שני שירים על ספסל רחוב ראשי

אפליה

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל בִּרְחוֹב רָאשִׁי וְקֹורֵא בְּשִׁירִים. מְכוֹנִיוֹת,
אוֹטוֹבּוּסִים, אוֹפַנוֹעִים, הֶמְיַת סוֹף יוֹם נוֹשֶׁבֶת
בִּשְׂעָרִי וַאֲנִי יוֹשֵׁב, טוֹבֵל בְּשִׁירִים. לְפֶתָע גוּ’ק גָּדוֹל
מֵגִיחַ, מִתְרוֹצֵץ לְפֹה, לְשָׁם, מְטַפֵּס עַל פִּסַת נְיָּר
שְׁמוּטָה, מְשַׂחֵק בָּהּ, מַסִיחַ דַּעֲתִי מִן הַשִּירִים הַתְּמִירִים
אֶל הַחוּם הַנָּחוּת שֶׁלוֹ, מִתְחַנֵן בִּמְחוֹשָׁיו
שֶׁאֶכְתוֹב עַלָיו שִׁיר. אֲנִי סוֹגֵר אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים, נִגָּשׁ אֵלָיו
וּמוֹחֵץ אוֹתוֹ בְּרַגְלִי, שְׁרָצִים אֵינָם רְאוּיִים לְשִׁירִים.

ע. אליהו ובניו רהיטים

עַכְשָׁיו הוּא עוֹמֵד מוּל חַלּוֹן
רַאֲוָה וּמַבִּיט בְּמִטָּה
מִתְבּוֹנֵן וְחוֹשֵׁב וּמַבִּיט. לְפֶתָע נַעֲרָה
עוֹבֶרֶת, עֵינָיו הוֹלְכוֹת
אַחֲרֶיהָ, הוּא קוֹרֵא לָהּ, הִיא
בְּשֶׁלָהּ. הוּא מֵשִׁיב אֶת מַבָּטוֹ
אֶל הַמִּטָּה הָרֵקָה, מְנַסֶה
לַשַׁוְא לְנַפֵּץ
אֶת הַזְּגוּגִית.

שי אריה מזרחי

שי אריה מזרחי הוא יליד 1974 ותושב רמת גן. ספר ביכוריו “ציון” יצא ב-2003 בהוצאת כרמל, וספרו השני “הוא המסמן את המקום” יצא השנה בהוצאת רימונים. מזרחי עוסק בעריכה לשונית ומנהל את בלוג השירה “כאוס”. לאחרונה זכה בתחרות “צרצר פיס” לכתיבת מכתב בן 140 תווים.

כאוס.
מאמר וארבעה שירים בבלוג של רן יגיל, nrg.
“ביקור בית” – ראיון באתר ספרים.

5 תגובות

  1. אני אוהבת את שני השירים. בשניהם ישנה הסחת דעת ותגובה מפתיעה להסחה הזו. מחיצת הג’וק וההתבוננות במיטה הריקה מותירים לאחר הקריאה תסכול שלא ניתן להתעלם ממנו.

  2. בשני השירים מתקיים מעין דיאלוג טבעי סמוי וחרישי (מערכת יחסים) בין העולם החיצוני והעולם הפנימי.
    בשיר הראשון מנסה הנחות שבמציאות לחדור לשירה ולא מצליח.
    בשיר השני מבקש/ מתאווה המשורר להכניס לעולמו נערה ולא מצליח.
    על אף שם השיר “אפליה” (אכן אפליה מנקודת מבטו של הג’וק), אני חשה באיזון כלשהו או לפחות בהכרת המשורר בקיומם של: שליטה/ בחירה/ ברירה (שיר ראשון)
    אל מול חוסר הצלחה/ חוסר אונים/ תסכול (שיר שני).
    יפים מאד, במיוחד יחד.

  3. גם ג’וק הוא בעל חיים. השיר הראשון הוא שיר על רצח, והוא לא מתאים לשיר השני… בעצם, נראה שלבני אדם זכות לחיים ולרמשים, ואולי גם לבעלי חיים אחרים, הזכות למות…?

  4. לדניאל, יפה עשית שכתבת על שי ועל שירתו בתבונה ורגישות. הוא בלי ספק ראוי לכך הן בשל שירתו, השקפתו על שירה, פרשנותו אותה כפי שעשה בכאוס, אך ולא פחות מכך בשל אישיותו המיוחדת. ראוי שיאמרו ועוד יאמרו עליו דברים, על שירתו ועל אישיותו המיוחדת..

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן