העורכת הוותיקה של כתב העת של אגודת הסופרים,המשוררת והסופרת ציפי שחרור  סיימה את תפקידה כעורכת כתב העת “מאזניים ” מגזין אגודת הספרים העבריים.”מאזניים הוא מגזין הספרות הוותיק ביותר בשפה העברית וקיים קיום רציף כמעט מזה שמונים וחמש שנה. בתקופת עריכתה של שחרור הופיעו שני כרכי “מבחר יצירות ממאזניים לאורך קיומו ” “גבורות למאזניים ” בעריכת משה גרנות.

שחרור פירסמה לאורך שנים גליונות קריאים ושבכל אחד מהם היה משהו מעניין לקרוא עבור חובבי ספרות.נזכיר במיוחד שני גליונות בולטים שפירסמה בשנה האחרונה ,האחד על מכון גנזים והשני על התנ”ך בספרות .

והנה המאמר הפרדה שלה מקוראיה בגליון האחרון שערכה גיליון אפריל 2013  שיוצא לאור בימים אלו מובא בגרסתו המלאה ללא צנזורה קלה שעבר. ובתוספת דיון קצר עם אלי אשד לגבי השאלה האם הופיעו ב”מאזניים ” יצירות ברמה “קאנונית “.

 פרידה ממאזניים

מאת ציפי שחרור

קוראים יקרים,

שש שנים חלפו מאז חזרתי לערוך שוב את ‘מאזנים’ (בפעם הראשונה – ב-1995). במהלכן ערכתי 36 גיליונות, בתוכם גם גיליונות נושא (ספרות ואתיקה, הספרות בראי המקרא, ספרות ילדים, גנזים, ארץ בית, המאבק החברתי 2011 ועוד).

שמחתי לערוך את ‘מאזנים’, להיות חוליה בשרשרת העורכים הרבים והמכובדים שקדמו לי. היו אלו שנים סוערות ומרתקות של עשייה ספרותית, שהפגישה אותי עם סופרים ומשוררים, חוקרי  ספרות, מבקרים,  ציירים וצלמים.  שנים של שיג ושיח מתמשך  עם הספרות העברית על כל גווניה. חייתי את ‘מאזנים’ משך שש שנים רצופות. חוויתי מדי יום  ספרות ישראלית, שלא חדֵלה להתהוות ולהתפתח  על  אף כל הקשיים,  וזאת לצד  גנזך עצום ומורשת ספרותית ענפה, ובנוסף – מפגש ססגוני אחר עם ציירים וצלמים, אמנים נפלאים שאפשרו לי לבחור מיצירותיהם ל’מאזנים’.  אני מודה שהבחירות האלו, היו בין הרגעים המרגיעים בעבודתי. שם זכיתי להכרת התודה הגדולה ביותר.

אציין חלק מן האמנים האלה: יוסי אשר, יערה בן דוד, בני אפרת, רוני סומק, אילנה רביב, לילאן דבי- גורי, יגאל עוזרי, בשיר אבו רביע, שחר סריג  ועוד.

הרשו לי לשתף אתכם  במקצת מרחשי הלב, מהתרחשויות פנים ספרותיות וחוץ ספרותיות בשנים האלו. עבורי זו היתה תקופה מלווה בהתלהבות, בהנאה צרופה ובמפגש מרתק עם יצירות מקור ספרותיות מרגשות של יוצרים רבים, ובתוכם חדשים, שהביאו קולות רעננים.  היו אלו שנים של התלבטויות והתחבטויות בשל כמויות בלתי נדלות של יצירות שזרמו אל המערכת ואל ביתי יום ולילה, מאות ואלפי אימלים שהגבתי להם, קריאה בלתי פוסקת של שירים, סיפורים, מאמרים, בקורות ספרים, ראיונות ולאחריה מלאכת העריכה עד השעות הקטנות של הלילה. המרגש מכל היה תמיד המפגש עם היצירה הטובה והאותנטית. הרי היצר הטבוע בכל עורך כתב עת ספרותי הוא לגלות  את הכישרון החדש והמבטיח, את היצירה החד פעמית שתתרום לספרות העברית. כעורכת ‘מאזנים’ שאפתי בנוסף גם לטפח את הסופרים והמשוררים העכשויים, ידועים ופחות ידועים, ולשמר את סופרי העבר.

