יוצאים מהמגירה בשפגאט -חגית בת אליעזר

יקום תרבות " שואף לסקר לא רק ספרי שירה ולא רק כתבי עת לספרות אלא גם אירועי שירה וספרות.והנה סנונית ראשונה בתחום זה.כתבה של המשוררת חגית בת אליעזר,על אירוע  שירה של הקהילה " הבי- הומו –לסבית ": "יוצאים  מהמגירה " שבו הופיעה כאמנית אורחת  גם המשוררת  המוכרת לנו נועם פרתום.

לצאת  מהמגירה בשפגאט  

מאת חגית בת אליעזר

 

תל-אביב, רחוב נחלת בנימין, ערב שרבי. אני ממהרת לאירוע שירה. היכן זה "שפגאט" במספר 43? הרחוב פנוי עד שאני נתקלת בקהל צעיר צבעוני הומה שחוסם את כל רוחב המדרכה. הייתכן שהם באו לערב קריאת שירים? ומדוע אינם נכנסים? בדרכם עומד בחור עם דף שמות בני המזל שנרשמו מראש ומכניס רק את הרשומים. בשתי מודעות הפרסום על האירוע בשבועון Time Out לא נאמר דבר על הצורך ברישום מוקדם. אך ההמתנה משתלמת : לבסוף הדלת נפתחת לרווחה, הצעירים זורמים פנימה וממלאים את ספסלי העץ המדורגים, את כל המעברים ויושבים בצפיפותם עוד דקות רבות נהנים מחברת עצמם באווירת אהדה וקבלה בלא כל תרעומת על העיכוב בתחילת ההופעה.

גיא עקיבא – היוזם והמארגן – עלה על הבמה והזניק את "יוצאים מהמגירה" : 10 יוצרים קוראים את שיריהם הטריים שזה עתה נכתבו. בנוסף, כל משתתף מבצע  שיר אהוב של משורר ידוע שמהווה השראה עבורו.

גיא הוא ראשון הקוראים. שירו "דרוש גבר" – מחורז קליל מבודח על חיפוש אהבה. גיא תיאטראלי, משחק עם הקהל שמציית להוראות הבימוי: משתתק לפי הוראתו, מוחא כפיים, מפסיק וכל הזמן נהנה מהמעמד.

השיר "תפילת יום הולדת" של תרצה אתר בביצועו של גיא אמין ומרגש.

לנועם חורב ניסיון כתיבה עשיר. עשרות טקסטים שלו הולחנו. הוא אף מנחה סדנאות שירה. נועם קורא "לחכות" – שיר געגוע כאוב לאהוב. לשיר אופי פזמונאי, אך לצד ביטוים מגושמים כמו "עוד יום של לחכות" מופיעות אמרות אישיות ואמינות : "מיטה עם טעם מלח", "לא לשמוע את השקט". בתור שיר-השראה נועם בחר ב"צבעי הערב" של הפזמונאית צרויה להב.

נועם הזמין את איתי רויטנברג – בוגר סדנת הכתיבה שלו. שירו של איתי "אל תשכח לנשום"–  לא בשל, לא מתרומם מעל לתיאורי התפקודים הגופניים ובעל מסר מעורפל, אך השיר "וידוי" של אלכסנדר פן הנאמר מפיה של דמות נשית משוחק על ידי איתי באופן מצמרר ומשרה קשב תהומי של הקהל שנותר הלום דקות לאחר סיום הקריאה.  

מה משותף לשירי ההשראה שבחרו שלושת המשתתפים, אוהבי הגברים?

הייתה עדנה להכרזות אהבה-אכזבה של דמויות נשיות לאהובים בפיהם של העלמים. וזאת בתמיכת השפה. האנגלית העולמית לא מפלה בין גבר לאישה. גם העברית המקומית מעניקה לכל דובריה צורת "אני" משותפת בעבר ובעתיד ואלה הם הזמנים המעניינים – קרניים אינסופיות שיוצאות מנקודת ההווה חסרת המימדים אחורה להיסטוריה ולקראת הבאות.

רוני פרי –כוכבת תוכנית הריאליטי "The Voice" עלתה עם הגיטרה. היא שרה "סוף העולם" של אביב גפן בעוצמת רגש מרשימה וזכתה להשתתפות הקהל ולתשואותיו. השיר המקורי שלה  הוא באנגלית "even living" ובו השורה המעניינת:

" the future becomes afraid of the dark ".

