הבלוז האחרון של מתי שמואלוף

 

בלוז תלוי על עץ

מאת יובל גלעד

על "האסון מתחיל בארוחת עסקים", למתי שמואלוף, נהר 2013.

 

ספרו החדש של מתי שמואלוף, הוא ספר של גיטרות עם דיסטורשן בתרבות שירה עברית צעירה של UNPLUGGED  אקוסטי מתקתק ועייף. הספר החדש בעל השם החזק (לשמואלוף תמיד היה כישרון לכותרות ארוכות וחזקות, בהשפעת מוריסי כנראה) "האסון מתחיל בארוחת עסקים" ממשיך את הפואטיקה שהתווה בספרו השני, הטוב ביותר לדעתי " שירה בין חזז לבין שמואלוף", והוא, להצהרת המשורר, ספר שיריו האחרון.

שמואלוף הינו כידוע אקטיביסט לוחם נגד עוולות רבות, ביניהן ההשתקה של המזרחיים בתרבות, נושא החוזר בשירתו. אבל מקורות השראתו העיקריים הם לדעתי זמרי רוק, פאנק, פולק וראפ אמריקניים, והזיקה היא לפולק המחאה של דילן ולמחאת השחורים באמריקה. הספר נפתח בציטוט מהשיר הנפלא של ALICE IN CHAINS – DOWN IN THE HOLE , ניל יאנג מוזכר בכותרת שיר אחר, שני שירים מתייחסים לשירים של דילן, וזאת רשימה חלקית.

למעשה דור המשוררים הצעירים בני הארבעים פלוס מינוס, שגם אני נמנה עליהם, גדלו על מוסיקת רוק יותר מאשר על שירה. אצל שמואלוף זה נוכח, בשירת מחאה בועטת, לפעמים מצליחה, לפעמים פחות. קשה לכתוב שירת מחאה – השפה , או "הלשון היפה, המזוהמת" כמו שקורא לה שמואלוף, הזנתה, סרסרה ואנסה כל מילה הקשורה בשיח מחאה חברתי פוליטי, בחסות עידכונים ושידורי חדשות מתמידים כל שעה במדינת החדשות.

אז הפואטיקה של שמואלוף עושה איזה מעקף, שירים קצרים שהם מעין קרעים של תת מודע של אקטיביסט, נאבק בימים נגד עוולות, ובלילה – או בשירים – מתערבלות לו המילים, בהשפעת מוסיקת הרוק והראפ, לכדי מרקחות מחאה אבסורדיות משהו, לעיתים מוצלחות ומרגשות בישירות שלהן, לפעמים צורמות בעודף ווליום. שירתו משופעת מזו של רוני סומק, שלא בטובתו לדעתי, שכן רק סומק יכול לכתוב את שיריו וכל ניסיון ללכת בדרך זו יוצר חיקוי בלבד, והדבר נכון גם לגבי סומק המאוחר עצמו, הצבעוניות הארספואטית של מערבולת דימויים צועקים.

אישית, קשה לי עם יחסי הציבור החזקים אותם מייצרים מרבית משוררי השירה הצעירה בימינו, ברשת ובכלל, אבל אצל שמואלוף היא קשורה בתרבות ההופעות החיות של הרוק, הוא פשוט מופיע עם הספר במקום עם גיטרה. והשירים עצמם דווקא קשים למדי, בלתי קליטים ברובם.

הספר, כמו הספר הקודם, נפתח בשיר שמצביע על ניכור, זרות וחוסר שייכות:

הוא זרע ללא אדמה, הוא חי על פני המים/ ומת ליבשה// הוא נשוי לרוח/ ומחפש אחריך בביוב השמיימי של נהרות הזפת/ כל צעד מואר ומסריח, נזכר, נספג ונשכח בהיסטוריה של השיר/ שעוד לא היה

שיר של אי שייכות – זרע ללא אדמה, כאשר הצירוף "בביוב השמיימי של נהרות הזפת" כמו צירופים רבים אחרים בשירת שמואלוף הוא מעניין מצד אחד אבל מעט צורם מצד שני, "ביוב שמיימי" הינו חיבור על דרך הניגוד, בין הטבע לעיר, כמו "נהרות הזפת", חיבור עם עוצמה אבל עם מעט OVER DOING. סיום השיר מסמן בעייה החוזרת בספר – הבריחה לארספואטיות – "ההיסטוריה של השיר" – במקום להישאר עם האמירה הצלולה. אבל המכלול בכל זאת חזק.
הארס פואטיות הבעייתית נוכחת גם בשיר הנושא את שם הספר – "האסון מתחיל בארוחת עסקים" – שמתמצת את חיי מרבית האנשים העובדים במדינה הקפיטליסטית הרצחנית הזאת, אבל אחרי האגרוף של אקורד מנצח השיר הולך ונחלש להרהורים ארספואטיים במעין משבר יצירה – "ושב על לכתוב את זה ואת זה… אלא אם כן/ מחנות פליטי האותיות יחזרו לשיר". ההתייחסות היא כנראה לפליטים הפלשתינים, אבל העברית צריכה משהו ישיר יותר על פצע הנכבה, לא ארס פואטיקה, שהיא מעין בריחה מהמציאות.

מצד אחד ישנם בספר שירים מאכזבים למדי, כמו "תחבושת למחזור גברי" – כותרת פאנקיסטית, אבל השיר "מנסה להיות לועז, ליעוזי, לעוז, לועזי/ אבל את הופכת אותי למהגר/ אני מקים את ארצי הנוכרית לצדך ובתוכך / יום אחד אהיה יהודי בלבך" המנסה לחתור נגד הציונות בגרסתה הנוכחית, הגזענית, נותר סתמי למדי, ומצד שני שירים חזקים, כמו השיר "סיבת המוות: נחנק משירי אהבה":

תני לי יד, לא את ידך./ מימיננו בירות/ משמאלנו קהיר/ ומאחורינו עמאן, ומלפנינו רמאללה/ ואיפה אנחנו?/ ועכשיו תני לי את ידך ונלך רחוק מהשירה העברית

השיר מזכיר את "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" שם ספרו הקודם של המשורר, מחאה נגד מדינת בלדות מתקתקות, בעיקר במוסיקה הקלה, בבלדות רימון השקרניות והמכסות על מדינה גזענית כלפי כל חלשיה, אבל גם בשירה האסתטית הזהירה האוהבת משפחתית חמודה של מרבית השירה הצעירה בימינו. שיר חד – יריקה בפרצוף המתמערב של "וילה בג'ונגל" של אהוד ברק, המסרב, כמו מרבית היהירות הישראלית, להכיר בכך שאנחנו במזרח התיכון, שיר המזכיר את השירים הטובים ב"שירה בין הזז לבין שמואלוף". שורת הפתיחה ממשיכה את ההתנגדות לשירי אהבה מהכותרת, וההמשך מיפוי פשוט של מיקום.  זהו שיר חזק האומר את אותו דבר שאומר שיר קודם שבו הישירות לא עוברת: "מביט באירוויזיון ולא מוצא את שפת סבתי", כי שורה זו בנאלית וברורה מדי לעומת התיאור המרחבי הפשוט, צנוע ומקומי של השיר שצוטט.

סיוט, אימה, אלימות גסיסה ושאר מילים בעלות ווליום גבוה שלובות בשירים הקצרים, ויוצרים לעיתים מנת יתר במקום להביע את הדברים בצירופים, שזוהי מלאכת השירה. גם שורות כמו "אני החייל המת/ ילדים עזרו לי להוליד עוד ארונות" – היא בנאלית למדי, על אף התמונה האפוקליפטית סוריאליסטית משהו.  