שש שנים נעתי בין המשמרות, אך דרכי בשנים אלה לא תמיד היתה סוגה בשושנים. לא פעם הלכתי בדרכי קוצים ונשרטתי במאבקים, בלחצים, ברצונות, בצפיות, באכזבות, בהתערבויות בלתי רצויות. היה עלי להתמודד עם מיעוט תקציבים ושכר זעום. מובן מאליו, איפוא, שלא התאפשר תשלום שכר סופרים לכותבים. (לשמחתי, לא היה בכך כדי למנוע מהם להמשיך לתרום מפרי עטם). עבדתי  ללא מזכירה,  ללא צוות מסייע בעבודה השוטפת, למעט שני מתנדבים נהדרים,  שעשו ככל יכולתם בזמן המועט שהיה להם (עליהם עוד ארחיב בהמשך). בנוסף היה עלי להתמודד גם עם גורמים שניסו לא פעם לחסום ולבלום, אך כדרכי בכל עשייה, ובכלל זה גם ביצירה הפרטית שלי, לא ויתרתי, ובקבלת ההחלטה לבחור ביצירה זו או אחרת ל’מאזנים’ נשמעתי תמיד רק לקולם של לבי, אמנותי ואמונתי. לא פעם היתה חולפת בי מחשבה, מה היה אומר לי מייסד ‘מאזנים’, המשורר חיים נחמן  ביאליק,  על הדחיות,  ההחלטות, ההיסוסים… אולי היה מסתייג פה ושם ואולי היה גאה בבחירות שאני עושה,  במיוחד לאור העובדה שבעידן הדיגיטלי-אינטרנטי אני עדיין נמנית על אלה המגישים את היצירה על מצע של נייר, ובעוד אני עורכת וכותבת ומתחבטת,  כבר משיגים אותי העורכים של כתבי העת המקוונים, ותוך כדי הליכה מדלג מעלי  שיר שפורסם  בטוויטר  או סיפור קצרצר ששוגר במסרון. ביאליק, אולי אתה לא יודע על מה אני מדברת, אך דע לך שמשך כל השנים  נשפת  בעורפי (אני עדיין חשה את הבל פיך). במחשבותי הייתי פונה אליך כעורכת, מתייעצת  ומדברת איתך גם כמשוררת למשורר והייתי אומרת, למשל:

תגיד חווג’ה ביאליק… (זאת לקחתי מרוני סומק).

מאין נחלת את שירך…(זאת לקחתי ממך).

 במהלך עבודתי כעורכת תרתי אחר יוצרים חדשים, צעירים ומבוגרים בסדנאות כתיבה, בכיתות אמן,  בערבי קריאה ואפילו בבארים חשוכים שם עמדו משוררים מיוסרים וקראו את שיריהם. התוודעתי ללא מעט משוררים צעירים וחדשים מקבוצת מאבק המשוררים, שתרמו ל’מאזנים’ מאוֹן הנעורים שלהם תוך שאני מעודדת ומחזקת אותם בדרכם. אך בדרכי צצו לעיתים קרובות מַכשֵׁלות שונות. לשמחתי, הצלחתי להתגבר עליהן.

החברותא והעזרה באה לי דווקא משני אנשים שהזכרתי בראשית דברי. אחד מהם  לירן שמריז, סטודנט צעיר, מוכשר ואיש ספר, שבמשך השנתיים האחרונות  התנדב לסייע לי בעבודות המערכת והעריכה ככל שיכול היה בזמנו המצומצם כסטודנט. אני מודה לו מקרב לב ומאחלת לו הצלחה בדרכו החדשה.

