החלום ושברו -הישראלים וחצי האי סיני חלק ב': הממד הבטחוני מדיני

החלק הראשון של המאמר :

החלום ושברו -הישראלים וחצי האי סיני

רקע היסטורי:

 

בחלק הראשון של הטור העוסק בחצי האי סיני, נדונה זיקתם של הישראלים אליו. העיסוק היה סביב הממד ההיסטורי, המדיני והתרבותי. חלק זה יעסוק בממד הביטחוני, אותו בטאה ההנהגה הישראלית כלפי חצי האי. במלחמת העצמאות, חדרו כוחות צה"ל לחצי האי, תוך כדי הקרבות כנגד הצבא המצרי. חתימת ישראל על הסכמי שביתת הנשק, הביאה לנסיגת ישראל. עם זאת, חשיבות הקישור בין סיני כעורף רצועת-עזה ועומק אסטרטגי, באה לידי ביטוי כבר אז. הקמת מדינת ישראל, הביאה את השליט המצרי המלך פארוק, לתת מחסה למופתי חאג' אמין אל חוסייני, אשר נמלט מן הבריטים במלחמת העולם השניה, עת שיתף פעולה עם הנאצים. ביחד עם קבוצת פלשתינאים, הקים את "ממשלת כל פלשתין". אפיזודה זו הסתיימה בשנת 1952, עת הקולונל נגיב ביחד עם, הקולונל נאצר וסאדאת "הקצינים הצעירים", נטלו את השלטון המצרי בהפיכה צבאית. במקביל, תופעת מסתננים "פידאיונים" שחדרו מרצועת-עזה לישראל וחוללו רציחות ונזקים רבים, החמירה ביתר שאת.

בין השנים 1953-1955, כהן ראש הממשלה, משה שרת. מדיניותו דאז בטאה קו אותו קידם עוד מהיות שר-החוץ: מו"מ. אכן נראה כי הסדרים מסוימים נעשו בין ישראל למצרים המהפכנית של ימי נאצר הראשונים, לפיהם בקו דומה לימינו אנו, הופסקו פעילויות הפידאיון (מסתננים), שחדרו מרצועת-עזה לישראל וחוללו רציחות ונזקים רבים. אחר התפטרות משה שרת וחזרתו של דוד בן-גוריון שנית לראשות הממשלה, קודם קו בטחוני לפיו יש לעקור את התופעה מן השורש. לכן, נרקחה עסקה עם הבריטים והצרפתים, להתערבות ישראלית צבאית בסיני. על פי הסיכום, אנגליה וצרפת יהיו צריכות לכבוש את תעלת סואץ (פעולה אותה תכננו מראש אחר הלאמתה) ולהפריד בין ישראל למצרים. בדרך זו, הביא המצב הביטחוני החמור לשילוב אינטרסים אד-הוק, בין ישראל, לבין בריטניה וצרפת. באוקטובר 1956, החל מבצע סיני.

ראש-הממשלה, דוד בן-גוריון, נשא נאום בפני כוחות צה"ל בשארם א-שייח' "אתם יסדתם את מלכות ישראל השלישית". מושג זה יבוא לידי ביטוי במהלך מלחמת יום-הכיפורים מאוחר יותר, בהשאלה לתיאור החורבן. לחץ מעצמות בינלאומי הביא את ישראל לסגת מסיני, ביחד עם נסיגה בריטית/צרפתית, מאזור תעלת סואץ. במסגרת ההבנות הבינלאומיות אשר הושגו עם סיום המבצע, הובטח בין היתר חופש שיט ישראלי במפרץ אילת. הדבר יהיה רלוונטי לתקופת מלחמת ששת-הימים.

סדרת אירועים  (המלחמה על המים שהגיעה לשיאה בשנת 1964, בעקבות חפירת המוביל הארצי. בנוסף, קרבות אוויר בין חיל-האוויר והצבא הסורי בשנת 1967), הובילה בחודש מאי 1967, להידרדרות ביטחונית. אחר תקופת המתנה של כמה שבועות, בה גויסו כוחות המילואים של צה"ל, פרצה ב-5 ליוני מלחמת ששת-הימים. בין השטחים החדשים שנוספו לישראל היה חצי האי סיני. המדיניות הביטחונית הישראלית שנסמכה על מרחב עומק, מצאה את ביטויה בהעברת שטחי אימונים לחצי האי והקמת סדרת מעוזים שנקראו ע"ש הרמטכ"ל של התקופה, חיים בר-לב. על פי התכנון המקורי, היו צריכים להיות סדרת "מעוזים" קדמית לאורך תעלת סואץ, אשר ישמשו כתצפית, המגובים בסדרת "תעוזים" עורפית, לשם חיפוי. ביניהם היה אמור להיות מערך כוחות חי"ר, תותחנים ושריון, בד בבד עם כוחות מיוחדים.

ביצוע התכנית המקורית, היה מצריך כל אחד מחיילי המילואים במדינה, לבצע חודשיים וחצי עד שלושה של שירות פעיל בשנה ולכן משיקולי תקציב ושיקולים אלה, צומצם הקו לסדרת מעוזים מן הקו הראשון בלבד. המעוזים, תוגברו בפועל בסדר כוחות מצומצם, של חיילים ומעט שריון. אחוז הכוחות המבצעים היה קטן וסדרת אמצעים טכנולוגים שתוכננו, דוגמת מערך ברזי להבה, המשמשים להבערת התעלה בעת חירום, יושמו במידה ניסויית (שני ברזי ניסוי בלבד הוקמו מתוך תכנון של סדרה שלמה). אחד מהם לא עבד במלחמת יום-הכיפורים ופלוגת סיירת מטכ"ל שנשלחה לברז האחר הלא מתוחזק, נפגעה קשות בדרך. ההנהגה הישראלית התייחסה לממד העומק האסטרטגי, באמרה הידועה "טוב שארם א-שייח' ללא שלום משלום ללא שארם א-שייח'".

מלחמת יום-הכיפורים הביאה לידי ביטוי, את חשיבות חצי האי. הפתעת הכוחות המצרים והסוריים וחדירת המצרים לעומק המרחב הישראלי, הביאה את צה"ל ללחימת מגננה חריפה. כשלון התקפת הנגד של צה"ל מן היום השלישי למלחמה, החמירה את המצב. כמות ההרוגים הגדולה שמנתה 2,689 חללים ומעל 7,500 פצועים, במדינה בת 2 וחצי מיליון אנשים, הייתה מחרידה. המצב החמור חדד את ההבנה, לפיה יש צורך בתפישת עומק אסטרטגי צבאי. כאשר חצי האי סיני היה בידי ישראל, אזורי האימונים של צה"ל הועברו אליו. הדבר ספק יכולת ביצוע תמרוני שריון ואוויר. הנגב מספק כיום אחוז קטן בהרבה ממה שהיה קיים באותה תקופה.

החזרת חצי האי באפריל 1982 (טאבה אחר בוררות ב1989), בשל הסכם השלום שנחתם בשנת 1979 בין בגין וסאדאת, חייבה את מצרים להסדרי בטחון. הנספח להסכם השלום דיבר בהחלטיות על הכנסת כוחות צבא מוגבלים לאי, לשם שמירת הסדר. ערבויות אמריקניות נתנו בדמות הקמת הכח הרב לאומי, אשר נמצא בשני בסיסים בסיני והוא אמור לפקח על קיום הסכם השלום.

המצב כיום:

האביב הערבי שחל בשנה וחצי האחרונות, החריף את המצב הביטחוני לעין ערוך. בחלק הראשון של הטור על סיני, דובר בערגה נוסטלגית על התקופה היפה של פסטיבלי הרוק והטיולים אל חצי האי. לא עוד! תקופת האביב הערבי מאופיינת בפירוק מדינות והפיכתן ל"לא מתפקדות". תימן, לוב ואף מצרים עצמה, הפכו ללא מתפקדות או מתפקדות חלקית. בתימן, אין הממשלה שולטת אלא על חלק קטן מהבירה, על אף לחימה עזה בקבוצות שבטים חמושים. קריסת לוב, הביאה את מחסני הנשק העצומים במדינה לזליגה לאזורי לחימה.  

על רקע זה, ניתן להבחין בצמיחת מכנה משותף לארגונים הללו, בדמות הג'יהאד העולמי. הגדרה אמורפית זו, היא למעשה תואר כולל לארגונים איסלאמים קיצוניים. ארגונים אלה מחפשים מדינות וחבלי ארץ ללא שלטון יציב, כדי לבסס ולממן את פעילותם, המורכבת ממכירת והברחת נשק, אימון שכירי חרב וג'יהאדיסטים לעיסוק בטרור וביסוס מפקדות מטה. כל זאת, הרחק מפיקוח שלטון החוק. הסכנה גוברת לנוכח העובדה, שפעילותם מבוססת במקביל לאידיאולוגיה קיצונית, על הצורך להתרחב ולמצוא מקורות מימון לפעולתם. לכן, ישנו שיתוף פעולה בין ארגונים אלה לבין ארגונים קיצוניים אחרים מאזורים מגוונים ברחבי העולם (חבר-העמים, דרום-אמריקה וכו').

