"עמדת שיר" -ביקורת על ערב שירה

  

צילם :עזרא לוי צלם פואטי.  

עמדת שיר :ביקורת על מופע שירה  

מאת חגית בת אליעזר  

המופע :  

חמישי בתשע – שירה חדשה  

בית הסופר,20.6.2013  

עברו 10 ימים מאז ערב משוררי  הוצאת "עמדה"  עד שהתישבתי לכתוב עליו. הזכרון לא כל כך טרי, אך יש יתרון למרחק הזמן הזה : השיאים מתבלטים ומתחדדים, רגעי השפל מביכים פחות, הבינוניות נעלמת. בנוסף בימים האלה היו התפתחויות ספרותיות משמחות למשוררים שהשתתפו בערב בבית הסופר שמאפשרות מבט רחב יותר על האירוע. השתתפו 8 המשוררים בהנחייתו של רן יגיל – סופר, משורר העורך הראשי של הוצאת "עמדה" : גל קוסטוריצה, דרור אלימלך, שגיא אלנקוה , צדוק עלון, רוחה שפירא, חיים שטנגר, מזי כהן מלמד, נטלי יצחקי. דוד ברבי –משורר פעיל, מלחין ושר שירי משוררים, היה צריך לבוא לקרוא את שיריו וכן לספק ליווי מוסיקלי לאירוע כולו: לנגן, לשיר. אך אחותו היקרה מתה – נפקד מקומו של דוד האבל, האירוע איבד את עיטורו המוסיקלי ושיריו נקראו על ידי אחרים ולא בקולו הנמרץ והבוטח. הכינוי הקבוצתי "משוררי עמדה" – נשמע טוב, מעודד, אך מה מאחד את המשוררים הללו? מה משותף להם? את ספר שיריו האחרון הטרי ממנו קרא שירים פרסם כל משתתף בהוצאת "עמדה" בעריכתו של רן יגיל. אך רבים הוציאו בעברם ספרי שירה בהוצאות אחרות. וכל אחד כותב בסגנונו האישי הייחודי. ייתכן שהחיבור הזה לקבוצה הוא זמני וללא שורשים עמוקים כמו תפרחת של צמח חד שנתי אך הוא יפה, משמח והוא סיבה למסיבת השירים ואף מעורר קנאה שביצבצה בין מלותיו של אילן ברקוביץ – משורר, מבקר השירה –  באחת התבטאויות ה- facebook  שלו.  

רן הציג כל משורר, ציטט משבחי הבקורת והעביר לו את רשות קריאת 5 שירים.  

   

 גל קוסטריצה. צילם י' קופיבקר. 

 גל קוסטוריצה הראשונה בדוברים קראה בחגיגיות מספרה החדש "מהגרת" אשר צילום פורטרט שלה מציץ מתוך הכריכה האומנותית בעיצובו של איתן זקצר. אחדים מהשירים כבר זכו לפרסום בעיתון הארץ: "עדות" בגלריה ו-"חופשה" באנתולוגיית חג החנוכה "השיר הטוב דולק תמיד" בעריכתו של אילן ברקוביץ. מאז ערב השירה – כמו נישאת על משב אוויר חם –  גל כבר הספיקה להתארח בתכנית הרדיו "מה יהיה עם יואב גינאי" ברשת ב'.  

  

שירי שגיא אלנקוה מתוך ספרו השלישי "חפץ" בלטו בחן המתגרה של המרדן הנצחי. אלנקוה מתעמת עם העולם כשידו ואף ישבנו על העליונה: "אלנקוה בעולם / כמו דלת שסבה על צירה / כלומר – יש לו תפקיד"(עמ' 80) וקובע בביטחון: "אני אמשיך להתקיים / הרבה אחרי הכסא / שאני יושב עליו"(עמ' 56). המשורר עודד כרמלי שלא חוסך את שבט הביקורת העוקצנית מספרי השירה שנקרים בדרכו נישבה בקסמו המעוות של "חפץ" וכתב זאת במדורון "ביקורונת" בגיליון האחרון של "Time Out" : לאלנקוה מותר כי כשאלנקוה יוצא לחפש דימוי לעולם או מטפורה לכתיבת שירה הוא יוצא מזה בחן הזר והמוזר השמור למשוגעים."  

