המופע הגדול של השירה הקומית בבלום באר -חגית בת אליעזר

 

ערב שירה קומית

 המקום-בלוםבר רח' המלך ג'ורג' 2

 התאריך יום ד' 3.7.2013, שעה 9 בערב

 ההיתה צפתה חוותה ורשמה :

מבקרת נודדת חגית- בת אליעזר

בדיוק באותו הזמן ובאותו הרחוב (במספר 48) מתקיים אירוע שירה ארוטית. חבל על ההתנגשות, אני בוחרת בשירה קומית וחולפת על פני האוזןבר בדרכי לבלוםבר. לפי הפרסום המוקדם תחילת האירוע בשעה 9 אך פוצחים בקריאת השירים רק ב-10 ובינתיים מתכנסים, ממלאים את האולם, נפגשים, שותים בירה, שופכים בירה – שמח.

ערן הדס – יוצרה של המשוררת הוירטואלית צאלה כץ – הוציא לאחרונה ספר שירים "מקש הרווח" שעלה בימים האלה לאתר "אינדיבוק" – ברכות לערן הדס!! הוא קרא מתוך הספר את השיר "כתוב תמיד כדי להרוג" עם הוראות עשה ואל תעשה: "לא תאהב משוררים, שנא אותם, אך אהוב את השירה / לא תגנוב שירים בצורה בוטה, אלא אם היא צורה ממש בוטה / לא תעריץ משוררים פופולריים, ולא נביאי שירה /  … /  חשוב תמיד בעצמך ועבור עצמך / כתוב תמיד כדי להרוג".

 ערן הדס התגלה כתיאורטיקן השירה הקומית. הוא הכין הרצאה מלומדת על ההבטים השונים של ההומור וההלצה בשירה מתקופותיה השונות ואף חילק לנוכחים דף סיכום עם קטעים משירי ריה"ל, אהרון שבתאי,רועי צ'יקי ארד ועוד. ראוי לציטוט שירו של מרחב ישורון "לחש לחימום הדבק בין השמות " : "אילאיל מלמלה מנומנמת / ריצ'רץ' זפזף / מלמלה השתלשלה / ציצי מהמם בצבץ." ערן הדס סיווג את גורם ההיתולי בשיר כ- nonsense. כדאי לקיים עוד ערבי שירה קומית ולהזמין אליהם את מרחב ישורון ובודאי את עודד כרמלי אשר נפש בנורווגיה ושירו "האנשים שלהם" נקרא ע"י עידו הראל – משורר וקומיקאי. עידו, שהיה מנחה הערב, התייחס לערב שירה ארוטית שהתקיים בעולם המקבילי של האוזןבר "אני לא בטוח שיהיה כאן יותר מצחיק מערב השירה הארוטית המתחרה, אבל אני בטוח שיהיה יותר סקסי". עידו קרא את שירו "החטא הקדמון" על היחסים הסבוכים בינו לבינה.

עמוס בר נתן הופעה מרשימה כשקרא מהזכרון את שירו "מקסימוס" ארוך מחורז וקצבי: " 'מקסימום!' – כרטיס של פלא. / הן חובה הוא לכל אלה / שדרים בזה החלד בערים צפופות כמו כלא. / מתנה כה ממכרת / לתושביה של הקרת. / הצטרף נא והכר את הבטחתה המשכרת: / חמישים אחוז בזארה./ על סוג אל"ף, לא על ברארה./ … " עמוס הוא כנראה שם-דבר בתחום השירה הקומית -

סיון בסקין השתמשה בכמה משורות פרי עטו: " סבא שלי, השכנה, כלב דני – / כל העולם מזיין, חוץ ממני… " כמוטו לשיר חדש שלה "סובלימציה" אותו קראה בתיאטרליות חיננית : " … / הו! סובלימציה! הוד והדר! / צו הזזת ההרים הנסתר! / הא! סובלימציה! כוח עליון! / מיליון – מאחד, לא אחד ממיליון! / … " כמו כן סיון קראה את שירה הפארודי הידוע שנישא רבות מעל במות מאז שנכתב בחיפה ביוני שנת 2001 הרחוקה "בלדה לשיימוס או'פלאנאגן".