שירת שמואלוף בורחת לעיתים למעין סוריאליזם, שבניגוד לארספואטיקה מייצר, שירים מעניינים למדי, כמו "הפנתרים מתו מזמן, הלביאות ידאגו לעצמן" – שמרפרר למחאת הפנתרים השחורים:

ומאז שהאבא היה פנתר/ עברו הרבה ירחים לא ממומשים/ אבל האבא לא נכנע ושכב על קצה החוד החלוד של גדר הבריאה/ והופ, בום, הופ דווקא בלילה, הבן מדלג, בתחפושת מסכה/ אך לא זוכר שהוא חיה

לא אוכל להסביר לכם את השיר כי אינני מבינו עד הסוף. אולי משהו על ויתור הדור השני לפנתרים, בכל מקרה האי מובנות היא סוג של חופש, משחק בייצוגים, ושירת שמואלוף מחפשת חופש, מחפשת את הרגע בו הגיטרה יוצרת חומת סאונד, ולעיתים מצליחה. דוגמא לכותרות החזקות של המשורר הינה :"מדוע אין (מ)חזור בפגישות מחזור או צימר שקיעתנו". השיר מכיל מעין קולאז' זכרונות ילדות, אבל הכותרת האירונית – מחזור במובן של דם המחזור בפגישות מחזור, אותו מנהג לעוס של נוסטלגיה פתטית נרקיסיסטית בורגנית – כמו גם הצירוף "צימר שקיעתנו", המזכיר לי את "צימר בגבעתיים" של סופר הבינוניות אשכול נבו, ואת תרבות הצימר הישראלית, תרבות הבריחה.

דוגמא לווליום הגבוה מדי אפשר למצוא בפתיחת השיר הבא, אם כי המשכו מעניין:

כל שנה קורה דבר מה מחריד/ זה לא את, זה לא אני/ האימה חוזרת, הסיוט מתכונן, הבעתה מבקיעה/ חרכים, מבעד לגלויה של יפו/ דפי תלמוד בוערים מרוב תשוקה/ להיקרא בחורבות / עיר חימר שעוד תיכנס לתנור/ ותבהיק.

עד אמצע השיר הוא צועק, מוותר על עיבוד אמנותי, דבר שאפשר להזדהות עימו רגשית, עם המצוקה, אבל זה לא עובד כשיר. אחר כך גלוית יפו מכניסה מקומיות מעניינת, כמו דפי התלמוד הבוערים מתשוקה – תמונה סוריאליסטית מקומית מעניינת. הסוריאליזם המסוים של שמוTלוף מזכיר לי טקסטים של רוק, בעיקר את אלה של קורט קוביין הגדול ז"ל ששמואלוף תרגם משיריו.

והנה עוד דוגמא לארס פואטיות המסרסת, המיופייפת משהו:

זה לא פשוט להכניס פצוע/ לבית החולים של השירה/ כשאין תחבושת מטאפורה/ ואחיות של דימוי

זה מאוד רוני סומק, וכותרת השיר היא "בטבח האחרון הפגנתי, ואתה", וזה אולי שיר על קושי הייצוג של זוועת המציאות. אבל כאמור, השפעות רוני סומק לעולם פחות טובות מהמקור.

השירים הטובים בספר לדעתי הם דווקא הארוכים יותר, יוצא הדופן, כמו השיר "בלוז שחור תלוי על עץ תלוש" שמרפרר כנראה לstrange fruit  הנהדר הידוע על שחום עור תלוי כפרי מוזר. שמואלוף המוחה נגד קיפוח מזרחי (פחות בספר זה) מתחבר למדוכאות של השחורים באמריקה, וכותב שיר טהור וצלול בהשראה זאת:

בכה בלוז שחור,/ על שבזבזת את כל כל האמת, החסד והחמלה/ ואל תפחד להתדרדר/ לבלוז של שנאה טהורה… בכה כהה, בכה/ לילה בלי לילה/ בוקר בלי בוקר/ כהה, בכה כהה…

גם בשיר זה כמה צירופים צורמים כמו "זכרונות אסורים" או "ניגון המושתקים" שהם לא מורכבים מספיק, ושורות כמו "אף אחד לא מת מלבכות" שיכלו לעבור טוב עם לחן בשיר בלוז, אבל בשירה עוברות פחות טוב, אבל השיר מצליח להעביר את הבלוז, ויפה במיוחד השורה "אל תפחד להתדרדר/ לבלוז של שנאה טהורה" – כן, לפעמים אין ברירה אלא לשנוא על מה שעשו לך.

גם השיר "ישראל", מעין ראפ א-לה אלן גינזברג, מכיל שורות חזקות לצד שורות מעט בנאליות, אבל יש בו כנות ומקומיות עם אומץ, הרחק מהפרחים המיופייפים של שירת האסתטיקה בלי האתיקה. אירוניה עצמית על הניסיון "להתפרסם" ולייחצ"ן את השירה מופיעה בשיר שבו מתוודה המשורר:

רגע לפני שאקבר בתוך ספר/ אני רק רוצה לסיים/ את הפיכתי לסופר/ לזכות בפרסים/ במילגה/ להיות מתורגם… רוצה, נו אז מה אם אני רוצה/ מפגר

סיום השיר, באלימות עצמית כנה, נוגע ללב ואותנטי.

 

ראו גם :

"משורר מחפש בית" שלומית ליר על "האסון מתחיל בארוחת עסקים "

"לפרק ולבנות את הלגו של השפה " נטע הלפרין על "האסון מתחיל בארוחת עסקים "

מתי שמואלוף על "האסון מתחיל בארוחת עסקים "

 לקח  תקופה :עינת יקיר מראיינת את מתי שמואלוף

האתר של מתי שמואלוף

מתי שמואלוף בלקסיקון הסופרים

אלי אשד על מלחמת המילים :מתי שמואלוף כמשורר פוליטי

 

מתי שמואלוף.צילם אדם דוברזינסקי

אודות יובל גלעד

יובל גלעד - משורר ומבקר שירה, מוסמך החוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. עבד כעורך ראשי בהוצאת "גוונים". פרסם שלושה ספרי שירה: "שירי נזיר" (גוונים, 2000),"בדידות ישראלית" (כרמל, 2004) ו-"בית קברות לשירים" (ספרי עיתון 77, 2009).
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים , . קישור קבוע.

52 תגובות על הבלוז האחרון של מתי שמואלוף

  1. מאת אלי אשד:‏

    יש לי בעיה עם הטענה שמתי שמואלוף נלחם בעוול של מה שמכונה "השתקת המזרחיים " בספרות .אין ספק שהעוול הזה אם היה קיים בעבר כבר אינו קיים בעשור האחרון.ומזה שנים רבות לפני כן.אמנם יש נסיונות מלאכותיים להעלות את הטענה הזאת מחדש כמו בסדרה של אמנון לוי אבל זה פשוט לא עובד.
    עם זאת אני מודע היטב לכך שבעצם העלאת ההערה לסדר היום הזה אני נותן במה לאחי המזרח תיכוניים להביא את טיעוניהם המשומשים בעניין שכביכול עדיין קיימת אפלייה תרבותית. כולם כבר הועלו בפורומים אחרים אלפי פעמים.
    בכל אופן אולי אעסוק בזה שוב בדיון על אלבום הקומיקס החדש של ארז צדוק שעוסק בשמועה שהופרכה שוב ושוב בידי כמה ועדות ממשלתיות של "חטיפת הילדים התימניים ".שמועה מרושעת שצדוק נותן לה בימה בשם "זכות היוצר". צר לי שהוא לא חקר את הנושא לעומק כפי שהיה צריך לעשות ,והעדיף במקום זה להמשיך בהפצתה. מובן שה קריאה היוצאת מעומק ליבו של יוצר שלא טרח כלל לבדוק את הפרטים ופרטי הפרטים תמיד תיהיה אפקטיבית יותר מהדוחות הפרטניים שחקרו את הנושא אחד לאחד של כמה ועדות ממשלתיות.

