דעתי אין סימטריה בין הציפור והדג, בשירתה.  לעניות דעתי האיילה או השפירית השברירית, מתאימות יותר מהדג, החלקלק, החמקמק, לחבור לציפור, כדי ליצג את שירתה ואולי גם את אישיותה השירית (ובמקרה של שולמית, הם אולי כמעט בלתי ניתנים להפרדה). אך אולי, מה מבין ירושלמי כמוני בדגים. ובכל זאת, למרות ששם הספר כבר הוטבע, הנה  השיר "אילה", אחד היפים שבספר: "צָפה על הנהר בלילות/ אני אוספת ירח מן המים/ מפזרת מאורו/ לבד תאבד ביער/ אילה תועה" 

אך אסור שהדוגמה השירית המקוטעת שהבאתי בתחילת המאמר תטעה לחשוב שמדובר בספר חד-גוני. הספר מורכב מאוד ויש בו שירים יפים, חלקם אפילו יפים מאוד, רובם כנים, נועזים ומקוריים כמו השיר: 

ברכה 

כָּל לַיְלָה 

אַתָּה בָּא לְהֵאָבֵק בִּי 

כְּמוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים 

עוֹלֶה בִּי 

יוֹרֵד בִּי 

מַלְאָךְ אָפֵל, 

כָּבֵד כָּאֶבֶן לִמְרַאֲשׁוֹתַי. 

מֵעֵבֶר לְגֵוְךָ הַיַּבֹּק 

וְאֶרֶץ רַכָּה נָמָה 

מְצֹעֶפֶת שַׁחַר חַכְלִילִי 

גַּע כְּבָר אֲנִי אוֹמֶרֶת 

חוֹשֶׂפֶת כַּף יְרֵכִי הַסְּמוּיָה 

מְגוֹלֶלֶת אֶבֶן מִפִּתְחִי 

לוֹחֶשֶׁת, בָּרְכֵנִי וְאֵלֵךְ, 

יוֹנֶקֶת מִפִּיךָ, מִגּוּפְךָ 

אֶת בִּרְכָתְךָ הָאַלִּימָה, 

הַלְּבָנָה. 

אמנם איני חסיד של פרשנויות שירה, אך מטעמים שיוסברו בהמשך, אחרוג כאן ממנהגי. זהו שיר שתשתיתו המקראית ברורה, אך ניתן לפרשו בשתי דרכים לפחות. הפירוש הראשון, הפשט, שעלה בי כשקראתי את השיר לפני צאת הספר, כשהוא מנותק מהקונטקסט הביוגראפי של המשוררת, הוא של אישה ששׂורה עם איש. אך מעניין למדי שבקריאת השיר בספר, בהיותי תחת הרושם הכבד של שירים מוקדמים יותר, כמו "אומרים הרופאים/ נותרו רק מספר חודשים" או "כתם היה בי/ ובא איש וכרת./ מאז אני כורתת:/ כורתת יד,/ כורתת רגל/ … " חשבתי שאולי הגיבורה שׂורה עם אלוהים ועם "ברכתו האלימה" המתבטאת ב"כתמים הלבנים" בצילומי הרנטגן. נראה לי ש"המשוררת התכוונה" לפשט. אך בהתאם להשקפה ששיר לאחר שיצא לאוויר העולם, פורש כנף ושייך לקורא, אין כפי הנראה פירוש "נכון" או "מוטעה", אלא כל פירוש יחיד שאין בלתו, הוא פירוש "מצמצם", גם אם זו הייתה כוונת המשורר. חשוב היה לי להביא את הפרשנות גם מסבה אחרת. המרשתת משופעת היום בשירים רבים מספור ולכן יש שמסתפקים בקריאתם ולא נפנים לקריאת ספרי שירה. בכך הם מחמיצים את החוויה המיוחדת שבקריאת ספר שירה – חוויה הגדולה לאין שיעור מסכום כל  חלקיה, כששיר אחד מאיר שירים אחרים באור חדש. 

הנה שיר אישי יפה אחר: 

אינני מתרגלת לרעד הזה 

בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת מִזֹּקֶן 

אִמִּי מַגִּישָׁה לִי פַּת לֶחֶם. 

אֵינֶנִּי מִתְרַגֶּלֶת לָרַעַד הַזֶּה, 

לַכְּתָמִים הַחוּמִים הַפּוֹשִׂים בְּעוֹרָהּ, 

אֵינִי רוֹצָה תִּזְכֹּרֶת מִתְּנוּדוֹת הָאֲדָמָה 

אוֹ מִצִּבְעָהּ. 

עִגּוּלִים מִתְרַחֲבִים סְבִיב עֵינֶיהָ– 

כָּךְ זוֹלֵג אוֹרוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ 

תְּחִלָּה אֶל הַהִלָּה, 

אַחַר אֶל קְצֵה הַלַּיְלָה 

חשוב להדגיש שהספר משופע בשירים יפים, מרתקים ואמיצים ובשורות שיריות נפלאות, המותירות טעם של "עוד", כמו: 

 וְהַיָּם עֲבָרָנוּ מוֹתִיר שְׁלָלוֹ הָרָב 

וְאַנְחוֹתָיו 

כְּאַנְחוֹת אַהֲבָתֵנוּ 

ראו גם 

שולמית יסני סטרקמן בהשקת ספרה  

ביקורת של חיה סדן  על הספר 

  

שולמית יסאני סטרקמן

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים . קישור קבוע.

תגובה אחת על הנה אישה לנו מארץ התנ"ך/ על "אשה צפור, אשה דג, " מאת שולמית יסני סטארקמן

  1. מאת אש"א:‏

    וחוזרת פה על שכתבתי 'תחת קורת גג אחרת', דהיינו – בפייסבוק: ברוך טעמך, דוד, שבחרת לכתוב על שולמית סטארקמן – אשה שהתנ"ך כענבר עדוי בשורות שיריה, אצור במילים, בדימויים ובהרמזים עליהם עמדת בדבריך. מכיר משורר במשוררת.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*