המשוררת החיפאית חגית בת אליעזר נכחה באירוע של מגזין “יקום תרבות ” “יומה של באר שבע ” על העיר באר שבע בספרות ובתרבות והנה התרשמויותיה:     

        

  באר -שבעיות ב”עשן הזמן ”         

         

מאת חגית בת -אליעזר         

        

רכבת טובה-טובה ללא כל טעם לוואי מביאה אותי מצפון מישור החוף לעומק הדרום. ריחות היובש החמים של הרציף מציפים את זיכרונות הטיול השנתי בנגב.        

 רוח מדברית מתונה מקדמת את פני ואני חותרת כנגדה במעלה הגשר האדום. האוניברסיטה החדישה נפרשת בפני ומביאה אותי לידי תחושת רווחה פוליטית: שעל האדמה הזה המופרח ובנוי – אינו ארץ מריבה. הכרך האקדמי נגמר בשער 90 ואחריו – שכונה ד’ באר-שבעיית טיפוסית של בנייני רכבת וסמטאות מגורים. שני קטבי האורבניות ההלו תוחמים חלל מזמין יצירה ואומנם מטרת מסעי הוא אירוע ספרותי בחסות “יקום תרבות” המוקדש לעיר באר-שבע.        

 יש לי עניין אישי להתוודע אל יוצרי בירת הדרום: אני משתייכת לקבוצת משוררי חיפה והצפון “השראה צפונית” וסקרנית לראות איך יוצרים אחרים מתמידים במקומיותם ועומדים מול מרכזיותה של מדינת תל-אביב.        

         

         

“עשן הזמן” – חנות ספרים – מועדון – בר מתמלא אנשים. חלקם יושבים על הכיסאות, מאחוריהם עומדים, יושבים על הרצפה. חבל שכך כך חשוך באזור הקהל: רק כתם המיקרופון מואר – אליו נמשכים הדוברים מגששים את דרכם אל הבמה. בקהל צעירים רבים. סטודנטים? יצא לי לדבר עם סטודנטית בשם מיכל אשר לה נודע על האירוע במסגרת לימודיה בפקולטה למדעי החברה בקורס  “באר-שבעיות”. שמעתי נכון? איזה שם קורס קולע ומעניין!!         

         

את הערב פתח אלי אשד איש מרכז הארץ שלומד כדוקטוראנט באוניברסיטת באר שבע.  בדבריו על הספרות הבאר-שבעית.אשד ציין שנכון לשנת 2013  נכתבו על באר שבע  העיר השביעית בגודלה מבחינת האוכלוסייה של ישראל  ( והשנייה מבחינת השטח )  , במשך יותר ממאה שנות קיומה, לא יותר מעשרים  רומנים קבצי סיפורים וספרי ילדים סך הכל. זאת בהשוואה לאלפי יצירות שחוברו על תל אביב  ועל ירושלים בתקופה המקבילה.   שישה מתוך העשרים האלו דהיינו כמעט שליש  הם ספריה של הסופרת התל אביבית שולמית לפיד על הבלשית הבאר שבעית ליזי בדיחי.   כן נכתבו על באר שבע עוד עשרה פיזמונים מושרים. נעשה עליה סרט קולנוע ישראלי אחד “לאן נעלם דניאל ווקס” שבו מוצגת באר שבע כחור נידח בקצות המדבר. השקפה זאת  לדעתו קיימת בחוגים נרחבים בחברה הישראלית גם זאת של באר שבע עצמה.        

 “”אנשי באר שבע אינם אוהבים לכתוב על עירם אולי בגלל תחושת נחיתות ” הוא ממשיך וקובע” אבל זה מתחיל להשתנות בעשור האחרון ויש זרזיף של יצירות שעוסקות בבאר שבע”.         

         

 עוד דובר בערב היה יואב איתמר – משורר וכן עורך רב-גוני: של ספרים, של כתב עת בדפוס “מקף”, כותב ברשת “יקום תרבות” ומעל לכל מחזיק בנכס של ילדות באר- שבעיית.        

        

 יואב הציג את ספרו של אורי דותן בוכנר “באר-שבע סיטי” שיצא בהוצאת החממה הספרותית של סטימצקי. ספרו של אורי משלב בין ספרות והיסטוריה ואף מעצים את הקשר ביניהם. אך טבעי שיואב איתמר ערך את הספר הדן במחוזות ילדותו. “באר-שבע סיטי”  נבחר ע”י ההוצאה להיות מעמד לפרס ספיר לספר ביכורים. בהמשך דבריו יואב קרא פרק מרומן שלו בכתובים שעלילתו נטועה בבירת הנגב.        

         

  הַחוֹל הַצָּהֹב,         

          

מֵטִיל קֶטֶל בַּבַּזִּים          

מְחַוֶּר פְּנֵי הַפְּתָנִים,          

                     יַנְשׁוּף הָאֶבֶן.          

רָאִיתִי הַכֹּל,          

עוֹד לֹא רָאִיתִי דָּבָר –          

                   יַנְשׁוּף הָאֶבֶן.          

