תמונות מחיי המין של הערפד הישראלי :ביקורת על הספר 'דם כחול' מאת ורד טוכטרמן

הוצאת יניב, 2011.

גילוי נאות: ורד טוכטרמן ואני למדנו באותה כיתת מחוננים בחיפה בין כיתה ז" לכיתה ט". מסובך מדי להסביר כל מה שזה אומר על מערכת היחסים בינינו, אבל לדעתי אין כל קשר בין עובדה זו לערפדים.

לעתים קרובות אני מבקר ספרים דיגיטליים ביקום תרבות, והביקורת שלי היא פחות או יותר הביקורת היחידה על הספר הנידון, לפחות לזמן מה. זה לא המקרה של הספר "דם כחול".
"דם כחול" הוא הספר השני של ורד טוכטרמן (ולא הספר הראשון, כפי שמציין עומרי הרצוג בביקורת שלו), ספרה הראשון "לפעמים זה אחרת" יצא לאור בהוצת אופוס בשנת 2002, והוא מכיל סיפורים קצרים בז"אנר המדע הבדיוני והפנטזיה. הרצוג דן בביקורתו על הספר בז"אנר הערפדים ובשאלה איך ורד "ייבאה" את הז"אנר לארץ. גם אני רוצה לעסוק בשאלה זו, אך נראה לי שדעותי שונות מדעותיו במידה ניכרת.
עתה, משהוציאה ורד לאור את ספרה השני הראוי לתואר "ספר הערפדים הראשון בעברית", היא עצמה באמת ראויה לתואר בו זכתה כבר לפני מספר שנים – "הגברת הראשונה של המדע הבדיוני בישראל".
ורד היא פעילה באגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, ולדעתי, למרות שלאחרונה חלה התעוררות בתחום הכתיבה בז"אנר המדע הבדיוני והפנטזיה (או הספרות הספקולטיבית), היא אחד מן הקולות הבולטים בז"אנר זה דווקא מפני שפעילותה באגודה, והפעילות של סופרים אחרים כמו גיא חסון, ניר יניב ולביא תדהר מייצרת "לב קורפוס" של ספרות ספקולטיבית ישראלית.
נראה כי לכל הסופרים הפעילים באגודה חשוב לייצר "ספרות ספקולטיבית ישראלית" שגיבוריה הם ישראלים, והעלילה שלה מתרחשת לרוב בישראל. בתוך סדר היום הזה, הספר "דם כחול" של ורד מתבלט לטובה.
אין ספק שהאינטרפרטציה הישראלית של ורד לערפדים היא אכן מאוד ישראלית. למרות שלא קראתי את סדרת "דמדומים" למשל, קל לראות את ההבדל בין חן, גיבורת דם כחול, ובין בלה, הגיבורה של סדרת דמדומים.
חן היא אשה בוגרת, היא בוחרת מרצונה החופשי ליצור קשר עם ערפדים, והקשר עצמו הוא הרבה יותר מיני בצורה מפורשת. כל הכבוד לורד על כתיבה כזאת שהיא הרבה יותר מעניינת (לדעתי לפחות) מן הכתיבה האמריקאית על הנושא, שנראית לי לעתים כדרך עקיפה ולא מאוד משכנעת לדבר על מין בצורה פוריטנית.
אבל, למרות שזה "ספר ערפדים", החלקים המרתקים ביותר של הספר הם לאו דווקא על ערפדים, ובכלל לאו דווקא ספרות ספקולטיבית.
למרות שמערכת היחסים בין חן לבין אילן (או אלן) הערפד היא חדשנית ומאוד ארוטית, היא לא מערכת היחסים העיקרית של חן. הידיד ההומו שלה, עומרי, הוא ללא כל ספק גיבור הרבה יותר ראשי, וגם הרבה יותר מעניין מאשר אלן nbso online casino הערפד.
הדיאלוגים השנונים בין עומרי לחן, סטייל סדרת הטלויזיה "הפוך" (נוחה עדן) הם לב הסיפור, וגם, לפחות לעניות דעתי, התרומה העיקרית שלו לספרות העברית. ורד מתארת הוואי חיים תל אביבי עכשווי בצורה מדויקת מאוד, ולעניות דעתי כמעט ללא השוואה לספרים אחרים שנכתבו באותה זירת התרחשות.
ורד מצטיינת בדברים קטנים, כמו תיאור היחס של אזרחים ותיקים מחיפה למרכז חורב (ולמעדניות באחוזה), דיאלוגים בין חן לעומרי העוסקים בין השאר בשאלה מדוע זה קל בישראל לבקש מאנשים ברחוב שיחה בסלולרי, אך יותר קשה לבקש מהם לגלוש לשנייה לאתר אינטרנט כלשהו, וציטטות מפתיעות של הגשש החיוור (המיקום המדויק של אלה מושאר כתרגיל לקורא החרוץ). לעתים אני שואל את עצמי אם שם הספר הוא לא באמת עניין של אריסטוקרטיה, שכן למרות המוצא האצילי של דמויות הערפדים בספר, הן עוברות לקורא בעיקר כעולים חדשים מטרנסילבניה, אלא עוד משחק מילים על שיר של מתי כספי ושלמה גרוניך…