  

חיים שטנגר – עורך הדין שהגיע לאירוע באיחור-מה אחרי הופעתו בבית משפט כתב את שירי ספרו החדש "אבו כביר" דווקא ממקום של העצור בבית הכלא. כאבו של האסיר על-לא-עוול-בכפו הניב שירים ישירים ונוקבים עם תובנות ארס-פואטיות : "אתה יודע / שעט הוא נשק" (עמ' 41), "יש. / יש גם יש / מקום לשירה / בעת שלילת חופש" (עמ' 12). שמחתי עד מאוד לראות את כריכת הספר נמתחת לגודל עמוד שלם בגיליון האחרון של "Time Out". בעמוד הזה ניתן פרסום לא רק למשורר–  עורך הדין בעל האמצעים – אלא גם להוצאת "עמדה", להפצה "בית עלים" ולצייר מנשה קדישמן שציורו מעטר את כריכה הספר.  

  

צדוק עלון משורר-פילוסוף פרסם את ספרו הראשון בהוצאת "ספרי עתון77" ולאחר מותו של יעקב בסר ז"ל מצא ב"עמדה" בית לשני ספריו הבאים. צדוק הודה בשמו ובשמם של כל משוררי עמדה לדורותיהם לרן יגיל- הרוח והחומר של ההוצאה שגם מנהל את הבלוג ספרותי תרבותי – NRG אשר נותן במה לקשת רחבה של משוררים ומקדם אותם. צדוק סיפר בהומור השנון האופייני לו על חוויית הרכיבה על אופנוע מאחורי גבו של רן וקרא מהרומן ההגותי שלו "עמוד-שניים ליום" קטע על הטרמפ שניתן לו על גבי אופנוע וניסיונותיו לייצב את האופנוע. עלון סיים את הקריאה בתובנה: "אדם צריך לתת לעצמו ליפול קצת דווקא כדי שלא ייפול. מתוך ספר שיריו השני "אנסה הקולמוס ואראה" צדוק קרא שיר הגותי-חוויתי "ממש" אשר קושר בין הסכין הסובבת את התפוז במהלך קילופו לבין סיבוב כדור הארץ על צירו וכן שיתף שלושה דורות של קולפים ומתבוננים: הוא עצמו, בתו ואמו.  

  

דרור אלימלך פרסם 7 ספרי שירה לאורך עשור שנות התשעים בהוצאת "ירון גולן". בסוף שנת 2012 יצא לאור ספרו השמיני "הרחבת המאבק" והפעם בהוצאת "עמדה" וזאת עקב מותו של ירון גולן כפי שדרור כתב בשיר "הספד מאוחר" בעמוד 120 הסמלי של ספרו החדש : "אין יותר ירון גולן / ולא יהיה יותר אדם סוער מסעיר כזה. / אין יותר ירון גולן. / אין יותר הוצאת ירון גולן. אין. " דרור אלימלך הוא איש אשכולות: פסיכיאטר, פסיכוטראפיסט, מלחין של מוסיקה קלאסית-אוונגרדית, פסנתרן וכן משורר מוכר ומוערך שקיבל שבחים מפיו של גבריאל מוקד. צר לי שאישיותו רבת הפנים ומגוונת האומנויות לא באה לידי ביטוי בערב השירה. דרור האריך בדיבור החוץ-שירי ואף נתבקש להפסיקו ולעבור לקריאת השירים. השירים עצמם ממוקדים, ישירים ואף בוטים. מתגלות בהם תמונות לא שגרתיות מפתיעות כמו בשיר "אבולוציה" : "על אכזריותם של חרקים / ורכות לבו של שוברט / כבר נכתב הרבה. / פנטזיות רבות / במינור דוקא."  

  

נטלי יצחקי קראה שירים מספרה החדש "אחרי הפסיק, אהבה". קדם לו הספר "חוף אסור לרחצה", גם הוא בהוצאת "עמדה".  

   

  

רוחה שפירא – חברת קיבוץ, עוסקת באומנות פלסטית ובחינוך, בשנים האחרונות החלה לפרסם ספרי שירה. "השיר הוא רק תירוץ" – ספרה השלישי מאז 2008 והראשון בהוצאת "עמדה"  

.  

מזי כהן מלמד טרם הוציאה לאור ספר שירים. היא כותבת מספר שנים ומפרסמת בכתבי עת ספרותיים דוגמת "עבריתון" ו"החוטם". מזי קראה את שיריה במרץ ובהתלהבות.  

היה ערב שירה מגוון, אך עמוס וארוך. מסקרן לעקוב אחר התפתחות דרכם השירית של משוררי "עמדה" בהובלתו המבורכת של רן יגיל. יהיה מעניין לארח אותם בקבוצות קטנות יותר של 3- 4 משוררים שיפרשו לרווחה את מניפתם השירית.  

  

צילם :עזרא לוי הצלם הרשמי של עולם הספרות התל אביבי.

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים , , , , , , , , . קישור קבוע.

16 תגובות על "עמדת שיר" -ביקורת על ערב שירה

  1. מאת אביטל קשת:‏

    צריך להחליף את התמונה של גלית לוי וסקר בתמונה של נטלי. שתיהן אכן משוררות.

  2. אני עייף מלקרוא את השטויות הללו על שגיא אלנקוה.

    דרור בורשטיין על ספרי חפץ:

    שלום שגיא, הספר פנטסטי ממש. אני חושב שאין שני לך בשירה העברית בהעמדת תמונות (ומבחנה זו שם הספר מדויק, חפץ, אובייקט, כך מרגישים שירים רבים, שהם קיימים כמו דבר מוצק ועצמאי). יפה שאתה מביט כך גם בעצמך, כמו בדבר עצמאי, וזה בעיני סודו של הספר. עמ׳ 38, 44 – אולי השירים שהכי אהבתי בספר. תודה ששלחת! דרור

    מרדכי גלדמן על ספרי חפץ:

    שגיא אלנקווה שלח אלי בטובו את ספרו 'חפץ' ואני מודה לו על כך מאוד. מצאתי בשיריו מיפוי יצירתי מאוד הנחווה כמדויק של סובייקטיביות עשירה וכואבת. הספר מדהים בייחודו ומרגש בכאבו. שמו 'חפץ' ממש מצוין כי הוא מתאר מתח בין סובייקט משתוקק (החפץ בחיים על כל עושרם ותענוגותיהם) לבין אובייקט – ישות המוחפצת על ידי האחרים ועל ידי זרמים בתוך אישיותו. שיריו מרתקים ולעתים מזעזעים וחודרים לחדרי בטן.

    ארז שווייצר על ספרי חפץ:

    עיינתי בשירי הספר שלך. הם נהדרים, בעיני.

    כתבתי שתי רשימות בהן הגבתי לרשימה של כרמלי והעברתי עליה ביקורת נחרצת-

    חן קליינמן הגיב עליהן כך:

    שגיא, באופן לא מפתיע ההתייחסות שלך לדברי כרמלי עולה על רשימתו עשרת מונים בניתוח ועומק ואמת. … לעניות דעתי, העיסוק באגו, בדימוי העצמי וברצון להכרה וכן הלאה הוא חשוב וראוי ואף הכרחי, אבל לא בהקשר של הרשימה הזו ויחד עם קהל אוהד ומתאים וקשוב.
    חן

    עודד פלד כתב שהתענג על קריאת הספר

    ענת לוין ורועי צ'יקי ארד מאוד אהבו את הספר,גם דניאל עוז שפרסם משירי הספר פה באתר יקום תרבות

    פרופסור אורציון ברתנא שכתב את ההקדמה לספרי הקודם אוהב ומעריך את כתיבתי

    אין גבול לשטחיות לרוע ולפופוליזם-לכן הקביעות הלא ענייניות והשטחיות של כרמלי ושל חגית בת אליעזר

    המשורר מרדכי גלדמן כתב את הדברים בדף הפייסבוק שלו, השאר במייל או בדפי הפייסבוק, אני מקווה שלא יכעסו על כך שנתתי להם פומביי, אם יכעסו, עימם הסליחה

    משוררים וסופרים מכובדים נוספים כתבו לי דברים מכבדים ויפים על שירתי שלא הולמים את רוח הדברים המעציבה כאן

    הלאה התייחסות לבני אדם ואנשי רוח כקוריוזים, הלאה לפופוליזם!

  3. מאת אלי אשד:‏

    זאת באמת שאלה :הביקורת של מי "צודקת " יותר ? של עודד כרמלי או של האנשים שאלנקווה מביא שמדברים בשבחו ?
    התשובה היא שהביקורת הנשמרת יותר בזיכרון מכל אלו שהובאו היא זאת שמנוסחת הטוב ביותר וזאת הביקורת של עודד כרמלי.

    • אינני סבור כך אלי, הקביעה שלך סובייקטיבית ולא ברור על מה היא מתבססת. אם תצליח להוכיח אותה באופן רציונלי אשמח לסמוך את ידי עליה. בינתיים היא קביעה שעומדת על כרעי תרנגולת ונדמה שעומדים מאחוריה שיקולים אינטרסנטים מובהקים ולגמרי לא ענייניים או ספרותיים. כדי לקרוא את שתי רשימות התגובה שלי לרשימה של כרמלי, יש להקיש על שמי. שתי הרשימות ענייניות וראויות בניגוד לרשימה המקורית של כרמלי וזו לא קביעה סובייקטיבית ולא קביעה שעומדת על כרעי תרנגולת. לא בכדי אני חש מותקף וחש שאני במאבק.איש ספרות מרכזי אמר לי שאני מגלה רגישות שהיא במקום והוא מסכים איתי. הבקורת של כרמלי קוממה מאוד את יואב איתמר שעובד בהוצאת קשב והוא פרסם תגובה שלי בדף הפייסבוק שלו תחת הכותרת שהוא כואב את כאבי ואסור להגדיר אדם שלא מגדיר את עצמו.

      לרשימת התגובה הראשונה שלי הגיב המשורר שמעון רוזנברג כך:

      שגיא התגובה שלך מבריקה. היא על טהרת התבונה והרציונליות וכבר בכך סותרת את טענת עודד כרמלי. ממעט ההתכתבות בינינו אני רואה איש אחר וגם אני לא רואה תמונה שלמה. ספרך לפני ועדיין איני רואה את שגיא כולו. לכן מטריד הניסיון היומרני לנתח אופי באמצעות ספר שירה, ללא הממד ה"פרוזאי" של היכרות עם האדם מאחורי השירים. ולא כי הוא אינו פסיכולוג. הן גם איש מקצוע בתחום זה היה נזהר מלבצע "פוסט מורתם אוטופסי" על סמך טקסטים. הדרור שנוטל הדמיון באמנותו הוא כ"מיטב השיר כזבו". הוא מכסה טפח ומגלה טפח. אין זהות בין הכותב לדובר. יש נקודות השקה לעתים יותר ולעתים פחות.
      ועוד לא אמרתי דבר על ההד בביקורת למניפסט המוזר של כתם, בדבר איסור השימוש בדימוי.

      גל קוסטוריצה כתבה דברים חמים וחכמים על ספרי בפייסבוק שבהם היא טוענת בין השאר שאין מהניכור בשירי קביעה שמרדכי גלדמן סומך עליה את ידו.

      יש לי דברים רבים נוספים לכתוב, ואת דברי אלה בוודאי לא ניסחתי באופן הראוי כי אני ממהר לטיול.

      אסיים בכך שאצטט תגובה לא שכלית ולא חכמה שהגבתי בפייסבוק כחלק מחילופי דברים שם, אך תגובה נכוחה שמעבירה את תסכולי, אני כותב בה באופן מאוד לא ראוי שמשקף את כתיבתו הבוטה והלא ראויה של מר כרמלי:

      בשלושת ספריי יש מאתיים חמישים עמודים, מתוכם שורה אחת בה מוזכר פורנו ולא רשום שאני צופה בפורנו, בכל זאת כרמלי מתאר אותי כמי שסגור בין ארבע קירות עם הקפה המחשב והפורנו לאורך כל ספריי. התיאור שלי כמי שמחפש באג באלגוריתם העולם כדי שיוכל להיות קיים בעולם הוא תיאור שאין לו קשר לספרות, חצי מהרשימה עוסקת בכך שאני מכופף את היד לעולם שמכופף את היד לי, שאני לא מתחשב בעולם שלא מתחשב בי, לקביעות הללו אין שום קשר ולו הדל ביותר לכתיבתי, הקביעות הללו הן גחמות של כרמלי ותו לו, שיראה לי באמת היכן זה כתוב בשיריי. כרמלי כתב באמת מהרהורי ליבו וכפי שאמרו לי מספר משוררים דרך עלי והקטין אותי בכתיבתו, אם מתוך קנאה או משום שאני מאיים עליו,או סתם משום שטיים אאוט נהנים להנמיך סופרים ולא לראות בהם בני אדם.יכול להיות שכרמלי באמת העמיד את עצמו במרכז (והעמיד לעצמו) ברשימה הזו.זה מזכיר לי את תוכניות הריאליטי, כוכב נולד למשל שהופכות בני אדם לקוריוזים באופן מחריד ומזעזע.אני מרגיש שאני ברשימה לא לגמרי בן אדם אלא אובייקט כמו חשפנית שניצבת ערומה במועדון ואיש אינו רואה אותה עירומה, כאילו צואתה וישבנה עשויים שטרות כסף הקהל מנסה לקרוע אותם ממנה בעיניו.

  4. מאת דוד ברבי:‏

    יפה הצגת את הערב חגית בת אליעזר
    ולך אני אומר שגיא
    אין צורך לבוא בטענות לחגית במיוחד שכתבה עליך יפה
    והציטוט שיך לעודד כרמלי
    חגית באה מחיפה לערב היפה של ״עמדת שיר״ כדי לסקר את האירוע ועשתה זאת בחן ובטעם נפלא
    ברור שאין לבוא אליה בטענות במיוחד שהן לא צודקות
    ולגבי עודד כרמלי
    אני מזמין ביקורת כזו שבעקבותיה יבואו כל כך הרבה ביקורות טובות
    גם בפייס הגבתי לך דומה לחן קליימן כשפרסמת תגובתך לכרמלי
    אתה משורר טוב ונחשב אומרים לך אנשים אז תאמין

    שוב תודה רבה לחגית שהגיע הקדישה מזמנה
    שירבו כמותה!

    • שלום ברבי, אני מוקיר אותך מאוד, ולכן תמה על דבריך, אין לאיש זכות לדבר סרה בזולת, דבריך של חגית מקורם אינו בלב ואינו בשכל, אצוטט כאן את שני השירים שדרור בורשטיין הזכיר, דוגמאות המעידות על הכלל,
      שני שירים שבשולי כתיבתי והם תמונות נאות כמו שירים רבים נוספים, מה כאן מעוות ומה כאן חריג ומשוגע?
      האם יתקון המעוות? דבריה של חגית מעוותים, משום שאינם ענייניים, ומוסיפים חטא על פשע על דבריו הלא ענייניים של כרמלי.סלח לי שאיני מגיב בצורה מסודרת כי אני מאחר לטיול.

      אֲנִי
      כְּמוֹ שַׁעֲוַת נֵר
      שֶׁצְּעָדֶיהָ
      טְבוּעִים
      בַּחוֹל
      כְּמוֹ אוֹר
      מְפַכֶּה
      בּוֹעֵר
      כְּמוֹ מַגָּע
      חַם בְּתַנּוּר
      הַדָּם
      תַּחַת
      הֶבֶל נְשִׁימָתָן
      הַמְּשֻׁתֶּפֶת
      שֶׁל חַיּוֹת
      הַשָּׁמַיִם וְהָאֲדָמָה

      (12.2.12)

      חַלּוֹן מָאֳרָךְ וְקָצָר בְּגָבְהוֹ
      כְּמוֹ מַאֲפֵרָה שֶׁבָּהּ סִיגַרְיָה כְּבוּיָה.
      כְּמוֹ הֶמְיַת יוֹנִים, נִצְנוּצִים שֶׁל אוֹרוֹת רְחוֹקִים.

      (22.4.12)

      השירים הללו דומים לשירים רבים מאוד בספרי, חגית עיינה בו בוודאי, מדוע כתבה את הדברים הלא ענייניים חריפים ובוטים באמת שאינני יודע.
      חבל שבמקום להתעסק בשירה חגית וכרמלי עוסקים בדברים הרחוקים ביותר משירה ונפש האדם.כלומר במה שתוכניות ריאליטי וצהובונים עוסקים בו.

      • מאת דוד ברבי:‏

        שלום לך שגיא
        ממליץ למשוררים בגדול לאמץ את רוב דבריו של המשורר השקול

        ״המרדן הנצחי ,מתעמת עם העולם״
        הייתי מוכן לאמץ אלי כותרות כאלה
        אגב למרות כתיבתי שהיא אישית ואופטימית
        חלק משיריי עדיין מידיי לטעמי הם שירי עימות ומרד
        אני מניח שבעתיד אכתוב יותר שכן כל חיי אחרי צבא הם עימות חברתי מתמשך אל מול מוסדות השלטון ולא פעם נעצרתי על כך
        אני מניח שזה קיים אצלי ועוד יצא לאור
        אני לא רואה פגם במה שכתבה חגית
        וגם אם כרמלי גלש הייתי שמח שיכתוב עלי
        אני אומר לך זאת כמי שמעריך את שירתך על פי הספר ״חפץ״
        דוד

  5. מאת משורר שקול:‏

    לשגיא – אתה משורר טוב, אבל יש כאלה עוד כמה עשרות בישראל, ואל לך להתרגש כל כך. כרמלי אוהב את פוזת הניהליסט העיתונאי העתידן, הציניקן, וזה הקטע שלו. ככה זה, וזה לא אישי נגדך. אם אתה מעריך את פועלו זאת בעיה, אם לא – התעלם. לגבי חגית – היא סוקרת אירועים וזה דבר חשוב, אולי הניסוח שלה היה לא אחראי, אבל מצד שני אל תתבשם מדי מדברי משוררים חברים ואחרים, כי גם הם, במחמאותיהם, מושפעים ממה שתוכניות ריאליטי וצהובונים עוסקים בהם, רק באופן הפוך – באפליה מתקנת. זה לא אומר שלא אהבו את ספרך, אלא הגזימו כדי לעודד בגלל סיבות חוץ ספרותיות.
    המסקנה: כתוב את שיריך, פרסם, דאג להתייחסויות אבל אל תתקוטט, כי אז אתה שוקע באני נרקיסיסטי האופייני למשוררים ומשוררות, במקום לעסוק במלאכת השירה. יש עוולות גרועות בהרבה בעולם מרשימה של עיתונאי-משורר, יש בדרום תל אביב פליטים שנאלצים לגנוב סלולריים כדי לאכול.

  6. מאת אסף:‏

    נשמע קצת פרנואיד

  7. מאת אלי אשד:‏

    למיטב ידיעתי אין כל חוקים שמגבילים את המבקרת חגית בת אליעזר ,היא לא באה רק כדי לסקור,אלא גם אם יבוא לה לבקר.
    וראו שם המאמר. דהיינו היא לא מחוייבת כלל להיות בסדר עם כולם ואם ישנם דברים שלא מוצאים חן בעיניה אז יש לה מנדט מלא מצידנו להתייחס גם אליהם.ואם ישנם משוררים שלא מוצאים חן בעיניה אז היא יכולה להתייחס גם לזה.אין שום איסור על כך.
    מר אלנקוה מה שאתה חושב על שירתך יכול להיות חשוב ורלבנטי ,אבל מה שחשוב באמת הוא מה שהמבקר מסיק וקולט משירתך.וזה יכול להיות שונה מאוד ממה שהמשורר חשב.אבל למשורר יש זכות מלאה להתווכח כמובן.