תומר ליכטש בתמליל הסיקור החדשותי של אירוע התאבדותו של דודו טופז בכלאו. לסיקור 3 חלקים ובאחד מהם ערן הדס השתתף לצידו של תומר. דרור ניר קסטל – המארגן של ערב השירה הייחודי הזה יודע לספר שהסיקור החדשותי של תומר ליכטש עומד לראות אור בקרוב בחוברת של הליקון.

אסנת איטה סקובלינסקי קראה שירים סאטיריים-אקטואליים, דוגמת "שיר אהבה" : "הו יאיר לפיד / לבי רוטט כשאתה מופיע לי בפיד / זה כמו לשחק ב"איפה אפי" / רק שאצלך זה "מצא את הטעות" / אני תוהה ממי הפעם תמציא את הציטוט."

יואב איתמר הופיע בקטע סטנדאפ ספונטני ושיר "ילד בשם רות"  – תרגום של A Boy Named Sue של סילברסטיין: "אבי נטש כשהייתי בן שלוש / הוא לא השאיר דבר בעו"ש / גיטרה ישנה ובקבוק ויסקי גמור / אינני מאשים אותו על שברח / אך הוא עשה טריק מלוכלך / לפני שזז הוא קרא לי "רות".

 

דרור ניר קסטל קרא את שירו "מילת אני" : "אני פוחד ממילת האני / אני לא יודע איפה היא הייתה / כמה ידיים נגעו בה / באילו לשונות היא בילתה / יש בי חשד מבוסס שאני כלל לא בתולה …". כמו כן דרור קרא את שירו של ארז מירנץ "ברלין" בו ארז מטפל בהומור זהיר בפרת השואה הקדושה: " אני נוסע לברלין / כי אני רוצה לחוות שואה / יותר נכון גלאם-שואה / הזיכרון הישראלי אפור מדי…"

יואב עזרא הצטיין בהופעה נדירה של שירים שהוכיחו מעל לכל ספק: שירה יכולה להיות דבר מצחיק! כמו בשיר "גם וגם" : "אני לא מכירה אותך אתה סאדיסט / או רומנטיקן / – אני גם וגם / אתה מושחת או אדם ישר / – אני גם וגם / אמרו לי שאתה כותב שירים אז אתה / גאון או גרפומן / – אני גם וגם"

גילית חומסקי התייחסה לשאלה: למה משורר נתפס כדמות דכאונית-שחפנית והציעה שתי תשובות ומיד הפריכה אותן. במסגרת התשובה הראשונה גילית ערכה השוואה מפתיעה בין חרדי, מחבל ומשורר. מה יכול להיות משותף ביניהם? הקדושה! כשמישהו עושה מעשה שאמור להיות קדוש לו, אנחנו מצפים שיתייחס אליו ברצינות. זו כמובן טעות מצידנו – כל השלושה יכולים להיות עם ראיית עולם משועשעת על החיים בלי שהקדושה תיפגם.

שנית, גילית הזכירה שתי "קדושות" ליריות - סילביה פלאת והמשוררת רחל. שתיהן משוררות עם סיפור חיים טראגי, שהשפיעו עמוקות על תפישת "מהי משוררת". אם את לא דכאונית ולא מתה בגיל צעיר – איזו מין משוררת את?

אך ויסלבה שימבורסקה – בעלת ראיית עולם חדה ומשעשעת, שהובילה אותה להכרה עולמית רחבה ולפרס נובל – מפריכה את ההכרח בדפוס הטראגי של דמות המשוררת ומזרימה שפיות והומור לשיריה. גילית קראה את "נחמה" – שיר משעשע של ויסלבה שימבורסקה על דרוין. בל נשכח שגילית חומסקי היא משוררת בזכות עצמה – נשמח לשמוע את ההומור בשיריה בערבי השירה הקומית הבאים.

ברוח דבריה של גילית חומסקי אני אומרת : הקומי – קומי וגם הרציני – קומי כמו מעמדו של המשורר שקורא שירים טראגיים שברוניים ועומד לפנינו בחתיכה אחת שמח וטוב לב! וגם : ימינו – ימי רווחה יחסית.  אין בדידות ממנה כל כך חוששים ועליה מלינים כי כל אחד יכול להתעטף בידידים וירטואליים ומי שמואס בחשיפה ורוצה פינה שקטה – יתנתק מכל אמצעי הקשר.