אני מבקשת להודות לסופר דוד מלמד, שכבר שנים רבות מתנדב לטפל במסירות ראויה לשבח בספרים המגיעים למערכת ועורך בקביעות את המדור ספרים חדשים על המדף.

אני מבקשת להודות לכותבי המדורים הקבועים – לבלפור חקק ומיכל דורון  שהקוראים המתינו למדוריהם. אני מודה להנהלת האגודה שנתנה בי אמון ובחרה בי לערוך את ‘מאזנים’ במשך שלוש קדנציות.

אני מודה לעובדי האגודה המסורים וכן לחברי מועצת ‘מאזנים’ שכיהנו משך חמש שנים ולמועצה שהתמנתה לפני כשנה.

אני מופתעת ונרגשת מן הברכות  הרבות שנשלחו למערכת ‘מאזנים’ עם תום כהונתי.  ברכותיהם של סופרים, משוררים וחוקרים מן השורה הראשונה שאף נמנו על הכותבים  ב’מאזנים’ לאורך שנים (ראו ברכותיהם עמ’ 4-5). תודתי שלוחה לכל חוקרי הספרות  ומבקרי הספרים ששתפו עימי פעולה, עשו עבודה נפלאה וכתבו באהבה.

אני מבקשת להודות מכל לבי לאיש הנפלא, אלי אורן,  מפיק ‘מאזנים’, שהודות לו כתב העת משתבח ומַצעיר, שעריו מהוקצעים ומרהיבים והוא יוצא לאור בעיתו. זה האיש שעמד לצידי, עבד אתי והנעים עלי את עבודתי. תודתי נתונה לו ולצוות עובדיו על המסירות והתרומה הגדולה. 

אני מבקשת לברך את משרד התרבות על התמיכה ב’מאזנים’, ומקווה שתמיכתו  תגדל  בעתיד .

 בגיליון הפעם, האחרון בעריכתי, תפגשו יוצרים ותיקים וחדשים: שלמה אביו,  מתי שמואלוף, רוני סומק, יסמין אבן, בנימין גילאור, זיוה שמיר, יאיר לפיד (בסיפור מגנזך מאזנים), ארז ביטון , נורית גוברין, מואיז בן הרוש, סיגלית בן נתן, שחר פרידמן, מרוה רוזן,יחזקאל נפשי  ועוד.וכן תרגומי שירה רבים.

לשערי ‘מאזנים’ בחרתי בשתי ציירות מוכשרות.

בשער הקדמי: “מיתולוגיה תל אביבית” 1993 , 122X 183  ס”מ, אקריליק  על בד,

מאת הציירת אילנה רביב, אליה כבר התוודענו בעבר. את הגיליון מלווים רישומיה המיוחדים.

בשער האחורי: השיר  ‘זוהרה אלפסיה’ מאת המשורר ארז ביטון. מלווה אותו ציורה של שירה לימון, ציירת  צעירה ומוכשרת מן המגמה לאמנות בבית הספר לאמנויות תלמה ילין. בציור – זוהרה אלפסיה, הזמרת  עטורת התהילה ממרוקו, ששרה באוזני מלכים וסיימה את חייה על מיטת סוכנות בשיכון עולים באשקלון.

 קוראים יקרים, שמחתי  לשמש עורכת ‘מאזנים’. אמשיך לתרום בעתיד לספרות ולסופרים בפעילותי באגודת הסופרים העברים. אני נפרדת מכם ושולחת ברכת דרך צלחה לעורך הבא. היו שלום.

שלכם באהבה

 ציפי שחרור

 

ועל כך כמה תוספות

 אלי :ציפי יש שאלה חשובה שאת לא מתייחסת אליה במאמר האחרון שלך.לגבי  איזה יצירות את גאה במיוחד שפורסמו בתקופתך או בתקופותייך במאזניים.את יכולה להצביע על כמה יצירות כאלו?  ?

