ארבעת הגדולים : סיכום שנת 2012 בשירה

לסיכום שנה זאת אקבע שיש ארבעה ספרי שירה שהופיעו במהלכה, הרשימו אותי במיוחד ונשארו בזיכרון – שניים מתורגמים ושניים מקוריים.

הראשון מבין המתורגמים הוא ספרו של המשורר האנגלי בן המאה  ה-18 ויליאם בלייק "ירושלים: האצלתו של הענק אלביון" בתרגום רות בלומרט ובהוצאת "קשב". אפוס מיתולוגי מיסטי, המביא מיתולוגיה אישית, מיוחדת, של המשורר בלייק עצמו, אולי ראשונה מסוגה בספרות המודרנית. הספר שווה מאמר בפני עצמו. במיתולוגיה של בלייק נתקלתי לראשונה דווקא דרך סדרת מדע בדיוני מתורגמת של סופר אמריקני בשם פיליפ חוזה פרמר בשם "בוראי העולמות". עתה, האיר את עיני להיתקל במקור הרעיוני הפואטי לאותה סדרה. לספר מלווה אחרית דבר של המשורר והמתרגם גיורא לשם ז"ל, עורך השירה הראשון של "יקום תרבות", שתירגם בעבר שירה של בלייק והיה אולי המומחה הגדול ליצירתו בשפה העברית.

הספר המתורגם השני הוא ספרו של המשורר הסורי העלאווי אדוניס, "מפתח פעולות הרוח" בתרגום ראובן שניר ואף הוא בהוצאת "קשב". שירה מקסימה ומרגשת של גדול משוררי העולם הערבי במאה העשרים, שהוא גם גדול הידידים של ישראלים בעולם השירה הערבי. אדוניס הוא מועמד נצחי לפרס נובל לספרות, באופן קבוע לא זוכה בו, ויש חשש שהוא לא יזכה בו בעתיד לאור המצב הפוליטי בסוריה. בשלב מסויים העליתי את הרעיון לפרסם ב"יקום תרבות" וגם באתרים אחרים עצומה בעברית, בערבית, באנגלית ובצרפתית, שעליה יהיו חתומים מיטב הסופרים והמשוררים של ישראל, ותקרא לוועדת הנובל לתת למשורר הסורי את הפרס המגיע לו כל כך.


רוני סומק ואחרים הודיעו על תמיכתם ברעיון זה, אולם הוא לא יצא לפועל בראש ובראשונה בגלל התנגדותו של אדוניס עצמו (ממקום מגוריו באירופה רחוק מהחורבן המתחולל בסוריה) שחשש שתמיכה ישראלית כזאת עלולה רק להזיק לו. האמנם? אני איני חושב כך. אדוניס כעלאווי מאויים כיום מספיק בידי האיסלאם הקיצוני,  וספק אם הודעת תמיכה כזאת הייתה מזיקה לו עוד יותר. ההיפך –היא היתה יכולה לחזק עוד את מעמדו הבינלאומי, כאישיות עולמית שהיא מעבר לגבולות ומעבר לעמים ומכובדת גם בידי אנשי מדינות אויבות. רצונו של אדם כבודו, ולכן ההודעה לא תתפרסם, אבל אם אדוניס ישנה את דעתו נשמח לפרסם אותה בשנה הבאה. אדוניס ראוי לזכות בפרס נובל.

מהשירה המקורית, הספר הראשון שבלט מבחינתי השנה הוא ספרו של רומאן באימבייב, "באימבאייב" בעריכתם  האוהבת של מרחב ישורון ורונן סוניס ובהוצאת "מעיין". למשורר היו אישות מיוחדת והומור מיוחד, והוא הראה את עצמו גם כאידיאולוג פואטי מסוג שהוא נדיר מאוד היום. באימבייב היה שלב נוסף במסורת הענפה של הבוהמיין שבז גם לעשירים וגם לעניים, והעמיד במרכז המוחלט את המשורר – שרק הוא ראוי לגאולה. או לגיהנום. הספר הראה עד כמה מותו בטרם עת בגיל 55  היה בגדר אבידה.

