קיצוץ כלכלי והיגיון תקציבי-חיים מזר

 

גם לקיצוץ תקציבי דרוש הגיון כלכלי

                                  חיים מזר

המצוקה הציבורית שהתעוררה בעקבות גל ההתייקרויות שבא אחרי הבחירות מעידה על חוסר שקט, אי נוחות  מכך שחלקים גדולים מהציבור לא משלמים מיסים וגרוע מכך, מי שבא לייצג את מעמד הביניים  בבחירות, יאיר לפיד, נתפש כאחד שבגד בציבור הבוחרים. המצוקה היא לא רק קשה, אלא גם מכאיבה. יש לחשוב רבות בטרם מכניסים את היד לכיס ולכלכל היטב את אופן השימוש בכסף שנותר  לאחר הגזירות הכלכליות.

מתבקשת השאלה, גם אם הגזירות הכלכליות הן בלתי נמנעות, יש לחשוב בתבונה רבה איך לעשות זאת כך שהנזקים יהיו מינימליים והציבור יקבל ביתר הבנה כי מהלכים כאלה הם בלתי נמנעים. שינויים בקופת המדינה הם בראש וראשונה החלטות ואין זה משנה אם ההחלטות  הן טובות או רעות.  יש על כן כצעד בסיסי ביותר להבחין בין קבלת החלטות לבין אי קבלת החלטות. אפשר להתפלפל ולומר שגם אי  קבלת החלטה היא החלטה כשלעצמה. זה אמנם נכון, אבל אין בכך יותר מאשר זריית חול בעיניים. שאלת היסוד שצריכה להישאל היא מה מחיר של החלטה ומה המחיר של אי קבלת החלטה. יש לבחון את השפעתה של קבלת ההחלטה או אי קבלת החלטה על טווח הזמן הקצר, כאן ועכשיו, ועל הטווח הארוך. מה יקרה בעוד מספר שנים בעקבות החלטה זו או אחרת.

הרצון לחסוך בכסף עלול לגרום נזקים לטווח הארוך וכך גם אי הרצון להחליט ישאיר גם הוא תוצאות בעייתיות. באותו פרק זמן הנדרש לקבלת החלטות, יש לקבוע אם  רבים מהגורמים הכלכליים יהיו בעמדת המתנה עד שתיקבע מדיניות המיסוי החדשה ויוחלט גם על היקפה והדרך בה היא תיאכף ועל פיה לתכנן את אופן הפעולה החדש שיידרש מהם.  התוצאה העלולה להיגרם מכך היא התפוגגותן של השקעות פוטנציאליות. זה יכול להיגרם מכך שהממשל עלול להימצא במצב בו  אינו יודע מה לעשות או שאינו רוצה בכך.

בשל צמצומים תקציביים עלולים למשל לסגור פרויקטים תחבורתיים, לדחות את מימושם  ולהעביר את הכסף הנחסך לתחומים אחרים שבהם הכסף נדרש כאן ועכשיו. מה שיקרה הוא שפקקים תחבורתיים בצמתים בעייתיים ימשיכו להיווצר מדי יום ביומו. אי הצבת תאורה הולמת תגדיל את היקפם של תאונות דרכים. כאשר מתרחשת תאונה עם נפגעים  משפחות עלולות להתפרק בגלל אובדן יקיריהן. אחרים יפגעו במידת חומרה זו או אחרת ויידרש זמן לשיקומם, אבל שיקום זה כרוך גם הוא בהוצאות כספיות. חלק מהמשוקמים לא יוכל לחזור למלוא תפקודו. מקומם של אלה יגרע ממקום עבודתם ויהיה צורך להכשיר עובדים אחרים וגם זה עולה כסף. דחיית הקמתם של פרויקטים אלה תמנע גם את העסקתם של עובדים פוטנציאליים והרי כל עובד נדרש לשלם מיסים וכך אובדים  למדינה כספים שבאים דרך מס ההכנסה.

אם מצמצמים את שעות החינוך ולא קולטים מורים באזורי מצוקה, הסיכויים יותר מסבירים שיהיו תלמידים שינשרו ממערכת החינוך וידרדרו לפשע. מה יקרה אז? הוצאות נוספות להחזקת בתי המשפט שגם כך עמוסים בעבודה. לאלה שנכנסים לבתי הסוהר נדרשת תוספת של כוח אדם של סוהרים ואנשי רווחה לשיקום האסירים ומשפחותיהם. כל אלה דורשים כסף ולכל אלה יש להקצות תקציבים.

