פרשת כתובת יהואש -החלק השני :זיוף או אוצר?

   

הופיע בגרסה שונה במוסף "דיוקן –מקור ראשון גליון 782 7.9.2012 תחת השם "משפט ההיסטוריה " .

משפט הזיופים הארכיאולוגיים הגדול ביותר של כל הזמנים הסתיים סוף סוף לאחר כמעט  עשר שנים (!) של דיונים ובזיכויו הכמעט מוחלט של הנאשם הראשי אספן העתיקות עודד גולן. האיש שהואשם בין השאר בזיוף מספר עצום של עתיקות  מימי התנ"ך ובית שני ובהם בזיוף כתובת יהואש מימי בית ראשון על שיפוץ בית המקדש ובזיוף ארון המיוחס ל"יעקב אחיו של ישו "  ונטען בידי רשות העתיקות  שהוא עומד בראש רשת זיופים חובקת עולם הוא כעת זכאי. 

אולם פרקליטות המדינה לא מוותרת.יש דבר חשוב אחד  ויחיד שחשוב להם להבהיר הם יצאו בימים אלו  בערעור לבית המשפט העליון שמטרתו היא אחת ויחידה להראות כנגד כל מה שהובהר לכאורה מעבר לכל ספק בבית המשפט המחוזי בערעור שאין לו  כל תקדים במשפט הישראלי  שכתובת יהואש המיוחסת לבית ראשון היא אחרי הכל ולמרות הכל  מזוייפת. 

ראו החלק הראשון של המאמר :זיופים ארכיאולוגיים בהיסטוריה 

וכעת החלק השני:   

זיוף או אוצר קדמון ? 

 

עודד גולן עם כתובת יהואש 

כל פרשיות הזיוף שהעסיקו את עולם הארכיאולוגיה בישראל, התגמדו לעומת השערורייה שפרצה בעקבות גילוי לוח יהואש. הכול התחיל ב-2003, כשהתברר כי בידיו של האספן עודד גולן יש שתי עתיקות יוצאות דופן בכל קנה מידה: כתובת שמדברת על בדק בית שנעשה בבית המקדש הראשון  אולי בימי המלך יהואש במאה התשיעית לפני הספירה. בדק בית המתואר גם במקרא. תוכנה של הכתובת  מפאר את התיקונים שביצע המלך יהואש בבית המקדש, כולל פנייתו לכוהנים לאסוף תרומות מהציבור לצורך שיפוץ המקדש, קניית העצים ואבני המחצב (כפי שמסופר גם במלכים ב י"ב, ה-יז; דברי הימים ב כ"ד, ד-יד).

החפץ הקדום השני היה ארון קבורה שעליו הכתובת "יעקוב בר יוסף אחוי דישוע", שאותו ניתן לייחס ליעקב אחיו של ישו הנוצרי שהיה המנהיג הראשון של הקהילה הנוצרית לאחר מות אחיו ישו בצליבה.

 גולן הכחיש תחילה, מסיבות המובנות רק לו ( "סודיות מקצועית "? ) את בעלותו על כתובת יהואש, והודה בכך רק בהמשך. את ארון הקבורה הוא הציג בתערוכה בטורונטו, לאחר שקיבל לכך אישור מרשות העתיקות. במהלך הנסיעה הארוכה הארון הקדום  ספג נזקים קשים.  

 

עודד גולן הוא ככל הנראה גדול אספני העתיקות במדינת ישראל ( וחוץ מזה הוא גם אחיו של המו"ל ירון גולן ז"ל). הוא החל לעסוק בכך כבר בגיל 8, כאשר חיפש בכוחות עצמו בתל-קסילה שבתל-אביב שרידים מימי הפלשתים. מאז חפר ברחבי הארץ, ובין השאר גילה מילון דו-לשוני קדום של שומרית ואכדית בעיר חצור. בבגרותו הפך למהנדס ולאיש עסקים מצליח, אך מעולם לא זנח את תשוקתו לעתיקות של ארץ ישראל. 

 

ארון יעקב אחי ישוע. 

הארון של "יעקב אחי ישוע " והכתובת החקוקה עליו.

ארון "יעקב אחי ישוע" מיקד בגולן תשומת לב בינלאומית, משום שהפריט הזה יכול לשמש הוכחה מסוימת לעצם קיומו של ישו כדמות היסטורית – עובדה שהחוקרים אינם תמימי דעים לגביה. מחקר סטטיסטי שביצע פרופ' קמיל פוקס העלה כי קיימת הסתברות הקרובה למאה אחוזים שבשנים 0-70 לספירה חיו בירושלים לא יותר משני גברים בוגרים ששמם היה יעקוב, שם אביהם היה יוסף ואחד מאחיהם נקרא ישוע או ישו. ציון שם אחיו של הנפטר על גבי גלוסקמא מראה לכאורה כי לאותו אח נודעה חשיבות מיוחדת,  ומכאן ניתן לקבוע כמעט בוודאות שהכתובת מתייחסת לישו המפורסם מנצרת. העצמות בגלוסקמא שייכות אם כן ליעקב שהיה הבישוף הראשון של ירושלים, ונסקל בהוראת הסנהדרין בשנת 62 לספירה. 

