מצרים ביום שאחרי נצחון האחים המוסלמים

השבוע נפל דבר במצרים, עת נבחר מועמד האחים המוסלמים מוחמד מורסי, לראשות הרפובליקה. הוא עשה זאת בהפרש זעום ביותר ולמעשה מיצב את המדינה, באופן בו חצי ממנה תומכים בו והחצי השני תומכים במועמד כשנגד. כמעט באופן מיידי, החלו הפרסומים אודות מסרים חשאיים וחצי גלויים, שנשלחו מצדו להנהגת איראן ועזיבת שני גנרלים (עד עתה), עומר סולימאן והמועמד שהתמודד נגדו והתקרב לזכייה בנשיאות, אחמד שאפיק.

הסיפור נראה כדומה למהפכה האיסלאמית באיראן, עת החלו הפגנות נגד השאה מצד קואליציה של קבוצות: קומוניסטים, ליברלים, דתיים ופעילי זכויות האדם. בקיץ 1978, השאה שהיה חולה (אך הדבר לא היה ידוע), נעלם וגל השמועות היה כי הוא עזב את המדינה. חרושת השמועות הזינה את גלגלי המהפכה, שנעה לעבר תהליך בלתי הפיך. כעת, חרושת שמועות והפחדות, ניזונות מהשוואה בין שתי המדינות. האומנם הסיטואציות אכן דומות? האם עלינו לצפות בזמן הקרוב להקמת רפובליקה איסלאמית, שתבטל את חוקת מצרים הנאצריסטית ואף יותר מכך, תבטל את הסכם השלום על כל ההשלכות הנובעות מהדבר?

לכאורה, נראה כי הנתונים דומים. עם זאת, יש לזכור כמה דברים בסיסיים: ראשית, מצרים היא סונית ואלו איראן שיעית. הבדל בסיסי זה, יגרום לחילוקי דעות בין המדינות. אף אם נניח כי מצרים תהפוך לרפובליקה איסלאמית, היא לא תוכל להסכים עם הרחבת ההשפעה השיעית במזרח-התיכון, לא רק בשל ההבדל הנ"ל, אלא מלכתחילה בשל היות מצרים גורם מתווך ומשפיע במדינות הקרובות אליה (ישראל והפלסטינים, ירדן ואף הלבנט). ההבנה כי המהפכה פגעה בכלכלה המצרית ובהשפעתה האזורית, בד בבד עם היעלמות מובארק מהשלטון (דמות דומיננטית לה נודעה חשיבות מכרעת בעוצמתה של מצרים לתווך ולקדם תהליכים), תמנע מן השליט החדש לצאת להרפתקאות. כדי לנהל מלחמה, יש צורך בתקציב וקיום יכולת לגייס את התעשייה והאזרחים לכך. מאז המהפכה, מצרים מתפקדת באופן לקוי ביותר, בלשון המעטה. היותה תלויה בהזרמת כספים מן המערב או מדינות אחרות פוטנציאליות, הופכת אותה לבלתי עצמאית בקבלת החלטותיה.

בבחינת הזווית הישראלית, יש לבדוק האם צריך לשנות את התקליט/דיסקט, לכדי התייחסות לגבול הדרומי כאזור מלחמה? האמת אינה נמדדת במונחי שחור ולבן. לכן, צריך לבחון את המצב באופן תהליכי. נראה באופן ברור ביותר, כי הגבול הדרומי אינו בטוח כבעבר. אמנם המצרים מזרימים כוחות מוגבלים לחצי האי סיני, בכדי להשתלט על כנופיות הבדווים ועוד מרעין בישין, אך יעילותם מוטלת בספק. בשלב זה צריך לשאול, האם חוסר היעילות נובע מאי יכולת הצבא המצרי לתפקד, או שמא מרצון מצרי להזרים כמות גוברת והולכת של כוחות לסיני, לאורך זמן. סוגיה זו תבחן לאורך התקופה הקרובה, אך תתברר רק לאורך זמן רב.

השלטון החדש צריך בראש ובראשונה, לספק תשובות להבטחות הרבות שנתלו בו, אף אם הוא לא הבטיח אותן בפועל. האכזבה הרבה שיכולה לבוא ממהפכה שנכשלת, עלולה ליצור אנרכיה רבה אף יותר וגעגועים לסדר. פועל יוצא מכך, יהיה עליית כוחות המזוהים עם השלטון הישן. בימים האחרונים נראו תומכי מובארק, מפגינים לפני בית המשפט ובמהלך הבחירות. תומכיו לא היו יכולים לעשות כן לפני כמה חודשים. הזמן הקרוב יוכיח, האם האחים המוסלמים יהיו כבולים להסכמים קיימים (משום שבינלאומית הפרתם תהיה כרוכה בסנקציות, אותם אין הם יכולים לספוג) ויימצאו בברית עם הצבא וכוחות נוספים במצרים, בכדי לייצב את המצב. אם כך הדבר יהיה, אזי תהליך ההסלמה יהיה מתון מכפי שנצפה.

ידיעות ממצרים שמתפרסמות לאחרונה, מציגות תמונה לפיה הגנרל מחמד אל-עסאר, אומר כי ראש המועצה הצבאית טנטאווי, יהיה שר הביטחון גם בממשלה שיקים הנשיא החדש, מוחמד מורסי. הגנרל הוסיף, כי הצבא ימסור לנשיא את סמכויות השלטון, ב-30 ביוני. שיתוף פעולה בין שני הכוחות הראשים במצרים והמתנה לעתיד מצד מורסי ותנועתו האחים המוסלמים, יהיו מאפיינים את התקופה הקרובה. אמנם ישראל תפגע באופן מסוים מתהליכים אלה, אך יש לזכור כי המצב הפנימי והכלכלי החמור במצרים, אינו מציב אותה בראש סדר העדיפויות לטוב או לרע (דיווח החדשות נעשה ע"י גלעד שילוח, אתר נענע 28.06.12).

אודות ברק בוקס

ברק בוקס הוא חוקר מתחום מדע-המדינה ותקשורת פוליטית. שמש בתפקידים מגוונים בחוג למדע-המדינה, בתכנית לדיפלומטיה, באגף הכספים וברשות המחקר באוניברסיטת תל-אביב, כמו גם באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2003 מונה כפרוייקטור מטעם אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה לחקר מדיניות בטחון ובמסגרת זו נטל חלק בפרסומים בנושא.כיום ברק הוא דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטת בר-אילן.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פוליטיקה. קישור קבוע.

תגובה אחת על מצרים ביום שאחרי נצחון האחים המוסלמים

  1. מאת אלי אשד:‏

    אנחנו נהיה בבעיה קשה הרבה יותר עם השלטון החדש במצרים עם הוא דווקא יצליח לממש את הבטחותיו ולהביא ליציבות כלכלית .
    העתיד נראה כמוביל למאבק סוני שיעי במזרח התיכון בשאלה החמורה מי היה יורשו הראוי של מוחמד לפני אלף שלוש מאות שנה .על זה ימותו בעתיד אלפים. .
    מה עושים ?
    כדאי לשים לב למילים של מאמר של איתן הבר ב"ידיעות " בשם "השעון של האחים :" ששם הוא כותב :
    "..עלינו לנצל את המרווח הזמן לדבר עם המרים שבאוייבינו .עלינו לנסות להיהפך לאסם התבואה ולבירת הטכנולוגיה של המזרח התיכון ,ולהציע למאות המליונים את המעט ,את הפיתה והזעתה כדי שיהיה להם מה לאכול ".
    אני מסכים. ןחושב שזה בהחלט אפשרי. גם מזרח תיכון מוסלמי ירצה ויזדקק לישראל סופר טכנולוגית שמספקת לו את המזון ואת התקווה בזמן שהם יחסלו זה את זה בשאלה מי יורשו הראוי של הנביא. .

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*