הספר באתר מנדלי

פרק חמישי מהספר באתר "בלי פאניקה"

אתר הספר "דם כחול"

עוד ביקורות על הספר :

על ערפדים ואנשים: אהוד מימון על "דם כחול"

הערפדים היהודים: עומרי הרצוג על "דם כחול"

ספרן הלילה על "דם כחול"

גלי על "דם כחול"

מועדון קריאה על "דם כחול"

אודות אורי מאיר

אורי מאיר - מורה למתמטיקה בעיקר ברמה של שלוש יחידות לימוד. בימים אלה עובד על הרומן הראשון שלי: 'חידת אבן השתייה'.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע בדיוני, סופרים, ספרות אלקטרונית עם התגים , . קישור קבוע.

5 תגובות על תמונות מחיי המין של הערפד הישראלי :ביקורת על הספר 'דם כחול' מאת ורד טוכטרמן

  1. מאת אלי אשד:‏

    הספר של טוכטרמן הוא בכלל לא הספר המקורי הראשון על ערפדים בעברית .קדם לו ספרו של גל אמיר "לילה אדום"(2003).
    ושנים רבות לפני עמיר יש את הנובלה של ש"י עגנון משנות ה-40 "הרוכל והאדונית " על מערכת יחסים בין רוכל יהודי וערפדית גויה.
    עגנון הוא למיטב ידיעתי הסופר היחיד שזכה בפרס נובל ועסק בסוגת הערפדים.
    אבל גם עגנון הוא לא הסופר העברי הראשון שעסק בערפדים.זכות הראשונים היא ככל הנראה של יהודה החסיד מהמאה ה-12 שבקובץ הסיפורים שלו "ספר חסידים " יש כמה סיפורים שאפשר לסווג אותם כסיפורי ערפדים.

    • מאת אורי מאיר:‏

      הי אלי,
      תודה רבה על התגובה המעניינת.
      אני לא לגמרי מסכים אתך. כלומר אין ספק שכל הספרים שציינת הם ספרים מן הספרות העברית שאכן עוסקים בערפדים, אבל לדעתי יש הבדל עקרוני בינם ובין הספר של ורד.
      הספר של ורד הוא ספר של ספרות ספקולטיבית, המודע לעצמו ככזה, והמתכתב עם הפריחה העולמית בספרים על ערפדים בעת האחרונה.
      שאר הספרים שציינת לא עושים זאת לדעתי…

      • מאת אלי אשד:‏

        עם זה אני מסכים.
        למרות שנראה לי שגם הספר של גל אמיר התכתב עם סיפורי ערפדים שונים של התקופה. אבל לא כמו שטוכטרמן עושה.
        נציין שהייתה תקופה לפני כמה שנים שכמה מידידי וידידותי כל אחד מהם חשבו לכתוב סיפור ערפדים ועבדו על כך אבל עד כמה שאני יודע דבר לא יצא מכך עד כה. ככל הנראה זה היה באוויר ואופנתי.
        נראה לי שהיום שהיום אחרי שגל הערפדים בעולם היגיע לשיאו ומתחיל לרדת כבר לא נראה כל כך ערפדים.
        עם זאת אני יודע שטוכטרמן מתכננת רומן המשך למה שאולי יהיה בסוף סדרה.

  2. מאת רון יניב:‏

    ועוד תיקון הכרחי – הספר הראשון של ורד ״לפעמים זה אחרת״, יצא לאור בהוצאת אופוס.

    ואם מותר להיות ניטפיקר, ״דם כחול״ הוא אמנם לא הספר הראשון של ורד, אבל היותו של ״לפעמים זה אחרת״ ספר המכיל אוסף סיפורים קצרים, הופך את ״דם כחול״ לרומן הראשון של ורד.

    • מאת אורי מאיר:‏

      תודה רבה רון,
      תיקנתי את ההוצאה של הספר 'לפעמים זה אחרת' בגוף הכתבה, ואף ציינתי את ההוצאה של הספר עצמו, שהיא אם אני לא טועה ההוצאה לאור שלך.
      לכבוד הוא לי שמוציא לאור כמוך טורח לקרוא את הביקורות שלי, ואף להעיר עליהן…

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*