המופע הגדול של ה"חשופות "

 

"החשופות" במופע.

 המשוררת החיפאית חגית בת- אליעזר נודדת ברחבי הארץ גם לפינות המרוחקות ביותר מביתה ומסקרת מופעי ספרות שונים.והנה סיקור שלה של מופע השירה "החשופות" שלוש משוררות על הבמה שחושפות בשירתן את פרטי חייהן האינטימיים ביותר.

 המופע הגדול של "החשופות "

מאת המבקרת הנודדת  חגית בת אליעזר

מופע החשופות – בית היוצר של אקו"ם – יום א' 19.5.2013

הכרוז מודיע על פתיחת המופע .

ואז הן נכנסות אל הבמה: תחילה רחלי וולשטיין המלחינה-הזמרת המלווה את עצמה בגיטרה ואחריה 3 המשוררות: שושנה וייג חיה בנצל ושרה אהרנוביץ'-קרפנוס. הן תופסות את מקומן לרוחב חזית הבמה: כל אחת על כיסאה לפני המיקרופון ומעמד הדפים-תווים שלה. כולן בבגדים שחורים, הדורים, בשילוב תחרה. על הקיר שמאחורי הבמה מוקרנת תמונה קבוצתית של 3 המשוררות מוסתרות חלקית ע"י יריעת בד צבעונית שבמרכזו צורת לב. במהלך הערב יוסר הלוט בהדרגה והן יהיו לחשופות. רחלי פותחת בשיר שהלחינה למילותיה של שרה  "יש בי".

המשוררות מציגות כל אחת את רעותה.

שושנה  וייג היא מנהיגת החבורה רבת הפעלים: משוררת מוכרת, מורה לספרות, בעלת ההוצאה לאור "פיוטית" בה פורסמו ספרי השירה של שתי חברותיה.

 חיה  בנצל פרסמה את ספרה הראשון ב- 2009, אך כותבת מאז ימי התיכון שלה.

 שרה אהרנוביץ'-קרפנוס   פרסמה שני ספרי שירה וכן ספרי ילדים. היא גם מציירת ומציגה את עבודותיה בתערוכות.

שרה אהרנוביץ' -קרפוס

המשוררות מתחלקות בקריאת השיר "יש בי" של שרה שכבר הושמע קודם מפיה של הזמרת.

השיר הצהרתי – יש בו רצף של שמות פועל יומרניים. בתור פזמון הוא נהנה ממנגינה, מקולה של הזמרת, אך החזרה המדוקלמת עליו מיותרת ומדגישה את פגמיו.

תחילתו של השיר:

 יֵשׁ בִּי כֹּה הַרְבֵּה

לִפְרֹץ הַחוּצָה רוֹצֶה

לְהִתְפָּרֵשׂ, לְהַנְעִים

לֵהָנוֹת, לְהִתְרַצּוֹת.

 

שוש וייג

שוש וייג  קוראת-משחקת שיר הצגה עצמית "ירוק בהיר" כשהיא מדגימה את הפעולות של ציור ואיפור. סיום השיר:

 הַיּוֹם אֲנִי מְצַיֶּרֶת

קַוֵּי מִתְאָר בִּשְׁאֵרִיּוֹת הָעִפָּרוֹן

מְאַפֶּרֶת אֶת דְּמוּתִי לִהְיוֹת

מְשׁוֹרֶרֶת.

 לאחר ההצגה העצמית המופע ממשיך כרונולוגית ותחילה –הילדות.

התמונה הקבוצתית המוקרנת על הקיר מתחלפת בסדרת תמונות של ילדות קטנות- המשוררות בעברן. תחילה שירים על ההורים:

"אב ואם" – שיר הודייה וגעגועים של חיה להוריה

"המטבח" – של שוש בה אמה התוניסאית מפליאה לבשל לאביה הפולני

"אמי" – גם שרה נזכרת בגעגוע באמה המתה.

 

עכשיו על  הילדוֹת עצמן. חיה קוראת את השיר "הילדות היא סרט" שמעביר את סרט השָני (או הלבן) לאורך השנים. השיר גם זכה להלחנה ומושר ע"י רחלי.

השיר של שוש "סוד" – על מורה לספרות (על עצמה?) – מסקרן:

 מַה מִסְתַּתֵּר תַּחַת חֲצָאִית הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת?

לֹא סַרְגֵּל, לֹא מַד זָוִית וְלֹא כְּלִי מְדִידָה

לֹא כְּלִי כִּמּוּת וְלֹא כְּלִי הַעֲרָכָה.

 רַק נָשִׁים חוֹלוֹת אַהֲבָה,

מַאדָם בּוּבָארִי,

אָנָה קַרֵנִינָה,

רַק

לֵב שָׁבוּר.

 השיר של שרה על מורה רעה זוכה לקריאות הזדהות מהקהל.

הבית האחרון:

 שָׁלוֹשׁ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת
נִנְעֲצָה בִּי
חָתְכָה וְסוֹבְבָה אֲטִימוּתָהּ
בְּתוֹכִי.

השיר של חיה "היכן הם נמצאים" על צעצועי ילדים – נדוש ומיותר.