  ציפי :שולפת מהזכרון, ,אני יכולה לציין משוררים וסופרים שלדעתי יעמדו מעבר לזמן, מהידועים יותר: המשוררים רוני סומק, מואיז בן הרוש, אהרון אלמוג,שלמה אביו.מסופרים שאני גיליתי ופרסמתי לראשונה :עוד נשמע עליהם  ראוי להזכיר את  ליאת לידה -סנדומיר, מרוה רוזן, מיכל בן דוד וגלית קרליבך  המשוררים:, תמי דינטי, יוחאי שקד,אילה בן לולו.כולם לדעתי דמויות מעניינות שעתידם לפניהם ואת צעדייהם הראשונים עשו ב”מאזניים”.

   אלי :זה לגבי סופרים וכוללים כאלה שהתפרסמו גם בבמות אחרות . את יכולה לציין יצירות ספציפיות  שהופיעו במגזין בעריכתך שלדעתך עמדו משכמן ומעלה מעל כל השאר. ושיעמדו במבחן הזמן?היצירות הבולטות ביותר שפורסמו במאזניים בתקופתך הן  אלו שיצוצו  מיד  ראשונים במחשבתך דהיינו הם השאירו עלייך את החותם העמוק ביותר  או אלו שזכו לתגובות רבות  לחיוב וגם לשלילה.דהייינו  הם השאירו חותם על הקוראים.

 ציפי :כמה מן המאמרים ששמחתי לפרסם במאזנים : מאמר על רחל המשוררת  מאת זיוה שמיר,

ד”ר גורביץ  מאמר על זך, פרופסור נורית גוברין בין אהרון מגד לש”י עגנון ,ניסים כץ על ספרו של אלמוג בהר,

פרפ’ חגית הלפרין  על שלונסקי,יוחאי עטריה-בין שירה למחאה ,זיוה שמיר על שירתו של ארז ביטון, 

ד”ר עדיה מנדלסון -על ספרות ואתיקה,פרופ אסא כשר-אתיקה והקהילה הספרותית,

תפילה כפשוטה-אמיר אור,גדעון טיקוצקי-על עזבונה של לאה גולדברג.

אלה אך חלק מצומצם ממאמרים מרתקים שפורסמו במאזנים במהלך שנות עבודתי במאזנים.

 היו שירים  יפים של אדמיאל קוסמן,  דניאל עוז, עדי תשרי, חוה פנחס כהן, צבי עצמון, רון דהן, דניאל באומגרטן, רענן בן טובים רוני סומק, תמי דינטי, סיליה קסטין ,אהרון אלמוג.,מתי שמואלוףיחזקאל נפשי.שי אריה מזרחי..

סיפורים יפים מאת אמנון שמוש, ירון אביטוב, כנרת רובינשטיין, אילנה רימלט, מרווה רוזן ,ליאת לידה,סיגלית בן נתן, מיכל אפרת,אילן עמית, חנה גרנות. ועוד.רק אל תבקש ממני לדרג ,כי אני לא מחלקת ציונים.

תודה ציפי.תודה על עריכת “מאזניים ” במשך שנים רבות.

13 תגובות

  1. הקוראים הקבועים של “מאזניים ” מוזמנים גם הם לחוות את דעתם בנושא זה במשאל קטן :
    אילו יצירות ספציפיות שהופיעו במגזין בתקופות העריכה של ציפי שחרור ,סיפורים ושירים , עמדו משכמן ומעלה מעל כל השאר. ושיעמדו במבחן הזמן?
    על מנת להקל
    :היצירות הבולטות ביותר שפורסמו במאזניים הן אלו שיצוצו מיד ראשונות במחשבתכם דהיינו הן השאירו עליכם את החותם העמוק ביותר.
    אתם מוזמנים להעלות שמות.

  2. תודה רבה על הכתבה הזו. ציפי הייתה הראשונה לפרסם שיר שלי בכתב עת ואני מצטערת שהיא עוזבת את תפקידה כעורכת. מאחלת לה עוד המון עשייה בתחום ובמסגרת מאבק המשוררים.
    לא הצלחתי להבין מהכתבה מי הולך להחליף אותה?

  3. לא ידוע ,אבל השם שהוזכר הוא של משה גרנות שערך את קבצי “גבורות למאזניים “.עם זאת….
    עם אני הייתי מייעץ לאגודת הסופרים הייתי מציע להם לבחור עורך צעיר יחסית .מישהי כמו יעל טומשוב ן/או בעלה אורי הולנדר ,או עורך השירה של יקום תרבות דניאל עוז .
    ולתת להם יד חופשית .
    וכמובן לשלם להם שכר סביר כעורכים.
    והם יעשו נפלאות.

  4. היא דירדרה את מאזניים, הוסיפה מדור גרפולוגיה נוראי ומביש, כתב עת שנעלם מהציבור וירדה קרנו, ללא הגהות בטרם פירסום, ללא משלוח עותקים לכותבים, בעיקר קידום עצמי.

    ראוי היה שאנשים עם מחשבה אחרת ומקורית יטלו את המושכות: יובל גלעד, ערן צלגוב או אפרת ירדאי (“רעב”) או אפילו רחמנא ליצלן – אילן ברקוביץ.

  5. למרבה הצער, פרא רע, אתה צודק. היא השתדלה, אבל המצב התדרדר חמורות (גם כשאני ערכתי לא היה משהו,
    אבל ניסיתי להדוף את מתקפות הגרפומנים חברי אגודת הסופרים). אבל עכשיו אני מת, אז אין לי יכולת להשפיע יותר.
    עורכים לא יכולים להיות נחמדים לכולם ולפרסם את כולם, אחרת הם מבזים את מוסד העריכה.

  6. ואגב, משה גרנות ששמו הועלה כמועמד מוביל ימשיך בדיוק את אותה דרך מדורדרת. אני מניח שהוא או דומה לו יבחרו,
    מאחר והאחים חקק, שאינם משוררים רעים כלל וכלל אגב, אבל גם אינם עילויים גדולים כמו שהם סבורים שהם, מצויים בעמדת כוח כמו שמשוררים בינוניים רבים שואפים אליה ומשיגים, וכמו אבי לוזון בכדורגל, הם מקדמים גרפומנים
    סוכני גרפומנים שיכולים להצביע בשבילם.

  7. אני אהבתי את העריכה של ציפי. היא נתנה מקום הן ליוצרים בתחילת דרכם והן ליוצרים וותיקים.
    הקולות בכתב העת היו מגוונים, והמאמרים, אלה שקראתי, היו בהירים,
    המדור “על ספת הגרפולוג” מצא חן בעיני, תמיד מרגש אותי לראות כתבי יד של סופרים ומשוררים, גם את המחיקות והסרבול שבדרך

  8. תודה על הברכות היפות וסולחת על הברכות המכוערות,כי הפוסל במומו פוסל. קל לעמוד מן הצד, לרצות שיפרסמו את יצירותיכם ולא לעשות למען אחרים.אני עשיתי רבות, תרמתי לספרות העברית וטפחתי יוצרים חדשים שיתנו את הטון לספרות .אני מניחה שמרבית המלעיזים לא עשו מעולם דבר למען מישהו או למען הספרות, בכל זאת שתבוא עליהם הברכה והחמלה ומפיהם תצאנה לעולם רק מילים ראויות וחמות.
    אני את שלי עשיתי ובדרך הטובה ביותר. מקומי בספרות הוכח ומוכח ביצירה ובעריכה .
    נשיקות למברכים, וחמלה גדולה למלעיזים, מאחלת לכם לב טוב .
    היו שלום
    ציפי

  9. והנה ראיון עם העורך החדש של “מאזניים ” משה גרנות ,שמדווח על תוכניותיו לגבי כתב העת הוותיק :
    לערוך מוסד :ראיון עם משה גרנות

    https://www.yekum.org/2013/06/%d7%9c%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9a-%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%93-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%95/#comment-5311

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה − תשע =