לפני כמה ימים השתתפתי בערב לזכרו של המוציא לאור המנוח ירון גולן, שהתפרסם כמי שמוציא לאור ספרים מכל סוג גם מהסוגים משונים והביזאריים ביותר, מתוך אידיאולוגיה שיש לתת פתחון פה לכולם.

ירון גולן נפטר לפני שש שנים מדום לב בגיל צעיר לזעזועם של כל מכריו המרובים בקהילה התרבותית של תל אביב. לזכרו כתבתי מאמר על חייו בשם “כולם היו ילדיו ” שממנו תוכלו ללמוד עליו עוד.

ירון גולן היה גם חוקר ספרות מבריק שכתב מחקר יוצא מהכלל על סיפוריו של ניסים אלוני. המחקר יצא לאור לאחר מותו כספר בן שני כרכים “תוגה ומחאה :סיפורי ניסים אלוני על רקע הסיפורת העברית בשנות הארבעים והחמישים” ( הוצאת ירון גולן ,2010). הוא היה גם מבקר ספרותי משובח ביותר, ובימים אלו הוציאה לאור אלמנתו בתיה את קובץ כל מאמרי ורשימות הביקורות שלו, וסקירות וראיונות בעניינים ספרותיים “ספרים הרבה :פרידות ופרידות סופיות ” (הוצאת ירון גולן ,2012). לרגל פירסום ספר זה התקיים האירוע בחנות “תולעת ספרים” בתל אביב.

לאירוע הגיעו עשרות אנשים שאהבו את ירון. סופרים ומשוררים שפרסמו בהוצאתו. המקום היה מלא וגדוש בינהם אנשים מוכרים מאוד כמו גבריאל מוקד (שהרצה על ירון) , דוד אוחנה ,פרופסור יצחק בן מרדכי , יואב איתמר ועוד רבים וטובים. שמענו סיפורי זכרונות על האיש שנגע בליבם ובנשמתם של רבים, הוצגו קטעי סרטים ביתיים שבהם כיכב, ושמענו שירים מקסימים לזכרו.

והנה ההרצאה הקצרה  שאני נתתי :

ירון גולן והקהילה הספרותית של תל אביב

ירון גולן ז”ל מו”ל ומתעד של קהילה. צילום :קטיה שוורצמן

כשאני חושב על ירון גולן אני חושב עליו בתור האיש שתיעד את אלו שאינם מתועדים. אלו כל האנשים שנמצאים בשוליים ואיש אינו מכיר את סיפורם.חוץ כמובן מהם עצמם ומקורביהם אבל אף לא איש אחד מלבדם. לפעמים הם עצמם לא יודעים איך לתעד את סיפורם וזקוקים לעזרת אחרים.

אני חושב כאן על אדם בשם רון בן אמנון , שדווקא לא הוצא לאור בידי ירון גולן, אבל יכול היה להיות. הוא כתב ספר על חוויותיו בשואה ובארץ ישראל. ספר רגיל ושגרתי, שבו לא הזכיר במילה אחת את הפרוייקט הגדול של חייו, שהיה יצירת שפה מלאכותית בשם ירטימה שעליה עבד חמישים שנה. ואף תרגם לשפה זאת את סיפרי התנ”ך. היה צורך בסרט תיעודי של נכדתו כדי שתתפרסם עובדה לא ידועה זאת.

ירון גולן חשב שחשוב מאוד לפרסם את הסיפור של אנשים מיוחדים כאלה, והוא עשה זאת בדרך כלל על חשבונו.

אבל אני חושב שהוא היה לא סתם מתעד של יחידים, הוא היה הרבה יותר מכך, הוא היה מתעד של קהילה שלמה שלא זכתה לתיעוד הראוי לה, הקהילה הספרותית התל אביבית ( וגם במידה פחותה הירושלמית ).

התחושה הזאת עוד מתחזקת כשאני קורא את ספרו “ספרים הרבה”. זהו אוסף של ביקורות ורשימות בענייני ספרות. מהן עמוקות מאוד. אך יש להודות כי הביקורות שיש בספר על סופרים כמו עמוס עוז וא.ב. יהושע הן לא באמת חשובות. ביקורות כאלו אפשר למצוא במקומות רבים אחרים.