ספר המקור השני הוא "להבעיר את המים באש "  של נעם פרתום, לדעתי אחת המשוררות הצעירות הבולטות כיום. אני הייתי הראשון שכתב  על נעם פרתום, באוקטובר 2010. הלכתי אז עם עמיתי, עורך הפרוזה של "יקום תרבות" ניסים כ"ץ, לאירוע שירה צעירה ב"חללית" ברחוב הירקון 70 בתל אביב, ושמעתי שם משוררת צעירה ומוכשרת שהרשימה את שנינו מאד. נעם אמנם היתה מוכרת אז בחוגי השירה, אולם כלל לא מחוצה להם. המצב מאז החל להשתנות.

פרתום הזכירה לי את הדמות של סינדרלה. כאשר היא הולכת ברחוב היא לא האישה שאנשים יפנו אחריה את ראשיהם, אבל כאשר היא עולה על במה מתחוללת בה טרנספורמציה כישופית  ועם כישורי הספוקן וורד והשמעת השירים שלה, היא הופכת להיות המלכה הבלתי-מעורערת של המסיבה.

לבקשתי, היא שלחה לי שיר שלא פורסם מעולם לפרסום ראשון באתר זה. היא שלחה שיר פראי ומוטרף שמתכתב עם יונה וולך. על פי פרשנותי לפחות, הוא מתאר את מעשה היצירה של המשוררת כמעשה סקס אינסופי עם האלוהות, שמתגלה לעיתים כלא מציאה גדולה, אבל לעיתים כקודש הקודשים. השיר עורר אותי למחשבות על כך שכיום יש יותר משוררות אירוטיות מאשר משוררים אירוטיים. בניגוד לעבר כביכול, נשים מעיזות יותר לעסוק בנושאים המוצנעים והמיניים מאשר הגברים.

הספר הראשון של נעם פרתום, "להבעיר את המים באש" בעריכת אלי הירש ובהוצאת "חרגול / עם עובד", מכיל שורה של שירים שהם לחלוטין חסרי עכבות, כמו ילדה קטנה שאומרת את הכל אבל בשטף אדיר של מילים. לגנותה, מפריע לי שהספר מתייחס אך ורק ליונה וולך, שאכן נראית כאם המולידה, ולאהרון שבתאי, ששירי "זיוה" האירוטיים שלו מהווים מקור השראה ברור –  אבל אין התייחסות למשוררים אחרים.

האלה הגדולה של נעם פרתום היא יונה וולך ואין לה אלים אחרים מלבדה. וזה חבל.

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, שירה עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

17 תגובות על ארבעת הגדולים : סיכום שנת 2012 בשירה

  1. מאת גיורא פישר:‏

    שלום אלי, מסכים עם רשימת ספרי השירה המתורגמים שהבאת. אני לא יכול להעיד על ספרו של רומן באימבאיב, שכן לא קראתי עדיין את ספרו. אני הייתי מציג במקומו את ספרו של רון דהן "נעורים", מפני שגם הוא, כספרה של נעם פרתום, מייצג פן של חיי הצעירים הישראליים. ובקשר להשפעות ספרותיות על שירתה של פרתום: קרא את מאמרו המקיף של גלעד מאירי, וראה שם שגם משוררים אחרים, נוסף לאלה שהזכרת, תרמו לקולה היחודי של נעם פרתום.
    העלית שאלה מעניינת : לאן נעלמה השירה האירוטית הגברית. נדמה לי שהיום גברים יחששו יותר לכתוב שירים כאלה, מחשש שיאשימו אותם ב"החפצה" "דיכוי" וכו..

