חוד ליבו של יואב איתמר:חני שטרנברג

  

 

המשורר והעורך יואב איתמר עורך כתב העת "מקף" ,וגם עורך התיאטרון של "יקום תרבות "  ערך השקה לכבוד ספרו הראשון והמוערך "חוד הלב" .והנה דברים שנשאו בערב ההשקה לספר מעמיתתו של יואב המשוררת חני שטרנברג.

 

יואב איתמר, חוד הלב,  עריכה: רפי וייכרט הוצאת קשב לשירה, 2012.

 

 חוד ליבו של יואב איתמר  

מאת חני שטרנברג

(הרשימה מבוססת על דברים שנשאתי בערב ההשקה לספר "חוד הלב" מאת יואב איתמר,  שהוא שותפי לעריכה ולהוצאה לאור של כתב העת הספרותי "מקף").

 חוד הלב בנוסף למשמעותו הפיוטית הוא שם שניתן למקום ספציפי בלב שלנו. זה אותו מקום שכאשר מניחים יד על הלב, חשים בפעימותיו, ואכן, האיכות הזאת של חישת פעימות הלב קיימת בספר, שהוא  ספר השירים הראשון של המשורר.

זה אותו לב שאליו התכוון יוחנן בן זכאי כמסופר במסכת אבות ב, ט, כאשר התייחס לתשובותיהם של תלמידיו לשאלתו "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם". התלמידים ענו תשובות שונות: עין טובה, חבר טוב, שכן טוב, הרואה את הנולד, וכשרבי אלעזר ענה "לב טוב" אמר להם יוחנן בן זכאי: "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם."

למרות מספרם הקטן יחסית של השירים – ל"ב בסך הכל  – נוצרת תחושת רחבות והכלה. נוצר מקום המכיל בו זמנית רגש והגות, עומק תרבותי בד בבד עם האישי, החברתי, ואף הפוליטי. לעתים כל אלה קיימים בשיר אחד כמו, למשל, בשיר "מיתר", שעוד קודם להופעתו בספר הופיע בגיליון הראשון של "מקף".

אני רואה בו שיר של מעבר מבית ההורים שביישוב מיתר  לבית השירה, כי כל משורר, ואולי בעצם כל אדם, מוכרח באיזשהו שלב לעזוב את בית הוריו כדי לבנות לעצמו את ביתו שלו, את עצמו

 מיתר

I

אֲנִי חַי בַּעֲיָרַת גְּבוּל.

נְעָרוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת בָּהּ

וּמְהַתְּלוֹת בְּטַלְפָּנֵי 144

בְּטֶלֶפוֹנִים צִבּוּרִיִּים.

בַּגָּן הַצְּעִירִים

מְעַשְּׁנִים נַרְגִּילוֹת וּמִשְׁתַּכְּרִים,

מַבִּיטִים אֶל הָאֹפֶק?

אֶל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת?

אֶל הָעֵצִים?

טֶבַע פִּרְאִי עִם עִירִיּוֹת צְפוּפוֹת?

שָׂדוֹת מְעֻבָּדִים בְּיַד אָדָם?

אֲנִי מַבִּיט אֶל הָאֹפֶק.

הוּא שָׁחֹר, לָבָן וּמְרֻבָּע.

הַמִּלִּים שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אוֹתְךָ.

II

אֲנִי חַי בַּעֲיָרַת גְּבוּל.

חֲצִי קִילוֹמֶטֶר מֵהַבַּיִת בּוֹקְסַת בֶּטוֹן,

אֹהֶל, חַיָּלִים. דָהָרִיָּה, חֶבְרוֹן, בֵּית חַגַּי.

שָׂפָה אַחֶרֶת, אֲוִיר אַחֵר.

קָשֶׁה לִנְשֹׁם.

אֲנִי לֹא עוֹבֵר.

 

 "אני לא עובר" כי אי היכולת לחיות בתוך שפה מסויימת, אוויר מסויים, היא גם היכולת להתבונן לעבר האופק, לעבר "המילים שישחררו אותך."

 בגיליון הבא של "מקף" שיעסוק באלוהים , יופיע שיר חדש של יואב שהוא כמו המשכו של "מיתר".  יואב מתכתב בו הן עם משורר ספר תהילים והן עם ליאונרד כהן שכתב (בתרגום חופשי שלי): "כמו ציפור על התיל/ כמו שיכור במקהלת חצות/ ניסיתי בדרכי להיות חופשי"

 כמיהה - מונו-דיא 2009 / תיאטרון החדר - אמיר אוריין

צִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גַּג

 

                               שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה–    כְּצִפּוֹר, בּוֹדֵד עַל-גָּג. (תהילים ק"ב)

 

 לֹא בַּתַּיִל,

לֹא עַל כִּבְלֵי חַשְׁמַל,

לָכוּד בְּחֵרוּת מְזֻיֶּפֶת,

וּבְיוֹתֵר מִדַּי שְׁקִידָה.

 

הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְקֹד.

כָּמוֹךְ. לָדַעַת אֶת הַסּוֹד

שֶׁמְּרַעֲנֵן אֶת הַלֵּב,

שֶׁגּוֹרֵם לָאֵפֶר לִהְיוֹת

טָעִים כְּמוֹ לֶחֶם.

 

שֶׁתֹּאהֲבִי אוֹתִי.

לְהִצָּמֵד אֵלַיִךְ

כְּמוֹ בֶּגֶד שֶׁבָּלָה,

וּלְעוֹלָם לֹא יֻחְלַף וְיַחֲלֹף.

 צריך אומץ כדי לכתוב מילים כאלה. כדי לבטא את הצורך באהבה, בהיצמדות. את הכמיהה שאהובנו לא יחליפו אותנו למרות שלעתים אנחנו מרגישים כמו בגד שבלה. את התקווה לא לחלוף,  למרות שכולנו בני חלוף.  הכנות המאפשרת לומר את הדברים הכביכול פשוטים האלה, מצריכה אומץ, והיא היא עצמה מעלה את החשק לרקוד או לשיר ומעוררת את הלב.   

 אסיים את הרשימה בשיר נוסף  מתוך הספר המופיע גם על הכריכה האחורית:

 

אכילס והצב

 

לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשְׂתָּרֵךְ מֵאָחוֹר.

יָכֹלְתִּי לָקוּם מֻקְדָּם יוֹתֵר בַּבֹּקֶר.

יָכֹלְתִּי לָצֵאת רִאשׁוֹן.

 הוּא עֲדַיִן בְּמֶרְחַק בְּעִיטָה.

בְּכָל רֶגַע נָתוּן

עָלוּל לִפֹּל עַל רֹאשׁוֹ סֶלַע.

 

אֵינֶנִּי חָפֵץ בְּכָךְ.

יֵשׁ יִתְרוֹן בְּלִהְיוֹת שֵׁנִי.

הַתּוֹצָאוֹת הֻכְרְעוּ מֵרֹאשׁ.

 

אֲנִי יָכוֹל לַעְצֹר, לְהַבִּיט

בְּעַלְוַת הָעֵשֶׂב, לִשְׁמֹעַ אֶת

פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם, לָגַעַת בָּאוֹר.

  השיר מתייחס לאחד הפרדוקסים של זנון המתאר תחרות ריצה בין האצן המיתולוגי  אכילס לבין צב. מתוך הכרת ייתרונו מעניק אכילס לצב מראש ייתרון של מרחק כדי להשוות את נקודת הפתיחה, זאת מתוך אמונה שעל ידי מהירותו ישיג אותו בכל מקרה. על פי טענתו הפילוסופית מתמטית של זנון, אכילס לעולם לא ישיג אותו כי כדי להגיע אליו, עליו לעבור קודם את מחצית הדרך, וממילא תיוותר לו כך תמיד מחצית נוספת. זאת השקפת עולם הטוענת שאדם למעשה אף פעם לא מגיע אל מטרתו, תמיד הוא נמצא בדרך אליה, השקפה שקפקא, מן הסתם, היה מסכים איתה.    

אכילס של איתמר מקבל את הפרדוקס של זנון. הוא יודע שהוא עתיד להגיע שני, כלומר להפסיד בתחרות, ולמרות זאת הוא יוצא לדרך. בהתחלה הוא מתחרט על הייתרון שהעניק לצב, ואפילו הוגה באפשרות לבעוט בו או באפשרות שייפול עליו סלע,  אבל בהמשך הוא מצליח לראות את הייתרון שבהפסד, שכן ההפסד  מאפשר לו בעצם לפרוש מהמירוץ ולפיכך  "להַבִּיט/בְּעַלְוַת הָעֵשֶׂב, לִשְׁמֹעַ אֶת/ פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם, לָגַעַת בָּאוֹר." כמשורר השואף לחופש, ההפסד הוא בעצם הניצחון,   ובעידן קפיטליסטי תחרותי השגי זהו מסר חברתי -פוליטי לא פחות מאשר פילוסופי הגותי.

מלבד היבטים אלה לשיר גם היבט אישי המזכיר את העובדה שמדובר בספר שיריו הראשון של המשורר הרואה אור אחרי פעילות רבת שנים  שבה סייע לאחרים להוציא לאור את ספריהם.

אני מאחלת לו עוד הרבה נגיעות באור, והמשך הליכה בדרך הלב, ולנו, הקוראים, אני מאחלת, שנזכה להמשיך לחוש בפעימות לבו.  

ראו עוד על "חוד הלב ":

יואב איתמר מספר על השירים ב"חוד הלב "

שוש להב מראיינת את יואב איתמר על "חוד הלב "

אלי ליאון על "חוד הלב "

דורית ישראל על "חוד הלב "

בלוגר על "חוד הלב"

ראו עוד על יואב איתמר

"מקף " כתב עת לספרות

 אתר הבית של יואב איתמר

מקף שמחת ההשפעה -מאמר מאת אלי אשד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך סופרים, שירה עם התגים . קישור קבוע.

תגובה אחת על חוד ליבו של יואב איתמר:חני שטרנברג

  1. מאת יוסי:‏

    סוף סוף משורר, במקום הטורקים הצעירים

    גיליתי את האתר הזה באיחור

    יישר כוח לכם

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*