ג'ייסון דנינו הולט שמחזהו "חמוץ" יעלה בשנת 2014 ניצל את הבמה כדי לקרוא בלדה על שלושת נערי הליווי שנכתבה למחזה אך נגנזה. לשיר חן פרחחי שעולה מתעוזת השורות : "חלציי מעולם לא הרגישו מלכותיים כל כך", "השערות שעוד אין על החזה מזדעקות – לצאת! לצאת!" . ג'ייסון קרא שיר-השראה "אושר" של ריימונד קארבר.

ציון אשכנזי – שחקן קולנוע ותיאטרון קרא את שירו המרגש "סיפור עצוב" ובתור שיר השראה בחר בשיר "ערס-ארס-פואטי" של איתן נחמיאס גלס בשם "מה אני רוצה".

שי גבסו – אחד המוסיקאים המוערכים והפוריים עלה עם הגיטרה לקול תשואות הקהל וביצע "כל הימים" – שיר אהבה עדין לך, הרחוקה. הוא זנח את התכנון הראשוני לקרוא מתוך ספרה של זלדה המשוררת לטובת שיר פופ באנגלית ששלהב את הקהל. נשלפו הטלפונים הניידים. השכן שלי הקליד ב- Facebook : "שי גבסו עושה את  Dimonds של ריאנה", רבים אחרים צילמו את שי בהופעתו המחשמלת.

דותן רמות קרא את שירו "מי שגומר לבד" – הגרסא שלו לסיפור של אדם וחווה בגן העדן. דותן בחר בשירו של חנוך לוין "היה זה בגיל 3".

נועם פרתום .צילמה נועה אוזן

שירה של נועם פרתום –  המשוררת הבולטת בשנים האחרונות – לא יצא מהמגירה אלא מספר הביכורים המוצלח שלה. בכך הופר הכלל שהנחה את בחירות שיריהם של כל שאר המשתתפים : שיר טרי שזו חשיפתו הראשונה. ואמנם נועם הייתה יוצאת מהכלל:

נמרצת, שנונה. היא ביצעה ברגש ובגעש את "מיי גרל" – שיר חזק ומדויק – מעין פואמה על הסולידריות הנשית. נועם דיברה על גדולתו של דוד אבידן- על יכולתו לזגזג בשיריו בין לשון "אני" לבין הדיבור בשם "אנחנו" וכדוגמא קראה את השיר "ייפוי כוח" עם השורה המרכזית "היא העובדה הפשוטה,  החותכת שאין לנו לאן ללכת" .

הגיע תורו של הכותב מספר 10. אוהד חיטמן עלה על הבמה מאושר ונסער – בסיומו של השבוע המהפכני בחייו – בו הוא בא בברית הנישואין עם בחיר לבו. לאחר קריאת "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק אוהד עבר לשיר שלו "אקרא לך דודי"–  הכרזת האהבה לבן זוגו. השיר כתוב בסגנון שיר השירים ובעל פזמון חוזר. ואז אוהד ניצב ליד הפסנתר שעמד מיותם בפינת הבמה ובאצבעותיו המאומנות הפיק ממנו צלילים ענוגים. "אקרא לך דודי" המושר קיבל חיים חדשים.

האירוע אורגן בצורה מדוקדקת. השירים נבחרו בקפידה, אושרו מראש והודפסו בשתי חוברות צבעוניות. היה גיוון מוסיקלי, תיאטרלי עם שיא אישי של גאוות הנישואים הטריים והדרן בקולה המרגש של רוני פרי – ה-"super girl". הקהל היה אוהד, משתתף, מקבל בהבנה את צפיפות הישיבה, את הדוחק ביציאה שהעידו על כוח המשיכה הרב של האירוע, על הצלחתו.

לסיכום, היינו עדים לצעדי השירה הראשונים של רוב הכותבים, אבל להם – כהיפוך אמרתו של דוד אבידן – יש לאן ללכת, לשאוף. מסקרן לעקוב אחר התפתחותם של היוצרים וכן להכיר כותבים חדשים שעתידים להוציא את שיריהם מהמגירה על במת "שפגאט" באירוע הבא בסדרה.

 

                                                                    

 

 

 

 

 

 

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*