  2. מאת אלי אשד:‏

    אני מסכים עם גיורא.לנשים היום ישנה לגיטימציה לכתוב על אירוטיקה שאין יותר לגברים.
    אבל גם הכתיבה האירוטית שלהם לפחות כפי שהיא מופיעה אצל נועם פרתום היא לא בדיוק מה שפעם היה מוגדר כ"אירוטיקה" .
    אנסה להסביר :כמה מהדמויות הגבריות הבולטות שכתבו על אירוטיקה כמו דן בן אמוץ ויצחק לאור שנראו כפורצי דרך בתחום זה נתפסים היום בשיח הציבורי כטרדנים מיניים וגרוע מכך פדופילים ( במקרה בן אמוץ ) ואנסים.
    וזה לדעתי די משליך על גברים אחרים שכותבים אירוטיקה.כדאי לשים לב שאהרון שבתאי שפעם היה אביר השירה האירוטית כבר לא כותב שירה כזאת יותר.מכל מיני סיבות אישיות אבל זה עדיין בולט .לא ידוע לי על משורר גברי שכתב שירה אירוטית בולטת בעשור האחרון.
    מאידך נשים כן החלו לכתוב יצירות אירוטיות בשנים האחרונות וזכו לתהודה רבה. אבל ..היצירות שלהן בדרך כלל מראות על תסכולים מיניים ועל מסכנות גדולה באופן כללי בתחום האירוטי .
    וזה ממש בולט אצל פרתום שהשירים שלה הלכאורה אירוטיים "קשים " למעשה מראים בעיקר על תסכול מיני.וראו למשל השיר "מה חשבתי כשהלכתי אצל הזין המדבר ". קינה על הזמן שבוזבז בסקס ( שמתואר בפרטנות )" על מישהו שראה אותה כ"כוס חם ולח במידי " ( ע' 103 בספר ) " ותו לא.
    קשה למצוא אצל פרתום את ההנאה מהסקס שאפשר למצוא אצל יונה וולך בשירי שנות השבעים שלה.
    לדעתי זה משתלב יפה מאוד בשיח הפמיניסטי של פעילות שונות ברשת ומחוצה לה שמרבות לעסוק בסקס אבל בדרך כלל כאמצעי דיכוי של גברים על נשים מסכנות.
    דהיינו גם כשמשוררת כמו פרתום עוסקת בסקס זה לא כמשהו לגיטימי ומעורר הנאה אלא כמשהו שנועד לדכא ולהשפיל את האישה .
    ובזה לדעתי יש חיבור מעניין בין נציגות הפמיניזם מצד אחד ונציגי השיח החרדי מצד שני שקובעים שעדיף שהאישה תישאר בבית שלא יראו אותה גברים זרים.

    .

  3. מאת גיורא פישר:‏

    אגב, בספרו האחרון של אלמוג בהר "חוט מושך מן הלשון", פגשתי מספר שירים אירוטיים נועזים, אך מהעדינים שקראתי.

  4. מאת אלי אשד:‏

    אבל מצד שני ,אני לא חושב שתמצא היום משורר בולט שיכתוב שירים אירוטיים בוטים וקשים שיהיו מקבילה גברית למה שפרתום עושה לכאורה בשירה שלה.
    אני חושב שרוב המשוררים הגבריים די אולפו בידי הביקורת הפמיניסטית המגדרית חינכו אותם במחלקות באונ יברסיטה שלגברים אסור לדבר על דברים כאלו.רק לנשים מותר ,ולהן מותר לדבר רק על איך שהגברים דיכאו אותן מינית .
    יש לפחות קורס אחד שלם במחלקה לספרות עברית באונ' באר שבע שעוסק רק בזה לאורך חצי שנה.

  5. מאת ענת חנה לזרע:‏

    ברצוני להגיב לעת עתה רק להתכתבות כי הנושא בו אתם דנים לא פחות ממרתק:
    לנשים אין יותר לגיטימציה מגברים לכתוב שירה ארוטית. בל נשכח שאם משורר גבר עלול להיתפס כטרדן (על פי דברי אלי להם אינני שותפה), הרי שמשוררת אשה עלולה להיתפס בהתייחס לשירתה הארוטית כנועזת מדי/ כמזמינת הטרדות/ כמפתה וכו'. אגב יש לי מלים בוטות מאלה ואני מעלימה אותן במכוון.
    משורר הנתפס כטרדן מיני נתפס ככזה בהתייחס למעשיו הפיזיים (בין אם נעשו בין אם דומיינו) ולא בהתייחס לשירתו – פיזית ככל שתהיה.
    ר"ל שאין לי כל דעה בנושא (חיובית או שלילית) לגבי מי שהזכרת מאחר ואינני שופטת, מאחר ואינני מכירה אישית.

    היעדר שירה ארוטית גברית נגרם ודאי על ידי מספר גורמים ולא רק אחד. בין היתר: התפיסה החברתית (השפעתה וכפי שהזכיר גיורא כחשש), אך בעיניי גורם מרכזי יותר הוא התפיסה האישית, הן של הארוטיקה, הן של השירה. תפיסת האדם/ הגבר/ המשורר את האירוטיקה (וחלקה בחיים ובשירה) המושתתת על מרכיבים כגון: אישיות/ תכונות, חינוך, גיל, אפילו מצב משפחתי, ועוד. את תפיסת הארוטיקה הייתי בקלות מדגישה כאחד ההבדלים שבין שני המינים (בתקווה שלא לעורר הלך רוח פמיניסטי).
    בכל מקרה, חבל שקיים היעדר.

    ספרה של נעם פרתום הוא הספר הבא שארכוש. תודה.

  6. מאת אילן ברקוביץ':‏

    יש שירה אירוטית שנכתבת על ידי משוררים גברים בני זמנינו כשם שיש שירה אירוטית שנכתבת על ידי משוררות נשים בנות זמנינו. יעקב ביטון כותב שירה אירוטית נפלאה; יונתן ברג כותב שירה אירוטית נפלאה; יואב עזרא כותב שירה אירוטית נפלאה; רון דהן כותב שירה אירוטית נפלאה; יקיר בן משה כותב שירה אירוטית נפלאה; אופיר נוריאל כותב שירה אירוטית נפלאה; תום הדני כותב שירה אירוטית נפלאה; עדי עסיס כותב שירה אירוטית נפלאה ועוד; חגית גרוסמן כותבת שירה אירוטית נפלאה; גילי חיימוביץ' כותבת שירה אירוטית נפלאה; שירה סתיו כותבת שירה אירוטית נפלאה; ענת לוין כותבת שירה אירוטית נפלאה; אורית גידלי כותבת שירה אירוטית נפלאה; שרה כוי כותבת שירה אירוטית נפלאה; טלי חורב כותבת שירה אירוטית נפלאה; הדס גלעד כותבת שירה אירוטית נפלאה; להמשיך? ענת זכריה כותבת משהו אחר משירה אירוטית אך מתכתבת עם התימה הזאת בשירתה; ועוד ועוד. גם שי אריה מזרחי ז"ל כתב שירה אירוטית נפלאה; ויש עוד; אשר גל, שהמשורר דניאל עוז, שכל כתיבתו אירוטית לדעתי, מארח כעת עם שמונה שירים חדשים שלו, כדאי לקרוא בספרו הראשון, "הממלכה", את שיריו האירוטיים המקוריים עד מאוד שם; ניר זילכה כותב שירה אירוטית נפלאה (קראו בספרו "להפר בממלכתם" ותגלו אותה); להמשיך? לא בא לי.

  7. מאת אילן ברקוביץ':‏

    במילים אחרות: אין היעדר; אל תכתבו דברים שאין מאחוריהם כל כיסוי; אם אין לכם מושג – אל תכתבו; חן ישראל קלינמן כותב שירה אירוטית נפלאה; מרדכי גלדמן תמיד כותב שירה אירוטית נפלאה; וממש עכשיו קיבלתי ספרי שירה חדשים שיש בהם מן ההיבט הזה בשירים כגון אלו של המשוררים יואב איתמר; מיטל נסים; גלית סליקטר ועוד; יש עוד; גם ערן הדס כותב שירה אירוטית נפלאה; גם אצל רועי צ'יקי ארד אפשר למצוא מן הדבר הזה; רבים כל כך משיריו של דורי מנור הם אירוטיים להפליא; עומר ולדמן, משורר צעיר, כותב שירה אירוטית וגם מפיק בו זמנית תכניות בגלי צה"ל ועוד וכן הלאה וכדומה, שי דותן ואריאל זינדר, צריך רק לקרוא, להרים את העיניים ממסך המחשב ולגעת בספר, לצאת אל הרוח החופשית.

  8. מאת אלי אשד:‏

    חלק מהשירה הגברית הזאת אני מכיר.
    כאמור במה שאני מכיר אין למצוא בה את הבוטות האירוטית שאפשר למצוא אצל השירה של פרתום.אפשר היה למצוא אותה בעבר לפני עשר שנים ומעלה מזה בשירת אהרון שבתאי ויוצרים אחרים,אבל לא היום כשהמשוררים נעשו עדינים יותר רכים יותר וזהירים יותר.כנראה הפנימו היטב את האיומים של הפעילות הפמיניסטיות השונות . .

