מסע הזן ב'בקתת האפרסמונים הנושרים אל הארץ' לאדריאנה ליסבואה

 

אביבה זרקה מביאה לנו רומן בולט מהספרות הברזילאית העכשווית שיצא לאור בתרגום לאנגלית.

 

. Adriana Lisboa, Hut of Fallen Persimmons,( The Americas series )       translated by Sara Green

 Texas Tech University Press, 2011                  

 מסע הזן ב'בקתת האפרסמונים הנושרים אל הארץ' לאדריאנה ליסבואה.

מאת אביבה זרקה

 הרומאן 'בקתת האפרסמונים הנושרים אל הארץ' הוא מעשיית זן מודרנית. הוא נפתח ביום גשם ובתיאור מסלול הליכתו של אחד מהגיבורים  - מוטיב מרכזי באמנות הזן – בינות לטיפות. האפשרות שאדריאנה ליסבוה, הכוכבת הנוכחית בשמי הספרות הברזילאית, ביקשה ליצור מעשית זן, מתחזקת בהמשך הקריאה, כשהיא מתחילה לגולל את המסע המשותף שפותחים בו שני גיבורי הרומאן שכתבה בעקבות מפגשם המקרי באותו היום.

השניים, סלינה, אישה צעירה תופרת תיקים ופרודה מבעלה, ששכלה את בתה הקטנה בתאונת דרכים שגרם לה הבעל, והרוקי, מאייר ספרים שאהובת ליבו נטשה אותו, מחליטים לנסוע יחדיו ליפן – ומה יותר זן מזה. הרוקי מזמין את סלינה להתלוות אליו למסע עבודה ליפן, שם הוא  אמור לאייר ספר שירים שכתב משורר יפני ומאסטר יידוע לזן, אותו תרגמה לא מכבר אהובתו (ספר הקרוי על שם עץ האפרסמונים שבבית תלמיד המשורר-המאסטר, שביום גשום אחד, נפלו כל פירותיו אל הארץ). ליסבוה, מוזרה ומהפנטת לא פחות מסופרת ברזילאית גדולה אחרת – קלאריס ליספקטור – מתמקדת בתיאור דרכם של השניים בארץ השמש העולה כסוג של מסע רוחני  – אל העבר, אל שיקום אהבות גדולות שאינן יכולות להיעקר מעל פני קרקעית הנשמה ואל יכולת הסליחה והמחילה. 

לכאורה, יש משהו מופרך ואפילו תמים מידי במפגשם המקרי של שני הגיבורים. ולא פחות מכך: גם בעובדה שהם כמעט ואינם עושים דבר מלבד לדבר ולדבר: עם עצמם, עימנו וזה עם זה. כך, בשורת מרכזי תודעה שונים וצורות דיבור פנימי וחיצוני השזורים ברומאן. אותו עניין מותח קווי דמיון בינו לבין הסרט 'אבודים בטוקיו', שגם בו מוצגות שתי נשמות אובדות שמפטפטות עצמן לדעת –, במקרה של הסרט שביימה סופיה קופולה, בבית מלון – ושגם בו הן מזדקרות כאבסטרקציות מופשטות, רק כזוג צללים ריקים עד שיתאחדו שוב עם אהובי ליבם.

שכן בסיכומו של דבר המילה היא הגיבור המרכזי ברומאן הזה: אובייקט שגיבורי הרומאן מנסים כל העת ללטשו, כדי להגיע דרכו להבנה מפוכחת ומלאה יותר של חייהם. כך שמכלול המילים שנטווה לפנינו הוא חכם, חסכוני ומדויק – מוטיב מרכזי נוסף באמנות הזן. לכך יש שתי השלכות על חווית הקריאה: האחת, הקוראים עוברים יחד עם גיבורי הספר את התהליך המדידטיבי שהם חווים. האחרת, המילה מקבלת שוב את הכבוד המגיע לה, וכמו טיפה צלולה של גשם שעימה נפתחה כאמור היצירה, היא זוכה בכוח הסגולי לפתוח שוב את מגירות הלב ולחדד את ההכרה והנחיתה הרכה ומטלטלת העולמות של טיפת גשם אחת על פני הארץ.

Image of Adriana Lisboa

ראו גם :

עוד על אדריאנה ליסבואה

ראו עוד  ב"יקום תרבות " על ספרות ברזיליאנית:

קרנבלי הספרות של בראזיל  

 

אדריאנה ליסבואה

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*