אב ובנו

רַבִּי אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ.
– מסכת אבות, פרק ד’ משנה כ’

הָאָב לוֹגֵם אֲרֻכּוֹת מִן הַיַּיִן
מַעֲבִיר לִבְנוֹ אֶת תְּחוּשַׁת הַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ
מִן הָאָדֹם אָדֹם יָשָׁן.
שְׁנֵיהֶם יוֹדְעִים, אַבָּא עוֹבֵר בָּעֲרָבִית חַיָּיו.
זוֹ רַק שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן, שֶׁל כַּמָּה וְלָמָּה
לַמְרוֹת זֹאת הַבֵּן מַאֲזִין בְּכֹבֶד רֹאשׁ
לָאָב הַמַּשִּׂיא עֵצָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דַּעַת מְנֻסֶּה
שֶׁרָצוּי לְכַבֵּד וְלִשְׁמֹעַ.
הָאָב אוֹמֵר הִזָּהֵר בְּבֵן מִשְׁפָּחָה אִיקְס
שֶׁנּוֹשֵׂא עָמֹק בְּכִיסוֹ כְּלִי שֶׁל בּוֹגְדָנוּת.
אַל תַּחְשֹׁשׁ לִנְקֹט אֶמְצָעֵי זְהִירוּת. וְהַבֵּן
לֹא יֹאמַר הִקְדַּמְתִּי וְעָשִׂיתִי
אֶלָּא יַגִּיד כֵּן כֵּן.
כֵּן הוּא יוֹדֵעַ , הַזָּקֵן עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ
וְכָל שֶׁנּוֹתָר הוּא לְשַׂחֵק עִם הַנֶּכֶד
לְמַעַן יֵדַע זֶה הַקָּטָן כִּבּוּד אָב וְסָב.
לְמַעַן יֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ כְּשֶׁחִיּוּךְ פָּרוּשׂ עַל שְׂפָתָיו
בְּאַחֲרִית דְּבָרָיו.

בגיהנום

מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם.
– מסכת אבות, פרק א’ משנה ה’

בַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ מְכוֹנַת פּוֹלִיגְרָף
שֶׁנִּשְׁלֶפֶת מִתּוֹךְ מִזְוָדָה לֹא גְדוֹלָה.
מַשֶּׁהוּ לֹא מְתֻחְכָּם . אֲפִלּוּ פְּרִימִיטִיבִי.
הַמַּפְעִיל כְּבֶן אַרְבָּעִים
אִישׁ מִשְׁפָּחָה עִם טַבַּעַת נִשּׂוּאִין עַל הָאֶצְבַּע
בָּא לְהַרְוִיחַ כַּמָּה פְּרוּטוֹת
בְּתֹם יוֹם עֲבוֹדָה. הוּא לָבוּשׁ גִ’ינְס הֲכִי מָצוּי
נַעֲלֵי סְפּוֹרְט לְבָנוֹת כְּמוֹ כֹּל חוֹקֵר רָאוּי .
אַחֲרֵי הַמִּבְחָן הָרָגִיל עִם קְלָפִים
בּוֹ אַתָּה מִצְטַוֶּה לוֹמַר אַךְ וְרַק לֹא אֱמֶת
הוּא שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה אַחַת וִיחִידָה:
“בָּגַדְתָּ בְּאִשְׁתְּךָ?”

בגלגול הבא

אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן.*
– מסכת אבות, פרק ב’ משנה ו’

בַּגִּלְגּוּל הַבָּא אֶהְיֶה כֶּלֶב
כָּזֶה בֵּיתִי כְּמוֹ הַכֶּלֶב שֶׁלִּי.
אִתִּי יֵצְאוּ לְטַיֵּל
לְהַשְׁתִּין וּלְחַרְבֵּן
פַּעֲמַיִם בְּיוֹם בַּגִּנָּה.
לְהִזְדַּוֵּג עִם כְּלָבוֹת פַּעַם בְּ
לֹא מִי יוֹדֵעַ מָה.
בַּגִּלְגּוּל הַבָּא אֶהְיֶה כֶּלֶב.
כְּלָבִים (בְּעִקָּר קְטַנֵּי גֶּזַע)
גִּדַּלְתִּי כֹּל חַיַּי.
הֵם הָיוּ צַיְתָנִים וְאוֹהֲבִים
מֵחֹסֶר בְּרֵרָה.
הֵם עָמְדוּ מוּל עֲנָק
פּוֹלֵט קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים וּמַרְאוֹת
כְּמוֹ הַר סִינַי בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה.
לֹא רָאִיתִי מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא יִירָא
בְּכָזֶה מַעֲמָד.
עוֹד מְעַט זֶה יַגִּיעַ
הִנֵּה זֶה בָּא
וְאֵין מִכָּךְ פְּלֵטָה
מַה שֶׁעָשִׂיתָ אֶת זֶה תְּקַבֵּל
בַּחֲזָרָה.
אֶת הַסְּכוּם כֻּלּוֹ בְּמַטְבְּעוֹת שֶׁל אֲגוֹרָה.
* בארמית, “על שהטבעתְ הטביעוךְ – וסוף מטביעיךְ שיטביעו”.

