המסע לרמת יוחנן

Ramat Yohanan 3.JPG

ביום שישי אחד, לקראת הצהריים המאוחרים, שוטטתי בפייסבוק; רציתי לזוז מהמקום ותהיתי היכן אוכל להעביר את השבת. צדה את עיני מודעה צבעונית על ערב אקוסטי ואקסטטי שמזמין למוזיקה ושירה צעירה. על פי המודעה, באירוע ישתתפו כמה מידידיי והוא יתקיים בעיר מקלט. כעבור חצי שעה, הייתי בדרך לרכבת האחרונה ללב המפרץ ומשם לקיבוץ רמת יוחנן.

הגעתי לפנות ערב, התפאורה העירונית התחלפה בעצים, שיחים והרבה חיפושיות פרת משה רבינו שהילכו בשיירה על אבנים. בחור נחמד מן הקיבוץ, שהתברר בערב כמוזיקאי מוכשר, הוביל אותי אל חדר הילדים. שם, בין הרבה צעצועים ובובות, כיסאות קטנים שמסודרים בקבוצות, ציורים על הקיר וצלילים ישנים של בנדורה, פגשתי את ציונה.                          

בחדר הסמוך היו הרבה מזרנים מונחים אחד על השני בערימה וחלון רחב של טבע. שאלתי אם כאן ישנים,  “כן. הכי קיבוץ”, ענה לי רועי צ’יקי ארד.

 ציונה היא אסופה שהוציאה קבוצה של אמנים ומשוררים, שהתאגדה במחתרתיות, על מנת לייסד פסטיבל  “יצירה חדשה” בקיבוץ רמת-יוחנן. את הרעיון הגו בנסיעה משותפת לעקבה, יחד עם האמנית נעם אדרי, בת הקיבוץ. נעם מספרת כי ציונה זהו השם שאימצה לעצמה סבתה שרלוטה כשעלתה לארץ מהונגריה לפני מלחמת העולם השנייה ובנתה את עצמה מחדש.

בינתיים, האמנים בחדר, דיברו על סיור שחייבים לצאת אליו לפני השקיעה. בהתחלה חשבתי שזו בדיחה, או שם קוד בינם, אולי הם מתכוונים לבאלאנס. כעבור זמן מה, מצאתי את עצמי מסיירת בשבילי רמת יוחנן, יחד עם המשוררים. מדריך הסיור יהודה טל (יהודהל’ה), חבר הקיבוץ מזה שלושים שנה, סיפר שרמת יוחנן הוא קיבוץ שלא הופרט ושגם אין לו שום כוונה להיפרט, שהכול זה פוליטיקה ושתמיד זה היה כך. הוא הראה לנו את הסליק מתקופת מלחמת העצמאות וסיפר לנו על מסורת  חגי הטבע בשבועות ובסוכות בקיבוץ, שייסדו המלחין והמשורר מתתיהו שלם והכוריאוגרפית לאה ברגשטיין. אחרי כן, ישבנו בחדר האוכל בשולחן חגיגי וארוך. כולנו כקבוצה מול יהודהל’ה, חוץ מהמשורר מרחב ישורון שהעדיף לשוטט בחוץ. את קירות חדר האוכל מעטרים ציורים שמראים דמויות תנכיות בעליה לרגל לירושלים, או משהו מהסוג הזה. יהודה סיפר לנו על הצייר אלעזר הלבני, שמוכר יותר בשם לוזר. לוזר היה מחלוצי הקיבוץ ואיבד עין כאשר פוצצו המייסדים סלעים להכשיר את הקרקע למחיה ואפשר לזהות בציורים, שלכל דמויותיו, ישנה רק עין אחת. יהודה גם לקח אותנו לאחת מעמדות השמירה שנותרו מהקרב על רמת-יוחנן ב-1948, ממנה השקפנו אל היער ואל גבעות הושא וקסייר.  

עמדת קרב מספר 5 ששימשה בקרב רמת יוחנן במלחמת העצמאות

     מול נוף הגבעות, יהודה שיתף אותנו בעוד סיפור: בזמן מלחמת העצמאות, דרוזים מסוריה, ניסו לכבוש את חיפה וצלפו בחברי הקיבוץ. דרוזים תמיד נאמנים למדינה שהם משתייכים אליה. הייתה מלחמה קשה בין חברי הקיבוץ ובין הדרוזים שבאו מסוריה, עד שהגיעו חבריהם הדרוזים מישראל ושכנעו אותם להפסיק את הלוחמה ולהצטרף לכוחות הישראלים. יהודה מספר שערב אחד, הרבה אחרי מלחמת העצמאות, באחד מחגי העצמאות בקיבוץ, הגיח פתאום זר גבוה ושחרחר עם שפם וסיפר שהוא דרוזי מעוספיה ושדבר אחד הוא לא ישכח; כשבאו הוא וחבריו הדרוזים לעשות סולחה עם אנשי הקיבוץ ולחתום איתם על ברית, עמדה שומרת יפה בשער. הדרוזי סיפר, שהוא וחבריו נדהמו לגלות שלוחמות אמיצות ויפות עומדות בחזית ואמרו בינם לבין עצמם, שעכשיו הם מבינים למה לא יכלו לנצח בקרב.

לפנות השקיעה, בסיום הסיור הרגשתי תחושה נשכחת של קומץ בני אדם שחיים במשותף, קצת כמו טיול במנהרת זמן לעבר תקופה שהאדמה נתנה בה את הטון.      הערב החל לרדת, בקיבוץ רמת יוחנן מקבלים את השבת כל השנה, תמיד באותה שעה, בחדר האוכל. שוב ישבנו עם יהודהל’ה, בשולחן הארוך והחגיגי, ממש כמו שמעון פרס כשהוא מגיע לקיבוץ לקבלת שבת. עבור הפתיחה כל הקיבוץ שר-  “לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה” באיזו התאמצות לשמר מן אחדות לבבית בשירה, כאשר תוכן השיר לא ברור כמעט לאף אחד. פתאום רציתי לקבל את השבת לבד, בעיר.

בתוכנית האמנותית, מתי שמואלוף ברך את כניסת השבת, ערן הדס הקריא את שירו “זכור את יום השבת לקודשו, אבל הוא לבדו בין כה וכה”, נעם אדרי וא. ב. דן האגדי שרו גרסה חדשה לשירה של יפה ירקוני “לכבוד השבת” ואני הקראתי קומץ מתוך פרשת קרח, יחד עם פרשנות מאת חבר הקיבוץ מאיר יפה על ההקשר בין נשיאת ציצית, לבין התנשאות מעל  בני אדם אחרים; התמזגתי בכוח עם אנשי הקיבוץ ועם אמני חבורת ציונה; אני שייכת. גם אותי, כמו בפרשה, האדמה הייתה יכולה לבלע.  “ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש”. במדבר טז לב, פרשת קרח

האירוע האקסטטי התחיל בלילה. מתי שמואלוף, פתח שוב עם שירו – “פינו את התקווה”. ליווה אותו על גיטרה נועם דינסטג, מוסיקאי ויוצר מרמת-יוחנן שמנגן על כל כלי אפשרי. מתי משתף את הקהל: “אתם צועקים פינו את התקווה ואני עונה לכם” . אחרי שמואלוף, הייתה הרגשה שמחאת דרום תל אביב מהדהדת חזק בקיבוץ רמת יוחנן. אחריו עלה המשורר מרחב ישורון עם אנרגיה פנתרית. צמד המילים משירו הראשון  –“אלטנוילנד בבוילר”, רץ במוחי כבר כמה שבועות, כמו מנטרה. אחרי כן, עלתה יעל בירנבאום מג’ק אי דה בוקס והציגה שיר חדש. יעל זעקה-  “אנחנו ראינו אנשים בתוך החול” ואני הכי הערצתי אותה. ליוו אותה יוליאן על כינור ופדרו שניגן על דרבוקה; שניהם לומדים עברית באולפן הקיבוץ והם הוזמנו לאלתר יחד עם המשוררים. נעם אדרי ביצעה לראשונה את שירה- “אני נוסעת למרוקו”, בהלחנת א. ב. דן ובליווי צ’יקי, ערן הדס ומתי שמואלוף בתור מקהלה ערבית מאולתרת ברקע. אחרי נעם ו”אני נוסעת למרוקו”, כל פעם שבחור מעצבן אותי, עולה לי בראש תמונה שלה ושל המקהלה שרים-  ” אל תחפש אותי, לא! לא! לא! בהרים לא! לא! לא! אל הרוח”. אחר כך, שמואלוף עשה גרסת כיסוי לנירוונה, שמואלוף הכי מכיל את הקהל, אבל גם הכי אנרכיסט.  צ’יקי שר על כך שהוא שוחה לבד ב”אגם הגדול” וביקש ממיכל אגסי שתלווה אותו בריקוד, מיכל אגסי שגם הקריאה שיר, היא ברבור והקטע היה אגם ברבורים צ’יקיאני. ערן הדס הקריא את השיר שכתב כמחווה לאלן גינסברג “הממ.. פצצה”. באותו ערב, חבורת ציונה השאירה חותם תרבותי שלא ישכח ברמת יוחנן.

 לאחר חצות, נעם אדרי לקחה את כל החבורה לסיור לילי למקום מרוחק וקסום אי שם במטעי הקיבוץ. התפקדנו במספרי ברזל, הילכנו בשבילים, עלינו למצפה, ישבנו בין השיחים, כל זאת בחשיכה, ללא פנסים, אבל היה אור ונוף. שם חלמו האמנים חלומות גדולים וחזו חזיונות להקים פסטיבל ברמת-יוחנן ולהביא את ציונה למחוזות חדשים.

יום למחרת, לאחר שהשתכשכנו בבריכת הקיבוץ, בצהרי היום, תכננתי לקרוא על פרשת קרח, אפילו הבאתי ספר כבד. במקום זאת מצאתי את עצמי, מביימת אורגיה קולנית, יחד עם נועם אדרי, מתי שמואלוף, וצ’יקי, במטרה לבחון את תגובתו של א.ב דן שכנראה אבד בשבילי הקיבוץ בדרך חזרה מהבריכה. כיסינו את כל החלונות בחדר הילדים עם סדינים וחיכינו לא’. כשהוא דפק בדלת- צעקנו שמות באויר ונאנחנו בקולי קולות כל אחד מהמזרן שלו. א’ הסיר בבת אחת את מעטה הסדינים וכולנו התגלגלנו מצחוק.  מחכה לפסטיבל.

ראו גם

רמת יוחנן בויקיפדיה  

אתר רמת יוחנן

2 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה + 11 =