אמנות עם מימד של קדושה -שיחה עם הילל אלקיים

  

הילל  אלקיים  הוא אמן יוצא דופן, הוא חוזר בתשובה שעוסק באמנות.ועד לעשורים האחרונים לפחות היו מעט מאוד כאלו.אבל מסתבר שגם כאן המצב משתנה.בימים אלו עולה  תערוכה חדשה שלו השנייה במספר:  "האני שבכל הדברים" שתוצג בתאריכים : 22 באוגוסט-17 באוקטובר, בהיכל שלמה – המוזיאון לאמנות יהודית בירושלים. אוצרת: נורית סירקיס 

אלקיים מסביר את דיעותיו ורעיונותיו האמנותיים ל"יקום תרבות "לרגל תערוכה חדשה של יצירתו.

 הוא חזר לארץ אחרי שהות של 21 שנה בארה"ב. כיום הוא מתגורר בתל-אביב, עיר הולדתו.

אלקיים הוא בעל תואר ראשון באמנות ממכון פראט בברוקלין, ותואר שני בהוראת אמנות מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. בנוסף להיותו צייר, הוא גם מאייר ומורה לאמנות, ובשנת 2011 קיבל דירוג של "אמן מצטיין במיוחד" מאת מחלקת אומנים וספורטאים של משרד הקליטה.

העבודות שלו  משלבת  היטב בין אמנות אוניברסלית, על גווניה השונים ומעידות על ידע אמנותי עשיר מאוד עם תחושות אישיות חזקות של כאב  ומקומיות (חזרה בתשובה). כמו כן מעניין סיפורו האישי

 אלקיים סבל במשך שנים מדיכאון קליני קשה. לדבריו, חזרתו בתשובה ריפאה אותו. בתערוכת היחיד החדשה שלו (22 באוגוסט), ""האני שבכל הדברים"" –  ציורים ורישומים ותיקים לצד חדשים, הוא מבטא את התהליך שעבר. הוא מספר לכתב "יקום תרבות"  דרור קסטל על הקשר בין אמנות לאמונה.

אלקיים :"בגן  הייתי היחיד שלא ידע לצייר.  כל יום ביקשתי מאבי שיראה לי איך מציירים. הוא ניסה  כמיטב יכולתו. יום אחד כשישן וביקשתי שיצייר  – נמאס לו, והוא ענה את התשובה הטובה ביותר בשבילי: 'אין לי כוח – תעשה את זה בעצמך'. באותו רגע החלטתי שאגלה איך לצייר מכונית ויהי מה. למחרת בדרך חזרה מהגן, עצרתי ליד מכונית חונה וחרתי בזיכרון את הקווים.  אבל אז גיליתי שיש למכונית גם עובי, וצריך קווים מלוכסנים. למחרת ציירתי מזיכרון מכונית תלת-ממדית. הילדים שאלו 'מה זה'. ועניתי 'מכונית'. הם טענו: 'ככה לא מציירים מכונית'.  קראתי: 'ככה נראית מכונית – תצאו ותראו!'. בהפסקה הרבה מהם יצאו, וכשחזרו ביקשו ללמוד איך אני עושה את זה. כך הפכתי מהיחיד שלא יכול להכי טוב. באותו רגע האמנות קיבלה ממד של קדושה בעיניי – זה המקום הראשון שבו החלטתי לגלות מה האמת שלי, והגנתי עליה בהצלחה".

 קסטל :מי השפיע עליך?

אלקיים :קיבלתי הרבה מהרבה אנשים: מורתי הציירת אסתר פרץ-ארד שלימדה אותי להשתמש במה שאני רואה ו'לא להיות עבד של הטבע', הצייר ראובן רובין שהראה את הנשמה שבאדמה והאנשים והאור של ארץ ישראל, אמני האקספרסיוניזם הגרמני, אמני הרנסנס שהביאו את ההתבוננות המדויקת בטבע לחוויה דתית, רמברנדט, דייגו ולאסקז, גויה, אל-גרקו, ואן גוך, אמנות אפריקאית ופרה-קולומביאנית, פיקאסו ועוד" 

 קסטל:חזרת לארץ אחרי 20 שנה. יש הבדל מהותי בין האמנות האמריקאית לישראלית? איך זה מתבטא באמנות שלך

?

"אלקיים: באופני הביטוי יש חפיפה בין אמנים ישראלים לאמנים מחו"ל. גם בתחום האמנות יש ל'חוצלארץ' מין גוון מיסטי.

"אבל  פה לדעות הפוליטיות יש השפעה.  המתח, אי-הוודאות הקיומית, העוז והאמונה  שנדרשים לחיים פה נותנים לממד האמירה באמנות הישראלית מקום מרכזי: בביקורת עצמית, בהסתכלות על האחר ובבחינה מחודשת, כנה יותר או פחות, של ערכים. כל זה דווקא מושך הרבה תשומת לב וביקורות אוהדות כלפי אמנים ישראלים בחו"ל.

"לדעתי, ביקורת עצמית צריכה להיות מאוזנת עם חיוביות. ציניות והטלת-ספק בערכים עלולות להפוך לבריחה מנקיטת עמדה ולניהיליזם. אני מקווה לראות אמנות שמראה לי גם בעד ולא רק נגד. האמנות שלי רוצה להיות נגישה לכל אדם מכל תרבות. עם זאת יש משהו שורשי בארץ  – האנשים, ובמיוחד אלה שאני מצייר, באים ממקום  של מסורת שאני מרגיש בשכונות בארץ, שבהן החיצוניות ענייה והפנימיות שופעת".

 

 קסטל:

אתה מרגיש שהדת תופסת מקום מרכזי באמנות היום? יש יותר אמנים דתיים?

אלקיים:חזרתי לארץ לפני לא הרבה זמן. יש לי עוד הרבה מה לגלות על ההתעוררות הדתית באמנות. אני קורא על זה, ראיתי קצת יצירות, ויודע שיש צמיחה של הוראת אמנות בבתי ספר דתיים, ושגדלה התודעה לגבי חשיבותה של האמנות כחלק מעבודת הקודש.

"בעולם האמנות הכללי עוד רווחת ההשקפה, לצערי, שהעצמאות והחופש שבאמנות  סותרות את הציות והקונפורמיות בדת. מצחיק שדווקא בדעה המסרסת הזאת תומכים דתיים ולא דתיים. אני מקווה לתרום להסתכלות חדשה על אמנות. לדעתי אין אמנות בלי אמונה, כי אמנות, במובן הרחב, דורשת נתינה מכל הלב אף שלא יודעים מה תהיה התוצאה. ואין אמונה בלי אמנות כי בלי ההתמסרות, ההתחדשות והנתינה שהן לב-לבה של האמנות – איך אפשר לומר שבאמת אוהבים ועובדים את הבורא?"

 

מה המסרים שחשוב לך להעביר?

"בין השאר שאמנות אינה מותרות אלא צורך אנושי בסיסי. ההוכחה היא שבכל התרבויות, אפילו העניות  ביותר  נוצרת אמנות. האדם צריך לחבר עצמו עם מה ומי שמעבר לו, לחבר בין מה שבתוכו (רגשות, מחשבות ועוד) לבין מה שמחוצה לו (צורות, צבעים, צלילים). ולזכך ולתמצת את חוויותיו והשקפת-עולמו בדרך שמחברת את כלל ההיבטים של קיומו. האמנות  בהחלט מספקת את זה. וגם שיופי וטוב אמיתיים  מתגלים דווקא דרך התמודדות עם קושי, משום שאז אומרים כן לחיים ולמי שנותן לנו אותם, זה בא מבחירה ומהתמסרות. לכן לאמנות אסור להתחנף ולומר שהכל רק מתוק. אמונה שמתמודדת ומתחזקת במפגש עם הספק היא אמיתית יותר

 

אתר התערוכה בפייסבוק

 

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אמנות עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*