מה עושים עם אנשים הזקוקים כרונית לתרופות לעיתים גם מצילות חיים. הגדלת המיסוי ו/או צמצום הקצבה שבאה מהביטוח הלאומי תאלץ אנשים אלה לצרוך פחות תרופות שלעיתים יכולות להיות קריטיות מבחינתם. סביר להניח שמצבם יחמיר ואז יידרש טיפול אגרסיבי לשיפור מצבם ולעיתים גם הצלת חיים. והרי גם טיפול אגרסיבי זה עולה כסף.

מה יש אם לעשות כאשר הקיצוץ הוא בלתי נמנע? יש לבנות תוכנית עבודה מסודרת ושיטתית . אילו תוכניות אפשר לדחות לזמן קצר,  בהן  דחייתן עלולה במצטבר לגרום נזקים  לעיתים גם בלתי הפיכים  ואילו תוכניות שבדחייתן לטווח הארוך במצטבר נזקן יהיה קטן במידת האפשר.  למעשה נעשה כאן שימוש בתורת המשחקים. בוחנים מהו המינימום המקסימלי האופטימלי. בוחנים אילו תוכניות יתנו את התשואה המקסימלית בתחומי התקציב המצומצם ואילו  פרויקטים שמימושם לטווח זמן כל שהוא יגרום את הנזק המינימלי האפשרי. ובשפה פשוטה למזער נזקים. בהסתמך על ניסיון העבר  לקבוע מה אפשר לדחות ועד כמה. יכול להיות שפתרון אפשרי למצוקה כספית  הוא גיוס כספים מתורמים. לפתוח במערכת מיזמים למטרות ספציפיות שהכספים עבורם יבואו מאותם תורמים.

מתסיס ומקומם הוא יכולתם של בעלי ההון הגדולים לנצל פרצות בחוק  על מנת לצמצם את נטל המיסוי שלהם עצמם והאפשרות להעביר את כספיהם למקלטי מס מחוץ לגבולות המדינה. רבים מבעלי ההון עבדו ועובדים קשה בכדי להגיע להון הרב המצוי בידיהם, אך אין זה אומר שהם  ישחררו את עצמם מלתת את חלקם לעוגה התקציבית. אין בהתחמקות  שום הגינות כלפי אותם חלקים בציבור שצריכים להבטיח את מטה לחמם לעיתים גם בדוחק מהמעט שהם מרוויחים. מן הדין לסגור את אותן פרצות בחוק.  לא כולם מוכשרים כאותם בעלי הון . מצד שני אין להפוך את בעל ההון למסחטת מיסים. זה לא נכון ולא ראוי. שיעור המס שיש  להטיל עליהם צריך להיות בהיקף של  30%. גם כך יישאר בידיהם הון רב. במקביל יש לחוקק חוק שעל פיו כל ניסיון לחפש מקלטי מס ייחשב כעבירה פלילית. יהיו כאלה שיטענו שבעלי הון ייעזבו את הארץ. לכך יש תשובה. בעלי ההון בארה"ב,  לפחות רובם לא יעזבו את ארצם.

לסיכום גם אם קיצוצים תקציביים והגדלת המיסוי הם בלתי נמנעים יש לעשותם בתבונה כלכלית וברגישות רבה.

אודות חיים מזר

בעל B.A במדע המדינה וסוציולוגיה. עורך לשוני של ספרות טכנית. חבר באגודה הישראלית לאסטרונומיה ובאגודה לחקר עב"מים. פרסם מאמרים באתר הידען, באתר של אלי אשד על ניתוח ספרותי, ובכתב העת של האגודה לאסטרונומיה בתחום גיאולוגיה ואטמוספירה של כוכבי לכת. כמו כן כתב על ייעוץ ארגוני, מדע המדינה, היסטוריה עם היבטים ניהוליים, בינה מלאכותית, חישוב מקבילי, מקרא ,סוציולוגיה, מודיעין (בכתב העת של המל"מ), וכלכלה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ניהול עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*