  2. מאת יובל ג.:‏

    הי אלי – מצד אחד יש כיום "אפליה מתקנת" כלפי המזרחיים בספרות – הנושא בהחלט משמש חלק מהיוצרים המזרחיים לתפוס מקום. מה גם שבדור שלנו כבר אין כמעט אפליה ברמה של היחסים הבינאישיים – אף פעם לא העסיק אותי אם חבריי או חברותיי היו ממוצא זה או אחר, וככה רוב חבריי. מצד שני: ההגמוניה האשכנזית עדיין קיימת, רואים את זה בעיקר בבעלות הנדל"ן – הדורות הראשונים שעלו השיגו בעלות על מרבית הנדל"ן וכיום, עם עליית מחירי הנדל"ן – בשני העשורים האחרונים – נוצרה שוב שכבה גדולה של עשירים בזכות זה.
    אבל אם לחזור לספרות – אהרון אלמוג או ארז ביטון בהחלט יכלו לקבל פרס ישראל במקום טוביה ריבנר (ויסלח לי ריבנר) ולא היה קורה כלום. (והגיל איננו הצדקה – ויזלטיר קיבל, בצדק, כשהיה צעיר למדי).
    ככה שלדעתי יש הגזמה בעיסוק כיום, 2013, בעניין העדתי, אבל אי אפשר להגיד שיש שוויון, או שהאליטות הם לא אשכנזיות ברובן, באקדמיה ובדירקטוריונים וכו'.
    וכל זה לא נוגע לרשימה – העיסוק כאן הוא אסתטי בלבד ברשימתי, בניגוד להרבה רשימות על שירת שמואלוף.

  3. מאת אלי אשד:‏

    האליטות ללא קשר למוצאן כלל אינן רואות את עצמן "אשכנזיות " צר לי לבשר לך. הן רואות את עצמן כ"ישראליות " או כ"מערביות ". לכנות אותן כ"אשכנזיות" זאת החטאה מוחלטת של המטרה .כמדומני שרק כמה מאות תומכי לימוד יידיש ו"זהות אשכנזית " רואים את עצמם כ"אשכנזים " והם לא בדיוק משתייכים לאליטות.

  4. מאת יובל ג.:‏

    לא אכפת לי איך האליטות רואות את עצמן, השאלה היא איך שאר הציבור רואה אותן, ובעיקר: איזה עמדות כוח יש להן, ומה הן עושות עם הכוח הזה. האליטות אף פעם לא שקופות ואין להן עניין במודעות עצמית- יש להן עניין בכסף, כוח, עוצמה, שליטה, מידע וכו'. אליטות של "וילה בג'ונגל" – כמו שאהוד החמוד קורא לזה. ואלה אליטות שאכן רואות בעצמן מערב – וישראל אכן הוקמה מיסודה על בסיס הקולוניאליזם והאימפריאליזם המערבי, והינה מדינה מערבית במידה לא מבוטלת, אבל הדמוקרטיה שבה מפוקפקת, זאת דמוקרטיה לחלק מהעם, והיא ממוקמת – מה לעשות – במזרח. ולכן כששמואלוף כותב "מימיננו ביירות, משמאלנו קהיר" – הוא צודק גם גיאוגרפית וגם רוחנית.
    מה שכן – אירופה המזוינת היא זאת שהעיפה את יהדות אירופה לברוח לכאן, ואין לנו שום סיבה להתנצל על היותנו כאן, והציבור המכונה "האשכנזים" בהחלט לקח חלק מרכזי בהקמת המדינה – ועליות מאוחרות יותר קופחו ונזרקו לכל מיני עיירות פיתוח בלי קשר למוצאן – גם עליות מאוחרות מארצות אירופה קופחו.
    מה שכן – חלק ניכר מהאליטות, מהדירקטורים וכו' – מגיעות מהצבא – שהוא אליטה בפני עצמה, ובתוכה חיל האוויר – האליטה הרצינית של ישראל. בצבא הגיעו המזרחיים גם לעמדות מפתח, ומשם לאזרחות.

  5. מאת אלי אשד:‏

    הבעיה היא שאתה נותן יד להפשטה גיזענית פשוטו כמשמעו של המצב.אתה יצרת בעיני רוחך קבוצה גזעית מסויימת מתרבות מערבית מסויימת "האשכנזים" שהיא השולטת במדינה ומשאביה ומדכאת את כל השאר. .
    הגזענות הזאת לדעתי אחת הסיבות ,מדוע כל הטענות האלו שהיו פופולאריות מאוד בעשור של שנות התשעים הלכו ושקעו עד שאמנון לוי העלה אותם מחדש באוב .כדי שישקעו ויעלמו מחדש
    נציין אם כך שרוב "האשכנזים " כלל אינם "אשכנזים " הם "מזרחיים ".
    הם באו ממזרח אירופה.
    הם באו לא כדי להיות "אשכנזים " בארץ החדשה.הם באו כדי להיות "עברים" בארץ החדשה וחלק מהמזרח כפי שהם הבינו אותו.
    אין לי שום סמפטיה למי שמרגישים את עצמם מקופחים ומדוכאים בדור הראשון.הדור הראשון מכל סוג תמיד מקופח ומדוכא בידי קודמיו .עד שבא הדור הבא שכבר מכיר את הענייינים.וסמוך עליו הוא ידכא ויקפח את כל מי שרק אפשר בתורו.כמו שהאתיופים היום רגישים מדוכאים ובצדק בידי המזרח תיכוניים.
    וגם האתיופים מן הסתם מצידם יקפחו וידכאו את כל מי שרק אפשר בתורם וכך הלאה.
    וכו וכו' דנתי בכל הנושאים האלו ברשת באתר הגזעני "קדמה " ובאתר "עוקץ" עד שגרוני ניחר.זה כמו לדבר עם מי ששני אוזניו סתומות,אבל לתזות שלי יש השפעה מצטברת .עובדה אתה שומע יותר ויותר עיתונאים ופוליטיקאים מבן כספית ואחרים חוזרים על הטענות שלי בואריאציות שונות ( כן גם יאיר לפיד ) .אריה דרעי והמפלגה הגזענית שלו ש"ס לשמחתנו נמצאים היום במגננה.
    חלק גדול מהמאבק בקיפוח והדיכוי הזה לדעתי צריך להיות בשטח בפעילות פוליטית .אבל גם בפעילות תרבותית ו,ובין השאר בהקפדה על שימוש במונחים מסויימים שיש לנטרל מהם קונוטציות שליליות שקיימות בתרבות . כך מונחים שיש להם קונוטציות גזעניות ברורות כמו "אשכנזים " ו"ספרדים " חייבים לצאת מכלל שימוש. אני מנהל כעת קמפיין בנושא באונ' בן גוריון ,ואני שמח לציין שכמה מרצים כבר נמנעים להשתמש במונחים האלו אחרי שהבהרתי להם את הבעייתיות בעניין.יש לקוות שבעתיד עוד ועוד אנשים יצטרפו לכך,ותהיה פחות גזענות .
    או בכל אופן הגזענות שהיא חלק מהטבע האנושי תמצא לעצמה קורבנות אחרים כמו האינטליגנציות המלאכותיות.

  6. מאת גיורא פישר:‏

    קריאה מרתקת בשיריו של מתי שמואלוף. בהחלט לא "צפיחית בדבש".
    קראתי שמתי שמואלוף עומד לעזוב אותנו לטובת ברלין. קשה לי עם כל אחד העוזב את הארץ, והשיבה לברלין ,מכל המקומות בעולם, היא בעיני דבר בלתי נסבל.
    אבל מתי בחור טוב (כך מעידים כל מכריו) לכן אני מאחל לו שימלא בטריות ,יביט היטב בסביבה הברלינאית הנחשקת. אני מקווה שיחזור אלינו וישתף אותנו בתובנותיו מאותו גן עדן אירופאי.

  7. מאת אלי אשד:‏

    כן.זה די מטריד ששמואלוף עומד לעזוב לברלין.הוא צריך להישאר בישראל. אבל נכון שברלין היא לכאורה מקום בטוח יותר מישראל.

  8. מאת יונה:‏

    down in a hole
    ולא down in the hole
    רוחו של ליין סטאלי זועקת חמס

    • מאת יובל ג.:‏

      מצטער, ליין! היית זמר נהדר ונרקומן נפלא לא פחות. המחליף שלך באליס חיוור לגמרי, למרות שהתקליט האחרון טוב – הגיטריסט מחזיק את העסק.

  9. מאת גיורא פישר:‏

    אין ספק שברלין יותר "בטוחה" מישראל, אך נדמה לי שלא זאת הסיבה שמתי שמואלוף עוזב. גם לא נראה לי (אולי אני טועה) שמתי משרת ביחידת מילואים מסוכנת ולכן חייו נמצאים בסכנה. בימים אלה ישראל נראית מקום בטוח למדי.
    ברליו של היום היא עיר קוסמופוליטית, המון מהגרים (רבים מארצות ערב) מאכלסים אותה. גם אמנים מכל העולם באים אליה, אין מה להגיד ,ממש כמו ברלין של תחילת שנות השלושים של המאה הקודמת.
    אולי מתי שמואלוף יהיה הכריסטופר אישרווד של "אני מצלמה", או בגרסה המפורסמת יותר בעיבוד למחזמר "קברט".
    https://www.youtube.com/watch?v=29Mg6Gfh9Co

  10. מאת גיורא פישר:‏

    תיקון טעות: שם סיפרו של אישרווד היה "פרידה מברלין". "אני מצלמה" הוא העיבוד של סיפוריו למחזה, שהפך מאוחר יותר להיות הבסיס ל"קברט".

  11. מאת יובל ג.:‏

    לאלי- אתה יכול בהלט להאשים אותי בגזענות, כי לדעתי כולנו לוקים בגזענות – זה מולד. זה דרך להבחין בין בני אדם, על בסיס סטריאוטיפים, ולצערי כולנו לוקים בזה. מצד שני אני אשכנזי טהור, לצערי, מאה אחוז פולני, ככה שאם אני גזעני זה כלפי עצמי.
    לגופו של עניין: היוזמה שלך נשמעת מעניינת, אבל היא לא תמחק קיפוח של אף אחד. רק שנכון – אי אפשר לקטר על קיפוח לעד. צריך לקרוא את אדוארד סעיד ואת "אוריינטליזם" שלו כדי להבין שהמזרח הוא מבנה, פיקציה, שהמערב יצר כדי לשלוט. המערב הגדיר עצמו כחזק ותרבותי על בסיס ה"פיגור" האוריינטלי של המזרח. והדיכוטומיה הזאת קיימת גם קיימת בישראל, גם בימינו, למרות שכאמור לבני דורי זה כבר לא ממש משנה, ברוב המקרים, ברמה היומיומיות. אגב, גם יהודי המזרח, מזרח אירופה, הostjuden – אכן זכו לגזענות מיהודי המערב.
    לגיורא: תודה.
    לגבי מתי: זכותו לעזוב לברלין או לזימבאבווה או לכל מקום אחר. הוא תרם פה מספיק לכמה גלגולים. באשר לי, אני עדיין מאמין בנחיצות קיומה של המדינה וחושב שחלק מהטרוניות של הדור הצעיר הממהר לאיים בעזיבה (כדור, לא כיחידים, כיחידים זכותו של כל אחד לחיות איפה שבא לו) היא קצת מוגזמת. יש כאן עדיין עם מי להיאבק ועל מה להיאבק, כלום לא אבוד כאן – אנחנו מדינה קטנה וצעירה עדיין.

  12. מאת אלי אשד:‏

    ביננו אני דווקא חושב שמי שעוזב לאירופה שוגה שגיאה גדולה. עם כל הבעיות הדמוגרפיות שם בעוד כמה שנים לדעתי לא יותר מעשר -20 שנה המצב שם יחמיר מאוד.עם אני הייתי בורח זה לא לאירופה.

  13. מאת יובל ג.:‏

    יש לי קרוב משפחה שאחרי שכמעט מת איזה שלוש פעמים במלחמות ישראל ברח לשבדיה, הקים שם משפחה והיום הוא גנן שמח בשטוקהולם. לא יכול להאשים אותו. גם לא את מתי שרוצה קצת אוויר. אבל כל הדור הצעיר שנוסע לברלין ללמוד ומעריץ את אירופה ואת הגרמנים, הדור המשכיל הישראלי (האשכנזי ברובו, מה לעשות) – להם אני בז. צריכים לעבור עוד כמה אלפי שנה לפני שאני אראה באירופה יבשת נאורה, ובגרמניה אידיאל מוסרי. זוהי השאיפה של החמאס ושל חיזבאללה – הם בונים על זה שאינטליגנציה המבוססת כלכלית תעזוב, וישארו רק מתנחלים פנאטים שלא יכולים לנהל מדינה. לא צריך לתת להם את התענוג הזה. אירופה היתה גזענית ונשארה גזענית, שנאת הזרים שם חזקה למרות ההתרפסות לאיסלאם, האיסלאם הקיצוני יכול להכות בכל מקום, וישראל צריכה להיות. השיער המועט שנשאר לי על הראש יהפוך בלונדיני מעצמו לפני שאוהב את גרמניה.

  14. מאת גיורא פישר:‏

    יובל
    בדיוק למה שכתבת עכשיו התכוונתי, אתה אפילו בוטה יותר ממני.

  15. מאת יובל ג.:‏

    צודק גיורא – עכשיו קראתי את תגובתך בעיון. אי אפשר להעמיס את כל הציונות על הגב של מתי –
    הוא הרוויח את ה"פס" שלו לזמן מה… אבל כל המגזר המתגאה בהגירה לאירופה התרבותית –
    ראיתי אותם בחנות הספרים שלי ז"ל – היינו מוכרים את ספרי הלימוד גרמנית שלומדים איתם ב"מכון גתה" -
    כל הבניציפרים האלה עם ה"תרבות וספרות" הקולוניאליים שלהם שחושבים שאירופה היא נזר הבריאה -
    אז היא לא, והבעיה היא לא המוסלמים באירופה – הבעיה היא אירופה הגזענית, שנשארה גזענית.
    והבעיה היא הגזענות המזוינת שלנו כלפי ערבים וחרדים ומהגרי עבודה, וגם השמש המזרח תיכונית.
    והשמאל הציוני או הפוסט ציוני שמעריץ את אירופה רק מקלקל את הציונות באותה מידה שהמתנחלים והנפתלי
    בנט עם הדם הערבי על הידיים שלו מקלקלים – אנחנו כאן, במזרח התיכון, הגענו מכל מיני מקומות, וזהו.

