שלושה שירים מתוך "ארץ הפסיפלורה העצובה" למרוואן מח'ול

.

השירים שלפניכם הם מתוך "ארץ הפסיפלורה העצובה", אשר יצא זה עתה בהוצאת קשב לשירה (2012). המהדורה העברית מהווה את ספרו השני של מרוואן מח'ול (שהופיע בערבית באותו שם) ושירים נוספים, בתרגומם של מתרגמים רבים ובעריכת אלמוג בהר.

ארוע השקה לספר יתקיים בבית-הקפה "תמול שלשום" בירושלים, רח' יואל משה סלומון 5 (סמוך לנחלת שבעה)

ביום חמישי ה-15.11.2012, בשעה 19:00.

בתכנית קריאת שירים מתוך הספר ושיחה בין מרוואן מח'ול לאלמוג בהר.

.

ענייני טייק-אוויי

עַל חֶבֶל פַּחְדִּי מִפְּנֵי הַקּוֹרֵא
אֲנִי הוֹלֵךְ עִם הַשִּׁיר.

***

אֵין מַיִם בְּאַרְצִי.
מִכֵּיוָן שֶׁהָאֲדָמָה צְמֵאָה, כָּרָגִיל,
הִיא שׁוֹתָה כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ אֶת עֲבָרָהּ הַתָּמִים.

***

לַעֲלֵה הָעֲרָבָה שְׁנֵי פָּנִים,
כְּמוֹ לִשְׁכֶנְתִּי, אוּם-גַ'רִיס.

***

אִלְמָלֵא אַתָּה, לַיְלָה אָפֵל,
סִימָן טוֹב לֹא הָיָה צוֹמֵחַ
וְהַמֶּרֶץ לֹא הָיָה מִמְּאַפְיְנֵי הַבֹּקֶר.

***

הַיָּפָה בַּנָּשִׁים
עוֹבֶרֶת כְּמוֹ
נִדְמֶה לִי.

***

בְּנֵי אָדָם יָפִים מִוְּרָדִים
מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה אֵינָם שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה.
אַךְ בְּנֵי הָאָדָם שׁוֹנִים
כְּמוֹ פְּרָחִים.

***

הַבָּרוּר בַּדְּבָרִים בַּכְּפָר הוּא:
בְּשֶׁל מִעוּט הַהֲמֻלָּה שֶׁבֶּעָרִים – שׁוֹמְעִים
אֶת לַחַשׁ הַטִּינָה.

***

גּוּפִי מְקַיֵּם בְּשִׂמְחָה אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת,
וּמַדּוּעַ לֹא? הַאִם לֹא רַק רוּחִי
תִּשָּׁפֵט אַחֲרֵי מוֹתִי?

***

מִי אָמַר שֶׁהָאֲדָמָה טוֹבָה?
הַאִם לֹא הִיא שֶׁאוֹחֶזֶת בְּרֶגֶל הָעֵץ
לְאָסְרוֹ לְכָל הַחַיִּים?

***

כְּשֶׁשְּׁנֵי יְרִיבִים מִשְּׁכוּנַת אֶל-זַּיְתוּן מִתְפַּיְּסִים
הָאָשֵׁם אוֹמֵר לָאַחֵר: "סלחתי לְךָ".

***

אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת כְּפָרִי
מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם יַלְדוּתִי
כָּרְעָה תַּחַת קִשְׁרֵי מִשְׁפָּחָה פְּגוּמִים.

***

בִּכְבִישׁ הַחַיִּים הַמָּהִיר פָּגַשְׁתִּי
בְּגוּפִי בְּשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה מֻתָּשׁ,
בְּעוֹד שֶׁרוּחִי – לְהֵפֶךְ.

***

בְּבוֹאֵךְ אֵלַי
אֲנִי בּוֹרֵחַ מִמֵּךְ
שֶׁמָּא תִּתָּקְלִי בַּזִּכְרוֹנוֹת.

***

בַּבַּיִת הַקְּרִיטִי אֲנִי שׁוֹבֵר אֶת מִשְׁקַל הַשִּׁיר.
רַק כָּךְ יָבִין הַקּוֹרֵא
אֶת כַּוָּנָתִי.

***

שָׁם – דֶּרֶךְ מִילְיוֹנֵי שְׁנוֹת אוֹר – אֲנִי רוֹאֶה
מִישֶׁהוּ מַבִּיט – דֶּרֶךְ מִילְיוֹנֵי שְׁנוֹת אוֹר – בִּי.

***

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לָרֶגֶשׁ שֶׁלִּי פֶּן יָמוּת
מֵעֹצֶם הָאַהֲבָה.

***

כְּשֶׁזֶּהוּתִי צָנְחָה מִמֶּנִּי עַל הַקַּרְקַע אָמַרְתִּי:
הַלְוַאי שֶׁתּוֹרִיק.

***

אָזְנִי הִיא מְעָרָה
עַל פִּתְחָהּ נָמוֹת מִלִּים
שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ.

***

הָאוֹת שִׁי"ן הִיא כְּמוֹ שְׁלֹשָה גַּלִּים גּוֹעֲשִׁים.
תֵּכֶף יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְיַהֲפֹךְ אוֹתָהּ
לְאוֹת מְרֻשַּׁעַת.

***

הַקָּשֶׁה בַּשִּׁירִים
הוּא זֶה שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עַכְשָׁו
בְּעוֹדִי מְגָרֵשׁ זְבוּב מִפָּנַי.

***

הַחַיִּים רָצִים אַחֲרֵי הַמָּוֶת לַהֲרֹג אוֹתוֹ.
כָּךְ גַּם סָבִי, אֶדְמוֹנְד.

***

כְּשֶׁהָהָר הַמִּזְרָחִי מִתְעוֹרֵר עִם בֹּקֶר לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,
וְהַיָּם מוֹדֶה לָהּ עַל שְׁקִיעָתָהּ הָאֲפֹרָה
יֵשׁ אֵיזֶה שֶׁלֶג שֶׁבּוֹכֶה.

***

הַיָּפֶה בַּשִּׁירִים
הוּא זֶה שֶׁטֶּרֶם נִכְתַּב.
אוּלַי כְּדֵי שֶׁהַדַּף הַלָּבָן יִהְיֶה
לְרַחֲבַת בִּלּוּי בִּשְׁבִיל הַדְּיוֹ.

***

הַכּוֹפְרִים אֵינָם מְפַחֲדִים מִיּוֹם הַדִּין.
הַאֵין הַגֵּיהִנּוֹם נָתוּן בִּידֵי מַלְאָךְ
שֶׁבָּרָא הָאֵל?

***

אֲנִי רָץ בְּשִׂיא הַמְּהִירוּת
וְאָז נֶעְצָר לְפֶתַע,
רַק כָּךְ אֲנִי מַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ
אֶת הַלְמוּת לִבִּי.

  • מערבית: גיא רון-גלבע

לְמחמוד דרוויש *

אֵיךְ הִקְדַּמְתָּ אֶת הַסָּפֵק בְּיוֹם מוֹתְךָ בִּידִיעָה
שֶׁהוֹנֵיתָ בָּהּ אֶת עֲצַבַּי?
וְאַתָּה עוֹזֵב אוֹתָנוּ, כְּמוֹ הָיוּ הַחַיִּים תְּלוּיִים בָּרְגָעִים

אֵיךְ נְסַיֵּם אֶת הָעֲלִילָה לְבַדֵּנוּ בְּעוֹד הִיא מְדַדָּה?
כֵּיצַד לָבַשְׁתָּ אֶת הָאָבְדָן שֶׁתֵּרָאֶה חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים
קבוּע בַּתּוֹדָעָה אוֹ בָּאָסוֹן
וְעַכּוֹ מִגֹּבַהּ הַחוֹמָה תַּפִּיל אוֹתָהּ עַד סוֹפָהּ
בְּמַאֲרַב הַהֶעְדֵּר
בֶּן חוֹפִים וּמֶטָפוֹרָה שֶׁכְּמוֹתְךָ?

מִקְצוֹעוֹ הָעַתִּיק שֶׁל הַלַּיְלָה לִצְבֹּעַ אֶת הָאָרֶץ בְּשָׁחֹר
לַיּוֹם – אֻמָּנוּת אַחֶרֶת
כִּי טִאטֵאתָ אֶת הַלַּיְלָה הַנִּגָּף בָּאוֹר הַזֶּה
שָׁתַלְתָּ לֶהָבָה וְהִיא צָמְחָה בְּתֵל הַיּוֹם
וְהִנֵּה אֲנִי מֵבִין מִי שָׂם לִי אֶת אֶפֶקְט הַפַּרְפַּר
וְנֶעְלַם בְּהִתְגַּנְּבוּת יְחִידִים כְּמוֹ תִּינוֹק זוֹחֵל, כְּמוֹ בַּמְּסִבּוֹת
שֶׁהַיְשֵׁנִים עַצְמָם הִשְׁאִירוּ אוֹתָן עֵרוֹת בַּלַּיְלָה.
אַתָּה נַעֲשֵׂיתָ צֵל הַשֶּׂגֶב הַיָּחִיד בְּמִינוֹ
הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּחֵיק הַפִּתָּה.
אֶת חֹדֶשׁ אָב צִנַּנְתָּ, לָכֵן הִצִּית הַקַּיִץ הָאַחֲרוֹן אֶת קוֹצָיו וְהִתְאַבֵּד.

מוֹשָׁב לְיַד כֵּס הַכָּבוֹד תָּפַסְתָּ
הִפְלִיאָה צַעֲקַת שְׁתִיקָתְךָ
שְׂרִידֵי הַשֵּׁדִים הַנָּסִים בַּשִּׁירָה שֶׁהִתְבַּדְּרָה בַּדִּמְיוֹן
וּבְגוֹרָלְךָ. מֻתָּר לִי בְּכָל זֹאת
לִגְעֹר בְּךָ.

שָׂא שָׁלוֹם לְגִנּוֹתֶיךָ הָעֶלְיוֹנוֹת
לְרַגְלֶיךָ נַהֲרוֹת הַנֶּצַח, אַתָּה תָּמָר הָרָקִיעַ שֶׁטֶּרֶם הִבְשִׁיל לְמַאֲכָל
הִשְׁתָּאוּ הַמַּמְתִּינִים עַל הַגֶּשֶׁר הַצַּר לְמַרְאֵה גַּעַשְׁךָ
וּטְוַח הָרְאוּת הַקָּצָר.
הו איוולות מצרי היבשות לְמַרְאֵה גַּעַשְׁךָ והמרחב
נעדר.
אֵין הִרְהוּר חֲרָטָה לְיוֹם הַדִּין
רִבּוֹן הָעוֹלָם, שִׁירְךָ הַמָּתוֹק נָעַם
לְאָזְנָיו, וְלֹא  יִזְעֲפוּ הָאֲנָשִׁים אִם יִרְאוּךָ מַזְלִיף
מַיִם-מְעַט עַל הָאֵשׁ
כְּדֵי שֶׁבְּחִירַת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים
לֹא תִּהְיֶה תְּלוּיָה בָּעֹנֶשׁ.

עֲלֵה אֶל שָׁמֶיךָ וְשַׁלְשֵׁל חֶבֶל שֶׁעָלָיו אֶתְלֶה אֶת שִׁירֵי עֲלִילָתְךָ
לְהַעֲשִׁיר עֶלְיוֹנִים בְּתֹכֶן, וּלְהָאִיר פְּנֵי שָׂטָן,
אוּלַי זֶה יְשַׂמַּח אֶת הָאֵל העליז שלך וְיִמְחֶה עַוְלוֹת אָדָם שֶׁלֹּא בִּגְלָלְךָ.
אֶת יְרִיבְךָ נִצַּחְתָּ, בְּמוֹתְךָ בבית החולים
וְהוֹתַרְתָּ הֶדֶק אֶקְדָּחוֹ מְקוֹנֵן
מִטְוָחָיו מֵעֵבֶר לִטְוַח הַיּוֹרֶה.

אַתָּה הַגּוֹרֵם לְגַעְגּוּעַי
אֶמְחֶה אֶת הַדְּמָעוֹת מֵעֵינַי וְהָיִיתָ מוּלִי.
אֵינִי מַצְעִיד אֶת הַגַּעְגּוּעִים בַּחֲבוּרוֹת
אֵלֶיךָ, מְקוֹר כְּאֵבִי,
גַּם אֶת מַבּוּל הַדְּמָעוֹת לֹא אוֹבִיל
אֵלֶיךָ לְגַן הָעֵדֶן. אֶל הַיָּפָה
בְּפִסְגוֹת הַהַבְטָחָה.
דַּרְוִישׁ אַל תְּתַעְתֵּעַ בִּי
וְשׁוּב כְּמוֹ פַיְרוּז בְּכָל בֹּקֶר
לָשִׁיר לִי על-פה.

דַּי בְּנָבִיא אֶחָד
לְהַחֲזִיר אֶת כֻּלָּם בִּתְשׁוּבָה,
וְיִתְרַבּוּ בָּתֵּינוּ וּבִנְיָנֵינוּ
עַד קְצֵה הָעֲנָנִים.
קְטַע אֶת הֵעָדְרוּתְךָ בַּשִּׁירָה
הַשְׁאֵר לָנוּ שִׁירִים אַחֲרוֹנִים
שֶׁנַּעֲמֹד בַּחֻלְשָׁה בְּגָאוֹן.
הַנַּח לְכִשּׁוּרֶיךָ הַקְּרֵבִים לִשְׁלֵמוּת
אַתָּה יוֹצֵא חַלְצֵי הַבַּבְלִים הקדומים
הִתְעַטֵּף בַּתְּהִלָּת
אַנְכּידוֹ שֶׁל הָרֶטוֹרִיקָה ועיראק.

דַּרְוִישׁ, הַפְּרָס הַגָּדוֹל זָכָה בְּךָ!
שֵיח' בר מזל יַאֲרִיךְ יָמִים מִקְּרִיאַת שִׁירֶיךָ הַצְּעִירִים
בְּכַרְמֵי הָעֲלוּמִים;
וּמוֹסֵק זֵיתִים כְּקוֹטֵף פִּרְחֵי הַשָּׁקֵד יִהְיֶה.
טָאגוֹר יִרְאֶה שֶׁכָּךְ
יִרְתֹּם סוּסָיו
כְּמִי שֶׁהִפְסִיד בַּמַּעֲרָכָה.

רַחֲקִי עַצְבוּת. סִלְחִי לִי עַל לְשׁוֹנִי הָרָפָה
כי לי כס בקצה הגורל
כִּי הָיִיתִי עַל גְּבוּלוֹתָיו שֶׁל הַפָּרָשׁ הַיְקוּמִי.
רַחֲקִי עַצְבוּת. דַּרְוִישׁ לֹא אָהַב הֶסְפֵּדִים
אֲבָל לֹא אֶתְחַשֵּׁב בִּדְבָרָיו,
אֵיךְ אֲגֻנֶּה בָּעֵת הַקָּשֶׁה מִכֹּל
אִם אֶזְעַק אֶת כְּאֵבִי בַּהֶסְפֵּד?
דַּרְוִישׁ הוּא הַצֹּהַר לְחֵיפָה, ואנחנו כאן
נִמְשֹׁךְ אֶת הַמֶּרְחָק מִקָצֶה המרחקים הארוכים
כְּשֶׁנַּחֲלֹם לִפְגֹּש אוֹתְךָ,
כְּמִי שֶׁאִבְּן רוּשְׁד יָשַׁן בֵּין סְדִינָיו
וְהָיָה לְבַר מַזָּל
חַי בְּאַנְדָּלוּס וּמוֹרִישׁ אֶת הַזִּכָּרוֹן לְצֶאֱצָאָיו
מַהוּ זִכָּרוֹן אִם כֵּן?
מִלְּבַד הֲלִיכָתְךָ בְּאוֹר יוֹם
מֵגִיחַ מִמִּזְרָח
וּמִשַּׁחַר הַתַּרְבֻּיּוֹת הָעַתִּיקוֹת
בְּתוֹךְ חָדָשׁ שֶׁהִתְהַדֵּר
וְאִתְּךָ הַמָּוֶת הִתְפַּשֵּׁר.

דַּרְוִישׁ הוּא הַצֹּהַר לְרִבּוֹא סִפְרִיּוֹת
קוֹרֵא בָּהֶן הַגָּלִיל לְאִטּוֹ וּבְגַאֲוָה
חַד פַּעֲמִית.
שָׂא בְּרָכָה, אַתָּה שֶׁשָּׁבַרְתָּ כְּלָלֵי קְבוּרָה
מְשׁוֹטֵט וּמַתְרִיס מוּל הַגְּבוּרָה
וְהַמָּוֶת.
שָׂא בְּרָכָה וּבָרוּךְ בּוֹאֲךָ
אַתָּה שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת הַחַיִּים וְהָלַכְתָּ
כְּמִי שֶׁמִּצְטַיֵּד בִּבְהִילוּת
לִקְרַאת סוֹפוֹ
אוֹ לִקְרַאת מִפְגָּשׁ שְׁמֵימִי, בְּהַשְׁעִינוֹ סֻלָּמוֹת
עַל עֲנָנִים בְּדַרְכּוֹ אֶל הַנֶּצַח.
תּוֹדָה לְךָ עַל הַכַּפָּרוֹת
שֶׁדְּמוּתְךָ הָיְתָה מֵעֵבֶר לַתַּרְנְגוֹל
כִּי מַהוּ תַּרְנְגוֹל
אִם לֹא קְרִיאָה בִּלְתִּי נִלְאֵית
שֶׁהִתְעַלְּמָה בְּרֹב שְׁתִיקָתָהּ מִן הַחֵטְא.

  • מערבית: רוז'ה רזיאל תבור

יֵצר

אֲנִי נוֹגַעַת בְּךָ כְּשֶׁאֵינִי נוֹגַעַת בְּךָ,
בְּנִי,
הַקָּרוֹב אֵלַי יוֹתֵר מִמֶּנִּי,
אָשְׁרִי אַתָּה,
פִּצְעִי – פֶּצַע צִפּוֹר הַבּוֹנָה לִקְטַנְטַנֶּיהָ קֵן
מֵחֲלוֹם נָחוּשׁ.
קָטָן שֶׁלִּי, בְּקַטְנוּתְךָ גָּדַלְתִּי
וְקָטֹנְתִּי כְּכָל שֶׁגָּדַלְתָּ.
לִבַּת לִבִּי אַתָּה.
פָּנֶיךָ – לַחְמִי, אֲנִי הָרְעֵבָה בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם.
אֶת חֶסְרוֹנְךָ הֵבֵאתָ עָלַי, נֶשֶׁר!
מַסְתִּיר שָׁמַי בְּרֹחַב שְׁאִיפָתוֹ.
עָיַפְתִּי מִלְּהַאֲשִׁימְךָ, יַלְדִּי,
מִתְלוֹנֶנֶת בְּאָזְנֵי הָאֹפֶק
וְאֵין בּוֹ אֶלָּא הֵד:
צִמְאוֹן הַמִּדְבָּר לְחֶזְיוֹנוֹת שָׁוְא;
חֲזֹר אֵלַי, צִלִּי הַשֵּׁנִי,
דְּיוֹ מִכְתָּבִי
חֲזֹר אֵלַי:
שִׁמְךָ – מַעְיָן לְצִמְאוֹן הַבָּנוֹת.
חֲזֹר, אֵין מְתֹם בְּקוֹלִי
עָיַף מִפְרָשִׂי מִשּׁוּט בָּרִיק
חֲזֹר – אֲפִלּוּ הָעֵצִים כּוֹרְעִים אֶל אַדְמָתָם בְּגַעְגּוּעַ.
אֶת שְׁתִיקָתְךָ אֶשְׁמַע קוֹרֵאת לִי
"אִמָּא", כְּדֶרֶךְ שֶׁאָהַבְתִּי.
אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁתַּחֲזֹר וְתִמְצָאֵנִי
בְּאֵר נְטוּשָׁה, וְאֵין בִּי
אֶלָּא הֵדִים וְזִכְרוֹנוֹת.

  • מערבית: רג'אא נאטור, מיה אנגלר-ספקטור, חמוטל פישמן

מרוואן מח'ול

מרוואן נזיה מח'ול נולד בכפר פקיעין ב-1979, וכיום חי במעלות. הוא הנדסאי בניין ומנכ"ל חברת בניה. מח'ול למד בכיתת השירה הערבית-עברית של הליקון, והשתתף בעריכת אסופת השירה המעמדית "אדומה" (2007). "ארץ הפסיפלורה העצובה" הוא ספרו השני, והראשון שרואה אור גם בשפה העברית. מח'ול הוא חתן פרס הכותב הצעיר של עיתון "כֻּל אל-עַרַבּ" לשנת 1997, פרס המחזאי הטוב ביותר לשנת 2009 מטעם פסטיבל "מסרחיד" בעכו על מחזהו הראשון "לא תיבת נוח", ופרס מחמוד דרוויש למשוררים פלסטיניים מטעם התאחדות הסופרים הפלסטיניים. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו.

מח'ול בוויקיפדיה.
"אבנים בזרם" – ראיון עם אלי אליהו.
ביקורת ארז שוייצר על הספר.
בפסטיבל מטר על מטר 2010.

אודות דניאל עוז

עורך מדור השירה של יקום תרבות לשעבר. תושב תל אביב. בשנות ה-00 הוביל את הלהקה הכלית "המפתחות לצוללת". ספר שיריו "חיי החול" יצא בהוצאת "כתר", 2010. הפואמה "שיירי אהבה" יצאה בהוצאת "אבן חושן", 2013.
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים , . קישור קבוע.

4 תגובות על שלושה שירים מתוך "ארץ הפסיפלורה העצובה" למרוואן מח'ול

  1. מאת ריקי:‏

    יפים מאד השירים , עזי רגש !

  2. פינגבאק: מחנה הפליטים "אל-ניירב", בערך / מרואן מח'ול | אלמוג בהר

  3. פינגבאק: ארץ הגליל פסגת החלום / מרואן מח'ול | אלמוג בהר

  4. פינגבאק: marwan makhul | אלמוג בהר

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*