בָּלמֶלוּכֶה

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ.
– מסכת אבות, פרק ב’ משנה י”ד

אִישׁ אֶחָד אָמַר בַּטֶּלֶוִיזְיָה
לַמַּכְשִׁיר הַזֶּה שְׁלוֹשָׁה מַצָּבִים
פָּתוּחַ סָגוּר וּמַצָּב בֵּינַיִם.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי
אֵיזֶה שִׁחְרוּר אֵיזוֹ הֲקָלָה.
כַּמָּה פְּשׁוּטִים הַחַיִּים
כְּשֶׁלֹּא כּוֹתְבִים שִׁירִים.
לוּ רַק יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת אֵיזֶה
בָּלמֶלוּכה, בַּעַל מְלָאכָה
סְטוֹלר,מֶכָניקֶר,שְנָיידֶר
כְּמוֹ שֶׁאִמִּי רָצְתָה.
אֵיךְ יָדְעָה שֶׁאֶתְגַּעְגֵּעַ בְּבוֹא הַיּוֹם
לְמִלִּים מוּזָרוֹת
. רַק לָה וְלִי הַמּוּבָנוֹת
לוּ רַק יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת
נַגָּר, מְכוֹנַאי, חַיָּט שֶׁל הַשִּׁירָה
כְּמוֹ זֶה שֶׁכָּתַב אֶת התנ”ך.

בעל ערלה

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
– מסכת אבות, פרק ג’ משנה י”א

זֶה זְמַן רַב שֶׁאֲנִי מוֹשֵׁךְ בְּסִתְרֵי
עָרְלָתִי הַקְּצוּצָה
מְחַכֶּה שֶׁתַּחְזֹר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ.
לַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הֱיוֹתָהּ מְצוּצָה
וּפְרוּעָה בְּפִי בְּפִי מוֹהֵל מְבֹהָל
מַדִּיף רֵיחוֹת שִׁכָּרוֹן וּשְׁחִיטָה.
כִּמְשׁוֹרֵר הַמִּשְׁתּוֹקֵק לְשׁוּרָה קְסוּמָה
יֵשׁ לִי חֲלוֹמוֹת עַל מַפְּלֵי עֹנֶג שֶׁנִּמְנְעוּ מִמֶּנִּי עַד עַתָּה.
מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי כָּךְ אִשָּׁה.
אוּלַי בִּזְכוּתָהּ עוֹד אֵדַע יָמִים שֶׁל טֶרֶם בְּרִיאָה.
יָמִים בָּהֶם עֲדַיִן לֹא נִבְרֵאתָ אֲדֹנָי
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַחֲרָדָה.
יָמִים שֶׁלִּפְנֵי אַבְרָהָם וְהַסַּכִּין
שֶׁהִסְכִּין לֶאֱחֹז בֵּין שִׁנָּיו.
“הוֹ אֵלִי אֵלִי” כָּךְ אֵאָנַח בְּיוֹדְעָהּ אוֹתִי
בְּיוֹדְעִי אֶת עַשְׁתֹּרֶת הַטּוֹבָה.
“אֲנִי הוּא הַבַּעַל” לָה אֹמַר.
אֲנִי הוּא בַּעַל הַהֲנָאָה הַצְּרוּפָה
אֲנִי מְשׁוֹרֵר הָעֹנֶג וְהָעֶרְגָּה.

החנווני

הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחְזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ , וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.
– מסכת אבות, פרק ג’ משנה ט”ז