  16. מאת דוד ברבי:‏

    רק עכשיו נתקלתי ואני נדהם שוב ממך אלי אשד זה שהגן בחירוף נפש על אחיו האשכנזי אורי הולנד למרות המעשה המביש של בחירת אשתו למשוררת המאה באנתולוגיה של הליקון
    אלי שווה שתראה שוב ושוב את התוכנית של אמנון לוי
    וגם תקשיב לידידך האשכנזי יובל גלעד שאם היו לנו חמישים אחוז אשכנזים כמוהו היתה הבעיה נפתרת
    אלי אשד מצבך יותר גרוע מסתם גזען שכן אתה עוור לגזענות הקיימת שהולידה את פער המעמדות הענק במדינה
    יש פתרון עם ראייה קדימה
    חינוך חובה לכולם כולל תואר שני
    ואת הכסף לקחת כולל מס ירושה מהעשירים שהם ברובם אשכנזים
    ושיהיה תמיד כסף לחינוך ולא למלחמה
    כשיעמדו ערב עוד מלחמה מיותרת יאמרו אין כסף הכל הלך לחינוך

  17. מאת אלי אשד:‏

    אין לי התנגדות להצעות שלך דוד ברבי.אני תומך בהן.

  18. מאת אלי אשד:‏

    עוד דבר מר ברבי :איני מחשיב כלל את הולנדר כ"אחי האשכנזי". אין לי בכלל מושג אם הוא "אשכנזי" או שלא זה גם לא איכפת לי.
    אני לידיעתך איני "אשכנזי". המשפחה שלי נמצאת בארץ ישראל עוד מראשית המאה ה-19.אנחנו מגדירים את עצמנו כ"מזרח תיכוניים".

    • מאת דוד ברבי:‏

      שלום אלי זה שאתה כמה דורות בארץ או ממזרח אירופה לא חשוב הרי על כך ענה לך יובל גלעד
      לגבי אורי הולנדר תקרא את תגובתך בפוסט ההוא שוב ותבין שכך מגינים רק על אחים ועל קרובים כמו ששרו אז על דרעי
      ״הוא זכאי הוא זכאי הוא זכאי

  19. מאת אלי אשד:‏

    אתה טועה מאוד מר ברבי . זה כן חשוב.
    משפחתי מעולם לא הגדירה את עצמה כ"אשכנזית " מונח שאליו הם מתייחסים בבוז ובזלזול מוחלט. "אשכנזים " מבחינתנו הם הגרמנים ,ואנו לא רוצים להיות מזוהים עימם בשום צורה. מבחינתנו זהו כינוי מבזה.
    צר לי להגיד לך שכלל הגישה שלך היא גזענית ואני ממליץ לך לנטוש אותה בהקדם.אני לא מחשיב את אורי הולנדר כ"אחי" ,אתה קרוב אלי יותר ממנו והייתי מגן עליך ( איני יודע מה מוצאך עם ב"מזרח " או במערב. גם לא מעניין אותי ) באותה הצורה מאותן הסיבות.

    • מאת אלי אשד:‏

      אני חושב שבעניין זה כדאי שוב לצטט את הרשימה הרלבנטית מאוד של מאיר עוזיאל :
      מעבר לזה שזאת רשימה חמודה אני חושד שהוא מריח משהו מהסלידה המתעצמת מכל מילות הגנאי העדתיות השונות ורומז על כך בבירור.
      והנה הרשימה :"
      הכסף הורס כל דבר יפה. בגלל הכסף (המשוררים על שטרות הכסף) עלה שוב למעלה הנושא העדתי, ושוב שמעתי את הביטויים מרוקני, תימני, עירקי או בולגרי, כשכל אחד מהם מתייחס בעצם ל"יהודי מרוקני", "יהודי תימני" וכדומה.

      הקיצור הזה איננו סתם קיצור, הוא שיבוש גדול. יהודי פולני איננו פולני, בדיחות על פולניות אינן על פולניות אלא על יהודיות פולניות (והן תמיד בדיחות גרועות). יהודי מרוקני איננו מרוקני ואיננו ערבי, הוא יהודי מרוקני. תייר זר, לו ישמע, יחשוב שבאמת גרים בישראל מרוקנים.
      במצב לשוני מסורס ומסרס כזה גוברת הערכתי למילה אחת: יקה. "
      (

      יקה היא מילה שפירושה כידוע לכל: יהודי מגרמניה. לא "גרמני", אלא יקה, שפירושו מובהק: יהודי שחי בעבר בגלות גרמניה. בעברית ובארץ יהודי כזה יכונה תמיד יקה, לא משנה כמה מתבולל בין הגרמנים הוא היה (בטח יותר מהיהודים הפולנים בין הפולנים).
      כך זה צריך להיות גם בכינויי שאר העדות. יקה הוא המושג היחיד המציין יהודי בן ארץ מסוימת, ולכן עלינו לאמץ את העיקרון הזה. במקום לומר יהודי פולני נאמר פֶּקֶה, במקום יהודי עירקי עֶקֶה, במקום יהודי רוסי רֶקֶה וכן הלאה.
      לא כל כך מוצלח, לצערי. קצת מאוחר בלילה עכשיו, והדד ליין קרוב, לכן לא אתחיל להציע בעצמי שם חדש לכל עדה. אני רק מקווה שבמהרה יימצא שם כזה וייקלט, ולא ישמעו אצלנו עוד את המשפט: "מפני שהמשורר הוא מרוקני הוא לא על שטר של כסף", אלא משפט נכון יותר ומדויק יותר: "מפני שהמשורר (וכאן המילה שתציין יהודי מרוקני, או המילה שתציין יהודי תימני), הוא לא על שטר, אבל אל דאגה – הבן שלו יהיה".
      עד כאן עוזיאל.
      מילים כדרבנות ואין באמת מה להוסיף. חוץ מזה שאני עצמי לא סובל גם את המילה "יקה" אבל שיהיה .

      • מאת אלי אשד:‏

        ובהמשך להצעותיו של מאיר עוזיאל :
        המונח שאני משתמש בו ליהודי דרום אירופה ( המכונים בטעות "ספרדים " אם כי למה שאלו ירצו לזהות את עצמם עם מבצעי הגנוסייד באינדיאנים באמריקה ומפעילי האינקווזיציה מעולם לא היה ברור לי ) הוא "יהודים דרום אירופאיים " .
        המונח שאני משתמש בו ליהודים שמוצאם במזרח התיכון "הוא יהודים מזרח תיכוניים ".ולא "מזרחיים " מאחר שיהודי מזרח אירופה הם "מזרחיים " גם כן.
        כמו שמאיר עוזיאל אומר כל העניין הזה של השמות והכינויים העדתיים דורש בדיקה יסודית.

  20. מאת מצטערת..:‏

    המאמר טוב ומנתח יפה. השירים בחלקם טובים. למזלו של שמואלוף הוא מוכשר בלי קשר לאג'נדה שלו. הטענה במאמר שישראל "גזענית" וכדומה זו אג'נדה ואין זו האמת, זו כניעה לפופוליזם של האשמת קבוצה תוך העזרות במה שהיא יצרה תוך אין ספור סיכונים וקורבנות אישיים וקבוצתיים. הקונסטלציה ההיסטורית גרמה שהיהודים המזרחיים סבלו מנחשלות המדינות בהן חיו ולקח זמן עד שהסיוע נתן את אותותיו. כמובן, הסתגלות לסגנון יותר מערבי לוקחת את הזמן שלה. טעויות נעשו, אך אין ולא הייתה אפליה מכוונת, זה דמיון שאולי מכסה איכשהו על כאב העקירה המעבר וההסתגלות. אך עדיף להפסיק להכחיש את המציאות ונסיבותיה. הטענה ש'האשכנזים' תפסו נדל"ן אינה נכונה. משפחתי נמנית על החלוצים, מעולם לא היה לנו נדל"ן או רכוש וגם אין ברשותנו כיום (מלבד לדודה הנשואה למזרחי, איש עסקים). רוב החלוצים ובניהם, אנשים עובדים, פועלים (הם היו גאים בכך), היו מסורים לעניין הציוני ולא נשאר להם מקום לדאוג לביתם, כפי שאתם מציגים. זה לא נכון היסטורית. כמו כול הסוציליסטים גם אני רוצה את ישראל שוב סוציליסטית. ישראל הוקמה על בסיס סוציליסטי והיא קורבן משטר חברות הענק, ולא גורם העוול.

    • מאת דוד ברבי:‏

      ולך למצטערת אוסיף
      הם לא באו מארצות נחשלות
      כל אחד יעיד על שלו בטוניס כולם למדו באליאנס
      אלו שפנו לצרפת וכך עשו אחים של אבי הגיעו לעשירונים העליונים
      אז לכי לך ללמוד קצת את העובדות במקום להצטער
      ולהזכיר לך ששר האוצר בעירק היה יהודי?

  21. מאת גיורא פישר:‏

    למצטערת:
    לנשק אותך על כל מילה שכתבת.
    דוד ברבי : מה ההבדל בינך וביני, האשכנזי המנצל?
    ההבדל היחידי אולי נובע מכך, שלאחר שירות צבאי בגולני החלטתי לחזור לרפת במושב. נרשמתי לשלוש אוניברסיטאות ,כי זו הייתה דרך לקבל שלושה ימי חופשה מהצבא.
    התקבלתי לשלושתן, אבל החלטתי לחזור למשק.
    יום אחד הודיעו לי מה.ש.ג של הבסיס: פישר, אמא שלך כאן
    אמי ניצבה בשער הבסיס ואמרה: אבא שלך ואני החלטנו שחשוב שתלך ללמוד באוניברסיטה, לך עכשיו, אחר כך נהיה זקנים ולך תהיה משפחה.
    כך היה. ההשקעה בחינוך הייתה הדבר החשוב ביותר.
    הנדל"ן שהורי הורישו לי לא רב יותר מזה שלך. ההבדל הוא: שהם הגיעו לארץ למזלם ב39. לאבי נותרו שנתיים לסיים לימודי רפואה בפראג, וכשחבר ילדות (גוי) אמר לו: יהודי, לך לפלשתינה, כך עשה אבי. לא הלך להשלים את לימודי הרפואה, אלא לעבוד את האדמה. היה בפלמ"ח , נלחם במלחמת העצמאות. עסקו בקליטת עליה (המנוולים האשכנזים הנצלנים האלה) ובנו במו ידיהם את מושב אביגדור שיש בו תושבים שמוצאם מ70 מדינות (אתה מכיר את השכנים שלי שמוצאם מסוריה) אח, אח, גזעניים האשכנזים האלה!

    • מאת דוד ברבי:‏

      גיורא אבא שלי לא היה חייב לבוא לארץ הוא היה אזרח צרפתי שיכול היה להשאר בטוניס או לעבור לצרפת כמו אחיו
      וגם הוא הגיע ישר למלחמה ובנה במו ידיו את בתי המושב
      יחד עם זאת גיורא תלמד את עובדות השורה התחתונה ואולי תבין שהשיח האישי לא מעניין הוא עקר
      אנו לא עוסקים במקרה שלנו או בדימיון ביננו
      אנו עוסקים במצב החברה שלנו שפער המעמדות בה בלתי נסבל ומסכן את קיום הארץ הזו!

  22. מאת דוד ברבי:‏

    עִוָּרוֹן

    בְּעָצְמוֹת עָבָר
    כָּאוּב
    אֶל רֶדֶת יוֹם אִלֵּם
    אֲנִי עוֹמֵד שָׁם
    וּמַזְכִּיר
    לָהֶם אֶת עִוְרוֹנָם
    יִזְעֲקוּ וְיִתְפַּתְּלוּ
    שׁוּב וָשׁוּב
    בְּנִסָּיוֹן לְהָגֵן עַל
    כָּבוֹד אָבוּד

    אין ספק אתם מצליחים לשעשע אותי
    וכמו שנאמר העובדות לא מצליחות לבלבל אותכם
    כל המחקרים והתחקירים לא מרשימים אותכם אתם שלושתכם כולל זו שמצטערת ואיני יודע את שמה
    נתחיל איתך אלי אשד
    שוב לא חשוב אם נקרא להם אשכנזים אירופאים או העשירונים העליונים במילא יש זהות עובדתית ביניהם ושוב אני מדבר על המסה ועל המקרה שלי שלך גיורא או המצטערת
    לכן מה שאתה כותב אלי ממש לא חשוב
    בסופו של יום רק 6 אחוז מהסגל האקדמאי הם לא מערביים
    קרובה שלי מוכשרת בטירוף הגיע לחמש עשרה מקומות אחרונים וכשנשארו עשרה היא לא הייתה שם
    מבירור קטן עולה שכולם מערביים ובנוסף מקורבים לסגל האקדמי שהוא כולו מערבי
    צא ולמד שכדור השלג הזה יעצים עד מאד לכן אני מפנה אותכם למה שכתבתי קרי תוכנית לחינוך חינם
    גיורא השיחה שלך באופן טבעי שטחית שכן אתה מדבר על מקרה אישי ביננו בעקרון אין הבדל כנראה
    אז מה?
    אנחנו מדברים על המסה ולא על שני מושבניקים!
    איני רוצה לפתוח את הויכוח על השטרות
    הייתי רק מציע שמכיוון שזה לא חשוב למערביים שיתנו למזרחיים להיות על השטרות
    את התנהגות המנצח אני מכיר וזה מעורר בי סלידה
    אלי אתה הגנת על אורי למרות שזה מעשה מושחת ואל תנסה להתעלם זה כתוב ביקום תרבות וכל אחד יכול לקרוא
    חבל לי שבכל שיח כזה תמיד המערביים מתגוננים מלבד יחידי סגולה כמו יובל גלעד!

    • מאת יובל ג.:‏

      תודה דוד. על הקיפוח הכלכלי אפשר להתווכח – אין ספק שעליות מאוחרות סבלו וסובלות, וגם החלוצים בהחלט לא רוו נחת. אין ספק גם שמזרחיים ש"נשתלו" על ידי המדינה בפריפריה מצבם הכלכלי רע יותר מאלה שגרו במרכז. זה נכון לגבי עליות שונות.
      העניין הוא ש:
      1. מערב ומזרח הם קונסטורקציות שהמערב יצר, והגזענות שבהם מובנית. לפיהן המזרח הוא מפגר, נחשל, (כפי שהסגירה בטעות המגיבה, ההגונה אמנם, "מצטערת", לגבי ארצות ערב ה"מפגרות" – עבורי אמריקה לא פחות מפגרת אם מיהרה כל כך לפתח פצצות אטום ואז להשליך אותן, שתיים!!!, על יפן, ורמסה את קוריאה, וייטנאם וכו', שלא לדבר על הנאורות המתקדמת של הגרמנים וכו', )כלומר – המזרחיים בארץ סבלו מהאתוס הישראלי המערבי בבסיסו, של קידמה, נאורות מערבית, השכלה מערבית, ואילו המזרח – מפגר, נחשל. זה שבעירק ואירן יש תרבות של אלפי שנה, שירה ועוד, לא נחשב עבור האתוס הציוני של מקימי המדינה. וזה יצר עלבון עמוק שלא נרפא עד היום. כי ישראל, והדבר פועל לרעתה עד היום, הוקמה על בסיס של אתוס אוריינטלי של הפרכת ה"שממה" (כך נתפסה ישראל לפני הציונות, ערבים היו חלק מהשממה), על בסיס אתוס קולוניאלי של תירבות הילידים, והילידים הם הערבים והיהודים המזרחיים. כל זה יצר עלבון עמוק (וזה בנוסף לאפליה במקומות עבודה וכו', שאפשר לטעון שהתקיימה כתוצאה מפזמניקים מול צעירים, בלי קשר לעדות). על העלבון הזה ניסה אהוד ברק, בציניות היהירה שלו, להתנצל, בשם האשכנזים כלפי המזרחיים, וזאת כדי לגייס את קולות המזרחיים המצביעים מסורתית לימין. הכוונה לא היתה כנה, לא היה לו מנדט לזה, ולכן נכשל. ולכן – האפליה כנגד המזרחיים היתה יבוא מזורגג מאירופה, שהביאו עימם החלוצים מרוסיה, גרמניה וכו'.
      2. מה שלא סותר את העובדה שהחבטות החוזרות ונשנות כלפי הציונים הראשונים, החלוצים, העולים מאירופה ורוסיה, הגדישה את הסאה – והם היו עניים ופועלים ונלחמים ובזכותם יש פה מדינה. הבעיה היא עם הגזענות שנולדה כאן (גם על בסיס הגזענות המובנית של היהדות שלפיה "אתה בחרתנו" ונפש יהודי שווה פי אלף מנפש גוי) והגזענות של מערב כלפי מזרח. ולמצטערת – אם את לא רואה את הגזענות שחוגגת במדינה הזאת כפי שלא חגגה מעולם, בלי בושה, כלפי ערבים בכלל וערביי ישראל בפרט, בין אם בכדורגל ובין אם בעבודות שיש להם אפשרות להשתלב בהם ובכל תחום – אז מדובר בעיוורון קשה. ומהגזענות הזאת צריך להיפטר מהר, ויפה שעה אחת קודם, להיפטר ממנה ומנפתלי בנטים שחצנים מתהדרים בזה שהרגו הרבה ערבים.

      • מאת יובל ג.:‏

        ועוד דבר: כל מי שמתמצא קצת בקולנוע ישראלי יכול לראות בסרטי ה"בורקס", שהיו אמנם מצחיקים למדי, את היחס המתנשא והקולוניאלי כלפי ה"מזרחיים" וה"ילידים" הערבים, מול יפי הבלורית והתואר האשכנזי הקיבוצניק. אבל למרות כל זה, כור ההיתוך הישראלי של הצרות המשותפות דווקא הצליח איכשהו ליצור מרקם חברתי סביר, חתונות בין עדות וכו', אבל בעשור שניים האחרונים כל העסק נדפק: יותר מדי גזענות ויותר מדי אלימות כלפי זרים, ערבים, אתיופים ומהגרי עבודה, הפכו את כור ההיתוך לסיר רותח של חמין מקולקל. הפיתרון : סובלנות הדדית, ללמוד מהערבים הישראלים ומהפיליפינים והפיליפיניות איך להתייחס לבני אדם, וחזרה לקצת סוציאליזם בבקשה.

        • מאת דוד ברבי:‏

          אני פשוט גאה בך יובל גלעד
          וגם לי אין בעיה עם החלוצים ותרומתם
          אבל לא בזאת אנו דנים ולא אליהם מכוונת הביקורת
          מזכיר לי סיפור של אבא שעבד אצל קבלן מערבי וביום קבלת המשכורת שם ליבו לכך שמי שעבד באותה עבודה עם הספק פחות קיבל שכר כפול
          הוא יצא מגידרו עד שחברים היו צריכים לתפוס אותו שלא יכה את המנהל
          הוא הלך שנים עם הסיפור הזה
          והיה מדובר בחברה ציבורית ״סולל בונה״
          סיפורים יש בשפע אבל אני מדבר על מה שקורה עכשיו
          והנה הרגע סיימתי לראות תוכנית מצמררת על תג מחיר(מילה מכובסת עלובה לטירור)
          רשלנות המשטרה אל מול פעילות הרס נוראית כולל פגיעה בנפש
          רק 16 אחוז מהתלונות הבשילו לכתב אישום
          התבטאות של מתנחל צעיר;
          אני לא מבין למה המשטרה לא תומכת בנו
          אני בעד תג מחיר וחבל שהמשטרה לא עוזרת
          כמה עצוב

    • מאת אלי אשד:‏

      אני מפנה אותך למשה גרנות שאינו מתגונן .קרא היטב את ספרו "עסקני הקיפוח " שיח של הסתה וגזענות ."
      http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=34673
      קרא את ספרו היטב הוא יפקח את עיניך.

      • מאת דוד ברבי:‏

        כמה עצוב אלי
        אני מבקש ממך להתייחס לעובדים ואתה שולח אותי לספר שכתב גרנות
        אני לא משוחח כרגע עם גרנות אלא איתך ואם יש לך משהו לקחת מגרנות תעתיק לפוסט ואתייחס
        זה קורה תמיד כשאין מה לומר שולחים לספרים
        ואם אנחנו עוסקים גם בשירה מעניינת דעתך על הספר של קציעה עלון שוודאי קראת
        מעניין אם אתה מקבל את מה שהיא כותבת בספרה על השירה הלא מערבית ומקומה בישראל

        • מאת אלי אשד:‏

          שמעתי את קציעה אלון ולא התלהבתי עוד לא קראתי את ספרה.
          שמעתי אותה מדברת באונ' בן גוריון על שמעון אדף ועל עוד שניים כ"משוררים מזרחיים ". אפשר היה לראות את הסלידה בפניהם של שלושת המשוררים על התוויות שהיא שמה עליהם.
          ואני מפנה אותך לספר שכן הוא עוסק בתופעה שאתה חלק ממנה התקפות גזעניות כנגד מישהו רק מתוך הההנחה שהוא שייך לקבוצה מסויימת .אתה האשמת אותי האשמות גזעניות ללא ביסוס שאני סימפטי לאורי הולנדר מאחר שאני "אחיו לגזע".
          זאת חבר האשמה גזענית. אתה מניח שהוא ואני חלק מקבוצה שאתה מכנה אותה "האשכנזים " למרות שהובהר לך שלא כך העניין והתבקשת להפסיק להשתמש במונחים האלו שנראים בעיני כגזעניים. והיא פוגעת בכל מה שיש לך לאמר.
          הנך מתבקש בזה להפסיק להשתמש במונח הגזעני "אשכנזי "

          • מאת דוד ברבי:‏

            אלי כנראה לא קראת בעיון את המשך תגובותי שכן עברתי לכינוי מערבי
            אם תרצה אשתמש במושגים המגוחכים של אורי חברך
            ״אריסטוקרטים אליטיסטים״
            מה שתרצה אלי הרי השם לא חשוב אלא ההזדהות עם קבוצה שגורמת לאנשים להגן על ערכים שגויים ולו בשם הקרבה
            הרי לא יכול להיות שהתכוונת אז כשהגנת על אורי להצהיר בזאת על ערכים מעוותים כאלה שמותר לו לבחור באשתו כמשוררת המאה!
            תקרא שוב את מה שכתבת!

            • מאת דוד ברבי:‏

              אגב אלי מאד הפתעת אותי שלא קראת את ספרה של קציעה עלון

            • מאת אלי אשד:‏

              כנראה לא קראת בעיון את מה שכתבתי : אמרתי שלדעתי לכל אדם בעל הבנה מקצועית בספרות ויהיה שמו אורי הולנדר או ארז ביטון יש זכות מלאה להחליט שגם למקורב ובכלל זה אישתו או אחותו או גיסו וכו' יש כישרון ספרותי מספיק ולהכליל אותו באנתולוגיה או מגזין שהוא עורך. או שלא.
              לאדם אין יכולת להחליט את זה לגבי יצירותיו שלו כמובן.