ועוד תובנה שקשורה לנושא שבאה ממקור בלתי צפוי: תתארו לכם מצודת בטון מגושמת שיועדה לאוטובוסים, אך גדושה עתה חנויות עממיות מכל הסוגים, כשבאחת מפינותיה הנידחות – רחוק מהיציאה הגואלת לרחוב לוינסקי של הסודנים וחסרי בית אחרים יושב איש מוזנח, מדובלל שער וחסר שיניים בפתח חנות ענקית של ספרים ברוסית בכל הנושאים כולל השירה. האיש מנפנף בקובץ שירי משוררי המהפכה שהוקראו מעל לבמות מאולטרות ובפיו הבשורה: יש יתרון לשירה כי תמיד ובמיוחד במצבים חברתיים קשים שירים טריים רוטטי הלך רוחו של מחברם לא מחכים לתהליכי הדפוס המעכבים – נישאים מעל לכל במה ובפני כל קהל – צורה זמינה, בה לא ניתן לתקשר יצירה בפרוזה.

 כנראה לא קלטתי את הכל כי הדברים שנישאו באוויר היו נרגשים ומהירים וכללו קריאות מהקהל ואילתורי תשובות מהבמה ולא נשארתי עד הסוף וחבל – הרי סיום האירוע לא פחות משמעותי מתחילתו – כי בניגוד לתל-אביביים שנהנים מהרציפות של יום ולילה אני החיפאית מתוזמנת פעימות הרכבת. אני מציינת כאן את האתר של דרור ניר קסטל לענייני הומור "ילדי הקומדיה" : http://comedychildren.wordpress.com/2013/07/09/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%aaבו מפורסמים אחדים מהשירים שנקראו בערב.

 אני מודה לארז מירנץ, יואב עזרא, סיון בסקין וגילית חומסקי ששלחו לי את רשמיהם מהאירוע, ואת הדברים שאמרו והשירים שקראו ובכך עזרו לי בהכנת הסקירה, אך היא בודאי אינה שלמה ומהווה הרמה להנחתת התגובות.

                                                         חגית בת-אליעזר,15.7.2013  

 

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, במה עם התגים , , . קישור קבוע.

5 תגובות על המופע הגדול של השירה הקומית בבלום באר -חגית בת אליעזר

  1. מאת יריב:‏

    את הערב המוצלח צילמו אנשים מארגון "בצלם". כל המשתתפים והקהל הודה שהיה מצחיק ומהנה, אך משום מה, בוידאו שערכו עורכי "בצלם" נראים רק 5 דקות בה כולם בוכים, דם על הרצפה ופואמות קינה מוקראות.

  2. מאת דרור:‏

    השיר המוזזכר של ערן הוא מתוך ERA של הפסבדונים צאלה כץ ולא מספרו החש, דומני שהקטע שקרא תומר ליכטש נמצא בחוברת הליקון החדשה שכבר יצאה לאור

  3. מאת ערן הדס:‏

    הוא לא מ-Era? אלא מ-Heavy Meta, אבל הוא מופיע ב-"מקש הרווח וארבעה ספרים נוספים".

  4. מאת דרור:‏

    מה שערן אמר

  5. מאת א. ב. אנטול:‏

    אהבתי את הכתבה, משום שהכניסה אותי כאילו למפגש המהנה הזה.
    בפתיח שבו הכותבת מתלוננת "מדוע יש מופע מתחרה באותה הכתובת" מוסיף פן טכני אמיתי,
    אשר מכניס אותנו לאותה אווירה קסומה ומחוייכת,
    תוספת פרטים על כל המשתתפים, הרקע שלהם וקטעים מיצירותיהם – נותן הרגשה של החמצה…
    הכוונה, שאני החמצתי אירוע כה מעניין.
    אין דבר – קיבלתי מוטיבציה להגיע למפגש העתידי הבא.

    אנטול
    .

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*