הבדווים בסיני, מורכבים משבטים. אותם בדווים, הרגישו עצמם לאורך השנים כאקס טריטוריאליים למדינה המצרית ומשמשים קרקע נוחה לאינטרסים שבטיים, שלא עולים בקנה אחד עם אלה של הממשלה המצרית. הברחות, פשע ואגירת נשק הם חלק קטן מכך. המבנה השבטי כולל חוקים ודרכי התנהגות, הייחודים לאנשי המדבר. סביבת החיים הקשה, ההתמודדות עם רעב ובצורות ויחס חשדני מצד השלטונות המצרים, הגבירו את קיצוניותם וחיבורם לפעילים סלאפיים קיצונים. לכן, ההתמודדות עמם קשה לעין ערוך. התבצרותם בהרי סיני, מצריכה אופי לחימה מיוחד, הגובה מחיר כבד מן הצד אשר ינסה להתמודד עמם.

הממשל המצרי לא היה מסיבותיו הוא מסוגל או מעונין, להתמודד עמם באופן ריאלי. הנשק הלובי, בד בבד עם לוחמי ג'יהאד עולמי, מוצאים את מקומם בהרי סיני בקרב השבטים. נפילת משטר מובארק והיחלשות השלטון המרכזי על אף עליית מורסי, החמירו את התופעה. שלטון החמאס ברצועת-עזה משנת 2006, נעזר במצב רבות. כפי שהוזכר לעיל, חצי האי סיני משמש כעורף של רצועת-עזה. הנהגת החמאס מנצלת את המצב להברחות, שימוש במנהרות ותשלום לבדווים לשמירה על המסלול הנ"ל. הנזק שנגרם מן ההברחות ושיתוף הפעולה בין גורמי טרור ג'יהאדיסטים עולמיים, לבין גורמים מקומיים, בא לידי ביטוי בבירור בנשק שבו נעשה שימוש כנגד ישראל, בסבב האירועים האחרון בדמות מבצע "עמוד-ענן".

המצב הביטחוני החמור, הביא כנופיות חמושות לתקוף את כוחות הממשלה המצרית ואת הכח הרב לאומי ולהביא את שומרי החוק להיות עצמם הנרדפים. למרות שעיקר הלחימה הוא בהרים ובאזור אל-עריש, נראה לכאורה כי ישנם אזרחים ישראלים, המנסים להיכנס כל עוד אפשר לרצועת החוף, דרך מעבר טאבה. ממשלת ישראל מציגה אזהרות חמורות ביותר שחלקן התממשו, המיועדות לאלה המעוניינים לשחזר את הימים שהיו ואינם. ניתן לסכם ולהסיק, כי ההתמודדות היום-יומית של הגורמים הממשלתיים בישראל הממונים על העיסוק בנושא, מורכבת ומסובכת לעין ערוך בימים אלה, מאשר בעבר. לכן, יש להישמע ביתר-שאת לכל אזהרת מסע והתראה, רלוונטית. כיום, הכניסה לחצי האי על אף שמותרת על פי החוק, מסוכנת לחלוטין. כל המבקש לחיות ימים עברו באווירה נוסטלגית, יכול להתנחם בתכניות הערוץ הראשון הישנות, התמונות והחלומות, בתקווה לימים טובים יותר!

 

 

קישורים נוספים:

1.1 אתר מורשת דוד בן-גוריון:

1.2 הערך דוד בן-גוריון באתר הכנסת:

1.3 לינק נוסף לדוד בן-גוריון באתר הכנסת:

2. מבצע קדש (מבצע סיני): באתר הספריה הוירטואלית של מט"ח:

 3. המלחמה על מקורות המים, באנציקלופדית Y net:

 

4. חשיפת הפרוטוקולים של וועדת אגרנט (כתבת וידיאו), מתוך אתר  Makoחדשות ערוץ 2:

(מסמכים נחשפים נחשפו גם ב28.10.12):

5. מלחמת יום-הכיפורים, באתר הכנסת:

6. מלחמת יום-הכיפורים (קולות מהקשר), תקציר כתבה מערוץ 2 (Youtube):

הערה: בצד השמאלי ניתן לצפות בקטעים נוספים:

7. מלחמת ששת-הימים, באתר הספריה הוירטואלית של מט"ח:

8. אתר משה שרת ומורשתו:

8.2 הערך משה שרת באתר הכנסת:

 9. הערך "פידאיון", באנציקלופדית Y net:

 10. הערך  "פלשתינים" בוויקיפדיה, המסביר את המונח "ממשלת כל פלשתין" (הפלשתינים במצרים ובירדן):

 

 קובץ:Israel - sinay.JPG

סיני הגבול בין ישראל ומצרים .

 

אודות ברק בוקס

ברק בוקס הוא חוקר מתחום מדע-המדינה ותקשורת פוליטית. שמש בתפקידים מגוונים בחוג למדע-המדינה, בתכנית לדיפלומטיה, באגף הכספים וברשות המחקר באוניברסיטת תל-אביב, כמו גם באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2003 מונה כפרוייקטור מטעם אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה לחקר מדיניות בטחון ובמסגרת זו נטל חלק בפרסומים בנושא.כיום ברק הוא דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטת בר-אילן.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל, היסטוריה וחקר התנ"ך עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*