מאתיים שנה להולדתו של ריכרד וגנר-סיפור "מסדר קוזימה " -אברהם גולדברג

תקציר הספר "מסדר קוזימה "

הוצאת ידיעות אחרונות ,2007

ספר מתח עכשווי על תעלומה מסתורית ששורשיה נעוצים בעבר. זהו סיפורו של אוצר, הנמצא בתוך חשבון בנק בשוויץ והמרדף אחר זהותו של מפקיד הכסף בחשבון.בנקאי אמריקאי מתבקש להתחקות אחרי חשבונות בנק עלומים בשוויץ, ביניהם גם חשבונות של יהודים. בניסיונותיו לגלות מיהו הבעלים של אחד החשבונות, הוא נקלע לפריז ושומע על סטודנט יהודי עני שעסק בחקר חייו הסודיים של המלחין הנודע ואגנר.הוא מגיע עד למשפחתו של הסטודנט בחיפה ומאתר קרוב משפחה קשיש, החושף אותו למסדר קוזימה שבו גם הוא נטל חלק, מסדר מיליטנטי על שם אשתו היפה והתאוותנית של ואגנר.

הפרטים החדשים שמתגלים לבנקאי הולכים ומסתבכים, ואפשר למצוא בהמשך הסיפור גם קצת על ניטשה, יריבו של ואגנר, ואפילו על השב"כ הישראלי, שגם לו יד ורגל בסיפור התעלומה.זהו ספר מתח מרתק על היסטוריה, מוזיקה, סקס, סודות על דרך ההתנהלות של הבנקאות השוויצרית (המסקרנת וודאי כל אדם מן השורה), תרבות עולמית, ישראליות, ביקורת על שירותי הביטחון וכמובן גם סיפור אהבה.

.

200 שנה להולדתו של ריכרד וגנר

מאת אברהם גולדברג

העיתונות  העולמית ועולם המוסיקה חוגגים השנה את יום הולדתו המאתיים של המלחין שהפופולאריות  שלו היא בין היתר פרי למאמצים  בהבניית התדמית של המלחין שנעשו עוד בחייו.

תחת שרביטה של אשתו השנייה קוזימה הונצחו חייו והוא הפך לסלבריטי בעודו בשיא כוחו. המלחין שהשכיל לבנות מקדש לעצמו בביירוט במזרח גרמניה ולהפוך את המקום הנידח למקדש למעריציו ,שהאוטוביוגרפיה שלו "חיי" נכתבה ועוצבה על פי מידותיו כשהוא בשיא כוחו ומשמיטה את ה"אמת" בדבר פרקי חייו הראשונים ,נהנה כיום מהדיבידנדים שההשקעה בתדמית מביאה.

מבלי לשפוט את איכות המוזיקה של ווגנר ואת הרעיונות העומדים בבסיס האומנות שיצר ,באשר כישורי כמאזין מוגבלים ,אני מסכים עם אמירתו של יואב רינון "ריכרד ואגנר,הטמטום והשמאלץ" .

הארץ 24 למאי 2013. בו הוא מתייחס בכל הקשור לליברית ,או לשלד התוכני של האופרות או נכון יותר בלשונו של ואגנר "יצירות האומנות הטוטאליות" שיצר. מי שנתן דעתו לתוכן היצירות הואגנריות, ימצא בהן תמהיל של מיתולוגיה נורדית ,מיסטיקה נוצרית והרבה יומרה . מצד המוזיקה והמקצבים היא נועדה לכבוש לחלוטין את חושיו של המאזין בצורה פתיינית פומפוזית וטוטאלית. אורכן של חלק מהיצירות הוא בלתי נסבל ,העמדתן על הבמה היא גרנדיוזיות בהתגלמותה,והמילה צניעות היא ההיפך המוחלט לכול מה שווגנר עשה או קיים באומנותו.

הספר "מסדר קוזימה" ,אותו כתבתי ושחייו המוקדמים של וגנר מהווים לו רקע היסטורי,נסב על שתי שאלות עלומות בחייו של וגנר. האחת ,מוצאו ,שעל פי חרושת ההיסטוריה מניחה כי הוא מפרי זרעו של אברהם שעיבר את אימו באחד מאתרי המרפא הפופולאריים ששמשו במאה התשע עשר אתרי חיזור וניאוף ולא רק להקלה על מכאובים.  לומר בבירור ואגנר הוא פרי אהבה אסורה בין אימו לגבר ממוצא יהודי. האחרת פרשת יחסיו עם הפילוסוף פרידריך ניטשה הצעיר יחסי הערצה של הפילוסוף הצעיר למאור המוזיקה העולה התחלפו בסלידה ודחייה להם נתן פרסום כפי שיפורט.

