"שם יושב מלאך נדכא": שירים מאת אדית סודירגראן

Edith Södergran 1892-1923

תירגם: פרץ-דרור בנאי.

אדית סודירגראן

המשוררת אדית סודירגראן נולדה בעיר סנט פטרסבורג ברוסיה. שם למדה בבית-הספר הגרמני והושפעה מאד מזרמי השירה הרוסית, ובמיוחד ממיאקובסקי. בגיל צעיר מאד החלה לכתוב ובגיל עשרים יצא לאור ספרה הראשון "שירים". מוקדם בחייה חלתה בשחפת, ובילתה ארבע שנים בבית חולים שוויצרי. השְׁפעת המחלה על כתיבתה היתה מכרעת, וההזנחה של ראשית ביכוריה מצד הביקורת לא רק שלא ריפתה ידיה אלא חיזקה אותה והעמיקה את שירתה. יחד עם זאת החריף חוליה עד שגבר עליה, והעביר מסעה לעולם אחר כשהיא בת 31 שנים בלבד. למרות מסע חייה הקצר הצליחה להניח לבנת יסוד בבניין השירה הסקנדנבית החדשה. שירתה כולה יצאה לאור בקובץ "האהבה והבדידות" בשפה השבדית.           – פרץ-דרור בנאי

סודירגראן בוויקיפדיה האנגלית.

 

המנון שלושת הקברים  

הָיתָה מְזַמֶּרֶת בַּחֲלַל הָרָטֹב בִּשְׁעַת מַעֲרִיב:
הֶאֱדִימוּ אִילָנוֹת וְרֻדִּים מֵעַל שְׁלֹשֶׁת-קִבְרֵי הַקַּיִץ הַזֶּה.
בַּקֶּבֶר הָרִאשׁוֹן טָמוּן גֶּבֶר
שְׁנָתוֹ עֲמֻקָּה…
וּבַשֵּׁנִי שׁוֹכֶבֶת אִשָּׁה בַּעֲלַת-אֲרֶשֶׁת-עֲצוּבָה.
אוֹחֶזֶת פֶּרַח
וְאִלּוּ הַקֶּבֶר הַשְּׁלִישִׁי שַׁיָּךְ לְבָבוּאָה עֲצוּבָה.
שָׁמָּה יוֹשֵׁב מַלְאָךְ נִדְכָּא מְזַמֵּר
לֹא לִמְחִילַת-הַחֲטָאִים.

 

הַמְלֶט

מָה הַדָּבָר שֶׁמְּקַוֶּה לוֹ לִבִּי הַמִּתְכַּלֶּה, לִבִּי הַמִּתְכַּלֶּה הַשָּׁקֵט,
לִבִּי הַמִּתְכַּלֶּה הַשָּׁקֵט אֵינוֹ מְקַוֶּה לִמְאוּם?
כָּאן מִשְׂתָּרַעַת הַדְמָמָה כֻּלָּהּ. אַתָּה מִסְתּוֹבֵב בַּמֶּרְחַקִּים, מִצְטַמְרֵר
מַקֵּל-קְסָמִים נוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה זוֹ שֶׁהָפְכָה לְאֵפֶר.
וְשָׂם, בַּמָּקוֹם בּוֹ אֵשֵׁב מֵעַל הַהֲרִיסוֹת,
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה תָּבוֹא בְּרֶגַע כָּלְשֶׁהוּ,
יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה מְחַכֶּה מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת נְעוּלָה,
וַאֲנִי סְמוּכָה אֵלֶיךָ, כָּךְ שֶׁאַתָּה יָכֹל לְהוֹשִׁיט לִי יָדְךָ.
אֵין לִי בְּרֵרָה
הוֹי צֶדֶק, אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ גַּם אִם תֵּלֵךְ לְאֶרֶץ הָעֲרָפֶל.
הוֹי צֶדֶק, הוֹי צֶדֶק, הַאִם אַתָּה שׁוֹכֵן בְּאַכְסַדְרַת הַמֵּתִים, בְּיַם הַנְּחָשִׁים וְהָאֵפֶר?
הוֹי צֶדֶק, הַאִם אַתָּה שׁוֹכֵן שָׁמָּה בַּאֲשֶׁר שָׁמָּה כָּל מַה שֶּׁאֲנִי שׂוֹנֵאת?
הוֹי צֶדֶק, הַאִם יָאִירוּ דַּרְכְּךָ פָּנָסֵי הַצַּעַר?