המלך יהואש.מלך יהודה במאה התשיעית לפני הספירה.

from Guillaume Rouillé's Promptuarii Iconum Insigniorum

בארץ דווקא כתובת יהואש היא שקיבלה את הכותרות: אם יתברר שהיא אותנטית, הרי שיש בידינו עדות כתובה ראשונה מבית המקדש הראשון, שעצם קיומו מוכחש בידי המוסלמים.כידוע לטענתם המקום שממנו עלה מוחמד לשמיים לא היה זה שבו התקיים בית מקדש יהודי כלשהוא.ואכן בתקופה שבה אמור היה מוחמד לעלות משם השמיימה כל שהיה שם  לפי המקורות של התקופה הייתה מיזבלה של האימפריה הביזנטית. 

פרופסור יובל גורן.

 אך רשות העתיקות סברה ששני החפצים מקורם בזיוף אחד מני רבים.פרופסור מאיירס העריך  כי לא פחות מ-30 עד 40 אחוז מהכתובות במוזיאון ישראל הן זיופים.

רשות העתיקות פירסמה דוח מדעי של קבוצת חוקרים שהיגיעו למסקנה שהכתובות הן זיופים מודרניים. המתנגד הראשי לאמינות הכתובת היה  פרופ' יובל גורן,  מומחה לפטרוגרפיה של כלי חרס עתיקים ראש החוג לארכיאולוגיה באונ' תל אביב  שהתבקש לחוות את דעתו ביחס לגלוסקמא וללוח יהואש למרות שמדובר בכתובות החקוקות באבן ולא בחרס. הוא טען שהמדובר בזיוף. 

אולם חוקרים אחרים הביעו התנגדות למסקנות אלו וסירבו לקבל את העתיקות כזיופים "פשוטים " הם קראו לניתוח מדעי חדש של שתי העתיקות בידי חוקרים בעלי "ראש פתוח " שלא יתייחסו אליהם מראש כזיופים . 

 

 

גלוסקמת מרים ממשפחת הכהן הגדול קייפא. אושרה בידי פרופסור יובל גורן כאותנטית. 

מעניין לציין שמאז הספיק גורן לצדד באותנטיות של ארון קבורה אחר, שהכתובת שעליו משייכת אותו ל"מרים בת ישוע בן קייפאס כהן". היו שהעלו את האפשרות שמדובר במרים אמו של ישו הנוצרי, ומהכתובת אנו למדים שהיא הייתה גם נכדה של הכוהן הגדול קייפאס – שם נדיר בימי בית שני. הכתבים הנוצריים מספרים שישו נצלב בעקבות מאבקו בקייפאס, ואם אכן נכונה ההשערה בדבר הקשר שלו עם מרים, הרי שכל הסיפור הזה מקבל תפנית מדהימה והופך לסכסוך פנים-משפחתי. האם ייתכן שהתקפתו של ישוע הנוצרי על בית המקדש הייתה פרי ניסיון להשיג שם תפקיד בכיר לעצמו, כצאצא לכוהן הגדול? 

משפט עודד גולן 

 

נחזור לעודד גולן: בעקבות חוות הדעת שקיבלה, הגישה נגדו רשות העתיקות תלונה בגין מעשה זיוף. המשטרה פשטה על בתיו של גולן ומצאה בהם חומרים כימיים שונים, כלי חריטה, חותמות בשלבי הכנה, ספרות מקצועית ועוד. לדברי השוטרים, נתגלה בפניהם בית מלאכה של ממש ובו כלי חרט עדינים וגושי שעווה. כל אלו נראו לכאורה כהוכחות לכך שמדובר בזייפן. גולן נעצר והואשם כי הוא עומד בראש רשת שזייפה עתיקות רבות והעבירה אותן לאספנים ברחבי העולם. במשך קרוב לשנתיים הוא הוחזק במעצר בית. 

רשות העתיקות טענה כי אף שבדיקות שונות הראו שהפריטים שבידי גולן אכן עתיקים, האספן הוא שהוסיף להן כתובות שהפכו אותם למיוחדים במינם. ארון שעליו הכתובת "יעקב", למשל, יכול להפוך באמצעות הוספת המילים "אחי ישוע" לתגלית חסרת תקדים. גם את כתובת יהואש, נטען, יצר גולן בעזרת מומחים לעתיקות. בעיתונות דובר על עיוות חקר ההיסטוריה והארכיאולוגיה, ועל הונאה בהיקף עולמי תוך פגיעה במדע, בדת, ברגשות, בפוליטיקה ומה לא. 

