החלום ושברו -הישראלים וחצי האי סיני :ברק בוקס

 

רקע: הזיקה לחצי האי סיני:

משחר ההיסטוריה, נחשב חצי האי סיני לנמצא בשולי הממלכה ואחר המדינה המצרית, באופן בו היה שייך לה, אך רק לכאורה. עיון ראשוני בסיפורי התנ"ך, מביא את הקורא לספור בריחת משה רבנו למדבר, כדי להתבודד. נראה, כי מתקופת ממלכת הפרעונים, שמש האי כמפלט לשלטון המסודר של המדינה. ההרים הנישאים עד לחופיו השקטים, מציגים מחזה מסתורי ורחוק. אכן, הרקע להקמת מנזר סנטה קתרינה, נובע מהיות האזור אתר לצליינים נוצרים (המשמש ציון לאחד ממיקומיו המשוערים של הר סיני).

הבריטים, אשר בססו את השפעתם במצרים המלוכנית עוד בעת העות'מנית, בחנו עד לכדי סקירת ישימות, מימוש אוטונומיה יהודית בחצי האי, שנקראה "תכנית אל-עריש". צוותי מהנדסים ונציגים של התנועה הציונית, בד בבד עם נציגי שלטון בריטים, החלו לבדוק הלכה למעשה חפירת תעלה שתוביל מים מן הנילוס, עד לאזור ההתיישבות. כוונת הבריטים היתה לערוך שימוש באוטונומיה היהודית, כדי שתהיה חיץ בין האימפריה העות'מנית לאזור השפעתם, בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה. היוזמה נתקלה בהתנגדות עזה של הממשלה המצרית, ביחד עם הלורד קרומוול, הנציב הבריטי, למניעתה.

במלחמת העצמאות, חדרו כוחות צה"ל בכמה צירים לאי, אך נסוגו ממנו בשל הסכמי שביתת הנשק. מבצע סיני משנת 1956, הביא את צה"ל בשנית לחצי אי ואת ראש-הממשלה דוד בן-גוריון, להצהיר בפני כוחות צה"ל בשארם-השייך, על דבר מלכות ישראל השלישית. בלחץ בינלאומי, נסוגה ישראל מחצי האי (וגם מרצועת-עזה), עד לשנת 1967. מלחמת ששת-הימים, הביאה את צה"ל שוב לחצי האי סיני. או אז, החלו להתרקם תכניות ליישובו, שהחלו בהיאחזויות נח"ל ובפתחת רפיח (ימית), נואיבה (אופירה) וטאבה.

בחודשים אחר מלחמת ששת-הימים, החלה מלחמת התשה המצרית לאורך התעלה, במסגרתה כוחות הצבא מלווים בכוחות קומנדו מצרים, הביאו את צה"ל להתמודד עם הצבא המצרי המשתקם. במלחמת יום-הכפורים, צלחו המצרים בהפתעה את התעלה והתבססו בגדה המזרחית של תעלת-סואץ, במחיר קורבנות רב שהשאיר צלקת עמוקה באומה. במהרה, נחתמו הסכמים עם ישראל בדבר נסיגה מסיני, עד למרחק מה מן התעלה ועד ואף יותר עמוק לתוך האי (הסכמי הביניים בממשלת רבין הראשונה). בגין, חתם על הסכם השלום עם הנשיא סאדאת בשנת 1979, שהביא את ישראל לפנות את האי בשנת 1982. סיום האפיזודה היה אחר כמה שנים בשנת 1989, עת טאבה שנשארה בריבונות ישראלית הועברה למצרים, אחר קיום בוררות בינלאומית ממושכת, שדנה בסימון הגבול הבינלאומי.

התקופה שלאחר מלחמת ששת-הימים ושנות השבעים:

בתקופה שלאחר מלחמת ששת-הימים, החל הממסד הישראלי לממש את זיקתו לחצי האי סיני. ניתן לבחון כמה תחומים: המדינאות: ע"י אמרתו של שר הביטחון דיין, שאומצה בהנהגה: "טוב שארם ללא שלום משלום ללא שארם"; האקדמיה: חפירות ארכיאולוגיות בדרום האי ובחלקים אחרים ממנו (מכרות הנחושת בסראביט אל ח'אדם בהן התגלה הכתב השמי הראשון- הפרוטו סינאי), השירה: להקת הנח"ל בשיר מול הר סיני כבר ב1956 במבצע סיני. הזמר שלמה ארצי בצע בפסטיבל הזמר תשל"ב, את השיר על ארץ סיני ובנוסף את השיר נח"ל ים.  

גלי הנוסטלגיה ששוטפים את הישראלים רלוונטים לפרק הזמן הנ"ל, בו החל הקשר לחצי האי באופן מצומצם בין השנים 1967-1973 וגבר לאורך שנות השבעים, עד להחזרת סיני באפריל 1982. בתקופה זו, התפתח תיירות בוהמיינית מחו"ל ואחר מן הארץ.  התיירים גילו את החושות לאורך הים, השקט וכפי שנתן זהבי ששמש מציל באופירה, התייחס למפרץ שלמה בשעתו במילים: הכחול הזה של המים. רפי נלסון, הקים כפר בוהמייני ששמש מקום בילוי ואף אתר לסרט "מיליונר בצרות", בכיכובו של השחקן יהודה ברקן.

נהירת הישראלים הגיעה לשיא בפסטיבל נביעות, שהתקיים בשנת 1978 וכלל את מיטב האומנים בסצנת הרוק הישראלי בעת ההיא (למעשה בשנת 1977, התקיים פסטיבל מצומצם יותר). יש המחשיבים את פסטיבל נביעות, כמקבילה המקומית לפסטיבל וודסטוק. הטלוויזיה הישראלית הסריטה קטעים רבים ממנו והוא הצטייר כאבן דרך במוסיקה של התקופה.  ניתן לצפות בקטעים שהוסרטו ולראות את הופעות הפסטיבל, ביחד עם צילומים מנואיבה של זמרים, תיירים ובדואים (בלינק המצורף). לכאורה, נראה כי בעת ההיא נוצרה אידיליה: יחס חם בין הבדואים לבין הישראלים. אותם ישראלים, אשר לפתע פתאום מצאו עצמם בסוף שנות השישים ובמהלך שנות השבעים, כיוצאים ממדינה קטנה הנמצאת במצור ומצליחים להביא לידי ביטוי את התחושה של הצורך במרחב ונדודים. זאת, ע"י יישום המסר שהתקבל מחו"ל דרך המוסיקה והאופנה: "קול קורא לנדוד לנדוד" (שירו של יצחק קלפטר).

אכן, חצי האי האידילי אליו ניתן היה לברוח כמקלט מצרות היום, ממשיך לקסום לרבים בחברה הישראלית. נשאלת השאלה האם המצב הנוכחי מאפשר להמשיך ולחפש את החלום? המציאות בתקופה הנוכחית, מביאה את האמרה הטובה ביותר לתיאור המצב: "החלום ושברו".

 

קישורים נוספים:

1. זהבי, נתן "לעזוב את גן-עדן: 30 שנה לפינוי סיני" באתר NRG.

 

2. נביעות 1977: פסטיבל הרוק נביעות 1977 (מתוך אתר ישראבוט).

 

3. נביעות  1978: חגיגה בנואיבה (נביעות) 1978.

 

5. פלייליסט של פסטיבל נואיבה (Guyal באתר You Tube).

 

6.  תלמי, אפרים ותלמי מנחם תכנית אל-עריש. תל-אביב: ספרית מעריב, 1982.

בתוך אתר או"ח משרד החינוך:

7. "השיר על ארץ סיני של רחל שפירא ושלמה ארצי

 

 

 

 

 

 

 

 

אודות ברק בוקס

ברק בוקס הוא חוקר מתחום מדע-המדינה ותקשורת פוליטית. שמש בתפקידים מגוונים בחוג למדע-המדינה, בתכנית לדיפלומטיה, באגף הכספים וברשות המחקר באוניברסיטת תל-אביב, כמו גם באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2003 מונה כפרוייקטור מטעם אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה לחקר מדיניות בטחון ובמסגרת זו נטל חלק בפרסומים בנושא.כיום ברק הוא דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטת בר-אילן.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל, פוליטיקה עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*