מה שחשוב ומרתק וייחודי בספר זה הוא האור שירון גולן שופך על הסצינה הספרותית התל אביבית והירושלמית. זוהי קהילה של אנשים צמאי ספרות ותרבות, שזקוקים לה ולפעילויות שסביבה, ולדעתי בלעדי קהילה כזאת ספרות ותרבות אמיתית גם לא יכולות להתקיים. ירון מתאר בספרו את הקבוצות השונות שבקהילה זאת, על הסכסוכים הפנימיים שבינהם, ועל הויכוחים והמאבקים באגודות הסופרים. כולם לכאורה עניינים פעוטים תגידו, אך לא לחבריהם. ואילולא ירון גולן  ורשימותיו הכל היה נשכח.

והרי סופרים אינם קיימים בואקום. הם קיימים בקהילה שסביבם, שהם שומעים את חוות דעותיה, מתווכחים עימה או עם אנשים בתוכה, ולפעמים גם מקבלים את דעותיהם של אנשים בקהילה וזה ניכר ביצירתם. .

אז יש שיגידו כי הסופר לא צריך שום קהילה. הוא חי בבדידות מזהרת, הוא זקוק רק למחברת או למחשב, ולכתוב את מה שיש לו. כן יש גם כאלה. אבל הם מועטים יותר ממה שנהוג לחשוב. רוב הסופרים, גם הגדולים ביותר, זקוקים לקהילה ספרותית סביבם. למרות שמקובל על כמה מהם להשמיע דברי זלזול מבישים כנגדה, שאומרים עליהם יותר מאשר הם אומרים על הקהילה. בסופו של חשבון הקהילה הספרותית היא שמכתירה וקובעת מהם האנשים הבולטים בתוכה, והם בסופו של חשבון זקוקים לחוות דעתה, ולטעמה, לתמיכתה, ולפעמים גם להתנגדותה.

ירון גולן ברשימותיו ובפעילותו היום יומית כמארגן ערבים ספרותיים חשב על הקהילה שמסביב ליוצרים הגדולים. הקהילה שהם זקוקים לה ושמטפחת אותם. הוא הוקסם מהקהילה הספרותית לא פחות שהוקסם מעולם הספרות והתיעוד הכתוב.

בספרו אנו מוצאים תיעוד על אנשי קהילה נשכחים כיום, סופרים, ומשוררים שונים, כמו גם תיאור של  דמויות אחרות התורמות לקהילה כמו בעלי חנויות ספרים ומבקרים ספרותיים (למשל התיאור המופלא ממש על המבקר הנשכני דן עומר). הוא מתאר בצורה חיה ביותר אירועים שונים של הקהילה, כמו ערבים ספרותיים, ופעילויות בחירות של אגודת הסופרים, ודרכו אנו מבינים עד כמה חיה נושמת פעילה יצרית ומתוחכמת הייתה הקהילה הספרותית של תל אביב בתקופה שבה כתב עליה ירון גולן.

אנשים רבים כותבים על סופרים ידועים שונים. על עמוס עוז ,על א. ב. יהושע, וכו’. מאידך איש כמעט אינו כותב על הקהילה הספרותית שסביבם, שהיא מרתקת לא פחות, ולדעתי הרבה יותר, ואנחנו זקוקים לתיעוד שלה.

את זה סיפק ירון, שהיה עמוד תווך מרכזי בקהילה זאת, כמתעד שלה. וספרו החדש “ספרים הרבה”:פרידות ופרידות סופיות “” הוא אחד ממקורות התיעוד המועטים על הקהילה הספרותית בתל אביב בשנות השמונים והתשעים. ורק עבור זה (אבל גם על הרבה דברים אחרים ) אנו חייבים תודה לירון גולן.

ראו גם :

כולם היו ילדיו :על ירון גולן

ירון גולן ,צילמה קטייה שוורצמן.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 + אחד =