              • מאת דוד ברבי:‏

                אלי קראתי מאד בעיון אך נראה לי שאתה לא לוקח ברצינות את האנתולוגיה של הליקון
                הרי מדובר ״באנתולוגית המאה״ יש משמעות לשם ואני לא ציני אלי אשד ואינך יכול להשוות זאת לאנתולוגיה רגילה

                • מאת יובל ג.:‏

                  דוד – לא הולנדר ולא אף אחד לא יכול להפוך משוררת טובה למעולה או הפוך – הליקון הם אפיזודה חולפת בתולדות הספרות העברית, אפיזודה בעייתית למדי. ולגבי מר אשד עורך האתר – תפיסתו היא תפיסה המזכירה את התפיסה הכנענית – הוא לא נגד מזרחיים או מערביים אלא נגד החלוקה בבסיסה… חבר'ה, תרגיעו…

                  • מאת דוד ברבי:‏

                    ברור יובל יקר
                    הרי אם האנשים היו מוכנים לחלוק הייתה חברה טובה יותר וצודקת
                    מין הסתם הפערים היו מצטמצמים
                    תראה איזו מלחמת עולם עושים על מס ירושה שהוא צודק ביותר

                • מאת אלי אשד:‏

                  לאמיתו של דבר למיטב שיפוטי אני דווקא חושב שמר הולנדר צדק בבחירתו לכלול את אישתו יעל טומשוב שהיא כיום ללא כל ספק משוררת מוערכת ללא קשר לזה שהיא גם אישתו של הולנדר.

            • מאת אלי אשד:‏

              דניאל עוז מתראיין היום במוסף שבע לילות של ידיעות אחרונות . בין השאר הוא מספר על כך שגדל בעיר ערד בלי שידע שהוא "אשכנזי ". עד שבבגרותו גילה את העובדה הזאת מאחר שהיה מי שטרח לחשוף לפניו את זה ( משורר ?) ובכך להבהיר לו שהוא חלק מקבוצה לא אהודה מסויימת.
              ובכך כמובן הראה לו מהי גזענות.

  23. מאת גיורא פישר:‏

    קרא שנית את דברי המצטערת. ההבדל העיקרי נבע מכך שאלה שהגיעו מאירופה היו נטועים בתרבות מערבית ולכן הייתה להם עדיפות מובנית בארץ החדשה, שהוקמה על ידי חלוצים שרצו לכונן כאן ארץ עם תרבות וטכנולוגיה מערבית.

    • מאת דוד ברבי:‏

      אני מבין גיורא שלאחר הנשיקה קשה לך לחזור בך
      אבל מה זה שייך
      מסבירים לך שהעולים מארצות ערב למדו וידעו קרוא וכתוב
      דווקא היה להם יתרון על המערביים גיורא
      הם באו מארצות חמות הכירו את הערבים ואת שפתם
      אם כך למי היה יותר קל?
      מה קורה לך גיורא אתה ממש מתבלבל!

  24. מאת דוד אדלר:‏

    אם להתייחס לשירתו של מתי שמואלוף ולא לנושאים נספחים, לא צוין במאמר הפער הגדול בין שירתו "על הנייר" לבין שירתו כשהיא מוקראת על ידו, (גם ללא ליווי מוסיקלי). הראשונה לוקה בחלקים רבים שלה בחוסר רגישות (ואפילו קהות) לשונית-פואטית. האחרונה מרשימה מאוד את האוזן, בעקר בשל הכשרון הפרפורמי של שמואלוף, אך אני תוהה, רק תוהה, אם כבר בכתיבתם הם מכוונים אל ההקראה יותר מאשר אל הנייר, ומכאן נובע אופיים וכן פער זה.

  25. מאת דוד ברבי:‏

    אתנחתא מוזיקלית
    שירו של מתי שמואלוף ״פרח האסלאם״

    http://www.upo.co.il/3040659694

  26. מאת דוד ברבי:‏

    לאלי אשד
    אני מזמין אותך ואת יובל וגם גיורא ומצטערת ואת כל מי שרואה הודעה זו לערב מיוחד ביותר בסדרת ״עמדת שיר״בהנחיתו של רן יגיל
    ערב אחר ערב מיוחד של שילוב שיר סיפור ומוזיקה
    אפשר לראות את התוכנית באירועים בפייסבוק
    זה קורה השבוע ביום שלישי בשעה תשע בערב בהית הסופר
    הנה טעימה מהשיר הפותח את הערב
    שירו של המשורר והשחקן אברהם חלפי

    מול דרך דועכת / אברהם חלפי

    עֵינַי רָאוּ: דּוֹעֶכֶת דֶּרֶךְ
    מְפַתָּה מֶרְחָק וְהוּא אָפֵל כְּחֵטְא.
    וּבִנְשׂא יוֹמִי נְבוּאָתוֹ עַל עֶרֶב,
    עֵינַי רָאוּ
    הַמָּוֶת עַל מוֹקֵד.

    אָז מְאֹד יָדַעְתִּי שֶׁעֵת הִגִּיעַ
    לְחַסוֹת בְּצֵל בּוֹאֵךְ וּסְלִיחָתֵךְ
    עַד אֲשֶׁר אֶזְכֶּה אֶחָד מוּל הָרָקִיעַ -
    עַד אֶפְרִי בַּלַּיְלָה לְבָרֵךְ.

    אֲבָרֵךְ: חָנִּינִי בְּמַרְגּוֹעַ,
    אֱלִילַת שִׁירָה וּבַת כּוֹכָב נוֹדֵד
    טוֹב לִחְיוֹת רַק פַּעַם
    וְלִגְוֹעַ,
    מֵאֲשֶׁר שֵׁנִית להוָּלֵד

    שְׁחֹרִים גֵּאִים עוֹטֵי זְהַב שֶׁמֶשׁ
    יִזְרְעוּ אוֹרָם עַל פְּנֵי רֻכְסֵי הָרִים,
    אַךְ עֵינִי מְאֹד עֲדַיִן מְרַחֶמֶת
    עַל מַרְאוֹת עוֹלָם הָאֲפֹרִים

    לֹא יָדַעְנוּ תֹּם. גַּם בֶּכִי לֹא אָהַבְנוּ.
    לֵיל מוּל חָיִינוּ רֹאשׁ שֵׂיבָה מַרְכִּין.
    מָוֶת מְחַיֵּךְ
    שֶׁאֶל לַחְמוֹ רָעַבְנוּ
    מַעֲלֶה שִׁכְחָה בְּרֵיחַ נִיקוֹטִין.

    מֶרְחַקִּים וְאָפֵר מֶרְחַקִּים וְשַׁחַר.
    שַׁחַר זֶה צוֹנֵן וְלֵב אֵין בְּקִרְבּוֹ.
    בִּסְתָוִים כְּאֵלֶּה פֶּה הַלֵיל נִמְשָׁךְ עַד -
    עַד אֲשֶׁר הַבֹּקֶר
    כְּשִׁלְשׁוֹם יָבוֹא

    וְלָכֵן אֲנַחְנוּ אֲדִישִׁים כָּאֵלֶּה.
    וְלָכֵן אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מְאוּם.
    לֹא יָדַעְנוּ תֹּם.
    רַק נְבָרֵךְ עַל אֵלֶם
    בְּקוֹלֵנוּ הֶעָמוּם

    http://www.youtube.com/watch?v=Te6Y898yv1I&sns=em

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*