  8. תודה רבה אלי אשד, תודה רבה דוד ברבי, אני מעריך מאוד ומוקיר את שניכם.
    הייתי רוצה לקוות שגם אני ראוי להוקרתכם והערכתכם.
    לגבי חגית, אם חגית מסקרת אירועי ספרות , ואינני יודע אם מקבלת תשלום על כך,במידה שלא ואם התעניינה ורכשה את ספרי,הרי כל הכבוד לה על כך ואני מודה לה על כך,הלוואי שהיה לי פנאי לעיין בשירתה וללמוד על עולמה הפנימי.
    אני סבור ונראה לי שאלה דברים יסודיים וברורים שעולמו השירי של כל אדם הוא סובייקטיבי, לפיכך אזכור הישבן או האמירה שקסם של שירה של משורר הוא מעוות, בכל אופן בפרט שירתי שרגישה ואנושית ביסודה, הוא לא ראוי ואני חושב שהייתי צריך להפגע ובאמת נפגעתי. לא נורא. מכל דבר בעולם אנו לומדים. אם אדם פגע בנו אנו מלמדים את עצמנו לסלוח ולשכוח. יפה תגובתו של המזדהה בשם משורר שקול, ראויה ועניינית. אני מבקש בהזדמנות זאת ממנהל האתר למחוק מתגובתי את אזכורו של חן קליינמן ודבריו אם ישנה אפשרות כזו, לא אנמק מדוע. אני מודה לחגית וליקום תרבות על כך שהם מפרסמים מאמרים ראויים כמו סיקור האירוע של עמדה וכמו המאמר של צביה ליטובסקי שלמדתי ממנו רבות ונהנתי ממנו מאוד ועל כך שנתנו לי במה ראוייה לפרסם משירי. אני מקווה שהקורא הרגיש שמע אותי, ואולי מצא עניין בכתיבתי, אני מקווה גם שהבין את כאבי וכאב אותו.

  9. מאת אלי אשד:‏

    מכיוון שגילית ענייין אז אתה מוזמן לקרוא את שירתה של חגית בת אליעזר. וגם לכתוב עליה כפי הבנתך.
    מאמר גדול עליה יש כאן
    כותבת מחדש את עולמה :שירתה של חגית בת אליעזר:
    http://www.yekum.org/2013/04/%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%90%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%AA%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%92%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%AA-%D7%90%D7%9C/

  10. מאת אלי אשד:‏

    לעצם העניין הביקורות שהן המשפיעות ביותר משפיעות כי הן נכתבות הטוב ביותר, ומשום כך נשארות בתודעת הקוראים ולכך אין קשר שהן "נכונות " עובדתית .
    כמו שכבר כתבתי במקום אחר :למה דן מירון הוא או היה מבקר ספרותי משפיע כל כך ? משום שהוא יודע לכתוב יפה ובצורה מושכת.משום כך הוא משפיע יותר על הקוראים של הביקורות שלו מנניח אמנון נבות שכותב בצורה מגושמת יותר למרות שהביקורות של מירון אינו "נכונות " יותר מאלו של נבות או משל מבקרים אחרים. אבל נכון שהודות לכשרון הספרותי שיש למירון הוא יודע ליצור רושם כאילו הן עובדתית נכונות ומדוייקות וגם "במקרה" יפות ספרותית.

  11. מאת דוד ברבי:‏

    לשימת לב הקוראים המשוררת המוכשרת מזי כהן מלמד
    הוציאה השבוע בשעה טובה את העותק הראשון לספר השירה ״ תקתוק המטרונום״
    לפי קריאתי את הספר אני צופה לה הצלחה רבה

  12. מאת רן יגיל:‏

    תודה רבה לחגית בת אליעזר המקסימה על הסקירה שלה וכמובן לעזרא לוי על צילומיו החמים והחיים. כיוון שעל המשוררת נכתב בקצרה למול המשוררים, הייתי רוצה להוסיף על דברי דוד כי מזי כהן מלמד פרסמה גם ב"זוטא" וב"מטעם" וב"עיין ערך שירה" וכן זכתה במקום שני בתחרות שירה שהתקיימה ב"מקור ראשון". גם שיריהן של רוחה שפירא ונטלי יצחקי פורסמו בבמות שונות כגון "עתון 77" ובעיתון "הארץ" וזכו לקהל קוראים אוהב ונאמן במרחבי המילייה ומחוצה לו. תודה ליקום תרבות ועורכיו – רן יגיל.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*