"רימון " מבית המקדש. חותמת המלך מנשה.אוסטרקון תחינה מאלמנה לבית המקדש.כתובת יהואש. כולם ה צגו כזיופים בבית המשפט.

כתב האישום שהוגש נגד גולן כלל אישומים רבים וחמורים, ובהם זיוף של חפצים ארכיאולוגיים שונים: אוסטרקון (מעין קבלה) על סך שלושה שקלים שניתנה כביכול בהוראת המלך יאשיהו כתמורה לתרומה לבית המקדש; קערה עם הירוגליפים שמזכירים את המלך המצרי שישק, שפלש לארץ ישראל בימי רחבעם; וחותם שיוחס למלך מנשה. שני הפריטים האחרונים, שאותם הציג גולן בעבר בפני אספנים, לא נמצא בחיפושים ונטען שבעליהם השמיד אותם. עוד עלה החשד שרימון שנהב מפורסם, שיוחס לבית המקדש הראשון ונרכש על ידי מוזיאון ישראל בסכום עצום, היה גם הוא זיוף – אולי מבית היוצר של גולן, אם כי איש לא הצליח לקשר אותו אליו ישירות. 

הפרשייה הסתעפה ובשלב מסוים דומה היה שבכל מקום נמצאת טביעת אצבעותיה של רשת זייפנים מומחים ובעלי כישרון, שפברקו חלק נכבד מהעתיקות של ארץ ישראל תוך שהם מערימים גם על חוקרים בעלי שם. גולן הוצג על ידי רשות העתיקות כמעין פושע-על בתחום הזיוף. 

 אך משקיפים מבחוץ העירו שכדי שמזימה בסדר גודל כזה תצליח יש צורך בשותפים רבים, בהם שישה עד עשרה מומחים בתחומים שונים של אמנות וחריטה. עם קבוצה כה גדולה, מישהו היה צריך להישבר ולחשוף את הכול – אך דבר כזה לא אירע. 

גולן, מכל מקום, היה הנאשם העיקרי בפרשה והחוקרים ניסו לשבור אותו, אך ללא הצלחה. הוא נלקח באזיקים לתחנת המשטרה, והוצג לפני הוריו הזקנים כשהוא כבול. חקרו אותו כשלושים פעם, לעתים במשך עשרות שעות ברציפות, והוא נאלץ לשהות ארבעה ימים במעצר יחד עם פושעים מסוכנים. לבסוף שוחרר מבלי שתושג התקדמות כלשהי בחקירה. לא רק שהתובעים לא חילצו מפיו הודאה, הם גם לא הצליחו למצוא קצה חוט לגבי זהותם של השותפים לפשע – שהרי לא ייתכן שגולן לבדו הוא גאון רב-תחומי כזה, שיכול לבצע לבדו זיוף כמו כתובת יהואש. 

הסוגיה עברה מעולם המדע לאולם בית המשפט, כאשר ב-2004 הוגש נגד גולן כתב אישום. המשפט נמשך שבע שנים – מ-2005 עד 2012 – ובמהלכו ניתנו עדויות שהתפרשו על פני יותר מ-12 אלף דפים, 138 עדים עלו לדוכן, ויותר מ-400 מוצגים הוגשו לבית המשפט. פסק הדין היה עצום ממדים גם הוא – 445 עמודים של סיכומים והכרעות. 

בצד המאשים, התבססה רשות העתיקות על דו"ח מדעי של יובל גורן והגיאולוג אבנר איילון, שקבעו כי קיים חשד ששתי הכתובות הן זיופים מודרניים. אולם חוקרים אחרים הביעו התנגדות למסקנות הללו, וקראו לניתוח מדעי חדש על ידי חוקרים בעלי ראש פתוח, שלא יתייחסו מראש אל הממצאים כבלתי אותנטיים.

כמה חוקרים מהמכון הגיאולוגי – ד"ר שמעון אילני, ד"ר אמנון רוזנפלד וד"ר מיכאל דבורצ'יק -  פרסמו מאמר מדעי  Ilani, S., Rosenfeld. A., Dvorachek, M., Archaeometry of a stone tablet with Hebrew inscription referring to repair of the House, Israel Geological Survey Current Research 13, 2002, pp. 109-116.  הקובע שכתובת יהואש אינה מזויפת, כשהם מצביעים על בועות זהב מיקרוסקופיות שנמצאו בתוך ציפוי הכתובת; לדבריהם, מקור הבועות הללו בזהב שציפה את קירות בית המקדש, והותך בזמן החורבן.

הארכיאולוגיםהתנגדו לדו"ח זה  וטענו שאי אפשר לתת פריט ארכיאולוגי לבדיקה גיאולוגית.אבל טענותיו מעולם לא הופרכו.

זאת ועוד: מומחה לאבן ולחקיקה שבחן את הלוח קבע בצורה נחרצת שאין אפשרות לחקוק כ-200 אותיות וסימנים על גבי אבן קשה ובה סדק נגלה לעין – שאין עוררין שהוא קדום – מבלי לשבור את הלוח ומבלי שתיקטע רציפות החקיקה משני צדי הסדק.   

היהלומן התחרט, העובד התבדח 

 

כמעט עשר שנים חלפו עד שהוכרע דינו של גולן, ואז התברר שההר הענק של העדויות הוליד עכבר. גולן הצליח להפריך את הרוב המוחלט של ההאשמות נגדו. בעוכריה של רשות העתיקות עמדה בין היתר העובדה שהיא לא הצליחה להביא לבית המשפט את אחד העדים המרכזיים שלה – יהלומן מצרי בשם מרקו, שלטענת התביעה ייצר את החפצים המזויפים עבור גולן, ואף הודה בכך בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית '60 דקות'. אותו מרקו סירב לבוא להעיד, הכחיש בפני נציגי משטרת ישראל שאי פעם היה מעורב בזיוף, וכך גם טען בראיונות אחרים. ספק רב אם האיש היה מסוגל להטעות מומחים בתחום. ככל הנראה, גם אם היה מגיע לישראל, הוא היה מכחיש את טענות רשות העתיקות. 

את ההאשמה כי ארון הקבורה נוצר על ידו בראשית שנות האלפיים, הפריך גולן באמצעות צילום ישן בשחור-לבן, המראה שהארון הזה נמצא בבית הוריו עוד משנות ה-70. התביעה טענה בתגובה שהצילום הוא כמובן מזויף; אחרי הכול, זייפן של חפצים בני 2,500 שנה לא יתקשה לזייף צילומים בני שלושים. אלא שאף מומחה לא הצליח למצוא בצילום סימנים לזיוף, ומנגד ראש מעבדות הצילום של ה-FBI אישר כי על פי כל אינדיקציה אפשרית, התמונות אכן צולמו בשנות ה-70. גולן אף הביא עדה שזכרה כי ראתה את הארון בתקופה האמורה. 

התביעה הסתמכה גם על עובד של רשות העתיקות בשם ג'ו זיאס, שטען כי ראה ארון זהה מוצג למכירה בחנות עתיקות, אך ללא הכתובת שעליו. מאוחר יותר הודה זיאס כי הסיפור הזה לא היה אלא בדיחה. בעל החנות, שבינתיים עבר לגרמניה, הכחיש גם הוא את הטענה כי ארון כזה היה ברשותו. 

 

באשר לכתובת יהואש, כאן שיחק לגולן המזל בצורה יוצאת דופן. ייתכן שהוא היה מתקשה להוכיח את אמיתותה כל עוד הייתה שלמה, אלא שבעת שהמשטרה החרימה את הפריט הנדיר, נפל הלוח מידי אחד הקצינים ונשבר לשניים. 

הודות לכך התברר שעל הכתובת, וגם בעומק חריצי האותיות, יש קרום שנוצר על ידי הפרשות מיקרואורגניזמים, ולדעת מומחים הוא חייב להיות בן מאה שנים לפחות. מכאן הגיעו החוקרים למסקנה שגם גילה של הכתובת אינו יכול להיות נמוך מכך, ולא ייתכן כי גולן יצר אותה. פרופ' גורן, ששימש כעד התביעה, הודה בבית המשפט כי מצא חומר קדום בכתובת וייתכן ששגה בהערכתו הראשונית. גם עדים אחרים שינו את דעתם בעת החקירה, והפכו מעדי תביעה לעדי הגנה. 

ב-2008, בזמן שהמשפט התנהל, פרסמו חמישה חוקרים מכובדים מאמר משותף במגזין המדעי The Journal of Archaeological Science,  מאמר בשם  :Archaeometric analysis of the “Jehoash Inscription” tablet   שבו נקבע כי ניתוח של השכבה המינראלית שנמצאה על הלוח מחזק את ההנחה שהכתובת היא אותנטית וקדומה. שניים מהחוקרים, יצוין, היו גיאולוגים, השלישי מתחום הגיאופיזיקה והמדעים הפלנטריים, הרביעי  מיקרוביולוג והחמישי פליאונטולוג במוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע. כותבי המאמר סיפרו כי בדיקות איזוטופיות שבוצעו במכון הגיאולוגי בירושלים בשנת 2005 לפריטי אבן אדריכליים קדומים שהתגלו בחפירות מבוקרות בהר הבית, מצביעות על התאמה מלאה בין ההרכב האיזוטופי שלהם ממצאים לזה שנמצא על גבי כתובת יהואש. צילומי תקריב שבוצעו עבור רשות העתיקות מראים בבירור שהשכבה המינראלית הקשה שעוטפת את הלוח חודרת לתוך רבות מהאותיות, ומשכך בלתי אפשרי שהחקיקה נעשתה בדורות האחרונים. בכמה מהאותיות אף נמצאו כאמור כדוריות זהב זעירות, בכמות זעומה ובפיזור רחב, שאינם ניתנים לייצור מלאכותי. ממצא זה תומך באפשרות ששרפת ענק התחוללה בסמוך לכתובת – אירוע התואם את הידוע מההיסטוריה של הר הבית ומחפירות ארכיאולוגיות שנעשו באזור.  

חמשת המומחים כותבים עוד כי מומחיותו של פרופ' גורן, שקבע שמדובר בזיוף, היא בכלל בחרסית ולא באבן מסוגה של כתובת יהואש. שיטת גורן לאבחון הזיוף אינה אמינה, ואין מעבדה בעולם שטורחת להשתמש בה, קבעו. פרופ' גורן עצמו לא טרח מאז המשפט להגיב על המחקרים החדשים בנושא, ולא הגיב גם לפנייתנו. 

"חוק העתיקות הוא אסון" 

בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נעשו כל זיופים, לפחות לא בשיטה כלשהי שניתן להצביע עליה. גולן זוכה מ-41 מתוך 44 סעיפי האישום נגדו, והורשע באישומים קלים יחסית של סחר בעתיקות ללא רישיון והחזקת נכס החשוד כגנוב. השופטים גזרו עליו חודש מאסר  - שקוזז עם תקופת מעצרו – וקנס של 30 אלף שקלים. כעת מערער גולן על העונש הזה. 

 

אילו היית זייפן עתיקות, שאלתי  את גולן, האם היה לך אינטרס בזיוף ממצא כמו כתובת יהואש? " 

צריך להבין שאין בכלל שוק לעתיקות מארץ ישראל", מסביר גולן בתגובה. "יש שוק ענק לחפצי אמנות, אבל לא ל'סתם' עתיקות שאינן בעלות ערך אמנותי, ובהחלט לא לכתובות. למרבה הצער, האמנות לא הייתה תחום שבו הצטיינו אנשי ארץ ישראל. נוצרו בארץ יצירות ספרות ותרבות גדולות, אך כמעט מעולם לא נמצאו כאן יצירות בעלות ערך אמנותי גבוה, בדומה למה שהתגלה במצרים, ביוון וברומא. את החפצים שנמצאו בארץ ישראל ויש להם ערך אמנותי רב ניתן לספור על אצבעות יד אחת, וגם אלו בדרך כלל נוצרו מחוץ לארץ ישראל, ורק יובאו לכאן.בכל העולם יש לא יותר משמונה אספנים גדולים של חפצים עתיקים מארץ ישראל, ואני אחד מהם. אין טעם לנסות להפיל את אחד מהשמונה האלו בפח. הם כולם מומחים ומבינים, ולא יקנו דבר בלי בדיקה מפורטת. כדי לבצע זיוף שהם לא יעלו עליו, יש צורך בכישורים ובהשקעה כספית שפשוט לא שווה את המאמץ". 

לא מצטרפים לתחום אספנים חדשים? 

 גולן :"כמעט שלא. תחום האספנות דורש כסף, אם כי לא תקציב גדול, ובעיקר ידע ואהבה לנושא. רוב הצעירים היום אינם מתעניינים בהיסטוריה ובאספנות עתיקות. פעם היו אספנים גדולים כמו משה דיין וטדי קולק, אבל היום אין כאלה. התחום הולך ופוחת. אחת הבעיות הגדולות של הארכיאולוגיה בארץ, היא חוק העתיקות החדש שהתקבל ב-1978, ולפיו כל מי שמוצא חפץ עתיק חייב למוסרו למדינה, שהיא הבעלים. "התוצאה – כל מי שמבצע חפירה ומוצא משהו, הוא בגדר חשוד ולכן אין לו אינטרס להעביר את החפצים ישירות למדינה ולהיחקר במשטרה. עדיף היה החוק הישן, שקבע שכל מי שמוצא משהו, יקבל עליו תמורה מלאה מהמדינה. דע לך שרוב החפצים החשובים שהתגלו בישראל – להערכתי כתשעים אחוז מהם – לא התגלו בחפירות מסודרות. המספר הזה רק גדל בעשרות השנים האחרונות, מאז השינוי בחקיקה. בדרך כלל אין לדעת איפה עתיקות מתגלות. הן מובאות בידי החופרים, שלא תמיד טורחים לספר לסוחרים היכן מצאו אותן. חוק העתיקות הוא פשוט אסון לתחום הארכיאולוגיה, ויש לשנותו". 

 אלי : המחקרים הראו ש'כתובת יהואש' היא בת לא פחות ממאה שנה, אבל אולי גם לא יותר. האם ייתכן שהכתובת זויפה בידי מוזס שפירא שנחשד כארכי זייפן של  המאה ה-19 , או בידי ארכיאולוג אחר של התקופה? 

גולן :"לשפירא לא הייתה היכולת לעשות זאת; בכתובות שזייף קל מאוד לגלות את התרמית, והן לא היו יכולות להטעות מומחים בנושא. אבל גם אם נניח שארכיאולוג או מומחה מהמאה ה-19 זייף כתובת ברמה כזאת – מדוע היא נשארה מוסתרת? מדוע צצה רק בשנים האחרונות, ולא לפני מאה שנה?" 

 פרשת חנן אשל 

  

לחקירתו של גולן נלווה מצעד מגוון של נחקרים ובהם גם מומחים ידועים, שנחשדו על ידי רשות העתיקות כי הם חלק מרשת הזייפנים, לאחר שהעזו לצדד באותנטיות של כתובת יהואש. שוקה דורפמן, ראש רשות העתיקות, העיד במשפט בשנת 2009 כי חשדות מעין אלה עלו כלפי שניים מחוקרי הכתובות המפורסמים בעולם – אנדרה לאמאר ועדה ירדני. אך דומה שההשלכה העמוקה והעצובה ביותר של הפרשה נוגעת ליחס שספג חנן אשל. 

אשל היה ארכיאולוג מוכר, שהתמחה בימי בית שני ומרד בר כוכבא וחיבר ספרים חשובים בנושא. בשלב מסוים הגיעה לידיו מגילה מימי בר כוכבא שנמצאה על ידי בדווים בנחל ערוגות, ובה קטע מספר ויקרא. אשל פעל לרכישתה במחיר 3,000 דולר, הנמוך בהרבה משווייה האמיתי, כשאת המימון העבירה אוניברסיטת בר-אילן. 

כשנודע הדבר, טענה רשות העתיקות כי הארכיאולוג  עבר על החוק מכיוון שלא דיווח בתוך שבועיים על רכישת המגילה. עוד נטען כי הוא סייע בידי שודדי עתיקות, ושיקר כאשר במאמר שפרסם על המגילה טען שאינה נמצאת ברשותו, אף שלמעשה כבר החזיק בה. בתגובה טען אשל כי לולא קנה את המגילה היא הייתה נעלמת. לבסוף העביר את המגילה ללא כל תמורה לרשות העתיקות, אך זו עדיין איימה להגיש נגדו תלונה במשטרה. 

אוניברסיטת בר-אילן, שתמכה לאורך כל הדרך באשל, מחתה כנגד התנהלותה של הרשות וביטלה כנס ארכיאולוגי חשוב שאמור היה להיערך בתחומה. בעיתונות התפרסמה מודעה בחתימתם של כשישים ארכיאולוגים וחוקרים, שהביעו את סלידתם מטיפולה של רשות העתיקות בפרשה ותבעו ממנה להתנצל על התקרית ו"לא להוציא לעז על ראשי הארכיאולוגים הפועלים במסירות נפש לשימור אתרי ההיסטוריה". 

נראה שהסיבה האמיתית להתנהגותה הקשוחה של הרשות לא הייתה דווקא הקנייה הלא-חוקית של הממצא הנדיר: תמונות המגילה נמצאו במחשבו של עודד גולן – אולי משום שהבדווים פנו תחילה אליו – וברשות העתיקות חשדו שגם כאן מדובר בזיוף, והיו נחושים להוכיח את החשד ויהי מה. חרף מחאותיהם של אשל וחוקרים אחרים, שטענו שהמגילה תינזק קשות, חתכו אותה אנשי הרשות בכל החלק הלא כתוב שלה. בדיקה העלתה שהחומר היה שייך לשתי תקופות שונות – אחת לפני כ-2,000 שנה (מה שמתאים לתיארוך של מרד בר כוכבא), והשנייה לפני 1,200 שנה, תקופת הגאונים. 

האם חשדו ברשות העתיקות שאשל, שעד אז איש לא הטיל ספק ביושרו, מעורב גם הוא בפרשת הזיופים? הפרשה הלא נעימה הסתיימה ללא כתב אישום נגד אשל, אך פגעה בו עמוקות. כעבור חמש שנים נפטר, והוא בן 52 בלבד. כך איבדה ישראל את אחד מחשובי החוקרים של ימי בית שני. בין מקורביו יש שמאמינים שמחלת הסרטן שבה לקה לא הייתה מתעוררת לולא חקירה זו. 

  

לחקירתו של גולן נלווה מצעד מגוון של נחקרים ובהם גם מומחים ידועים, שנחשדו על ידי רשות העתיקות כי הם חלק מרשת הזייפנים, לאחר שהעזו לצדד באותנטיות של כתובת יהואש. שוקה דורפמן, ראש רשות העתיקות, העיד במשפט בשנת 2009 כי חשדות מעין אלה עלו כלפי שניים מחוקרי הכתובות המפורסמים בעולם – אנדרה לאמאר ועדה ירדני. אך דומה שההשלכה העמוקה והעצובה ביותר של הפרשה נוגעת ליחס שספג חנן אשל. 

אשל היה ארכיאולוג מוכר, שהתמחה בימי בית שני ומרד בר כוכבא וחיבר ספרים חשובים בנושא. בשלב מסוים הגיעה לידיו מגילה מימי בר כוכבא שנמצאה על ידי בדווים בנחל ערוגות, ובה קטע מספר ויקרא. אשל פעל לרכישתה במחיר 3,000 דולר, הנמוך בהרבה משווייה האמיתי, כשאת המימון העבירה אוניברסיטת בר-אילן. 

כשנודע הדבר, טענה רשות העתיקות כי הארכיאולוג  עבר על החוק מכיוון שלא דיווח בתוך שבועיים על רכישת המגילה. עוד נטען כי הוא סייע בידי שודדי עתיקות, ושיקר כאשר במאמר שפרסם על המגילה טען שאינה נמצאת ברשותו, אף שלמעשה כבר החזיק בה. בתגובה טען אשל כי לולא קנה את המגילה היא הייתה נעלמת. לבסוף העביר את המגילה ללא כל תמורה לרשות העתיקות, אך זו עדיין איימה להגיש נגדו תלונה במשטרה. 

אוניברסיטת בר-אילן, שתמכה לאורך כל הדרך באשל, מחתה כנגד התנהלותה של הרשות וביטלה כנס ארכיאולוגי חשוב שאמור היה להיערך בתחומה. בעיתונות התפרסמה מודעה בחתימתם של כשישים ארכיאולוגים וחוקרים, שהביעו את סלידתם מטיפולה של רשות העתיקות בפרשה ותבעו ממנה להתנצל על התקרית ו"לא להוציא לעז על ראשי הארכיאולוגים הפועלים במסירות נפש לשימור אתרי ההיסטוריה". 

נראה שהסיבה האמיתית להתנהגותה הקשוחה של הרשות לא הייתה דווקא הקנייה הלא-חוקית של הממצא הנדיר: תמונות המגילה נמצאו במחשבו של עודד גולן – אולי משום שהבדווים פנו תחילה אליו – וברשות העתיקות חשדו שגם כאן מדובר בזיוף, והיו נחושים להוכיח את החשד ויהי מה. חרף מחאותיהם של אשל וחוקרים אחרים, שטענו שהמגילה תינזק קשות, חתכו אותה אנשי הרשות בכל החלק הלא כתוב שלה. בדיקה העלתה שהחומר היה שייך לשתי תקופות שונות – אחת לפני כ-2,000 שנה (מה שמתאים לתיארוך של מרד בר כוכבא), והשנייה לפני 1,200 שנה, תקופת הגאונים. 

האם חשדו ברשות העתיקות שאשל, שעד אז איש לא הטיל ספק ביושרו, מעורב גם הוא בפרשת הזיופים? הפרשה הלא נעימה הסתיימה ללא כתב אישום נגד אשל, אך פגעה בו עמוקות. כעבור חמש שנים נפטר, והוא בן 52 בלבד. כך איבדה ישראל את אחד מחשובי החוקרים של ימי בית שני. בין מקורביו יש שמאמינים שמחלת הסרטן שבה לקה לא הייתה מתעוררת לולא חקירה זו. 

 ועדיין נשאלת השאלה:האם לשונה של הכתובת מראה שהיא יכולה להיות מהמאה התשיעית לפני הספירה? 

ועל כך ראו בחלק הבא והמסיים  של המאמר. עברית קדומה או עכשווית ?

ראו גם : 

 

Nina Burleigh, Unholy Business: A True Tale of Faith, Greed and Forgery In The Holy Land (HarperCollins, 2009 

מאמרים באנגלית על המשפט

Ilani, S., Rosenfeld, A. & Dvorachek, M. (2002). Archaeometry of a stone tablet with Hebrew inscription referring to repair of the House. Israel Geological Survey

דו"ח רשות העתיקות משנת 2003 על אמינות כתובת יהואש  

Archaeometric analysis of the “Jehoash Inscription” tablet    

פסק הדין  המלא במשפט עודד גולן  

תגובת רשות העתיקות לפסק הדין המזכה את עודד גולן

הגבירה עתליה :על אימו של המלך יהואש

בימי יהואש ועוזיהו

 

עודד גולן יוצא זכאי מבית המשפט.

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל, היסטוריה וחקר התנ"ך, תעלומות. קישור קבוע.

5 תגובות על פרשת כתובת יהואש -החלק השני :זיוף או אוצר?

  1. מאת אלי אשד:‏

    "רוזטה " כותב/ת לי:
    הבעיה עם ימנים כמו אלי אשד שאין שום היגיון בין מה שהם כותבים למציאות. ימניות היא כמו סרטן שדופק את המוח, לא משנה כמה פוטציאל יש שם.
    להן דוגמאות:

    "בארץ דווקא כתובת יהואש היא שקיבלה את הכותרות: אם יתברר שהיא אותנטית, הרי שיש בידינו עדות כתובה ראשונה מבית המקדש הראשון, שעצם קיומו מוכחש בידי המוסלמים.כידוע לטענתם המקום שממנו עלה מוחמד לשמיים לא היה זה שבו התקיים בית מקדש יהודי כלשהוא.ואכן בתקופה שבה אמור היה מוחמד לעלות משם השמיימה כל שהיה שם לפי המקורות של התקופה הייתה מיזבלה של האימפריה הביזנטית. " (מהחלק השני של הכתבה)

    מה לעזאזל הקשר בין מחט לתחת? ראשית כל הבית הראשון מוכחש על ידי היהודים והמוסלמים וכמו שבטח כבר הבנת גם על ידי רשות העתיקות. שנית כל, מוחמד עלה לשמיים במאה השישית. חצי מילניום אחרי שהבית השני נחרב אז יכול להיות שהייתה שם מזבלה באמת. מה הקשר לעזאזל לבית המקדש הראשון?!?!

    הנה עוד אחד. אלי שואל:
    אילו היית זייפן עתיקות, שאלתי את גולן, האם היה לך אינטרס בזיוף ממצא כמו כתובת יהואש?
    וגולן עונה:
    "צריך להבין שאין בכלל שוק לעתיקות מארץ ישראל"
    כאילו… אנחנו חיים לפני 20000 שנים שהאנושות מתחלקת ל2 חלקים, אלו ב"ארץ ישראל" (אגב, מה זה לעזאזל אומר) ואלו על הירח. כמובן שהמראיין "אוכל" את התשובה בתאבון ועוד שואל בתמימות אם אין מצטרפים חדשים.

    אלי, תאכל את הלב, לא היה בית ראשון! הכתובת היא זיוף וגולן שיחק אותה שיצא מזה בשלום, אבל סוף גנב לתלוייה כמו שאומרים."

  2. מאת אלי אשד:‏

    והנה תשובתי ל"רוזטה" :
    "הבית הראשון מוכחש על ידי יהודים ומוסלמים".
    קיום בית ראשון לא מוכחש בידי יהודים ומוסלמים.
    הוא מוכחש בידי כמה מוסלמים.וגם על ידיך ( כמי שרואה את עצמו כנציג היהודים ? ..)
    על סמך מה אני לא יודע.
    אם לא היה בית ראשון ולא בית שני אז יש לשאול את המוסלמים מדוע היה מוחמד צריך לעוף בטיסה לילית למזבלה נידחת וחסרת היסטוריה באימפריה הביזנטית כדי לעלות דווקא ממנה השמיימה.לכל הסיפור יש היגיון רק עם זה היה מקום בית ראשון ובית שני.
    בהחלט לא בלתי אפשרי שלא היה בית ראשון ,אבל הרבה יותר סביר על פי כל העדויות שיש בידינו שהיה.אם היהודאים בתקופת המלכים לא בנו בית מקדש אז זה הופך אותם לעם עוד יותר מיוחד ויוצא דופן ממה שהתנ"ך מציג אותם. כולם בנו בימי קדם בית מקדש אז למה שהיהודאים לא יבנו ?

    אתה בהבל פה קובע "הכתובת היא זיוף". אז אתה מגלה מומחיות גדולה ומדהימה שכל המומחים הארכיאולוגים שזה תחום עיסוקם לא הצליחו לגלות ,בשלב זה למרות כל המאמצים לא הוכח כלל שהכתובת זיוף.
    כל אנונימי יכול לקשקש מה שהוא רוצה אבל הוא צריך להביא הוכחות כדי שטענותיו יתקבלו.

    אתה יכול להמשיך ולטעון שגולן הוא שקרן וזייפן ומדוע לא חשפתי זאת בראיון.
    נציין שמומחים של רשות העתיקות עורכי דין ושוטרים ניסו במשך שנים להוכיח את מה שאתה טוען ונכשלו בכך כישלון מוחלט.
    גולן בכל אופן בהחלט לא שיקר בתשובות לשאלות הספציפיות ששאלתי אותו.ותסכים עימי שאם הייתי שואל אותו "האם אתה זייפן? " הוא פשוט היה עונה בשלילה.
    כפי שזה נראה בית המשפט העליון יצטרך להכריע בסוגיה זאת אם כי לא ברור לי כלל אם הוא ירצה ויסכים לכך. אולי הוא ידחה את הערעור על הסף . נחכה ונראה.

  3. פינגבאק: הגבירה עתליה « המולטי יקום של אלי אשד

  4. פינגבאק: מדינת ישראל נגד כתובת יהואש « המולטי יקום של אלי אשד

  5. פינגבאק: כולם היו ילדיו : על ירון גולן « המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*