גילוי

אַהֲבָתְךָ מַסְתִּירָה אֶת כּוֹכָבִי
וּבְחַיַּי זוֹרֵחַ הַיָּרֵחַ.
יָדִי בְּיָדְךָ לֹא תִּשְׁכֹּן
יָדְךָ לוֹהֶטֶת,
וְיָדִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת.

סתיו

הָעֵצִים הָעֵירֻמִּים סְבִיב בֵּיתְךָ נִצָּבִים
חָפְשִׁיִּים עַד אֵינְסוֹף, בֵּין הָרוּחַ וְהַשָּׁמַיִם,
הָעֵצִים הָעֵירֻמִּים עַל הַחוֹף תְלוּיִים
וּמִשְׁתַּקְּפִים בַּמַּיִם.
יֵשׁ יֶלֶד מְשַׂחֵק בְּעַרְפֶל הַסְּתָו הָאָפֹר
וְנַעֲרָה מְהַלֶּכֶת כְּשֶׁבְּיָדָהּ פְּרָחִים
וְסָמוּךְ לָאֹפֶק
מְרַחֲפִים עוֹפוֹת כְּסוּפִים-לְבָנִים.

הירח

כֹּה מְהַמֵּם, לֹא יְתֹאַר כָּל מַה שֶּׁהוּא מֵת:
עֲלֵי הָעֵצִים מֵתִים, וְהָאָדָם הַמֵּת
וְדִיסְק הַיָּרֵחַ.
וְכָל הַפְּרָחִים יוֹדְעִים אֶת הַסּוֹד
שֶׁהַיַּעַר מַסְתִּירוֹ,
וְסִיבוּב הַיָּרֵחַ סְבִיב אַרְצֵנוּ,
הוּא חוּג הַמָּוֶת
שֶׁהַיָּרֵחַ סוֹרֵג אֶת אֲרִיגוֹ הַמַּדְהִים,
אֲשֶׁר מִתְאַהֲבִים בּוֹ הַפְּרָחִים.
וְהַיָּרֵחַ אוֹרֵג אֶת חַלּוֹן צְלָלִיּוֹתָיו
סְבִיב כָּל מִי שֶׁיִּחְיֶה.
וּמַגָּל הַיָּרֵחַ מְכַסֵּחַ אֶת הַפְּרָחִים שֶׁלָּנוּ
בְּאַחֲרִית לֵילוֹת הַסְּתָו
וְכָל הַפְּרָחִים מְחַכִּים לִנְשִׁיקַת הַיָּרֵחַ
בִּתְשׁוּקָה אֵינְסוֹפִית.

אביב צפוני

כָּל תִּקְווֹתַי הִתְפּוֹרְרוּ כְּפִי שֶׁמִּתְפּוֹרֵר הַשֶּׁלֶג
כָּל חֲלוֹמוֹתַי נָזְלוּ כִּנְזִילוֹת הַמַּיִם
וְכָל מַה שֶּׁאָהַבְתִּי וְנִשְׁאַר לִי
שָׁמַיִם כְּחֻלִּים, וּמִסְפַּר כּוֹכָבִים חֲלוּשִׁים.
הָרוּחַ מִתְנוֹעַעַת בְּשֶׁקֶט בִּינוֹת הָעֵצִים
הָרִיק שָׁלֵו. הַמַּיִם רְגוּעִים.
הָעֵץ הָעַתִּיק נִצָּב עֵר וּמִתְבּוֹנֵן
בָּעֲנָנָה הַלְּבָנָה שֶׁהַחֲלוֹם אוֹתָהּ נִשֵּׁק.

