דוקסה

לִבִּי עוֹמֵד מִלֶּכֶת בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹנֶדֶת
אֶת שְׁעוֹן הַזָּהָב שֶׁל
אֲבִי הַמֵת

הצלב הקדוש

הוּא הַצְּלָב שֶׁסִּימְנָהּ עַל חָזָהּ הַשּׁוֹפֵעַ
קַתְרִינַה הַמְּטַפֶּלֶת
הַזָּרָה
כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת פָּנֶיהָ הַחֲבוּלוֹת שֶׁל
הַיְּהוּדִיָּה הַזְּקֵנָה
חֲ-מוֹתִי

קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם

אֲנִי זוֹכֶרֶת זֹאת
כְּשֶׁרוּחַ מַכָּה בֵּין עָלֵי הַצַּפְצֵפָה
מְיַלֶּלֶת כְּמוֹ נְשָׁמוֹת מְעֻנּוֹת בְּתוֹךְ אֲרֻבָּה.

הָאָרִי הִירְשְׁפֶלְד הוּא אֶבֶן נֶגֶף בִּרְחוֹבוֹת בֶּרְלִין
לֹא הַרְחֵק מֵ”אָפּוֹלוֹ סָאוּנָה”.
דְּרָכִים רַבּוֹת יֵשׁ לַקֶּשֶׁר הַגוֹרְדִי בֵּין מִין וּמָוֶת.
הָאָרִי הִירְשְׁפֶלְד גֹּרַשׁ אֶל מוֹתוֹ בְּ26.11.1938
בְּאוֹתָהּ מֵאָה בָּהּ נוֹלַדְתִּי , הִתְחַתַּנְתִּי וְיָלַדְתִּי אֶת יְלָדַי

וּכְמוֹ יָם הַפּוֹלֵט שְׁבָרִים אֶל הַחוֹף
נִתְקְעוּ עַל שִׂרְטוֹן  יַלְדוּתִי
זִיוָה אֶקְהַרְט , נִיצָה אֶקְהוֹיז
אוּלַי בִּגְלַל הַ-אֶק
אוּלַי בִּגְלַל הַ-הַרְט
אוּלַי בִּגְלַל הַ-הוֹיז

אוּלַי בִּגְלַל שֶׁלַּמּוֹחַ יֵשׁ דְּרָכִים מִשֶּׁלּוֹ
לְהַמְרִיא וְלִבְרֹחַ

יד שניה

אֲנִי לוֹבֶשֶׁת זָ’קֶט שֶׁל אִשָּׁה שֶׁמֵּתָה
קָרְאוּ לָהּ כַּרְמֶלָּה אוֹ רְפָאֵלָה
מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּגְמָר בְּלָה לָה
הָיָה לָהּ צְחוֹק מִתְגַּרְגֵּר כְּבָרָד עַל גַּג מְכוֹנִית
שְׁנֵי יְלָדִים וּמְאַהֵב שֶׁאַחַת לְשָׁבוּעַ בִּימֵי שֵׁנִי
וּמִדֵּי שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת הָיָה בָּא וְשׁוֹכֵב אִתָּהּ בְּלַחַשׁ.
הוּא דָּאַג לְכָל מַחְסוֹרָהּ וּבִתְמוּרָה
בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהִדְלִיק אֶת הָאוֹר בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת
הָיָה נִרְגָּשׁ
לִרְאוֹת אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ
וְאֶת הַלָּק הָאָדֹם מָשׁוּחַ עַל צִפָּרְנֶיהָ
לָחוּשׁ אֶת עַצְמוֹת אַגָּנָהּ הֶחָטוּב דּוֹקְרוֹת
אֶת כְּרֵסוֹ כְּבוֹדְקוֹת טְרִיּוֹת לֶחֶם וְאֶת אַפָּהּ הַנִּשְׁרִי נִתְחַב לְלֶחְיוֹ
לְהִתְעַנֵּג עַל הַמִּשְׁפָּט
לֹא בָּא כַּבֹּשֶׂם הַזֶּה
אַחַת לְשָׁבוּעַ וּמִדֵּי  שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

הַיּוֹם הוּא נֶעֱלַם
וְהַהַכָּרָה שֶׁלָּהּ פְּזוּרָה כְּכַסְפִּית נִמְלֶטֶת מִמַּדְחֹם מְנֻפָּץ
מִתְעוֹפֶפֶת כְּזֵרְעוֹנֵי סַבְיוֹנִים בָּרוּחַ.
עַכְשָׁו עוֹלָמָהּ צָר כְּנַרְתִּיק

אוֹתוֹ הִיא פּוֹתַחַת וְסוֹגֶרֶת בִּקְפִידָה
שׁוֹמֶרֶת עָלָיו כְּאִלּוּ כָּל עֲתִידָהּ
עֲדַיִן מְקֻפָּל בּוֹ.

ריקי דסקל

ריקי דסקל היא ילידת חיפה, תושבת רמת השרון, נשואה ואם לארבעה. השכלתה האקדמאית היא בתחומי התיאטרון, ספרות, יהדות, חינוך והוראה. כיום היא מלמדת תיאטרון במכללת סמינר הקיבוצים. דסקל היא כלת פרס אלף מטעם אגודת הסופרים וכלת פרס אקו”ם. ספרה החמישי, “הכח המדמה” ראה אור השנה בהוצאת עם עובד.

13 תגובות

  1. הַיּוֹם הוּא נֶעֱלַם
    וְהַהַכָּרָה שֶׁלָּהּ פְּזוּרָה כְּכַסְפִּית נִמְלֶטֶת מִמַּדְחֹם מְנֻפָּץ
    מִתְעוֹפֶפֶת כְּזֵרְעוֹנֵי סַבְיוֹנִים בָּרוּחַ.
    עַכְשָׁו עוֹלָמָהּ צָר כְּנַרְתִּיק

    אוֹתוֹ הִיא פּוֹתַחַת וְסוֹגֶרֶת בִּקְפִידָה
    שׁוֹמֶרֶת עָלָיו כְּאִלּוּ כָּל עֲתִידָהּ
    עֲדַיִן מְקֻפָּל בּוֹ.

    מצטט את דברייך ואת שתיקתי. א”ש

  2. ריקילה,את מוכשרת באופן יוצא דופן ואני מתפעלת מכל שיר שלך מחדש….תמשיכי כך .מחברה טובה שלך רוני

  3. המשוררת האהובה עלי. גם בגלל שהיא ממשיכה וכותבת על “החג של האשכנזים”, כאשר פעילי התנועה המזרחית האנטי ציונית טורחת להודיע לנו כל הזמן: “נמאסתם עם הדיבורים על השואה, לכל דבר אתם דוחפים אותה”. כן, דחפו את אבותינו ואנחנו ממשיכים להחנק.

  4. ריקי, שירים מרגשים, מעבירים כל כך ברגישות את המאמץ לחיות ולאהוב, (גם אם זה כל שבת שנייה…) כי אחר כך אנחנו כולנו מתפזרים כמו הכספית, במסע אינסופי…

  5. ריקי יקרה שירתך כותבת את הקיום ואת האופן להתגבר עליו ולהמריא.כתיבתך מאד מרגשת ונוגעת פנימה בי
    עפרה

  6. שירים חזקים ומרגשים, השיר האחרון, כך תמיד אני מוצאת את שירייך, ריקי יקרה, הוא סיפור שיר. וכמו אבנר מוטב שאשתוק, מסוג השירים שמדברים בעד עצמם.

  7. שירים נפלאים ומרוממים נפש!
    התחברתי מאד לשיר האחרון שבעיניי הוא חיבור מיוחד -וכתוב ברגישות ואומץ כאחד -בין גוף , נפש, כמיהה, ואחרית דבר….

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן