הופיע  ,תחת השם “מורה לחיים ” ב”דיוקן –מקור ראשון” גליון 802 21.12.2012

בסוף שנת 2012 מסתיימת שנת יאנוש קורצ’אק הבין לאומית שעליה היכריזה ממשלת פולין ושבמסגרתה פולין פועלת להפיץ את שמו ואת מורשתו של קורצ’אק בכל רחבי העולם כמודל של הפולני המושלם ויוצר בשורה חינוכית מהפכנית שהיגיע הזמן שהעולם יעכל אותה. בישראל לעומת זאת קורצ’אק הוא בעיקר אייקון של  שואה .ולא הרבה יותר מזה.

אבל אולי היגיע הזמן שזה ישתנה:בספר ‘יותם הקסם’, לכאורה אגדת ילדים תמימה, שתל יאנוש קורצ’אק את מה שהעסיק אותו בחייו: עקרונות עצמאותם של הילדים כפי שיישם בבית היתומים שלו, אזהרה מפני הפילוסופיה של ניטשה, ונבואות בדבר המלחמה שתמיט גרמניה על העולם. הנבואות השחורות התגשמו, וקורצ’אק עצמו היה בקורבנות. עכשיו אולי הגיע זמנו של החזון החינוכי והציוני של קורצ’אק להתגשם.

מלך הילדים :סיפור חייו ואגדת מותו של יאנוש קורצ’אק

מאת אלי אשד

מטריד אותי שכל מה שיודעים פה על יאנוש קורצ’אק זה שהוא מת בשואה, ושום דבר אחר לא“, אומר הסופר אורי אורלב, שתרגם רבים מספריו של המחנך, הסופר, ההוגה והרופא היהודי-פולני הדגול. “מוסדות חינוך רבים נקטו אז שיטות ברבריות שהגיעו מאירופה, אבל קורצ’אק הבין שאין בזה טעם. הוא התקומם נגד כל הדברים האלה ושחרר את החינוך מהדיסציפלינות הקשוחות שנהגו בו. הוא היה למשל רופא הילדים היחיד שהתנגד בתוקף לדרישה שילדים יישנו בצהריים. כאשר באנו לקיבוץ הכריחו אותנו לישון בצהריים, ופעמים רבות ברחנו מן החלונות. אני חושב שהשיטות שלו טפטפו למערכות החינוך, והיום מבוגרים מתייחסים לילדים בצורה שונה, פחות קשוחה משהייתה בזמני”.

קורצ’אק (1878–1942) הוא אולי קורבן השואה המפורסם ביותר, לצדה של אנה פרנק. סיפור הליכתו אל מחנות המוות יחד עם יתומי גטו ורשה שחינך מוכר בעולם כולו. בישראל הוא מאוזכר בעיקר באירועים הקשורים לשואה, אם כי ספרי הילדים שלו נפוצים למדי ובבתי הספר הדמוקרטיים, הפורחים לאחרונה בישראל יותר מבכל מקום בעולם, שמו נישא תכופות כאב המייסד הקדמון. ועדיין, יש משהו בדבריו של אורלב; מעשה הגבורה האחרון של קורצ’אק כמו משכיח את מסכת חייו המזהירה. אולם ברחבי העולם דמותו של קורצ’אק נעשית משפיעה ומפורסמת יותר מאי פעם, כמי שהיה אחד המחנכים וסופרי הילדים הגדולים והחדשניים ביותר של המאה ה-20.

השנה היוצאת, 2012, צוינה בפולין כ”שנת יאנוש קורצ’אק”, במלאת מאה שנה לייסוד בית היתומים של המחנך הדגול ושבעים שנה להירצחו בטרבלינקה. השנה הוכרזה ככזו בהחלטה מיוחדת של הפרלמנט הפולני, פרי יוזמתו של נציב זכויות הילדים בפולין מארק מיכאלק. בשנה זו הושלמה בפולין מהדורה מדעית בת 16 כרכים של כל כתבי קורצ’אק, שהחלה להתפרסם ב-1992. פולין עושה מאמץ להפיץ את משנתו של קורצ’אק בעולם כולו, ולתרגם את ספריו ללשונות רבות. המטרה היא להציג את פולין כערש זכויות הילד.

גם במדינות רבות אחרות התקיימו במהלך השנה אירועים שעסקו בחייו וביצירתו. בארץ התקיים בחודש שעבר כינוס גדול, בספריית בית אריאלה בתל-אביב; עכשיו מוצגת שם תערוכת ציורים של מאיירים ישראלים על פי סיפורי קורצ’אק, ובראשם ‘יותם הקסם’ ו’המלך מתיא הראשון’. ספר זה, וכן המשכו ‘המלך מתיא באי השומם’, הופיעו לאחרונה במהדורות מחודשות בתרגומו של אורי אורלב. כן הופיעה ביוגרפיה שלו לילדים, ‘אלוף הילדים’ מאת טומק בוגצקי בתרגום תמי שם-טוב, וספר ילדים פרי עטה של שם-טוב השאוב מחיי בית היתומים של קורצ’אק.

האיש שמאחורי האגדה

יאנוש קורצ’אק היה רק כינוי ספרותי; שמו האמיתי היה הנריק גולדשמיט. בן למשפחה יהודית מתבוללת ועשירה מוורשה, שגדל כילד מפונק המנותק מכל הווי יהודי. “ילד טרקלין” הוא קרא לעצמו בלעג, בספר שזהו שמו. רק בגיל חמש נודע לו על יהדותו, כשיצא לקבור בחצר ציפור כנרית שמתה וביקש להעמיד על קברה צלב. בן השוער פסק שאסור לעשות זאת כי הכנרית “היא יהודייה ואף אתה יהודי”.

כשהיה בן 11 הוסטו חייו ממסלולם הנוח. אביו לקה בנפשו ואושפז בבית חולים לחולי רוח עד סוף ימיו. המשפחה התרוששה, והנריק היה לנער עובד. לא היו לו שאיפות להפוך למחנך דווקא, אך לאחר שלמד רפואה והחל לעבוד במחלקת הילדים של בית חולים בוורשה, התעורר עניינו באוכלוסיות החלשות. הוא התמקד בעיקר בילדים עניים, והתנדב לעבוד במחנה קיץ לילדים במצוקה. בספריו הראשונים למבוגרים, כמו ‘ילדי הרחוב’ (1901), צייר את סבלם הקשה של ילדים יתומים הנאלצים לגנוב למחייתם, ועם זאת מצליחים לשמור על חוש הצדק והאנושיות.

ב-1911 התמנה גולדשמיט, שהחל לקרוא לעצמו בכינויו הספרותי, למנהל בית היתומים היהודי בוורשה. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הרוסי כרופא, וב-1919 שירת בצבא הפולני שנלחם נגד רוסיה הקומוניסטית. לאחר מכן חזר לעבודה שלמענה ויתר על חיי משפחה משלו. הוא עבר לגור בבית היתומים, עם חניכיו ועם העוזרת שלו סטפה וילצ’ינסקה. חדרו שלו שכן שם בעליית הגג.

קורצ’אק עם כמה מיתומיו.

גישתו החינוכית של קורצ’אק הייתה מהפכנית בשעתה. היא העמידה במרכז את החום והאהבה לילד, ואפשרה לחניכי בית היתומים ביטוי עצמי ברמה גבוהה. המוסד הפך מעין ממלכה אוטונומית של ילדים, שהפעילו פרלמנט משלהם, ועדת ספורט, ועדת עיתון, ועדה לקבלת “אזרחות” במקום, ואף בית דין משלהם שבו יכלו להעמיד לדין לא רק ילדים שסרחו, אלא גם מורים שלדעתם לא התנהגו כהלכה. קורצ’אק הציב במוסד תיבה מיוחדת שבה יכול היה כל ילד להשאיר מכתב תלונה על התנהגות פוגענית מצד ילדים או אנשי צוות, להעלות בקשות, או לשתף בלבטים. הילדים ערכו משאלים בשלל סוגיות פנימיות וקבעו תקנון לקבלת חבר חדש לבית היתומים.

בהצהרת זכויות הילד שפרסם קורצ’אק נקבע בין השאר כי לילד זכות לאהבה (“אהוב כל ילד, לא רק את הילד שלך”), זכות לכבוד, זכות לטעות ולהיכשל, זכות להיות הוא עצמו, זכות למתוח ביקורת, זכות להערכה על מה שהוא, וזכות לכיבוד סודותיו. קורצ’אק גם הוציא לאור שבועון ילדים ראשון מסוגו, ‘מאלי פשגלונד’ (סקירה קטנה). העיתון נכתב ברובו בידי ילדי בית היתומים, שגם קיבלו שכר סופרים בעבור יצירותיהם המודפסות, והופץ בוורשה כמוסף שבועי ליומון יהודי. במהרה יצאו לבית היתומים של קורצ’אק מוניטין בכל רחבי אירופה כמוסד המתקדם מסוגו, והוא שימש מודל לאחרים.

Related image

בעקבות פרסומו נקרא קורצ’אק לסייע גם בהקמת בית יתומים לא יהודי, והגיש פינה רדיופונית שעסקה בחינוך ילדים וזכתה לפופולריות רבה. אלא שבגלל האנטישמיות בפולין אי אפשר היה לאזכר את שמו מעל גלי האתר, והוא לבסוף סולק מעמדת השידור בעקבות התקפות של אנטישמים על דבריו.

קורצ’אק נגד הנאצים

במקביל לפעילותו החינוכית, וכחלק בלתי נפרד ממנה, כתב קורצ’אק ספרי ילדיםשכמה מהם נהנים עד היום ממעמד של קלאסיקות. בין הבולטים שבהם אפשר למנות את ‘המלך מתיא הראשון’ (1923) והמשכו ‘המלך מתיא באי השומם’ (1931). זהו סיפורו של מלך-ילד השולט בממלכת מבוגרים, ומגלה כי אף שכוחו הוא לכאורה בלתי מוגבל, גם עליו המציאות מטילה מגבלות, שרק מתגברות ככל שכוחו גדל. ספר מפורסם נוסף הוא ‘קאיטוש המכשף’ (1934), שבתרגום העברי הישן, מן העידן הטרום חמאסי, נקרא ‘יותם הקַסָּם’. לראשונה בספרות העולמית, ושנים רבות לפני ג’יי-קיי רולינג, המציא קורצ’אק דמות של ילד בעל כוחות כישוף.

בספרים אלה ניתן למצוא ביקורת מוסווית על הנאצים, שקורצ’אק היה בין הראשונים לתפוס את האיום שמשנתם מציבה לעולם. בכירי המפלגה הנאצית, שהושפעו רבות מרעיונות ה”על-אדם” של הפילוסוף ניטשה, דיברו במפורש על כך שהעתיד שייך לאדם העליון, הגרמני כמובן, ושעליו לכבוש את סביבתו ואת העולם כולו. קורצ’אק חשב אחרת. “מתכוון אני לתת תשובה לספרו השקרי של נביא כוזב (ניטשה). ספר זה גרם נזק רב”, כתב פעם בהתייחסו ל’כה אמר זרתוסטרא’.

קורצ’אק האמין ביכולתו להציע תורה הומניסטית יותר. בדרכו שלו גם הוא עסק ביצירת אדם חדש, נעלה יותר, וזאת באמצעות פיתוח ילדים וכישרונותיהם – אולם באופן שהם יידעו היטב את המגבלות שלהם, ותוך טיפוחו של מצפון מוסרי. דמותו של קאיטוש, בסיפור שפורסם תחילה בכתב-עת, הייתה מבחינתו כלי להילחם בהשפעתה המזיקה של הפילוסופיה הניטשיאנית. גיבור הסיפור הוא ילד שמחפש עוצמה כישופית, ומגלה אותה במסע ברחבי העולם – מעין תמונת-ראי למסעו של הנביא זרתוסטרא בהרים, כמתואר בספרו של ניטשה. אלא שכוחותיו של קאיטוש ניתנים לו על מנת לסייע לאחרים, ואף לאנושות כולה, ולא כדי לשרת את מאווייו האישיים.

הביקורת הפוליטית ב’קאיטוש’ לא נשארה רק ברמה המופשטת. היא עולה במפורש, בין היתר, בתיאור שיחתם של הנציג הפולני והנציג הגרמני, שניהם חברים בוועדה בינלאומית שמתפקידה לבחון את הידיעות על המכשף המסתורי שפועל בפולין. במהלך הדיון המשעשע למדי אך הרציני במהותו ניכרת היטב המתיחות בין שתי המדינות:

ובכן התאספו נציגי הארצות בז’נבה ודנו בעניינו של קאיטוש. הגרמני דיבר ראשון:

“אנחנו שכניה של פולין. הפולנים ידועים כחמי מזג. מה שקרה בוורשה מסוכן מאוד לגשרים שלנו, לשעונים שלנו, לרכבות שלנו. הפולנים אוהבים לעשות צרות”.

“הגרמנים עושים יותר צרות”, אמר הנציג הפולני.

הגרמני המשיך לדבר: “הפולנים, שממציאים המצאות מלחמתיות ועורכים ניסויים מסוכנים, מצאו להם בעל ברית אדיר”.

(הפולני:) “זה איננו בעל ברית, אלא אויב. אולי אפילו מרגל. בדיוק קיבלתי ידיעה מממשלתי שהמרגלים נאסרו. אנחנו מבקשים שלום. עמדנו לקבל מלווה ממשלחת בנקאים, אך הם נבהלו ועזבו”.

(הגרמני:) “אני מסכים לדברי חברי הפולני. אולי האלמוני הוא אויבם ולכן אנחנו מבקשים להגיש לכם עזרה”.

“בלי טובות”.

“איזו עזרה?” שואל היו”ר.

(הגרמני:) “נשלח לפולין את הצבא ואת המשטרה שלנו ונבדוק ביחד את כל העניין בו במקום. הפולנים אינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם”.

(הפולני:) “אתה, אדוני, אל תדאג לנו”.

(‘קאיטוש המכשף’ בתרגום אורי אורלב, עמ’ 111)

הקטע ההומוריסטי בידח מן הסתם כמה מקוראיו בעת שהספר יצא לאור לראשונה. אבל כידוע שש שנים לאחר מכן, בספטמבר 1939, אכן שלחה גרמניה את הצבא והמשטרה שלה לפולין, לבדיקות פולשניות במיוחד.

קורצ’אק כנגד הנאצים

ירחמיאל וינגרטן, ידידו של קורצ’אק, סיפר על שיחה שקיים איתו ב-1925, כשהיטלר ישב בכלא בעקבות ניסיון הפיכה. באותה תקופה רק מעטים שמעו עליו מחוץ לגרמניה; מנהיג הנאצים עוד לא פרסם את ספרו ‘מיין קאמפף’, שבו פרס את רעיונותיו במלואם. קורצ’אק אמר כבר אז לווינגרטן שגרמניה תחסוך מהעולם הרבה צרות אם תאשפז את היטלר בבית חולים לחולי רוח, שהרי הוא מופרע. עם זאת הוא ידע היטב שהדבר לא יקרה, “כשם שאביו של ג’ינגיס חאן בשעתו לא הסכים להישאר עקר”, כדבריו. “יש דברים קטנים העלולים לשנות את פני העולם, ואחר כך שואלים שאלות מחוכמות ‘מה היה קורה אילו?’… היטלר יושב לעת עתה בבית האסורים. ביום שהדמוקרטים התמימים יפתחו לפניו את השערים – יתאמץ להפוך את אירופה לבית אסורים, ואז תפרוץ המלחמה האפוקליפטית” (מתוך ‘יאנוש קורצ’אק היהודי המעונה’, עמ’ 217).

את חששו מהיטלר ביטא קורצ’אק ב’סנאט המטורפים’, מחזה שכתב במקביל ל’קאיטוש’. בעת הכתיבה התייעץ קורצ’אק עם פסיכיאטרים בעלי שם, והשחקנים עצמם בילו שעות וימים בבתי חולים לחולי רוח כדי לספוג את האווירה ואת צורת הביטוי של עולם זה. הדרמה הנבואית שיצר קורצ’אק הוצגה לראשונה בתיאטרון הפועלים ‘אתינאום’ בוורשה ב-1 באוקטובר 1931. חמישים פעמים הועלה המחזה, אך לא פורסם בדפוס בימי חייו של מחברו.

העלילה הקודרת של ‘סנאט המטורפים’ מתרחשת בבית משוגעים, המשקף את המציאות של החברה האנושית המודרנית. רופא המקום מתייחס בכבוד רב לחולים שבהשגחתו, ומרשה להם לחיות על פי דרכם. המטורפים מתכנסים בסנאט משלהם, וכל אחד מהם מציע במונולוג ארוך, על רקע גלובוס ענק עשוי כפיסי עץ, את הפתרון שלו לחוליי החברה המודרנית. הבולט בחבורה הוא הרב-סרן, איש צבא לבוש מדים, אויב הדמוקרטיה וההומניזם. “מלחמה – וגם את זאת רוצים לקחת מאיתנו”, הוא צועק. “אנחנו ברברים ורוצים להישאר כאלה. אנחנו זקוקים לכאב ולפצעים, לצלקות… מה נדחס לתוך שישים שנות חיי אדם? אנחנו מאמינים שיש למלא אותן בסבל ובכאב ולא בתענוגות ובפינוקים”.

התוכנית שמציע הרב-סרן היא להקים דיקטטורה, להשמיד את התרבות ואת כל מה שאינו נושא חן בעיניו, להציב גרדומים בכיכרות הערים ולתלות עליהם את כל האידיאליסטים, המתקנים החברתיים וחברי הפרלמנט. הוא דורש לשרוף את עצמותיהם של הממציאים יוהאן גוטנברג ותומס אדיסון, להרעיל את הכימאים, לירות במהנדסים, להדביק את הרופאים בדֶבר, לתלות את הדיפלומטים, להעלות באש את הערים ולהטביע בנהרות את תושביהן הבורחים. בהמונים הוא רואה אספסוף גס ודוחה.

אבל מעל הכול הוא שונא את היהודים: “מאחורי גבו של כל אחד ניצבים יהודי ואישה. שימו לב למה שאומר לכם: יהודים זה לא דת, לא גזע, אלא מין. משהו שבין גבר לאישה. פחות מגבר, יותר מאישה”. לסיכום הוא קורא “להרוס, לשרוף ושוב לבנות. להוליד ולקבור בקברי אחים… התוכנית הזאת שלי יכולה לפעול במשך דורות, רבבות שנים”.

קורצ’אק תיאר כאן, בצורה מוגזמת אך במעט, את תוכנית “הרייך בן אלף השנים”. דומה שמאחורי הרב-סרן אכן עומדת דמותו הספציפית של היטלר,  שהיה אז פוליטיקאי חסר חשיבות בבוואריה, אך קורצ’אק כבר עקב בחשש אחר הקריירה שלו.

שלום וטרנספר מרצון

נבואותיו של קורצ’אק על מלחמה עולמית קרֵבה נשזרו אצלו בציונות. בשנת 1937, בשיחה עם המשורר זרובבל גלעד שהגיע לפולין כשליח מארץ ישראל, קבע קורצ’אק: “היטלר והמלחמה שיביא – ודאות היא כי יביא! כל הסימנים מעידים על כך (…) לאחר היטלר תעמוד אירופה בפני ריקנות נפשית עמוקה כאשר עוד לא ידעה. ואז – נו נו, אינני מבקש להתנבא, אבל בטוח אני, גם חלמתי על כך, אף אהגה בזאת מאה פעמים ואחת: ארץ הנביאים המתחדשת! זוהי בעצם המשמעות המיוחדת של הציונות בשבילי” (מתוך ‘חכם לב: עם יאנוש קורצ’אק’ מאת זרובבל גלעד).

תודעתו היהודית של קורצ’אק הלכה והעמיקה באותן שנים, עם התרחבות האנטישמיות בגרמניה ובפולין. תחילה כיהן כנציג הלא-ציונים בסוכנות היהודית, אך עם הזמן הפטריוט הפולני נעשה סימפטי יותר ויותר לציונות. בקיץ 34′ ובקיץ 36′ הוא ביקר בארץ ישראל ופגש בה רבים מחניכיו מבית היתומים, שעלו לארץ כחלוצים. ביקורו בקיבוץ עין-חרוד וההיחשפות לדרך החיים הקיבוצית השפיעו עליו במיוחד.

יהודה גור-אריה, חבר עין-חרוד, סיפר על קורצ’אק בחוברת שהוציא הקיבוץ: “הוא בא אליי לסנדלרייה, נהנה לשבת בבית המלאכה ולשוחח איתי על אורחות חיינו ועל מידת אושרנו. יום אחד הציע וביקש שנצא לטיול לילי יחדיו. זה היה כמדומני בחודש יוני, בליל ירח מלא. יצאנו לכיוון המעיין. בדרך ביקש שנעלה לבית הקברות. שאל אם אינני ירא את בית הקברות, השבתי לו שאני הקברן. לבקשתו, ליד כל קבר אמרנו ‘קדיש’, אני אומר והוא אחריי.

“ביקש שאספר לו על כל אחד משוכני העפר. ואני, כלום יכול אני לסרב לקורצ’אק? סיפרתי לו על יוסף חרמוני, שהגיע לארץ בשחייה, ירד מהאונייה ושחה קילומטרים אל החוף. סיפור זה הרשים אותו במיוחד. איש זה מת בעין-חרוד משחפת. עברנו מקבר לקבר. נושא האיבוד לדעת שליווה קברים רבים, לא הרפה. געגועים, חוסר יכולת להסתגל, הרגשת כישלון וענייני אהבה… למשמע הסיפורים, קורצ’אק בכה כילד. פקדנו את קברות הילדים שמתו במחלות. לפנות בוקר שבנו לעין-חרוד. תמיד מציקה לי המחשבה, מדוע לא ידענו לקחת את האיש המופלא הזה אלינו, לעמק?”

קורצ’אק ביקר גם בירושלים ובמקומות הקדושים, ומאידך גיסא סירב לבקר בתל-אביב, שלדעתו לא סימלה את החלום הציוני האמיתי. הוא הגדיר אותה כעיר “לא בריאה”, הנשלטת בידי תחבולנים ערמומיים.

ארץ ישראל וההתיישבות בה עמדו במרכז שתיים מהיצירות שפרסם קורצ’אק בשנותיו האחרונות. בסיפור ‘בני האדם הם טובים’ (1936, הוציאה לאור לשכת הקרן הקיימת לישראל בוורשה), תיאר את חבלי הסתגלותן של שתי עולות חדשות, אם ובתה, לחיי הקיבוץ.

“כך אני מהרהר” בשבועון הילדים “משמר לילדים”בכרך כ”ז חוברת 47 בגליון החמישי לאוגוסט במלאת חמישים שנה למותו של קורצ’אק.

הסיפור הקצר האחרון מפרי עטו שפורסם בחייו, ‘כך אני מהרהר’, הוא סיפורו של נער יהודי בפולין ערב המלחמה, הרוקם לו בדמיונו הפורה מסכת הרפתקאות שיתרחשו בדרכו לארץ ישראל ולאחר שיגיע אליה. בחלומותיו הוא פוגש את מלך בריטניה ומבקש ממנו לאפשר ליהודים לעלות לארץ. הוא נלחם בגבורה בערבים שהתנפלו על הקיבוץ, אבל חס על חייהם, כי “גם להם יש הורים וילדים”.

הנער מתיידד עם נער ערבי, והלה מגלה לו שאוצרות בית המקדש ודוד המלך טמונים בהרים, ושהנביא מוחמד ציווה להחזירם ליהודים כדי שיבנו את ארצם ויקנו באפריקה אדמות לערבים. הנער היהודי מקים בנק למטרה זו: “כל ערבי שהיה לו בארץ ישראל חמישה דונמים אדמה, קיבל מטעם הבנק עשרה דונמים (…) טוב היה להם באפריקה. לאחר התיישבותם המוצלחת של הערבים בנינו ספינות אשר הביאו חינם אין כסף את הערבים שרצו להתפלל או לראות את ארץ ישראל”.

מן האוצרות שמתגלים נהנים גם עמים אחרים השרויים במצוקה: “הלווינו כסף לספרד כדי שתבנה לאחר המלחמה (מלחמת האזרחים, א”א) את הערים הנחרבות, נתנו כסף לסין כדי שתוכל להתגונן (מפני היפנים שפלשו אז לשטחה, א”א), נתנו כסף לפולין ולארצות אחרות”.

כמעט עלייה

בסיפור התמים הזה של קורצ’אק מופיעה, לראשונה ולאחרונה ביצירותיו, דמותו של היטלר, היוצא מאחורי הקלעים וכמו מדבר אל דמות הילד המספר, ודרכה אל הקוראים: “נודע להם לגרמנים כי נותנים אנו זהב, וישלחו אלינו שר שלהם. אמרתי לשר: ‘טוב, אך מוכרח לבוא הנה היטלר בעצמו’. הוא רגז מאוד, אך מה יכול לעשות? – בא. אמרתי: ‘ראה אדוני, כמה מיטיבים אנו יותר לנהל משק: לא קנינו תותחים ואווירונים וצוללות אלא מעט ממה שצריך, אבל אין אנו נוטלים דבר מאת אחרים’. והוא: ‘אמנם ידעתי. היהודים רשאים לשוב לגרמניה’.

“הצטחקתי. טוב. אבל איש לא רצה לשוב, כי לא האמינו לו… כסף לא נתתי לו, אלא קניתי בשביל הילדים הגרמנים חלב, חמאה וכל מה שצריך ואין להם”.

היטלר הופך לכאורה לטוב לב כאשר הוא שומע על כל האוצרות שגילו היהודים, ומציע להם לחזור לגרמניה, אך הללו בחוכמה נזהרים מהצעותיו (קורצ’אק מן הסתם חשב על ההבטחות שהשמיע היטלר באוזני צ’מברליין לגבי צ’כוסלובקיה לפני שכבש אותה). הילד מסביר לו שהיהודים מעדיפים להישאר בארצם שלהם.

לבסוף חוזר הילד-המספר מהרפתקאותיו הדמיוניות ומודה שכדי להמציא אותן צריך להכיר את המציאות: “כתבתי מכתב אל דודני שבארץ ישראל (…) שיודיעני אם ישנם שם דובים, ומה עושים הערבים ברצותם להראות אות ידידות: אם רק מושיטים יד, או אם כותבים בדם או מעשנים מקטרת השלום. וכמה שנים גדלים התמרים – אם אלפיים שנה?” הסיפור מסתיים במשפט החידתי: “והדודן שלי לא השיב על מכתבי ואיני יודע מדוע”.

נראה שקורצ’אק ביקש להעביר רעיונות משיחיים וכמו-מיסטיים על ארץ ישראל כמקום שעתיד למלא תפקיד מוסרי כלל-אנושי, מעין “אור לגויים” הטומן בחובו גאולה לעמים השונים. בספרו ‘רשמי ארץ ישראל’ (ראה אור בעברית בהוצאת בית לוחמי הגטאות) הוא חזה כי בארץ תהיה תחייה של ערכים תרבותיים, מוסריים ורוחניים, וכן שלום ושיתוף פעולה בין יהודים וערבים. למרות זאת ידע כי ההישג לא יבוא אלא דרך “סערה (…) דרך טעויות במדבר, דרך חטא ובלבול לשונות”. במכתב שכתב ב-30 במארס 1937 סיכם בנימה אופטימית: “על אף הכול אני מאמין בעתיד: של האנושות והיהודים וארץ ישראל”.

מסעותיו של קורצ’אק הביאו אותו לשקול במלוא הרצינות לעלות לארץ, אך בינתיים העדיף לא לנטוש את יתומיו בוורשה. “(החלטתי) לעבור לשנות חיי האחרונות לארץ ישראל, לפי שעה לירושלים”, כתב. “שם – לימוד הלשון העברית, כדי לעבור אחרי שנה לקיבוץ”.

אך קורצ’אק איחר את המועד. הנאצים כבשו את פולין. הוא ניסה להתגייס לצבא הפולני כדי להילחם בנאצים, אך נדחה בשל גילו. בזמן ההפצצות הכבדות על ורשה הוא הסתובב בחוצות והושיט עזרה לנפגעים, בעיקר לילדים. כעבור זמן קצר מצא עצמו, כמו שאר יהודי העיר, כלוא בגטו. גם בית היתומים שלו הועבר לשם, וקורצ’אק הקדיש את כל מאמציו להגנת קיומו של המוסד. הוא עצמו נהג להתהלך בגטו במדי קצין פולני ששמר ממלחמת 1919, וסירב בכל תוקף לשאת את הטלאי הצהוב. בשלב מסוים נעצר בידי הנאצים, ושוחרר רק כעבור כמה חודשים תמורת כופר.

בתקופה האפלה ביותר בחייו, בעת שהיה כלוא בגטו והתמודד עם האימה, הרעב ומראות המוות, המשיך קורצ’אק להיאבק להצלת ילדים חולים ועזובים. הוא עשה כל שביכולתו להרחקת הפחד מלב חניכיו, אף שהתקשה להרחיק אותו מלבו שלו, שהיה גם ספוג חששות שמא יאבד את שפיותו כמו אביו לפניו. למחשבותיו הקשות הוא נתן דרור ב’יומן מן הגטו’. עם זה, המשיך לחלום על עתיד טוב יותר, גם אם מרוחק. בתקציר לאחד מסיפוריו כתב: “בחמשת אלפי השנים הקרובות, אי שם בתהומות העתיד – הסוציאליזם (…) מלחמת המשוררים והמוסיקאים ביפה מכל האולימפיאדות, המלחמה על היפה בתפילות, על המנון לאלוהים שיושר אחת לשנה בכל העולם“.

קורצ’אק תכנן באותה תקופה לכתוב גרסה ציונית לסיפורי המלך מתיא הראשון, והפעם בשם ‘המלך דוד השני’. בספר הזה מתכנסים בארץ ישראל ילדים יהודים מכל קצוות תבל, ומכוננים בה ממלכת ילדים עברית. ביומנו כתב על חלומו להקים בית יתומים בהרי הלבנון, בקרבת קיבוץ כפר-גלעדי. “יהיו שם חדרי אוכל וחדרי שינה קסרקטיניים גדולים. יהיו גם ‘בתי מתבודדים’ קטנים. שם על גבי גג שטוח יהיה לי חדר לא גדול וקירותיו שקופים, כדי שלא אפסיד אפילו זריחה או שקיעה אחת, וכדי שאוכל, בשעת כתיבה בלילה, להציץ מפעם לפעם בכוכבים. ארץ ישראל הצעירה טורחת בנאמנות רבה להגיע לכלל הבנה עם האדמה, אך יגיע גם תורם של השמיים”.

לא רק ליתומים

כידוע, קורצ’אק לא זכה לממש את החלומות האלו. הוא נשלח למוות עם יתומיו בידי שליחיו של היטלר, שמפניו ומפני רעיונותיו התריע שנים רבות. ב-1942, כשיצאה הוראת המשלוח למחנות המוות, הסתיר קורצ’אק את האמת מפני הילדים, שלהם נותר נאמן עד נשימתו האחרונה. בפתח קרונות המוות פנה אליו אחד החיילים הנאצים, שקרא בילדותו את ספריו, והציע לו להיפרד ממאתיים היתומים ולזכות בחירותו האישית. המחנך סירב. על פי אחד הדיווחים, הוא והילדים הלכו אל המוות במחנה טרבלינקה כשמעליהם מתנופף דגל בית היתומים שלהם – שצדו האחד תואם לדגלו של המלך מתיא, וצדו השני תואם לדגל הציוני.

שנים לאחר הירצחו של קורצ’אק פורסמו בפולין מסמכים מזויפים, כביכול פרי עטו, שמהם עולה כי הוא התנצר בעת שנלקח למחנה ההשמדה. אך גם ניסיון זה לעוות את סיפורו אינו משנה את העובדה שבפולין אין ילד או מבוגר שאינו מכיר היטב את שמו של קורצ’אק. רובם גם יודעים לנקוב בשמות ספריו, ולא מעט מסוגלים להסביר את עקרונות תורתו הפדגוגית. לאורך השנים עובדו מחזות וסרטים פולניים על פי ספריו של קורצ’אק, וכעת למשל מפיקים שם עיבוד קולנועי ראשון ל’קאיטוש המכשף’ (שכבר הופיע בגרסה טלוויזיונית).

פולין משווקת לכל העולם את דמותו של קורצ’אק כיוצר דגול של התרבות הפולנית והאירופית בין שתי מלחמות העולם. תמונתו התנוססה על בול במדינה, ומשרד החוץ שלה הודיע שהשגרירויות הפולניות ברחבי העולם יפרסמו באתרי האינטרנט שלהן מאמרים העוסקים באיש. כאמור, הפולנים גם דואגים לתרגם את ספריו של קורצ’אק לשפות שונות. כך למשל הופיע לפני חודשים אחדים ‘קאיטוש המכשף’ לראשונה בתרגום לאנגלית, עם ציוריו של המאייר הישראלי אבי כ”ץ. הפולנים גם פועלים להצגת תערוכה על קורצ’אק ופועלו במשרדי מועצת אירופה בשטרסבורג.

לפחות בתחום אחד מובילה ישראל את הנחלת משנתו החינוכית של קורצ’אק: “בתי הספר הדמוקרטיים”, שהוא נחשב לאחד מהאבות הישירים שלהם. בתי הספר הללו מעמידים את הילד במרכז, מאפשרים לו לעשות את בחירותיו שלו, להשמיע את קולו ולבוא לידי ביטוי בסיוע של המדריכים והמורים המבוגרים. תנועת החינוך הדמוקרטי בישראל היא אחת החזקות בעולם, וכיום קיימים בארץ יותר משלושים בתי ספר כאלה, שהראשון שבהם נוסד ב-1987 בחדרה. כמה מהם, כגון ‘יחד’ בחולון, רואים את עצמם כמתבססים ישירות על משנתו של קורצ’אק.

רוב בתי הספר הדמוקרטיים בישראל מוגדרים חינוך פרטי ואינם זוכים לתקציב מהרשויות המקומיות. עם זאת, קיימת מגמה של הכרה ממסדית בדגמים מסוימים של בתי ספר דמוקרטיים, וכיום כמה מהם מוכרים ואף ממומנים בידי משרד החינוך.

“בבתי הספר הדמוקרטיים הבינו בדיוק את מה שקורצ’אק הטיף לו: אי אפשר לחנך ילד בניגוד לרצונו”, אומר הסופר אורי אורלב. “אם הוא מעדיף לשבת מחוץ לכיתה, מוטב להניח לו לעשות זאת. בסופו של דבר הוא יתעשת ויבין מה בדיוק טוב בשבילו”.

“קורצ’אק בהחלט השפיע על התוצר שנקרא בתי ספר דמוקרטיים, וניתן בהם משקל לרעיונותיו, ועם זאת אי אפשר לומר שיש מוסד חינוכי שניסה לחקות אותו אחד לאחד, כי לקורצ’אק אין שיטה דידקטית סדורה”, אומר פרופ’ אדיר כהן, חוקר ספרות וחינוך. “הוא השפיע רבות גם על מסגרות חינוכיות נוספות בישראל בכל הקשור להעמדת הילד וכבודו של הילד במרכז התהליך החינוכי. יש לא מעט בתי ספר שאימצו את התזה הזאת, רבים מהם בחינוך הקיבוצי. ההשפעה שלו נעשתה גם דרך ספרי הילדים שכתב וגם דרך השיטות הדמוקרטיות שהנהיג בבתי היתומים שלו”.

המורֶה של המורָה

Image result for ‫כתבי יאנוש קורצ'אק‬‎

ספר אחד מסדרת כתבי יאנוש קורצ’אק ב עברית שתורגמה כולה בידי הסופר אורי אורלב .

הסופר אורי אורלב תרגם לעברית את כל ספרי הילדים והנוער של קורצ’אק, ותשעה כרכים של כתביו למבוגרים. בתרגומו גם ראה אור ספרה של איבונה חמילבסקה ‘יומנה של בלומקה’ (צלטנר ספרים, 2012), סיפור לילדים קטנים על יתומה בבית היתומים של קורצ’אק. השפעתו של קורצ’אק ניכרת גם ביצירותיו של אורלב עצמו: גיבור ספרו ‘האי ברחוב הציפורים’, שעלילתו מתרחשת בוורשה של תקופת השואה, הוא במידה רבה השתקפות של הילדים המצפוניים והאחראיים שקורצ’אק שאף ליצור בבית היתומים שלו.

“פגשתי את קורצ’אק פעם אחת ויחידה בילדותי”, מספר אורלב, יליד ורשה. “זאת הייתה השנה הראשונה של המלחמה. מורה אחת ארגנה קייטנה בשכונה שלנו, בגן ילדים שהיה פנוי במשך החופש. זה היה בית עץ עם חלונות גדולים, שעמד במרכזו של גן. היו שם עצים ופרחים, אבל גם שטחים פנויים למשחק, ושטחים שמותר היה לחפור בהם עמדות ומבצרים ולערוך קרבות בכדורי בוץ – בדיוק כמו שכתוב בסיפורי הקייטנות של קורצ’אק. לא במקרה בחרה המורה את המשחקים האלה.

“באחד הימים נכנסתי אליה לגן דרך הדלת הפתוחה לרווחה, לשאול משהו. היא הביטה בי, ממתינה למה שאומר, ופתאום נכנס איש מבוגר, בעל זקנקן אפור מחודד ועיניים רכות וחמות. הוא הסתכל במורה שלי במבט רציני. ‘האדון הזה’, אמרה לי, ‘הוא המורה שלי, יאנוש קורצ’אק’. ואז היא השאירה את שנינו בחדר ויצאה להביא דבר מה לקורצ’אק. ידעתי שהוא כתב ספרים, שאת חלקם קראתי כבר, אבל לא זה מה שעשה עליי רושם גדול, אלא העובדה שהוא המורֶה של המורָה. לכן התבוננתי בו בהערצה”.

בקרוב תצא לאור מהדורה חדשה של ספר נוסף של קורצ’אק בתרגום אורלב, ‘הנער העקשני’, על חיי לואי פסטר. “כסופר הושפעתי מאוד מצורת הכתיבה שלו בפולנית”, מספר אורלב. “יש לי אהבה גדולה והערצה רבה אליו. יחד עם נולה צ’לטון גם כתבתי עליו מחזה לילדים לתיאטרון חיפה, המתבסס על ‘יומן מהגטו'”.

איזה ספר שלו אהוב עליך במיוחד?

“כבר כילד קראתי את כל ספריו, ויותר מכולם אהבתי את ‘קאיטוש המכשף'”.

הרפתקאות בבית היתומים

במשך הרבה שנים רציתי לכתוב על יאנוש קורצ’אק, אבל לא ביוגרפיה תיעודית אלא רומאן“, אומרת סופרת הילדים תמי שם-טוב. “זה היה קשה לי מאוד, כי קורצ’אק הוא מיתוס כל כך גדול”.

שם-טוב חתומה על ביוגרפיה הנושאת את השם ‘הסיפור של אליעזר בן-יהודה, שפעם כעסו עליו (בהרבה שפות) והיום אומרים לו תודה רבה (בעברית)’ (כנרת 2010). בנושא השואה היא נגעה כבר בספר אחר שלה, המתרחש בהולנד של אותן שנים – ‘ואיך קוראים לך עכשיו’ (כנרת, זמורה-ביתן, דביר ובית לוחמי הגטאות, 2007). בשנים האחרונות התמקדה בדמותו של קורצ’אק. שני הפירות של עבודתה זו הופיעו לאחרונה בהוצאת כנרת: היא תרגמה מאנגלית את ‘אלוף הילדים’ מאת טומק בוגצקי, ספר ביוגרפי לילדים על אודותיו, וכתבה את הספר ‘אני לא גנב’ – סיפור בדיוני על יאנק, ילד המגיע לבית היתומים של קורצ’אק לפני המלחמה, הופך שם לאדם טוב יותר, ומגשים את חלומו להיות עיתונאי חוקר.

רציתי משהו שיתאר את קורצ’אק דרך מפעל חייו, ולא רק דרך מותו ההרואי”, אומרת שם-טוב. “אני מרגישה ששמים דגש רב מדי במותו בשואה, ומועט מדי במפעלו ההומניסטי עם ילדים, שהיה יוצא דופן בכל קנה מידה. לכן בחרתי בסיפור בדיוני שבמרכזו עומד גיבור בדיוני, ילד שחייו דומים לאלה של הילדים שחיו באמת בבית היתומים, וליצור סביבו עלילה שתיקרא כספר הרפתקאות. זה גם לא ספר שואה, כי הגיבור הדמיוני מהגר לפלשתינה עוד לפני הפלישה הנאצית. ככלל, בספר הזה אני מעדיפה לא להתעסק בנושא השואה, אפילו לנתק את הקשר האוטומטי שנוצר בין קורצ’אק לשואה, ולתאר את תרומתו לילדיו ואת ההישגים הגדולים שנחל בחייו”.

במסגרת התחקיר לספר התחקתה שם-טוב אחרי החניכים מכל המחזורים בבית היתומים של קורצ’אק לאורך השנים. “רבים מהם שרדו בשואה, אולם בעת כתיבת הספר נשארו בחיים רק שלושה מהם, ושלושתם מתגוררים בישראל. הם סיפרו לי בפרטי פרטים על חייהם בבית היתומים. ראיינתי גם היסטוריונים וקראתי ספרות רבה על התקופה ועל האיש ופועלו. כמובן קראתי גם את ספריו של קורצ’אק, להיכנס לראש שלו ולצורת הדיבור שלו. הדרך שבה קורצ’אק מדבר בספר מקבילה, ככל שיכולתי, לדרך שבה הוא מדבר בספרים שכתב לילדים”.

אלי מה קורצ’אק ורעיונותיו יכולים לתרום היום?

שם טוב :”הרבה מאוד, ולא רק בכיוונים שמקובל לחשוב עליהם. כמובן יש לו מה לתרום בדברים בסיסיים של זכויות הילד, אבל היום, כשהילד באמת עומד במרכז במערכת החינוך, שוכחים שקורצ’אק דיבר לא רק על זכויות אלא במקביל גם על חובות. בבית היתומים שלו, לא הכול הגיע ליתומים בלי שיתרמו בעצמם. זה לדעתי דבר מרכזי שאפשר ללמוד ממנו”.

בסוף 2012 עם כך היחס ליאנוש קורצ’אק ומשנתו הוא פרדוקסאלי . מדינות כמו פולין פועלות להפיץ את משנתו בכל העולם כאחד מענקי המאה העשרים. ספריו מתורגמים לשפות שונות ונציגי החינוך הדמוקרטי ההולך ומתפתח רואים בו את אחד ממקורות ההשראה שלהם.יאנוש קורצ’אק משפיע ומפורסם כיום יותר משהיה אי פעם מאז שנות השלושים ,וחבל מאוד שבמערכות הישראליות הוא מזוהה בעיקר עם השואה.

אנדרטה ליאנוש קורצ’אק ותלמידיו מאת יעקב אפשטיין בבת ים.

ראו עוד על יאנוש קורצ’אק:

“כך אני מהרהר” סיפור מאת יאנוש קורצ’אק-החלק הראשון

“כך אני מהרהר” -החלק השני

יאנוש קורצ’אק בויקיפדיה

אלי אשד”קייטוש המכשף  של יאנוש קורצ’אק כיצירה אנטי ניטשאנית “

אלי אשד “יותם הקסם ואני “

נספח :יצירות ספרות יפה על יאנוש קורצ’אק וחייו בעברית.

על יאנוש קורצ’אק קיימים כמובן לא מעט ספרי עיון,והרבה ספרי זיכרונות שנכתבו על חייו מאת אנשים שהיכירו אותו ועבדו במחיצתו.כנראה יותר ואולי גם הרבה יותר  מאשר על כל אחר שניספה בשואה ( בלי להוציא מהכלל הזה את אנה פרנק הנערה ההולנדית שהיא היחידה שיכולה להתחרות בפרסום העולמי של קורצ’אק כקורבן השואה). אולם ישנם גם  לא מעט יצירות של ספרות יפה שנכתבו עליו. עוד משנת 1946 כשהופיע הרומן הראשון על חייו “הדוקטור נשאר “. ואלו כוללות שירים ומחזות .וככל הנראה יש עוד לא מעט נוספים בשפה הפולנית.

הנה רשימה של יצירות על קורצ’אק  בשפה העברית כמה מהן מתורגמות מפולנית.

, פאולינה   אפנשלך   הדוקטור נשאר :   רומן ביוגרפי על יאנוש קורצ’ק /   תרגם מכתב יד : ח.ש בן אברם  ירושלים. 1946. קרית ספר,

אוריאל אופק “ממלכת –עם הילדים” בתוך     משלגיה ועד אמיל :   או איך נכתבו ספרי ילדים /      מסדה,   1967.


שמעון זקס   רות לבנית, מרים לוין ;   יאנוש קורצ’אק :   ידיד הילדים /   עיצוב ואיור: אריק קרמן. אוניברסיטת תל-אביב. בית הספר לחינוך  תל אביב :   רמות,   1977 ביוגרפיה לילדים..הופיעה בתוספת מדריך למורה.

ישראל זינגמן  ( סטאשק)   יאנוש קורצ’אק בין היתומים :   סיפורים תל-אביב :   ספרית פועלים, הקיבוץ  המאוחד, השומר הצעיר,   1979

סיפורי זכרונות על ילדותו של המחבר בבית היתומים של קורצ’אק ,אך כולל גם סיפור אחרון בדיוני על ימיו האחרונים של קורצ’אק.

מנחם רגב     קורצ’ק בישראל :   ספורים אמיתיים שלא היו ולא נבראו /    :   קסת,   תשנ”ב 1992

מחוה לקורצ’אק :   מדבריו, שירי משוררים, ציורי ילדים / המערכת – בנימין אנוליק, נתן גרוס, אילנה שילוני]   רמת-גן :   הקיבוץ המאוחד, 1985
כולל שירים שונים על יאנוש קורצ’אק.

:    אהרון  צייטלין   דרכו האחרונה של יאנוש קורצ’אק  :פואמה בפרוזה :ציורים מאנה כ”ץ .    בית לוחמי הגיטאות : אגודה ע”ש יאנוש קורצ’אק,   1989.

אהרון צייטלין כתב פואמה בפרוזה על חייו של יאנוש קורצ’אק, המביעה את הערכתו הרבה לאיש ולפועלו.

איגור, נברלי  1903-1987    שיחה בגן בחמישה באוגוסט ; על נער בתצלום ישן מאוד מפולנית: יוסף רב /ירושלים :   יד ושם,   תש”ן 1989

תקציר : שני סיפורים מאת איגור נברלי, סופר פולני נודע שהיה במשך כמה שנים מזכירו של  יאנוש קורצ’אק והיה מורה בבית היתומים שלו ברחוב קרוכמאלנה בוורשה. בשנות המלחמה פעל איגור במחתרת והיה אסיר במחנות הריכוז מיידנק, אושוויץ, אורניינבורג וברגן-בלזן. סיפור אחד עיקרו תורתו החינוכית של קורצ’אק, והאחר מפרט את קורות חייו.

Bernheim, Mark    Father of the orphans :   the story of Janusz Korczak /    New York, N.Y. :   E.P. Dutton,   c1989

Laird, Christa    Shadow of the wall /    New York :   Greenwillow Books,   c1989.

סיפורו של ילד שמוצא  את עצמו בבית היתומים של קורצ’אק ומצטרף  למרד גטו ורשה..

fictional novel showing the determination of a young adolescent to survive in the Warsaw ghetto. befriended by the famous rescuer of orphans, Janusz Korczak, young Misha becomes involved in the resistance and finds great courage…

דבורה קיפניס     המפוחית של שמואליק /    תל-אביב :   ש. זימזון,   1992.עיבוד לילדים של סיפורו האמיתי של יתום מבית היתומים של קורצ’אק שקיבל שם מפוחית ולימים זכה לשם עולמי כנגן מפוחיות.

Adler, David A.    A hero and the Holocaust :   the story of Janusz Korczak and his children /    New York :   Holiday House,   c2002

מריםעקביה .    בארצו של יאנוש קורצ’אק /    ירושלים :   כרמל,   תשס”ו 2006.

גלילה רון-פדר עמית ממלכת הילדים /  ספר בסדרת “מנהרת הזמן ” מספר 40 ציירה יונת יזרעאלי    בן-שמן :   מודן,   2007.

ילדים מודרניים נוסעים בזמן לבית היתומים של קורצ’אק.

טומק  בוגצקי    אלוף הילדים :   הספור של יאנוש קורצ’אק /   עברית תמי שם טוב   אור יהודה :   כנרת,   2011.

הספר תורגם מפולנית גם לאנגלית כ” , Tomasz  Bogacki,   The champion of children :   the story of Janusz Korczak /    New York :   Frances Foster Books/Farrar Straus Giroux,   2009.

, איבונה חמילבסקה    יומנה של בלומקה /  עברית אורי אורלב   בן-שמן :   צלטנר ספרים,   2012.
תקציר : בלומקה, בפולנית: Blumka פרח קטן, כותבת יומן בבית ברחוב קרוכמאלנה מספר 92 בורשה. מי היא בלומקה? המלחמה והשנים הרבות טשטשו עקבות של ילדים רבים. נירות דהויים, קרעים של מחברות ישנות, קטעי עתונות, כריכות ספרים… כל אלה נאספו במשך חדשים רבים, כדי לבנות בדיוק רב פסה של אותו עולם שבו חיה הילדה בלומקה יחד עם ילדים אחרים: זיגמוש שהעניק חיים לדג, רגינקה שספוריה יכלו להאיר את הלילה האפל ביותר, פולה שהצמיחה בתוך האזן גרגיר אפונה, חיימק שנמלים הביאו אותו עד לבית המשפט וקוציק שנשא פחם בסיר לילה. על גבי עמודי יומן מצהיבים עם שורות, פוסעת בעדינות, על קצות האצבעות, הסופרת הפולניה איבונה חמילבסקה ויוצרת בטקסט מתמצת ואיור מטפורי רך להפליא, לעתים קודר וחודר, לעתים מנחם ומעורר עולם שבו הארועים מוארים בקסם החזון ומערפלים את העבדות והחלומות שחגו מעל בית היתומים שנהל אדון דוקטור, כך קוראת בלומקה למחנך האהוב, הידיד הנאמן וההומניסט הגדול, יאנוש קורצ’אק.


תמי, שם –טוב     אני לא גנב /    אור יהודה :   כנרת, זמורה-ביתן,   תשע”ב 2012.

תקציר : יאנק מגיע לבית היתומים של יאנוש קורצ’אק בלי שום תקווה בלב. בבית המחסה הקודם שברו לו את הרגליים ומאז הוא צולע ולא יכול לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו: לרוץ. חוץ מזה הוא גם כועס – על אחותו שוויתרה עליו, על החונך המתנשא שאחראי עליו עכשיו, ועל השם שדבק בו: גנב בן גנב. מה כבר יכול להשתנות בחיים שלו.

הצגות על קורצ’אק

אורי אורלב ונועה צ’לטון   במאית נולה צ’לטון יאנוש קורצאקיומן מן הגטו ישראל : התיאטרון העירוני, חיפה, 1986. מחזה שהוסרט לטלוויזיה

ילדי קורצ’אק  כתיבה ובימוי: גדי צדקה

,

ספרי זכרונות וביוגרפיות של קורצ’אק

מ.זילברטל , (משה, זרטל  1909-1993    במחיצתו של יאנוש קורצ’אק :   (פרקי זכרונות (מרחביה) :   הקיבוץ הארצי השומר הצעיר,   (1944).

מהדורה ב’ מורחבת הופיעה בשמו של זרטל  מרחביה : ספרית פועלים, 1962. מהדורה שלישית ומורחבת 1972.

הנה  מורדקוביץ’-אולצ’קובה,   חיי יאנוש קורצ’אק  בצירוף הערכה וזכרונות של ידידיו בישראל /  עברית צבי ארד   [תל-אביב] :   הקיבוץ המאוחד,   תשכ”א 1961

אריה, בוכנר     יאנוש קורצ’אק :   עשרים שנה למותו /    [ירושלים] :   משרד החינוך  והתרבות,   תשכ”ג  תולדות חייו נכתבו בידי אריה בוכנר, בהשתתפות מילא אהל ; על ספריו כתבו אסתר טרסי ואריה בוכנר1963.

דוד  זית    שתי דרכים לעיצוב חברת ילדים :   קרצ’ק, מאקרנקו /    קרית-טבעון :   אורנים,   1963

הינדה, לוי-ליסנר,      במחיצתו של ינוש קורצ’אק :   רשמים    תל-אביב :   דעת,   1965

עזה  כהן-רונן,   ינוש קורצ’ק :   אישיותו, תורתו ופועלו החינוכי עין-חרוד :   הקיבוץ המאוחד,   1968
צבי אריך    קורצויל,  משנתו החינוכית של ד”ר יאנוש קורצ’אק /    [תל-אביב] :   תרבות וחינוך,   [1968].

, יוסף ארנון     שיטתו החינוכית של יאנוש קורצ’אק.    (תל אביב) :   אוצר המורה,   (תשל”ב).

אדיר כהן ,    יאנוש קורצ’אק המחנך :   (האיש, משנתו ומפעלו החנוכי) / תל-אביב :   צ’ריקובר,   תשל”ד, 1974.

יוסף  ארנון    מי היה יאנוש קורצ’אק? / דברי הקדמה – אהרון ידלין ; ; מכתבים: י. קורצ’אק   ירושלים :   משרד החינוך והתרבות, אגף הנוער, המחלקה לחינוך חברתי,   תשל”ו 1976.

גרשון   ברגסון   קורצ’אק, סופר הילדים תל-אביב :   ספרית פועלים,   1978

ירחמיאל וינגרטן     יאנוש קורצ’אק היהודי המעונה :   ספור חייו ותקופתו /    [תל-אביב] :   ברונפמן,   1979

ירחמיאל וינגרטן : יאנוש קורצ’אק תל-אביב :   משרד הבטחון – ההוצאה לאור,   תשמב 1982.גרסה מקוצרת של הספר הקודם.

המחבר היה עוזרו של קורצ’אק בבית היתומים.

.

יאנוש קורצ’אק :   מחנך עד תום /    תל-אביב :   בית לוחמי הגיטאות, והקיבוץ המאוחד,   תש”ם 1980

שמעון  זקס    קורצ’ק למחנך בשנות השמונים /    תל-אביב :   עם עובד,   תש”ם 1980

יצחק פרליס     יאנוש קורצ’אק :   חיים למופת /    (לוחמי הגיטאות) :   בית לוחמי הגיטאות,   תשמ”ב 1982.

יצחק  פרליס    איש יהודי מפולין :   חייו ופעלו של יאנוש קורצ’אק. אחרית דבר וביבליוגרפיה: נעמי שמשי     תל-אביב :   בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד,   1986

, שמעון    זקס  סטפה :   האשה מאחורי קורצ’אק (1886-1942).    תל-אביב :   פפירוס – בית ההוצאה באוניברסיטת תל-אביב,   1986.

, Betty Jean  Lifton   The king of children :   a biography of Janusz Korczak.    New York :   Schocken Books,   1988

כהן, אדיר    להיות שמש, להיות אור :   החינוך כאהבה – דוגמתו של יאנוש קורצ’אק /    חיפה :   אח,   1988

עדה   הגרי-פוזננסקי,  האיש העקשן :   יאנוש קורצ’אק מקרוב.    תל-אביב :   הקיבוץ המאוחד,   1989.
שמעון  זקס    קורצ’אק :   זכרונות והגיגים.    תל-אביב :   פפירוס – בית ההוצאה באוניברסיטת תל-אביב,  1989.

שרשבסקי, מרים    שתי המולדות :   על בעית זהותו הלאומית של יאנוש קורצ’אק תל-אביב :   המרכז לחקר תולדות יהדות פולין ומורשתה,   1990

בנימין אנוליק  בשליחות הזיכרון.    תל אביב :   בית לוחמי הגטאות,   1990.

מנחם רגב לגעת באדם :   דמותו והגותו של יאנוש קורצ’אק כפי שהן משתקפות בכתביו ובכתבי אחרים .  ירושלים :אקדמון תשנ”ו  ,  1996


שבח   אדן   הנריק גולדשמיט – יאנוש קורצ’אק :   האדם, המחנך, הסופר.    ירושלים :   האגודה ע”ש יאנוש קורצ’אק בישראל,   2000.
תקציר :ספר זה הוא ניסיון חדש להבין את אישיותו המורכבת של יאנוש קורצ’אק הנאבקת בריבוי פנים ואף בסתירות. הודות לחומר הרב החדש שפורסם לאחרונה במהדורה המדעית של כל כתביו ניתן להעמיק בהבנת האיש ומפעל חייו. בספר הודגש ההיבט החינוכי במפעלו של יאנוש קורצ’אק תוך השוואה עם פועלם של אחדים מחשובי המחנכים בעולם. נסקרים יצירתו הספרותית וקשריו עם ארץ – ישראל ועם העם היהודי  חנה יפרח     יאנוש קורצ’אק ויוסף קרליבך :   משנתם החינוכית.    ירושלים :   אריאל 2001
ציור מאת יצחק בלפר
יצחק בלפר     יאנוש קורצ’אק :   הוא ד”ר הנריק גולדשמיט. לוח שנה – חייו, פועלו ויצירותיו /    רמת אפעל :   האגודה ע”ש יאנוש קורצ’אק בישראל.
הערה :ב-2012 יצחק בלפר היה הילד האחרון ששרד מהילדים בבית היתומים של יאנוש קורצ’אק.
ישראל בנימינוב     יאנוש קורצ’אק :   האדם, המחנך והסופר : מונוגרפיה /    תל-אביב :   אורט ישראל,   תשס”ו 2006
‬ כריכה קדמית Gloria  Spielman    Janusz Korczak’s children /    Minneapolis, Minn. :   Kar-Ben,    2007.

.
.

עיונים בין תחומיים במורשתו של יאנוש קורצ’אק ” דור לדור ; ; כר’ ל”ג, 2008)     תל אביב :   אוניברסיטת תל-אביב,   תשס”ח 2008.

טלי  שנר  המלך מתיא בארץ ישראל :   מסע בעקבות קורצ’אק בארץ התקווה:   בית לוחמי הגיטאות,   תש”ע 2009

משה   שנר   יאנוש קורצ’אק ויצחק קצנלסון :   שני מחנכים בתהומות ההיסטוריה /    תל-אביב :   אוניברסיטת תל-אביב .,   תשע”ב / 2011.

מרק סילברמן הילד הוא אדם :   הגותו החינוכית של יאנוש קורצ’אק /    תל-אביב :  מכון מופ”ת,   תשע”ב 2012.

6 תגובות

  1. מאמר יפה, רב ידע ואהבה לקורצ/אק.
    “המלך מתיא הראשון” הינו אחד מספרי הנעורים הכואבים והיפים ביותר.
    וקצת מקומם שהפולנים לוקחים קרדיט על גדולתו של האמן היהודי, קצת יותר צניעות על רקע מעשיהם
    באמצע המאה העשרים לא היתה מזיקה. והדבר נכון גם לגבי נכסי תרבות יהודים אחרים, כברונו שולץ ועוד.

  2. ספר חדש הופיע על קורצ’אק וחייו “קורצ’אק :ניסיון לביוגרפיה” של ליואנה אלצ’אק -רוניקייד (זמורה ביתן 2013).
    http://www.hasifria.org.il/heb/books/book/?Id=2340174
    המחברת היא סופרת ידועה בפולין שסבה היה המו”ל של קורצ’אק ואמה כתבה עליו את הביוגרפיה הראשונה שנכתבה עליו ותרגמה גם לעברית.היא כותבת בראשית הביוגרפיה שקורצ’אק הולך ונעלם מהתודעה ושאיאפשר להשיג את ספריו בחנויות. קורצ’אק אינו נמצא ואינון נחוץ בפולין של 2011 .ולכן כתבה את הספר.
    הספר הוא מרשים מאוד ונותן תמונה חייה ככל האפשר על קורצ’אק וחייו .
    ניסן צור כותב עליו באתר NRG
    סערה בפולין: מנפצים את מיתוס קורצ’אק

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/247/537.html

    ספר חדש סודק כמה מיתוסים סביב דמותו של המחנך הידוע יאנוש קורצ’אק, בהם הסיפור על הצעדה שלו עם היתומים בדרך למחנה טרבלינקה
    ,ספר חדש שיצא בימים האחרונים לחנויות הספרים בפולין, ונקרא “יאנוש קורצ’אק – ניסיון לביוגרפיה”, מעורר סערה אחרי שמחברת הספר מעמידה בסימן שאלה גדול כמה מהמיתוסים וסיפורי הגבורה שנקשרו סביב קורצ’אק אחרי מותו. היא מטילה ספק באמיתותם, תוך שהיא מתבססת, לטענתה, על עובדות ועדויות שאספה במשך שנים רבות.

    הפרק שעורר את עיקר הסערה עוסק בסיפור המפורסם משנת 1942, לפיו כאשר הגיעו הנאצים לאסוף את הילדים מבית היתומים שניהל קורצ’אק, בדרכם למחנה טרבלינקה, סירב המחנך הנודע לעזוב את הילדים.

    עד היום סברו הכל כי למרות הפצרותיהם של כמה מחבריו בעלי ההשפעה בשלטון הגרמני, אשר הציעו לו להציל את חייו, החליט המנהל המסור לצעוד יחד עם ילדיו למחנה ההשמדה, באומרו להם שהם “יוצאים לטיול”.

    הסופרת יוהנה אולצ’ק-רוניקייר טוענת כי מעדויות שונות שאספה במהלך השנים ומאנשים איתם נפגשה, עולה תמונה מעט שונה.
    לטענתה, מהעדויות עולה כי קורצ’אק כבר היה אז רזה, כחוש ומותש, עד כי לא נותר לו כוח לצעוד מרחק כזה ובוודאי שלא להחזיק חלק מהילדים בידיו כפי שסופר לאחר מותו, והיא מטילה ספק כבד באמיתות הסיפור.

    יאנוש קורצ’אק נחשב עד היום לאחד מהסמלים הגדולים של המאבק בנאצים – רופא, סופר ומחנך יהודי שניהל בתי יתומים לילדים יהודים ולא יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. קורצ’אק היה גם איש חינוך חשוב, שתפיסותיו החינוכיות משפיעות עד ימינו.
    בפולין נחשב קורצ’אק לאחד הסופרים המוערכים ביותר וספרו “המלך מתיא הראשון” הוא אחד מספרי הילדים הפופולריים והמצליחים ביותר בכל הזמנים בפולין. סיפור חייו אף הפך בשנת 1990 לסרט על ידי הבמאי הפולני הנודע אנדז’יי ויידה.
    “חיי רגש מסתוריים ומלאי עכבות”
    אולצ’ק-רוניקייר היא סופרת ותסריטאית פולניה שזכתה בשנת 2002 בפרס Nike לספרות פולנית, פרס שנחשב לאחד החשובים והמשמעותיים במדינה. אך חשוב מכך, משפחתה הייתה אחת המשפחות הקרובות ביותר לקורצ’אק עצמו.

    סבה וסבתה, שניהלו את בית ההוצאה לאור Mortkowicz שפרסם את ספריו של קורצ’אק לפני המלחמה, נחשבו לחבריו הקרובים ביותר של קורצ’אק והוא היה למעשה בן בית עבורם. קורצ’אק לא היה רק חברם הקרוב של משפחת רוניקייר אלא אף הרופא האישי של כמה מבני המשפחה, ובהם הילדה יוהנה דאז, מחברת הספר הנוכחי.

    בספרה מעורר המחלוקת מתארת אולצ’ק-רוניקייר
    את קורצ’אק במילים “יהודי פולני שנאבק באנטישמיות שלפני מלחמת העולם השנייה, ובשנות ה-30 אף היה קרוב לקבל החלטה להגר לפלסטינה של אז. אדם שהיה מכור לעבודה, בעל מזג נוירוטי, אדם בודד ומלא כאב עם חיי רגש מסתוריים ומלאי עכבות”.

    הספר, שעורר כאמור ביקורת והתעניינות רבה, זכה גם לביקורת מהעיתון הפולני הנפוץ ביותר, גזטה ויבורצ’ ה: “יאנוש קורצ’אק שלא הכרתם עדיין. הביוגרפיה המיוחלת שיצאה סוף סוף לאור מפשיטה את הרופא הקשיש מהאגדות הכמעט קדושות שנקשרו תחת שמו ומחזירה אותנו אל דמות מורכבת, רב ממדית וטראגית”.

  3. הכתבה מעניינת עם הרבה חומר. להשלמת התמונה חסרים לפחות שני ספרים של חניכיו. האחד הוא קורצ’אק של הילדים, הכותב ישראל זינגמן חניך בבית היתומים. ולהצמיח שורשים הכותבת לאה ליפינר מפיו של שלמה נדל חניך בבית היתומים. אילה סיפורים אישיים מתוך הבית.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה + 7 =