מראת הבאר

אָמַר הַגּוֹרָל: לְבָנָה תִּחְיִי, אוֹ אֲדֻמָּה תָּמוּתִי!
אַךְ לִבִּי הֶחְלִיט: אֲדֻמָּה אֶחְיֶה.
כָּעֵת אֲנִי חַיָּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ כָּל דָּבָר שַׁיָּךְ לְךָ
הַמָּוֶת לְעוֹלָם אֵינוֹ פּוֹסֵק בְּמַמְלָכָה זוֹ
לְאֹרֶךְ הַיּוֹם אֲנִי יוֹשֶׁבֶת וּזְרוֹעִי רְפוּיָה עַל שֵׁישׁ הַבְּאֵר
וְעֵת אֶשְׁאַל: אֵיפֹה הָיָה כָּאן הָאֹשֶׁר,
אֲנִי מְנִידָה בְּרָאשֵׁי וּמְחַיֶּכֶת:
הָאֹשֶׁר נִדָּח, נַעֲרָה יוֹשֶׁבֶת וְתוֹפֶרֶת סְמִיכַת תִּינוֹק שָׁמָּה,
הָאֹשֶׁר נִדָּח, נַעַר פּוֹסֵעַ בַּיַּעַר כְּדֵי לְבָנוֹת לוֹ שָׁמָּה בִּקְתָּה.
כָּאן פּוֹרֵחַ פֶּרַח אָדֹם סְבִיב בְּאֵרוֹת שֶׁאֵין לֶאֱמֹד עָמְקָם
כָּאן הַיָּמִים הַנֶּהְדָּרִים מְשַׁקְּפִים אֶת בָּבוּאָתָם הַחַיְכָנִית
וְהַפְּרָחִים הַמַּדְהִימִים מְאַבְּדִים אֶת הַיָּפִים בַּעֲלֵיהֶם…

הכּלה

צָרִים חוּגַי וְטַבַּעַת מַחְשְׁבוֹתַי
הַסּוֹבְבִים סְבִיב אֶצְבָּעִי.
דְּבַר מַה דָּלוּק בְּעֹמֶק כָּל הַחֲפָצִים הַמּוּזָרִים סְבִיבִי,
כְּגוֹן הַנִּיחוֹחַ הֶחָלוּשׁ שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנִּים.
אֶלֶף תַּפּוּחִים תְּלוּיִים בְּבֻסְתָּנוֹ שֶׁל אֲבִי,
עֲגֻלִּים וּבְשֵׁלִים בְּתוֹךְ עַצְמָם
וְחַיַּי הַמִּסְתּוֹרִיִּים גַּם הֵם נַעֲשׂוּ
חַדְגּוֹנִיִּים וַעֲגֻלִּים וּמְלֵאִים וּבְשֵׁלִים וְקַלִּים.
צָרִים חוּגַי, וְטַבַּעַת מַחְשְׁבוֹתַי
סְבִיב כָּל אַרְבַּע הָרוּחוֹת
וְאַף עוֹף תּוֹעֶה אֵינוֹ נוֹחֵת בְּפִנַּת מָעֻזִּי
וְאַף לֹא סְנוּנִית שְׁחֹרָה שֶׁתָּבִיא גַּעְגּוּעַ,
וְאַף לֹא שַׁחַף לָבָן שֶׁיַּזְהִיר מִפְּנֵי הַסּוּפָה.
בְּצֵל הַסְּלָעִים, נִצֶּבֶת פַּחְזָּנוּתִי זְהִירָה,
נְכוֹנָה לַחְמֹק בְּהִנָּתֵן הַסִּימָן הַקַּל בְּיוֹתֵר וּבְהִתְקָרֵב קוֹל צְעָדִים.
נִדָּח וְדוֹמֵם הוּא עוֹלָמִי הַשָּׂמֵחַ.
יֵשׁ לִי שַׁעַר בְּכִוּוּן אַרְבַּע הָרוּחוֹת.
יֵשׁ לִי שַׁעַר-זָהָב בְּכִוּוּן מִזְרָח, בִּשְׁבִיל אַהֲבָה שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ,
יֵשׁ לִי שַׁעַר בְּכִוּוּן הַיּוֹם, וְאַחֵר בְּכִוּוּן הָעֶצֶב,
וְיֵשׁ לִי שַׁעַר בְּכִוּוּן הַמָּוֶת, וְהוּא פָּתוּחַ תָּמִיד.

מוקד לעת שחר

מְעַט הַכּוֹכָבִים שֶׁנּוֹתְרוּ, נֶחְלָשִׁים.
רוֹאָה אוֹתָם בְּאֶמְצָעוּת חַלּוֹנִי. הַשָּׁמַיִם חִוְּרִים,
כִּי הָאָדָם כָּרָגִיל מַבְחִין מֵרָחוֹק בַּיּוֹם הָעוֹלֶה.
הַקֹּר שׁוֹלֵט וּמְכַסֶּה אֶת הָאֲגַם,
וְהַלַּחַשׁ אוֹרֵב בֵּינוֹת הָעֵצִים.
גִּנָּתִי מַקְשִׁיבָה כְּמוֹ רְדוּמָה
לִנְשִׁימוֹת הַלַּיְלָה הַמְּנַשְּׁבוֹת בַּהֲדָרְךָ.

רצון

מִכָּל עוֹלָמֵנוּ הַמָּלֵא שֶׁמֶשׁ
מִתְאַוָּה רַק לְסַפְסָל בַּגִּנָּה
שָׁמָּה הֵיכָן שֶׁחָתוּל יוֹשֵׁב בַּשֶּׁמֶשׁ,
שָׁמָּה אֵשֵׁב
וּבְחָזִי מֶסֶר
מֶסֶר קָצָר וְנָדִיר -
כְּפִי שֶׁנִּרְאָה לִי חֲלוֹמִי…

רוחי

אֵין לְרוּחִי אֶפְשָׁרוּת לְגַלּוֹת אוֹ לְהַבְחִין בֵּין הָאֲמִתּוּת,
בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ רַק לִבְכּוֹת וְלִצְחֹק וּלְעַקֵּם יָדַיִם
אֵין לְרוּחִי אֶפְשָׁרוּת לִזְכֹּר וּלְהַפְרִיךְ
אֵין לְרוּחִי אֶפְשָׁרוּת לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהַחְלִיט.
בִּהְיוֹתִי יַלְדָּה רָאִיתִי אֶת הַיָּם: שֶׁהָיָה כָּחֹל,
וּבִנְעוּרַי נִתְקַלְתִּי בַּפֶּרַח שֶׁהָיָה אָדֹם.
וְעַתָּה יוֹשֵׁב סָמוּךְ לִי אֶחָד הַנָּכְרִים: וְהוּא חֲסַר גָּוֶן
אַךְ אֵינֶנִּי מְפַחֶדֶת מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִפַּחֲדָהּ שֶׁל הַבְּתוּלָה מֵהַתַּנִּין.
אֲדֻמָּה וּלְבָנָה הָיְתָה הַבְּתוּלָה כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָאַבִּיר
אַךְ, לִי יֵשׁ כִּיסִים שְׁחֹרִים תַּחַת עֵינַי.

שחור ולבן

הַנְּהָרוֹת זוֹרְמִים מִתַּחַת לַגְּשָׁרִים
הַפְּרָחִים פּוֹרְחִים עַל הַדְּרָכִים
אִוְשַׁת הַיְּעָרוֹת מְכַסָּה אֶת הָאֲדָמָה.
אֵין בַּנִּמְצָא מַה שֶּׁהוּא גָּבוֹהַּ אוֹ נָמוּךְ בְּיַחַס אֵלַי
שָׁחֹר אוֹ לָבָן
מֵאָז רָאִיתִי אִשָּׁה בְּשִׂמְלָתָהּ הַלְּבָנָה
בֵּין זְרוֹעוֹת אֲהוּבִי.

ביערות הרחבים

בַּיְּעָרוֹת הָרְחָבִים הָלַכְתִּי תּוֹעָה
מְחַפֶּשֶׂת אַחַר סִפּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּיַלְדוּתִי.
דֶּרֶךְ הֶהָרִים הָרָמִים הָלַכְתִּי אֲרֻכּוֹת תּוֹעָה
תָּרָה אַחַר אַרְמוֹנוֹת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר בָּנוּ נְעוּרַי
בְּגִנַּת אֲהוּבִי לֹא הָלַכְתִּי תּוֹעָה.
כִּי שָׁמָּה הָיוּ קוּקִיּוֹת עַלִּיזוֹת, שֶׁגַּעְגּוּעַי נִכְסְפוּ אֲלֵיהֶן.

אֲגַם היער

בּוֹדְדָה הָיִיתִי בַּחוֹף הַמְּכֻסֶּה שֶׁמֶשׁ
שֶׁל הָאֲגַם שֶׁהַתְּכֵלֶת שֶׁלּוֹ חִוֶּרֶת,
בַּשָּׂמִים תָּעֲתָה עֲנָנָה בּוֹדְדָה
וּבַמַּיִם אִי אֶחָד בּוֹדֵד
וּמְתִיקוּת הַקַּיִץ הַבָּשֵׁל נִגְּרָה
מְכָל עֵץ כְּמוֹ יַהֲלוֹמִים
וּבְלִבִּי הָרָווּי
חִלְחֲלָה טִפָּה-חַדָּה כְּחֶרֶב…

פרץ-דרור בנאי

פרץ-דרור בנאי, אב לארבעה וסב לשישה, נולד ב-1947 כפרג' בנאי בעיר קמישלי, סוריה. הוא למד בבית-ספר פרוטסטנטי בחאלב. משפחתו עלתה לארץ ב-1962 והתיישבה בכפר-סבא, בה מתגורר בנאי גם היום. בנאי עבד בתחום ליטוש היהלומים, בספרנות ובמידענות מקוונת, כיהן בועד אגודת הסופרים העבריים והיה ממקימי איגוד הסופרים הכללי בישראל. הוא חתן פרס היצירה ע"ש לוי אשכול פעמיים, פרס ברנשטיין, וכיבודים נוספים. ספרו המלא ה-15 במספר, "שישים מתחת לאפס", ראה אור בהוצאת קשב לשירה, 2008. שיריו תורגמו לשפות רבות. כמתרגם התמקד בנאי בשירה הערבית, ופרסם תרגומים למחמוד דרוויש, לחליל ג'ובראן, לסעוד אלאסדי ורבים אחרים.

פרץ-דרור בנאי בוויקיפדיה.
בנאי בלקסיקון הספרות העברית.
"רודף אותי עמק הבכא" – שירים ב-ynet.
"נמוך מהשמיים, גבוה מהתריסים" – שיר ב-ynet.


Edith Södergran 1892-1923   / תירגם: פרץ-דרור בנאי.

אודות דניאל עוז

עורך מדור השירה של יקום תרבות לשעבר. תושב תל אביב. בשנות ה-00 הוביל את הלהקה הכלית "המפתחות לצוללת". ספר שיריו "חיי החול" יצא בהוצאת "כתר", 2010. הפואמה "שיירי אהבה" יצאה בהוצאת "אבן חושן", 2013.
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*