  9. מאת י.ג.:‏

    עדינים ורכים יותר, נכון אלי, עדינים ורכים מדי, כלומר: רודפי פרסים. משנה לשנה זה נעשה מעודן יותר. או עדין כאילו,
    אבל גס בצירופיו הלשוניים. וכמובן – הפמניזם כביכול יצר נשים שהן גברים בוטים מינית, בעוד הגברים הפכו לקינואה צמחונית ביתית.
    משוררים ומשוררות, צאו מהפופיק האירוטי(הנפלא, הנהדר, כולם נפלאים) אל העולם הגדול! או לפחות, היו אירוטיים על רקע איזה נוף כלשהו, איזה קיום גדול יותר מהמראה בחדר המיטות! למרות שהפרופסורים שנותנים פרסים אוהבים שירה אירוטית מעודנת, וה"מבקרים" המתפעלים משירה כל כך נפלאה ממש נרגשים

  10. מאת אילן ברקוביץ':‏

    אלי, אין דבר כזה בוטות אירוטית. זו המצאה שלך. יש כתיבה פורנוגרפית ויש כתיבה אירוטית ויש עוד אלף ואחת כתיבות. כמו שכתבתי קודם לכן: אל תביעו דיעה גורפת על משהו שאתם כלל לא מכירים. יש שירה אירוטית נפלאה בעברית כעת חיה. צריך רק לגשת אל הספרים ולקרוא או להגיע לאירועי השירה ולשמוע אותה. לדעתי, השירה האירוטית שנכתבת כעת היא היפה ביותר שנכתבה בכל העשורים האחרונים כיוון שהיא אמיצה ופורצת דרך של ממש. היא באה מתוך הבשרים ונשענת על אהבה, אין כמו כתיבה אירוטית שנשענת על אהבה. מי שכותב מתוך חסך גולש לא פעם לפורנוגרפיה, וזה מה שבדרך כלל ההמון נוהה אליו. אל תנהרו אחר העדר. תעמיקו לחדור ולראות נכוחה.

  11. מאת אלי אשד:‏

    אני לא יודע על מ ה אתה מדבר בכך שהאירוטיקה היום היא כביכול פורצת דרך. היצירה האירוטית שאני נתקלתי בה היא עדינה רומזנית שפלת ראש חששנית ,ויוצריה לדעתי מודאגים מהתקפות של מבקרות פמינסטיות קיצוניות שעוסקות ב"פורנוגרפיה " וב"דיכוי -השפלת -ביזוי הגוף הנשי בידי הממסד הגברי-הכוחני -האלים -האנס "…

    אולי כדאי לציין בעניין שאני הייתי בשנים האחרונות בכמה וכמה כנסים פמיניסטיים אקדמאיים .ומשנה לשנה בכל פעם ומידי שנה התברר שישנם פחות ופחות גברים בין המשתתפות
    בכנס הראשון שהשתתפתי בו מסוג זה לפני חמש שנים ספרתי 17 משתתפים גברים
    בכנס האחרון לפני כמה ימים ספרתי ארבעה חוץ ממני .
    .ובזמן שהדוברות נאמו על כך שהן רוצות לתקן את היחסים בין גברים ונשים ,מסתבר שהמצב בשטח הוא שגברים אקדמאיים שהולכים לכנסים פחות ופחות מתעניינים לשמוע את מה שיש לדוברות לאמר בכנסים הפמיניסטיים .

  12. מאת אילן ברקוביץ':‏

    אלי, אתה מערבב כאן מין שלא במינו. זה דבר אחד הלימודים הפמיניסטיים והכנסים שבהם אתה מבקר וזה דבר אחר מעשה היצירה. לקרוא שירה דרך פריזמה כזו בלבד, אירוטית או לא, פירושו לרדד ממילא את יכולת ההתבוננות בדברים. נסה לקרוא ללא הנחות מוקדמות ואז תיחשף לדברים שכעת חסומים בפניך. שירתנו הצעירה היא לדעתי כיום פאר היצירה התרבותית בארץ, המקום האמיץ ביותר שקיים והחתרני ביותר שבנמצא. המשוררים הצעירים שהזכרתי למעלה ואחרים שלא הזכרתי הם לדעתי גיבורי התרבות האמיתיים של דורנו.

    • מאת אלי אשד:‏

      אגב אני לא מתנגד לדבריך .לפעמים המשוררים דווקא מבינים יותר מהמבקרים והחוקרים שלהם.ואתן דוגמה מכנס שהייתי בו אתמול השקת כתב העת לספרות "מכאן " של המחלקה לספרות עברית באונ' בן גוריון:
      ישבה שם החוקרת והמבקרת קציעה אלון ונתנה סימנים בקבוצת משוררים שאותם כינתה "מיזרחיים " ושלושה מהם כביכול ישבו לידה והסבירה למה הם שונים ממשוררים ישראליים "רגילים".
      אחד המשוררים "המזרחיים " האלו שמעון אדף עם הבעה ברורה של סלידה בפניו הודיע שאין לו מה לאמר על דברים אלו ומיהר לראיין את שני המשוררים האחרים שהוזמנו לאירוע אלי אליהו ויעקב ביטון .הוא שאל אותם מה הם חושבים על התווית שהודבקה עליהם כ"משוררים מזרחיים".
      הם לא התלהבו בלשון המעטה.
      מפעת כבודה של המרצה שלידם הם כנראה לא אמרו מה הם באמת חושבים,אבל כל אחד מהם הדגיש ושוב ושוב שהוא משורר של הרבה דברים ולקרוא לו דווקא "מזרחי " זה יהיה פישוט של יצירתם שאינה מתמקדת דווקא בנושא זה.
      אבל מה שהם חושבים זה לא באמת משנה ,מרגע שהתוית הודבקה כבר אי אפשר יהיה לצאת ממנה.

  13. מאת אילן ברקוביץ':‏

    דברים מרתקים אתה מספר כאן, אלי. תודה רבה. אשריך שאתה יכול לבקר בכנסים מכל הסוגים והמינים. זו ברכה גדולה בעיניי. יש לי מה לומר על כל אחד מהמשוררים שציינת בהקשר שעליו נסוב המפגש וגם בהקשרים אחרים אך נדמה לי כי את הדיון בנושא האירוטי כאן מיצינו (או התחלנו, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על הדברים). בהזדמנות זו הרשה לי לברך אותך על מדור השירה המצוין באתר זה, של המשורר האורבורוסי דניאל עוז. אני מקווה כי מדור זה יילך וישגשג ככל שהזמן יחלוף.

  14. פינגבאק: נגנז בגנזך 03.01.2013: מלאמלאמלא סיכומי שנה | ניימן 3.0

  15. מאת א. ב. דן:‏

    אלי, שוב אני מתמוגג לקרוא אותך:
    "פרתום הזכירה לי את הדמות של סינדרלה. כאשר היא הולכת ברחוב היא לא האישה שאנשים יפנו אחריה את ראשיהם, אבל כאשר היא עולה על במה מתחוללת בה טרנספורמציה כישופית ועם כישורי הספוקן וורד והשמעת השירים שלה, היא הופכת להיות המלכה הבלתי-מעורערת של המסיבה.

    לבקשתי, היא שלחה לי שיר שלא פורסם מעולם לפרסום ראשון באתר זה. היא שלחה שיר פראי ומוטרף שמתכתב עם יונה וולך. על פי פרשנותי לפחות, הוא מתאר את מעשה היצירה של המשוררת כמעשה סקס אינסופי עם האלוהות, שמתגלה לעיתים כלא מציאה גדולה, אבל לעיתים כקודש הקודשים. השיר עורר אותי למחשבות על כך שכיום יש יותר משוררות אירוטיות מאשר משוררים אירוטיים. בניגוד לעבר כביכול, נשים מעיזות יותר לעסוק בנושאים המוצנעים והמיניים מאשר הגברים."

    , אתה עונג שבת צרוף. בחירות מעולות!

  16. פינגבאק: " יקום תרבות", בוחר בין "ארבעת הגדולים" של 2012 בתרגומה של רות בלומרט ל" ירושלים : האצלתו של הענק אלביון / ויליאם בלייק - צירי חיים

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*