איך ( לא ) לקבל חברים חדשים לאגודת הסופרים העבריים

 

אתמול הייתי באירוע מיוחד של אגודת הסופרים העבריים.במהלכו התקבלו לאגודה כ-35 סופרים ויוצרים מסוגים שונים ,כותבי שירה פרוזה ספרות ילדים וספרות עיון.

אכן אירוע מכובד ומרחיב לב שנועד לכבד את החברים החדשים באגודה. .אבל…הוא נוהל בצורה שגויה לחלוטין.אם אני הייתי  אחד האנשים שהתקבלו לאגודה בצורה זאת הייתי יוצא ממנו בהרגשה רעה מאוד ,ואני משער שכך חשו לפחות חלק מהמשתתפים.

וזאת מאחר שלכל אחד מהם ניתנו רק שתי דקות על השעון (!)  כדי להציג את עצמם ואת יצירתם לפני הקהל.היו שהצליחו להרחיב זאת לשלוש דקות ואף לארבע להתמרמרותם  של המשתתפים האחרים שחיכו בחוסר סבלנות לתורם.

ההזמנה לבמה  הייתה  לפי שמותיהם של היוצרים באלף בית והתוצאה הייתה שאלו ששמותיהם הם באותיות האחרונות של האלף בית נואשו ולא נשארו לסוף האירוע הארוך והמייגע מאוד ( כמעט שלוש שעות.) .אחרים דיברו והסתלקו מיד ,הספיק להם לשמוע את עצמם. הם לא התעניינו במה שהיה לעשרות האחרים להגיד על עצמם.והרושם שנוצר  בעיני לפחות לא היה מכובד.

מבחינת המארגנים אני מבין את נחיצות העניין ,לכאורה יש להם אנשים רבים שעליהם להציג רשמית ולכן אפשר לתת לכל אחד מהם רק זמן מוגבל ביותר.אולם אני שואל :מדוע בצורה כזאת שבהחלט אינה מכבדת את היוצרים השונים  ואינה נותנת להם זמן להתבטא כראוי ? ואינה משאירה רושם חיובי על אגודת הסופרים?למה היה צריך לדחוס את כולם כמו בקר באירוע גדול כזה שבו לאף אחד מהמשתתפים אין למעשה משמעות אמיתית.

כל היוצרים היום הם אינדיבידואליסטים ,כולם זקוקים נואשות למקום וזמן מספיק  לביטוי של עצמם ואם לא יתנו להם את זה התוצאות יהיו בהתאם.אגודת הסופרים  רוצה בתמיכה ובפעילות של האנשים האלו ? אז היא צריכה להתנהג אליהם בהתאם ולא כחלק מקולקטיב גדול חסר פרצוף.

לי נראה שהיה עדיף לחלק את האירוע הגדול הזה שבו מקבלים בבת אחת 35 איש  הכותבים בכל התחומים לחמישה אירועים שונים ,נניח אחד בחודש  שבכל אחד מהם ידברו לא יותר מ8-9 איש ולכל אחד מהם יהיה זמן של 10 דקות רבע שעה עד עשרים דקות להציג את עצמם  ואת יצירתם כאוות נפשם.

שמונה  אנשים נניח שכמה מהם הם משוררים ,כמה סופרי ילדים וכמה פרוזאיקנים ובצורה מכובדת יותר ומעניינת יותר ומייגעת הרבה פחות…

האנשים האלו הם כולם יוצרים.לכולם יש הרבה מה להגיד והם רוצים שישמעו אותם ,בהחלט מן הראוי היה לתת להם זמן רב יותר להציג את עצמם ואת המייחד את כל אחד מהם  ולא במסגרת אירוע מיגע הנמשך נצח  שבו כולם נבלעים במסגרת אותן שתי דקות.  

דוגמה טובה לאיך כן אפשר לקיים אירוע כזה ,היא אירוע שאותו קיים המשורר אמיר אור כמה שבועות קודם לכן באותו האולם.אור הכניס כשמונה אנשים מהיוצרים של "הליקון " ולכל אחד מהם נתן זמן של כעשרים דקות להקריא ולדבר .וזה הספיק למאזינים בהחלט כדי להכיר את היוצרים הנ"ל ולהבין במה  הייחוד של כל אחד מהם.זה מה שהם מחפשים להיות מיוחדים ושיכירו בייחודם.

ראשי אגודת הסופרים לתשומת ליבכם.

 ראו גם

אתר אגודת הסופרים

אלי אשד על אגודת הסופרים

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך סופרים עם התגים . קישור קבוע.

8 תגובות על איך ( לא ) לקבל חברים חדשים לאגודת הסופרים העבריים

  1. מאת יובל ג.:‏

    כן, באמת מדכדך, כמו המצב התקציבי של אגודת הסופרים, ובעיקר בית הסופר, שהוא עצמו בעליבותו
    הפיזית מטאפורה חיה למצב הספרות העברית. אין הקשר, אין מערכת ספרותית המחוברת לקהל,
    רק מאות סופרים וסופרות ומשוררים ומשוררות טובים יותר ופחות הכותבים בריק מייאש שאינו מעניין כמעט איש.
    לא אגודת הסופרים ולא איגוד הסופרים מצליחים לפעול באמת לשיפור המצב. הרבה מהחברים, אגב, כותבים
    רע עד רע מאוד, אבל יש גם טובים, שקולם נבלע.
    בגלל זה החשיבות של כתבי עת כמו אתר זה וכמו כתבי עת מודפסים, גם אם יש להם מאה קוראים,
    אלה מוצבים אחרונים של אינטימיות ספרותית.
    אגב, יצא לאחרונה גיליון מעניין של "מאזניים" על ארכיון "גנזים" שיש בו פניני עזבונות של יוצרים.
    אבל גם גיליון המדובר החמיץ את העיקר: שוב ושוב עיסוק בלאה גולדברג על ידי חוקריה,
    ושאר גדולים, והחמצת הקולות הנידחים בארכיון. אפשר לגלות עוד שיר אבוד של גולדברג,
    אבל יותר חשוב להעלות באוב משוררים כנוח שטרן, מרדכי טמקין שערכתי עכשיו מבחר משיריו,
    ושאר נשכחים וטובים.

    • מאת אלי אשד:‏

      סופרים רוצים יותר מכל ומעל לכל תשומת לב.
      לדעתי חלק מהכשל נבע כנראה מההנחה שרק סופרים חדשים יתעניינו בסופרים והיוצרים שנכנסים לאגודה ולכן כנראה הביאו כמה שיותר מהם לאותו אירוע כדי למלא את האולם ,ובכך גרמו לכשל שלו. שכן כל סופר חייב לקבל זמן האזנה ותשומת לב מספיק ואם נותנים לו רק שתי דקות ,גם מצד יוצרים אחרים ,זה לא יכול להספיק.
      סופרים זקוקים לתשומת לב ,אפילו כזאת שהיא עויינת ,אם אין כזאת אז אין להם בשביל מה ליצור ,אבל אם יש תשומת לב כזאת אפילו מצד קבוצה קטנה זה יכול בהחלט להספיק.אבל יש צורך בתשומת לב למשך למעלה משתי דקות ,תשומת לב שאינה מעלה ואינה מורידה.

  2. מאת יובל ג.:‏

    כן, זה כנראה העניין העתיק של הכמות מול האיכות. גם ערב בהשתתפות עשרה אנשים, שיש בו שניים
    שלושה משתתפים עם זמן נרחב, יכול להיות מעניין, ואולי אפילו עדיף על "מצעד הבשר" שתיארת.
    אמנות לא נמדדת בכמות הצורכים שלה, אלא באיכותה ובאיכות הקשב שהיא מצליחה לגייס.
    אבל אנשים, גם סופרים, אוהבים לשדר "הצלחה" כמו לפיד ובנט, ולכן רצו "למלא את האולם".
    ובכן, אין הצלחה לסופרים כיום,
    בטח לא למשוררים, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת תהודה.
    נשכחנו ונזרקנו כמו שקיות במבה ריקות,
    זה המצב וצריך לקבל את זה,
    ולהתעקש להיות. זה כל מה שאפשר במצב הדברים הנוכחי של התרבות.

  3. מאת אלי אשד:‏

    לא מסכים איתך.ספרות תמיד הייתה עבור מיעט מזערי באוכלוסייה.זה השתנה קצת במאתיים השנים האחרונות אבל המצב היום הוא יותר טוב ממה שהיה לפני מאה שנה למשל.
    יש עניין ויש תשומת לב גם אם בעיקר מצד האנשים שעוסקים בכך גם הם והם קהילה לא קטנה.
    אותו הדבר באמנות ויזואלית ובמוזיקה.
    החוכמה היא לדעת לנצל את הקהילה הזאת עבור קשב ותשומת לב לסופרים שראויים לכך או שאתה רוצה ביקרם. ואת זה אתה לא עושה על די כך שאתה טוחב עשרות מהם לחדר אחד ונותן לכל אחד מהם שתי דקות לדבר.
    המסר המועבר הוא של זילזול.

  4. מאת יובל ג.:‏

    גם אני לא מסכים. אמנם לפני כמה מאות שנים בהחלט כל אמנות כמעט היתה נחלת מעטים, אבל מאז הדברים השתנו. וכיום המצב הרבה יותר גרוע מאשר לפני מאה שנה, אז היתה קורלציה יוצאת דופן בחלקה בין רבי המכר של התקופהלבין הספרות ה"גבוהה" ביותר, טולסטוי, בלזק וכו'. כיום זה לא המצב, זה מצב של תרבות ממוסחרת שבה השיווק תופס את מקוםהאמנות, גם בתחום האמנות הפלסטית, שם יש כסף גדול. אבל להישאר בספרות, יש אכן פלורליזם ואלפי במות וירטואליות ואחרות, אבל אין מערכת ספרותית שתסנן ותבליט את מי שצריך הבלטה, והכול יוצא על רמה אחת, כלומר עולם שטוח ופוסט מודרני. אם להביא דוגמא בודדת, אז אביא את "פשר המעשים" של יותם ראובני, רומן זרם תודעה של אלפי עמודים שנקרא על ידי עשרה אנשים בערך, ולא נכתב עליו כמעט כלום, בניגוד לנעמי רגן או מי שלא יהיה.

  5. מאת ניר:‏

    ואני שואל: מדוע שמישהו ירצה בכלל להצטרף לאגודת הסופרים העבריים או כל אגודה אחרת?
    מה התועלת בזה? מי אי פעם יצא נשכר מחברותו האגודה?

  6. מאת בלפור חקק:‏

    רצוני להגיב כאחד הפעילים באגודת הסופרים העברים , בעבר יו"ר האגודה: טקס קבלת חברים אינו אירוע ספרותי מצומצם המיועד ל5-7 אנשים, אלא טקס קבלה. עם זאת הפעם בגלל הדחייה של הטקס, הגענו למצב של קבלת 30 איש בערב אחד, וזה באמת התברר כבלתי אפשרי. בעתיד במצב כזה יפוצל הטקס לשני טקסים נפרדים.
    בלפור חקק

  7. מאת כרמית רינצלר אברהמי:‏

    בס"ד, ירושלים.

    יפה מאד. אך במה מתבטא החברות באגודה? מה המשמעות מלבד קבלת עיתון מאזניים חינם. מה עוד?

    בכל אופן, לא כל הסופרים/משוררים רוצים לספר הרבה על כור מחצבתם ובית היוצר של יצירתם. כי יש ערב השקה של כל ספר, בו אתה מעלה את הקשור לספר שהוצאת! טוב.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*