דניאל עוז. מחבר "חיי החול" (כתר, 2010)

ההתחלה קלה מן ההמשך. קודמתי בתפקיד עורכת השירה של “יקום תרבות”, יעל טומשוב-הולנדר, עשתה מלאכה כבירה ומגיעות לה תשואות רמות. במשך שנה של פעילות, עם כוונה דייקנית ותוך בחירה מוקפדת, יעל נתנה במה לשלל משוררים ישראלים עכשויים, לצד מאמרי עמדה רבי כוח ותרגומים מהדהדים מהשפות הרוסית, האנגלית ועוד. הוידוי הבא הוא, אם כן, החלק הקל: כפי שאין סיכוי שאדחוס את כפות רגלי לנעליה הגשמיות הדקות, גם לא אמלא בהן את נעליה הפיגורטיביות הענקיות. דייני אם אחמם נישה קטנה משלי.

עכשיו אל הקשה. כשהתבקשתי להשיק את כהונתי במכתב היכרות והצהרת כוונות, נתקפתי פאניקה קלה. אמנם בחוגים מסויימים אני נחשב לבררן אם לא לאיסטניס מופנק, אבל האם יש לי “דגשים”, שלא לומר משנה סדורה? פשפוש קדחתני במוח העלה חרס. גמרתי אומר לפתוח בציטוט, והתחרטתי. כל ציטוט, או מקורו, יסגיר את עולמי, ואינני חפץ לשאוב אתכם לתוך עולמי. אני רוצה לטייל בעולמות אחרים.

הנה, אם יש מטאפורה שמתארת נכונה את השירה ואת כל האמנויות, הרי היא הטיול. כולנו ספונים בבית, כאשר איננו מכתתים רגלינו הלוך ושוב בתלם התחוח למקום הלימודים, העבודה או הקרובים האהובים. צאו לסיבוב היכרות עם הסביבה המיידית. עדיין אל תסתפקו במוכר. בחרו כיוון וטיילו הפעם קצת רחוק יותר. אבודים? המשוררת היא מדריכה, זו תוחלתה. בשירתה היא תאיר או תפלס את דרככם למחוזות חדשים.

בראי הטיול, הנה בכל זאת שתי עצות למשוררות ולקוראים כאחד: מצד אחד, מדריך טוב מכיר את המקום – לא חשוב איזה – לפני המטייל. הוא לומד אותו על כל רזיו כדי שלא להוליך את המטייל לאיבוד. הוא מתכנן איך להוליך את המטייל בדרך ממנה נשקף הנוף היפה ביותר (רננת שדות ירוקים או עיצבון ביצה שחורה, המון צורות ליופי). מצד שני, אל למטיילים להתעצל, ואל למדריך לזלזל במטייליו. עם מדריך שאוסף אתכם מהבית לא תגיעו רחוק; כזה שיפגוש אתכם בקצה הג’ונגל כנראה יעמיק איתכם כברת דרך רבה יותר פנימה.

אל תשאלו אותי לאן מועדות פנינו. אני אוהב את כל הנופים, בתנאי שלא תוּירו כבר עד שנהפכו למתחם של מלונות נופש וחנויות מזכרות. המדור בעריכתי ינקוט בגישה פלורליסטית וישאף לגוון. אין מבחינתי נושאים או סגנונות מתים, רק שירים מתים. באותה מטבע, רך נולד (סגנוני או תמאטי) – רצוי מאד שתנפח נשימה באפו. מעל לכל, אם התחת שלכם כבר בכורסה או בכסא המחשב – רצוי שהנפש, לפחות, תקום על רגליה, ורק לא כדי לצעוד במקום. סעו, חפשו, הרחיקו נדוד.

השירה לא חייבת להיות “אני” ולא “אנחנו”. היא לא חייבת להיות “גבוהה” ולא “נמוכה”. לאו דווקא “קשה” ולאו דווקא “קלה”. העולם גדול – מומלץ ואפשר שלא תהיה דבר, או תהיה הכל יחדיו ועוד. מאוחר כבר, או שמותר את הציטוט לקראת סיום?  כתב חזי לסקלי: “שִׁירָה אֵינָהּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שִׁירָה.”

כבעבר, המערכת תשמח לפרסם שירה, תרגומי שירה מכל הלשונות והזמנים, ומסות שעניינן שירה. הרשיתי לעצמי לעדכן במעט את ההנחיות ודרישות הסף:

  1. ל”יקום תרבות” מסייע הנקדן איתן קלינסקי, אך המערכת ממליצה לשלוח שירים כשהם מנוקדים. עם זאת, להעדפת המשוררת תתפרסם גם שירה ערומה או בניקוד חלקי, וזאת בתנאי שהעירום אמנותי – כלומר שלשונו וסגנונו של השיר מבקשים זאת.
  2. נא לשלוח שמונה עמודי שירה לכל היותר (בחישוב גופן גודל 12, רווח כפול).
  3. עדיפות תינתן למסות וביקורות הדנות בשירה בריחוק למדני על פני תשבוחות וקטילות מן הנהוג בטורי העיתונות היומית.
  4. אורכה של מסה בין 600 ל-1000 מילים.
  5. תרגומים יש לשלוח בצירוף המקור.
  6. למעט במקרים מיוחדים, יתקבלו רק חומרים שלא פורסמו מעל כל במה אחרת.

המערכת לא תענה במקרים שבהם הטקסט נדחה. יענו רק מחברים שמלאכתם התקבלה ותועלה לאתר.

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 × 5 =