לבסוף נגמרת  הילדוּת ועכשיו  האווירה מתחממת ומתבגרת

אנחנו מצפים לשירי אהבה ומין חושפניים והמשוררות מצליחות לרתק את הקהל ואף לגרות אותו. שוש פותחת בשיר אהבת נשים "בשבילה" – שיר ארוך, בעל תבנית קבועה, חוזרת דוגמת השורות הראשונות:

מַה פָּנִים לָהּ

מַה מַּבָּט לָהּ

מָה אוֹמֶרֶת הִיא

מַה מְּחַפֶּשֶׂת הִיא

 

בזכות הביצוע הדרמטי של שוש השיר עושה רושם על הקהל.

רחלי הלחינה את השיר ושרה אותו אחרי קריאתה של שוש.

ואז שרה אהרונוביץ קרפנוס פוצחת בסדרת שירים ארוטיים נועזים בהם היא מבטאת את התעניינותה הערה  החריפה בגפו של גבר :  כששיאה- השיר "אצבע"

שרה זוקפת את אצבעה ומתארת מסע במורד גופו של גבר.תחילתו בגבות ובדרכו הוא גולש על איבר גברי טיפוסי – הגרוגרת. הקהל יודע מהו היעד של המסע ועוקב אחרי האצבע במתח הולך וגובר.

.. אֶצְבַּע, אֶצְבַּע הֶעֱבַרְתִּי עַל גַּאֲוָתְךָ

לוֹטֶפֶת, מַקִּיפָה, מְעַגֶּלֶת וְנֶעֱצֶרֶת

מַרְגִּישָׁה פְּעִימוֹת לִבְּךָ בַּמָּקוֹם הַהוּא

נָחָה לְרֶגַע קָט מְסָרֶבֶת לְהַפְסִיק

לָתֵת לָעֹנֶג לְהִמָּשֵׁךְ, לְהַנְעִים

חָשָׁה תְּגוּבָתְךָ לְמַגַּע אוֹתָהּ אֶצְבַּע

כֹּה מְרַפְרֶפֶת, עֲדִינָה, עֲנֻגָּה

כֹּה נוֹגַעַת לֹא נוֹגַעַת

יוֹדַעַת מָתַי לַעֲצֹר.

אֶצְבַּע.

 שוש מפליאה בשיר טעון על הזוגיות במשבר "תיבה זוגית" שמסתיים בבית חידתי-חזק:

וּכְמוֹ תֵּיבַת נֹחַ

נִפְעֶרֶת לִי הַבֶּטֶן

וְנִכְנָסִים אֵלַי

זוּגוֹת זוּגוֹת עֵינַיִם גַּבְרִיּוֹת

בְּעַד הַחֲשֵיכָה.

 הזוגות בהם הגבר מבוגר מהאישה נראים מקובלים ושכיחים בחברה,

אך המצב מעורר את חיה לכתוב שיר דאגה-אהבה עדין ורגיש "מאוחר ומוקדם":

 

נוֹלַדְתָּ עֲבוּרִי מֻקְדָּם מִדַּי

וְאוּלַי זוֹ אֲנִי שֶׁאִחַרְתִּי.

 כְּשׁנִפְגַּשְׁנוּ

הָיָה כְּבָר הַכֶּסֶף

נוֹצֵץ בִּשְׂעָרְךָ הַשָּׁחֹר

וּבִכְחוֹל עֵינֶיךָ

רִצְּדוּ זַהֲרוּרֵי אוֹר

וּבְטֶרֶם הֵבַנְתִּי

מַה לִי קָרָה

הָיָה אוֹתוֹ אוֹר

מְרַקֵּד בְּלִבִּי

 

בחלקו האחרון של המופע הגיעו שירים על הזיקנה המאיימת ומקיימת: שחיקה, נסיגה , רפיסות, הירידה מהעקבים. הושמעו הלחנות של שירים רבים, המשוררות רקדו לצליליהן עטויות צעיפים צבעוניים: היה זה מופע מולטי-מדיה שבמרכזו- שירה.

האם מתוך הרצף של שירי המשוררות ניתן לזהות את סגנון הכתיבה הייחודי של כל אחת? אכן כן. התוכנית העשירה והמגוונת אפשרה לכל אחת להשמיע את קולה האישי.

 הושקעה עבודה רבה בהפקת המופע והתוצאות ניכרות בשיתוף הפעולה של המשוררות-החברות , בביצוע המתואם שלהן, בהנאתן מהאירוע שמושרית גם על הקהל. מומלץ לחפש ולמצוא עוד במות ולהעלות את המופע הזה שוב ושוב. נפרשה בפנינו יריעה רחבה של מופע החשופות וניתן לגזור ממנו תת-תוכניות לפי הקהל המיועד.

 תודה למשוררות שושנה ויג, חיה בנצל , שרה אהרנוביץ'-קרפנוס ולזמרת-המלחינה-המנגנת רחלי וולשטיין על האירוע הרב-חושי, לקהל על הקשב וההשתתפות ולאקו"ם על מתן הבמה. להתראות בחשיפה הבאה.

ראו גם :

החשופות בסרט  "

 

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אירועים ספרותיים, ביקורת, במה עם התגים , , , , , , . קישור קבוע.

תגובה אחת על המופע הגדול של ה"חשופות "

  1. מאת דוד ברבי:‏

    יפה חגית
    הצלחת להעביר יפה את מה שהיה בערב
    נראה שהיה מאד מעניין וכדאי אכן שימשיכו לעלות על במות נוספות
    נראה שאת מתחרה באילן ברקוביץ…….;););)
    ״משורר בשטח״

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*