שתי שאלות אלו ,האם אכן הושפע ואגנר מהידיעה שהוא פרי אהבה אסורה של אימו לגבר ממוצא יהודי ומה הסיבה האמיתית לקרע העמוק שבין וגנר לניטשה הינם הציר למותחן העושה שימוש במוטיבים הללו.

מוצאו של ואגנר עד כמה שידוע לוט בערפל כמוצאם של אנשים רבים שנולדו טרום עידן בדיקות ה די .אן. איי ,הספק המכרסם בליבו של ואגנר על פי אותה גישה הופך אותו לאנטישמי  במוצהר.

ואגנר שמסלול נסיקתו היה איטי נחל אכזבות מרות בראשית דרכו. כגבר פומפוזי הצליח להסתבך בחובות  עם נושים ונאלץ לברוח לפריז ולחפש בה את מזלו. אותה עת היה נשוי למינה ,שחקנית במה שבגדה בו והזכירה לו בכך את נאפופי אימו. שהותו בפאריז הייתה מייסרת ,פריז הייתה מרכז האומנות של המאה התשע עשר ובעולם זה שלט לצערו של  ואגנר ג'קומו ומאיירבר היהודי. המוזיקה של ואגנר לא נחלה הצלחה בעולם שבו ההכרעות המוזיקליות נעשו על ידי ומאיירבר ,בעיר שבה המשורר  ממוצא היהודי היינה היה הבון טון . לימים מוציא ואגנר חוברת צנומה " היהדות במוזיקה" בה הוא שופך מררתו בעיקר על מנדלסון ומאיירבר ,אך האנטישמיות שלו פורצת גבולות ויש בה כבר מהיסודות הגזעניים הרואים ביהודים זן אחר שאינו מסוגל ליצור כלל יופי אלא להעתיקו כטפיל לשכניו האירופאים. במהלך חייו כתב עוד מאמרי שטנה כנגד היהודים.

לימים לאחר שהות בשוויץ בבריחה מהשלטונות ,חוזר ואגנר לגרמניה וכישרונו זוכה להכרה,הוא מחליף גם בת זוגו השחקנית מינה בקוזימה פון בילוב ,אישה נשואה ביתו של פרנץ ליסט. קוזימה נותנת לווגנר את הביטחון ואת הקשרים שאשתו הראשונה מינה חסרה.  אבל האישה השאפתנית שובה גם את ליבו של הפילולוג הצעיר והסובל פרידריך ניטשה. ניטשה היה מבאי ביתם של הואגנרים, הוא מעריץ את ריכארד ואת דעותיו אך נמשך אל אשתו היפה. בשלב מסוים מתגלע קרע בין המנטור המפורסם לבין הפרופסור הצעיר מוכה המיגרנות וניטשה מוציא לאור מתחת לידו את הספרון  "פרשת ואגנר" בו הוא מעמיד את יצירתו של ואגנר לביקורת ומשווה אותה עם זו של ביזה וכמובן מעדיף את האחרון.

הרקע הרשמי לקרע הוא הפער האידיאולוגי בין המלחין המפורסם המוותר על דעותיו משנה אותן וחוזר למקורות הנוצריים ,דבר שנראה בעיני ניטשה בגידה בדרך הפילוסופית המשותפת לשניהם ,דגנרציה וחנופה לדעת הקהל. ההסבר האחר לקרע הוא חיזוריו של ניטשה ומאמציו לכבוש את ליבה של קוזימה שהפכו לבוטים מידי,ולניתוק מלא של היחסים בינו לבין משפחת וגנר והחוג הנוצץ שסובב אותם.

שתי שאלות פתוחות אלו מלוות בעובדה היסטורית נוספת ,והיא פרסומה בשנות העשרים של המאה העשרים הודעה בדבר ספר האמור להתפרסם על ידי המו"ל האמריקאי סמואל רות  ,בשם "אחותי ואני " בפועל רק ב 1951 מתפרסם הספר, כביכול פרי עטו של פרידריך ניטשה, המטיל בו רפש כמי שקיים יחסי אישות עם אחותו. לא ברור מי כתב את הספר ואין כל ראייה שהיה קיים כתב יד שכזה והעניין מעורר מחלוקת וסערה שלא שכחה. לא רק שהסערה לא שכחה היא מתגברת כאשר מובא הספר לתרגום בישראל ומתעוררת מחלוקת למי הזכות לתרגום. תרגום היצירה עומד במרכז סכסוך ספרותי בין מתרגם אחר לבין המשוררת הלית ישורון שהחלה בתרגומו , שהוביל את המשטרה לעצור את המתרגם בחשד שהיה מעורב בתקיפתה המוזרה בדירתה שבמתחם אנדרומדה ביפו.

כאמור הספר המסתורי שאין ודאות כלל מי כתב אותו ויוחס לניטשה ,מחדש את המאבק בין "חסידי ואגנר" לבין מעריצי ניטשה שאינם מאמינים כלל כי היה מסוגל להוציא ספר מעין זה.

האם ההנחה כי מדובר בפרובוקציה היא חלק מהמתווה לספר מסדר קוזימה ,זאת אני משאיר לקוראים שיכולים להשיג אותו כיום במהדורה דיגיטאלית באשר הוא אזל מהחנויות לשמחתי.

מסדר קוזימה כספר דיגיטלי

עטיפת עוד רומן על חיי וגנר וקוזימה.

אודות אבי גולדברג

בעל תואר בפילוסופיה ובמשפטים. עורך דין ומנהל חברות. פרסם את "מסדר קוזימה" בהוצאת ידיעות ספרים 2007 ו"חוף בלי ים" 2012.את ״רצח בטור דה פראנס״ בשנת 2013, ואת ״אל תקרא לי סוחוי" בשנת 2017​. פרסם "סיפורי חיים" במוסף הנדל"ן של דה מרקר.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מוזיקה, פרוזה עם התגים . קישור קבוע.

2 תגובות על מאתיים שנה להולדתו של ריכרד וגנר-סיפור "מסדר קוזימה " -אברהם גולדברג

  1. מאת אלי אשד:‏

    לרגל 200 שנה להולדת ריכרד וגנר שווה גם להזכיר את שני הספרים המוזרים במקצת שכתב זוהר ניימן על חיי וגנר ושנתקלתי בהם בשבוע הספר האחרון :
    האחד הוא מינל וריכל : (משפט הקוזק ריכארד ואגנר) / [תל-אביב] : גוונים, תשס"ח 2008.

    והמשכו הוא :‬ קוזימל וריכל (משפט היהודייה קוזימה ליסט-בילוב-ואגנr
    יצא לאור ע"י הוצאת חלונות/גוונים, בשנת 2010

    תקציר הספר :קוזימה – בתו של הקלידן המהולל פרנץ ליץ ופילגשו, הנסיכה מארי ד´אגוו – היא אף נינת "שימון" בטמן בנקאי משלהם; כול חייה תטרח להסתיר את מוצאה מהם.
    היא נשואה להאנס "פון" בילוב, גאון בנגינת "קלאוויר" ובניצוח וממתעביהם.
    היא יולדת לו שתי בנות, אך אינה שבעת רצון מהישגיו ההלחנתיים של בעלה.
    היא מתאווה למלחין -קוזק ריכל גיאנר בשל תכליליו המוזיקליים שינוגנו ויזמורו לעד.
    היא אכן "צדה" את הקוזק הערירי, כשמעתה ייצמדו לנצח.
    היא יולדת לריכל שתי בנות ובן, ומסייעת לקוזק לבנות לעצמו "מקדש" אופראי בביירויט.
    הוא ממשיך להלחין יצירות שמשנות את מהלך ההיסטוריה האופראית.
    הוא נפטר ב"ווענעדיך", היא וונציה, ונקבר בביתו בביירויט ליד הווילה שמתקראת "וואנפריד".
    היא, שנשבעת למות בצוותא עם בעלה, חיה כארבעים ושבע שנים למותר.
    בקשישותה וכמעט עיוורונה היא "זוכה" לחבוק את אדולף "שיקלער – גרובער", ולכתרו כמושיע העתידי של ה"אריים"
    התיתכן שטימת שבטים עדי משואה מבלי שהיא תודן?
    "
    בקצרה ניימן טוען שלא רק וגנר האנטישמי המוטרף אלא גם אישתו האנטישמית לא פחות הייתה ממוצא יהודי.
    אולם הספרים האלו הם קשים מאוד לקריאה, הם כתובים בניקוד בסגנון מליצי מיוחד של המחבר. והספר השני לא נמצא בשום ספריה, כולל הספריה הלאומית וכמעט בלתי ניתן להשגה.

  2. מאת יובל ג.:‏

    לגבי זוהר ניימן – אכן ספרים מוזרים ביותר, קראתי חלקים מהם. הם מצחיקים מאוד, הוא המציא שם מעין שפה גרמנית- עברית-ייקית, ומספר בפרטי פרטים בהומור מטורף את סיפורו של ואגנר. אבל אפשר להשיג אותם,
    רק למי שהוא "משוגע" ואגנר, ויש כאלה בארץ, בהוצאת "גוונים".

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*