זונה של מילים :על "אורטל חייבת למות "

 Cover Photo

ביקורת על ההצגה :"אורטל חייבת למות "

מחזאי/ת: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי

במאי/ת: יניב מויאל

שחקנים: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא

 תקציר ההצגה: בציר קרמניצר נחשף!
אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ, פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת סדרת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש.
אורטל – דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה מתלתליה.
עכשיו אורטל חייבת למות

 

הסופר בציר והדמות אורטל מתווכחים.צילום רועי טוכבנד.

"אורטל חייבת למות" הוא מחזה בסיגנון לכאורה של  המחזאי  לואיג'י פירנדלו על סופר שגיבורת סדרת ספרים  שיצר  על סוכנת חשאית סקסית לכאורה קמה. עליו.ואולי זה הכל רק בדמיונו?

המחזה הוא דיאלוג בין שלושה דמויות: סופר הסוכן שלו ואישה שטוענת שהסופר  יצר אותה.

 הסופר בציר קרמניצר  טיפוס מתוסכל  אך מצליח כלכלית בסיגנון רם אורן שיצר סדרה של רבי מכר  על סוכנת חשאית סקסית. סדרה  שלה הוא בז מעומקי ליבו.שכן הוא יודע שהמדובר ב"זבל טהור". הוא מקריא לנו כמה קטעים מהספרים כדי שנבין כמה שהם גרועים.

אנשי ההצגה במחווה לריאליזם  טרחו והיציגו על השולחן את הספרים השונים בסידרה של אורטל עם עטיפותיהם .( כולם לא קיימים במציאות שמחוץ להצגה ,אבל ישנן סדרות מקבילות רבות ).קרמניצר מגדיר את עצמו בזלזול כ"זונה של מילים ". .כל כך הוא בז  לספרים שהוא כותב עד שבספר האחרון הוא מחליט להרוג את הדמות במחלה.

ואז צצה מישהי מהקהל שטוענת שהיא הדמות שקמה לתחייה ועובדת כמוכרת פרחים ( למה מוכרת פרחים ?) ומתחננת לפני הסופר  שלא ימית אותה.היא כאן יש לה קיום משלה ,ולהרוג אותה בספר יהיה רצח.  

קוריוז :הדמות נראית כמוכרת ,ישנה  דמות מקבילה כמעט במדוייק בספרות הפופולארית הבריטית :הסוכנת החשאית מודסטי בלייז שבסיפור המסיים בסדרה לאחר עשרות שנים של קיום הדמות בסיפורי קומיקס וברומאנים  מתה ממחלה קשה. . האם זאת הדמות שעמדה כהשראה לפני היוצרת רוני גבלפיש  או שזאת מקריות בלבד ?אבל זאת נקודה  טריביאלית   לא חשובה. מה שעניין אותי בצפייה בהצגה הייתה  השאלה האם הקונפליקט על הבמה מתקיים באמת בין הסופר והדמות הנערצת בידי אלפים רבים של קוראים  אכן קמה לתחייה  או שהכל בתודעתו של הסופר ?

קונפליקט כזה  כמו שתואר בהצגה ידוע  גם במציאות.  למשל המקרה של הסופר ארתור קונן דויל שיצר את הבלש שרלוק הולמס.וזכה עימו להצלחה  כלכלית עצומה.אבל החליט לבסוף להרוג אותו שכן הוא האפיל לחלוטין על היצירות שדויל העריך הרבה יותר שכתב ( שהן נשכחות כיום ) הרומנים ההיסטוריים

בסופו של דבר דויל נאלץ להקים לתחייה את הבלש וקונן דויל האמיתי כיום הנמצא לחלוטין בצילו של הולמס  שיש לו חיים משלו.בסיפורים וסרטים וסדרות טלוויזיה.

יש גם קונפליקטים מסוג  שונה אבל לדעתי מקביל. של אנשים אמיתיים שדמויות ספרותיות ידועות התבססו  בצורה כלשהיא עליהם ולאורך חייהם הם מצאו שהדמות הספרותית שהתבססה עליהם מאפילה עליהם בצורות שונות ואף מאיימת להשתלט עליהם לחלוטין .דוגמאות ידועות לכך הם כריסטופר רובין מילן שכל חייו מצא שהדמות של הילד מסיפורי "פו הדוב " שאביו כתב עבורו היא כל מה שמעניינת לגביו את הציבור אפילו בזקנתו. דוגמה ידועה אחרת היא של השדרן ירון לונדון ששימש כמודל לראש חבורת חסמבה ירון זהבי בסיפורי יגאל מוסינזון .

(ראו ראיון בנושא עם ירון לונדון שבו הוא מספר כיצד הדמות של ירון זהבי איימה להשתלט על חייו בשלב מסויים.).

ההצגה רמזה שהקונפליקט הוא מדומיין  והכל  אכן התרחש  בדמיונו של היוצר.  דהיינו הכל בעיות נפשיות.

 אבל אני העדפתי לחשוב אחרת : שהקונפליקט הוא במימד סמלי לפחות  אמיתי והדמות באמת קמה לתחייה.  שהרי ספרות בהחלט יכולה  להשפיע על המציאות וליצור אותה וכך במקרה של "אורטל חייבת למות" דברים שאנו יוצרים וכותבים אכן יכולים לצאת משליטתנו ולקבל חיים משלהם. .ישנם סוגים שונים של כישוף שמאמינים שאדם יכול ליצור ממחשבותיו אדם בשר ודם שאף יכול להיראות בידי אחרים.

בעולם האינטרנט לפחות,  הטענות האלו אינן הזויות כלל.

צר לי מאוד שההצגה לא שמרה על קו של חוסר בהירות בשאלה  האם האירועים אכן מתרחשים במציאות או שהם מתרחשים רק במוחו של המחבר.מן הראוי היה לתת לצופים לשקול את כל האפשרויות. היה מעניין מאוד לראות את ההצגה ממשיכה בקו הזה שבו הסופר מתמודד עם הדמות שיצר שבאמת קמה לתחייה ויוצאת לגמרי משליטתו.  

פרט לכך הקונפליקט אם כי היה דרמטי נפתר בצורה לא באמת חזקה.

בכל אופן מבחינתי ההצגה הייתה  בהחלט ראוייה לצפייה יותר בגלל השאלות שהיא היציגה מאשר הודות לתשובות שהיא נתנה להן.

ובהערת אגב נציין שגם הסיפור מאחורי ההצגה הוא מעניין ,מסתבר שהרעיון  להצגה היה של  העיתונאית והבלוגרית רוני גלבפיש,שהזמינה שחקנים לגלם על הבמה את העלילה והדמויות שיצרה.  אבל הוא שונה לחלוטין בידי שלושה יוצרים אחרים ששניים מהם משתתפים בהצגה. דהיינו אפילו ההצגה עצמה קמה באמצעות השחקנים שבה על היוצרת שלה והמציאות הלכה בעקבות הבדיון.

נספח :

רשימת הספרים בסדרת אורטל מאת בציר קרמניצר  הוצאת ..?
אמונה באהבה
יפה וחכמה
דם ואפר
מדרונות התהילה
מלכת השחקים
זריקה של נפט

 

 עוד על "אורטל חייבת למות"

קטע מההצגה

אורטל חייבת למות בפייסבוק "

ציון בטלש על ההצגה

צבי גורן על אורטל חייבת למות

 

 

 

 

 

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך במה, תיאטרון עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*