לסיום –הציג את הפואמה  הידועה “ינשוף האבן” של רועי צ’יקי ארד – עוד באר-שבעי לשעבר שהפך לתל אביבי יותר מטיפוסי. רועי ידוע בקריאה פומבית דרמטית מופרזת של יצירותיו. יואב חיקה את קריאתו של רועי ארד בשורות הראשונות.  ואז  חזר וקרא את כל הפואמה בצורה שתואמת את פרשנותו השונה.את מקום ההקראה הפומפוזית הצרחנית-אפוקליפטית של נביא זעם  ,תופסת הקראה שקטה ושקולה השמה לב לכל מילה ומילה.           

         

 חביבה פדיה – סופרת , משוררת , חוקרת יהדות ותרבות, פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון עשתה את דרכה בכיוון ההפוך –  מירושלים אל באר-שבע ומתגוררת בה כבר 15 שנה. חביבה הציגה את זוית ראייתה על באר-שבע והדגימה זאת בקריאת קטע מספרה “בעין החתול” שבמרכזו עומדים חתוליה של ה עיר באר שבע.         

         

אחרי ששמענו את חוקר באר שבע שבא מבחוץ את  הבאר-שבעיים לשעבר ואת זאת שבאה לגור בבאר שבע מגיש לנו עדי וולפסון את הדפוס הרביעי: התמדה דרומית. עדי נולד בערד, לכל 3 תאריו האקדמיים למד באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע וממשיך להתגורר בעיר.         

פרופסור עדי וולפסון – ראש המחלקה להנדסה כימית במכללה  האקדמית להנדסה על שם  סמי שמעון  וחוקר בנושאים של כימיה ירוקה וקַיָּמוּת, אך כאן ב”עשן הזמן” הוא בעיקר משורר פעיל ומוערך שפרסם 3 ספרי שירה. עדי קרא מספר שירי מסע/מסלול על באר-שבע. אחד מהם כאן לפניכם:         

קרקס באר-שבע          

          

הזרזירים מפליאים במעופם לעת ערב         

כלוליינים מעל גג בית העירייה.         

בא הסתיו.         

          

בבוקר, הגשם מתעתע בילדים שנשלפים לבית הספר מקופסאות         

הבטון האפורות של השיכונים בשכונה א’, כארנב מכובע קוסמים.         

כבר חורף.         

          

עם האביב, ילדת הגומי         

נמתחת בין שיפולי הגבעות         

ומחלקת פרחים בצהוב ואדום.         

          

אם לא תבואי         

הקיץ החום והחם יבלע אותי בשיניו         

כמו הטיגריס הענק שחותם אֶת המופע.         

          

אורי מאיר – איש חיפה בעברו הרחוק שעבר להתגורר בבאר שבע  המארגן של האירוע קרא סיפור שלו על באר-שבע ושיתף בערב את תלמידי כיתת הכתיבה שלו שעומדים בפני הוצאת אנתולוגיית הסיפורים פרי עטם.         

וזה מחזיר אותי לעירי- חיפה, לקבוצת המשוררים המקומיים “השראה צפונית” ולאנתולוגיית שירי המשפחה “קורות” שפרסמנו בשנה שעברה. נשמח לארח את עורכי “יקום תרבות” בעירנו הצפונית. נשתדל למצוא מקום יותר מרווח ומואר ונקווה לשמור על אותה רוח צעירה של האירוע בבאר-שבע.         

         

          

                                                                          

          

          

          

 

3 תגובות

  1. כמה הערות :
    האירוע התקיים זמן קצר לאחר שבאר שבע נכנסה לכותרות המדינה בגלל האירוע המצער של מסע הרצח בסניף הבנק הבאר שבעי. אנשים שדיברתי איתם באותו היום העירו שבדרך כלל שומעים על באר שבע רק בגלל אירועים כאלה.עם זאת אני יכול להעיד שהאירוע היה מלא וגדוש באנשים שבאו לספוג משהו על באר שבע כמקום של תרבות ולא רק כמרכז של אלימות.
    הערה לביקורת על הליווי המוזיקלי :אני חושב שמן הראוי היה שהזמרת שליוותה את האירוע הייתה שרה ברוח האירוע כמה שירים שעוסקים בעיר באר שבע ויש כמה כאלה אם גם בודדים מאוד. למשל “הקטר” הקלאסי הוא לא ידע את שמה ” “ועוד כמה . במקום זה היא שרה שירים שלא היה להם כל קשר.אם כי אחד מהם מצא חן בעיני “35 במאי ” על פי אריך קסטנר.

    • הזמרת שרה שירים שלה כראוי לערב שעוסק ביצירה מקומית מקורית, לא עשתה שירה בציבור על פי הזמנה עם דגשים לוקליים של פיזמונאי עבר. בבאר שבע חיים אנשים והם כותבים על חייהם, לפעמים אפילו בלי להזכיר את באר שבע.

  2. סקירה יפה ודיברו אל ליבי ההקשרים האישיים שעושה חגית והתובנות העצמיות המשולבות בסקירה.
    כן ירבו אירועים ספרותיים וסקירותיהם — צדוק

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

20 + שמונה =