סצינה מתוך “לואיזה מילר” .צילם יוסי צבקר.

ביקורת על האופרה “לואיזה מילר ” מאת ורדי .

לואיזה: לאה קרוצ’טו, לאורה: איילה צימבלא מילר: יונט פאסקו רודולפו: מסימיליאנו פיסאפיה וורום: קרלו סטריולי וולטר: רוברטו סקנדיוציאיכר: נמרוד גרינבוים מנצח: דניאל אורן, במאי: גץ פרידריך

עונת האופרה הנוכחית גורמת לי עונג מיוחד. אני תמיד בעד אופרות שהן חריגות, או מבוססות על מחזה, כי הדבר מבטיח איזשהו טיפול דרמטי אמיתי בסוגיה ולא סוג של שטאנץ שבסופו של דבר זוג האוהבים שביקשו לממש את אהבתם מוצאים את עצמם בתהליך גסיסה מתמשך ומופרך לחלוטין. נדמה שהשנה היא עונה של אופרות חריגות כאלה, וגם כשזוג האוהבים גוסס לאיטו על הבמה יש לכך הצדקה דרמטית, ויותר מזה, יש כאן אומץ רב מבחינת הנהלת האופרה לא ללכת על להיטים בטוחים אלא להתנסות, ועל כך מגיע לאופרה כל הכבוד.

 

העונה נפתחה באופרה “ווצק” שסימנה בעיני כיוון מבטיח, מהבחינה הזו שהמוזיקה הייתה חריגה, והאופרה ניסתה לסטות מהאסקפיזם הרגיל שלה אלא להתמודד עם מצוקות אנוש אמיתיות, אולם דומה שהביצוע שבו חזינו היה יותר מדי מעיק לחלק מן הקהל, שנטש את האולם באמצע כמחאה.

האופרה “לואיזה מילר” של ורדי, היא אופרה יותר קלאסית, גם מבחינת המוזיקה וגם מבחינת הסיפור שמבוסס על מחזה של שילר: רודולפו, בן אצילים מתחזה לפשוט עם ומבקש לשאת את לואיזה מילר. גם אבא שלה וגם אבא שלו, הרוזן וולטר שראה  בבנו שלוחה פוליטית שלו, לא מרוצים מהעניין, אולם הכי לא מרוצה הוא משרתו של האציל וורם, שביקש לשאת את לואיזה לאישה על אף שלא אהבה אותו. רודולפו סוחט את אביו שילשין כיצד קיבל ברמייה את תוארו אך למרות זאת זוג האוהבים נקלע לתסבוכת שרוקמים המשרת והרוזן, ובסופו של דבר משתכנע רודולפו שלואיזה בגדה בו ומרעיל את שניהם. טרם מותה מגלה לואיזה את דבר הקשר לרודולפו, והוא מספיק להרוג את וורם ולומר לאביו שמותו הוא עונשו.

יש הרבה נקודות דימיון ביו ווצק ולואיזה מילר – שניהם סיפור בו האליטה המושחתת פוגעת בזוגיות של צעירים, שני הסיפורים מתרחשים בגרמניה, שני המלחינים פורצי דרך בתחומם, שתי האופרות מבוססת על מחזות, ובשני המקרים יש טיפול בעולמם של פשוטי העם הסיפור של לואיזה מילר הוא אכן קצת קלוש – ניתן לשאול מדוע לואיזה שזכתה באהבתו של בן האצילים לא דבקה בה עד הסוף, כיצד חושב וורם שיוכל לחיות חיים שלמים בלי אהבת בת זוגו, אולם הסיפור עוסק בזמנים אחרים ובמוסר אחר. עולמנו מתפתח כה מהר שדילמות שנראו הרות גורל לפני עשור נפתרות היום בקלות. האופרה עצמה כאמור, הייתה להתרחש בגרמניה, אולם התפאורה היא איטלקית לחלוטין, והשימוש בין מרחב לצימצום הוא אפילו עוד יותר חכם מהקלסטרופוביה המעיקה של ווצק.

פסק הדין :

 

כל הזמרים בקאסט היו מעולים, ומבחינתי הפתעת הערב הייתה לאה קרוצ’טו בתפקיד לואיזה , שכל ביצוע שלה נגמר בתשואות סוערות של הקהל. אם יש רק אופרה אחת שאתם יכולים להרשות לעצמכם השנה, לכו על זו ולא תתאכזבו.

3 תגובות

  1. ביקורת כתובה לעילא! אחפש ביצועים ביוטיוב של האופרה לואיזה מילר אותה איני מכיר.

  2. המבוא כתוב לא רע – אבל רק שתי שורות לסקירת ההופעה עצמה??? ובלי התייחסות לתזמורת, ניצוח, מקהלה, בימוי… כלום? מוזר.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה − שבע עשרה =