כְּשֶׁהָיִיתִי בֵּן שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע
יָשַׁבְתִּי יְחִידִי
בֵּין חָבִיּוֹת דָּגִים מְלוּחִים
שַׂקֵּי סֻכָּר עוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם
וּבַקְבּוּקִים רֵיקִים שֶׁאֵרְחוּ לִי לְחֶבְרָה.
רָאִיתִי אֶת אָבִי
כּוֹתֵב לְכָל אָדָם בְּשׁוּרוֹת שִׁיר קְצָרוֹת
אֶת גּוֹרָלוֹ
מוֹכֵר בְּהַקָּפָה.
בְּמַכֹּלֶת קְטַנָּה
בְּמֶרְכַּז מִסְחָרִי עָלוּב וּמְטֻנָּף
בָּרָא אָבִי וְהָרַס עוֹלָמוֹת.
בְּפִנְקַס שָׁחֹר בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת כָּתַב
כֹּל פְּרוּטָה מְיֻזַּעַת שֶׁבָּאָה בְּעָמָל
שֶׁהַקּוֹנִים הוֹצִיאוּ בְּצַעַר מִיָּדָם וּמִדַּעְתָּם.
בְּכָל פַּעַם שֶׁרָשַׁם שׁוּרָה
הִתְמַלֵּאתִי פַּחַד נוֹרָא.
מִכָּל מַטְבֵּעַ נָטְפָה תְּחִנָּה לִמְחִילָה
שֶׁבְּגִינָהּ זָכִיתִי לְקַבֵּל סֻכָּרִיָּה.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ וּבָהֶם מִתְמַקְּחִים
בְּשֶׁבַע וְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת.
בַּזֶּה נָזַף בַּעֲרָבִית לוּבִית מְצֻחְצַחַת
אֶת זוֹ נִחֵם בִּסְפַּנְיוֹלִית שֶׁל טוּרְקִים
עָשָׂה הַפְסָקַת כָּרִיךְ בְּיִידִישׁ.
שֶׁל נַקְנִיק וּמְלָפְפוֹן חָמוּץ
שָׁתָה קָפֶה בְּעִירָאקִית מְרִירָה.
וְעַל כֻּלָּם מָשְׁלָה בְּכִפָּה עִבְרִית עִלֶּגֶת
תַּעֲרֹבֶת סִפְרֵי קֹדֶשׁ וּשְׂפַת רְחוֹב גַּסָּה.
בֵּין גּוּשֵׁי גְּבִינָה צָפִים וּבַקְבּוּקֵי בִּירָה
רָאִיתִי אֶת הַקּוֹלוֹת
שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּרְאוֹת שֶׁבָּקְעוּ
מִן הַפִּנְקָס הַשָּׁחֹר הַקָּטָן.
אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי שֶׁנִּכְתְּבוּ כְּבָר אָז
כִּי מֻקְדָּם וּמְאֻחָר אֵין בַּשִּׁירָה.
מות המשורר

וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.
– מסכת אבות, פרק ג’ משנה א’

מוֹת הַמְּשׁוֹרֵר נִרְאֶה כְּמוֹ מְתִיחָה
בְַּמַפְתֵּח שֶׁל שָׁעוֹן יָשָׁן.
אַתָּה מַבִּיט בַּשּׁוּרוֹת הַקְּצוּצוֹת
וּמְסָרֵב לְהַאֲמִין לַמִּלָּה הַכְּתוּבָה.
הַמַּמְזֵר בֶּטַח יוֹשֵׁב עַכְשָׁו לְיַד הַשֻּׁלְחָן
מְשַׁפְשֵׁף יָדָיו בַּהֲנָאָה מְרֻבֶּה
מְפוֹקֵק אֶצְבָּעוֹת
וְכוֹתֵב אַחֲרֵי הַתַּרְגִּיל הַמֻּצְלָח.
עַד כְּדֵי כָּךְ תָּאֵב שַׁעֲרוּרִיּוֹת הָיָה.
אֲבָל עַד מְהֵרָה אַתָּה אוֹחֵז רֹאשְׁךָ בְּיָדְךָ
וּמִזְדַּחֶלֶת לְלִבְּךָ מַחְשָׁבָה לְגַמְרֵי שׁוֹנָה.
מוֹתוֹ הוּא אוֹת וְסִימָן
לְמוֹתְךָ שֶׁיָּבוֹא כְּמוֹ שֶׁלּוֹ
לֹא בַּמָּקוֹם.
לֹא בַּזְּמַן.

תלמידים

הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.
– מסכת אבות, פרק א’ משנה א’

תַלְמִידִים הַרְבֵּה יֵלְכוּ אַחֲרַי
בַּיּוֹם הַהוּא. לֹא אֲנַגֵּן בְּחָלִיל
ולא אֶקְסֹם בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים.
הֵם לֹא יַקְשִׁיבוּ בְּאָזְנַיִם גּוֹמְעוֹת
וּבְעֵינַיִם קְרוּעוֹת וּכְמוֹ בַּשִּׁעוּר
יְחַכּוּ שֶׁכְּבָר יִגָּמֵר.
יִהְיֶה שָׁם אֶחָד
שֶׁיִּקַּח אֶת מְקוֹמִי וִידַבֵּר בִּמְקוֹמִי
שֶׁאוּלַי יַזְכִּיר מַרְאוֹת וְקוֹלוֹת
שֶׁפַּעַם הִפְלֵאתִי לְהַצִּיג.
אוּלַי מִישֶׁהו יִקְרָא שִׁיר לְזִכְרִי
אוּלַי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה.

אשר גל

אשר גל הוא יליד תל אביב, 1952, ולו תואר שני בספרות ובקולנוע מאוניברסיטת ת”א. גל הוא בוגר כיתת השירה הראשונה של “הליקון”, ולצד שיריו פירסם בכתבי-עת גם תרגומים מלשון היידיש. ספר שיריו השני, “השתקפויות”, יצא בהוצאת קשב לשירה. גל מתעתד לפרסם ספר משירתה של אנה מרגולין בתרגומו מיידיש.

גל בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
שיר של אשר גל ב”זוטא”.

2 תגובות

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן