הושמע כהרצאה באירוע לזכרו של ריצ’רד שילה

 ריצ’רד שילה פסל וסופר יצר  בספרו הראשון “מסעות עם קורוחיריו ” פנטזיה על תוכי מכשףבן אלמוות מאי אבוד ששקע בים לפני אלפי שנים רבות.
ניתן לטעון שלסיפור נוסטלגי זה הייתה רלבנטיות אישית עבורו.

 

 ריצ’רד שילה ( 1946-2012)  פסל צייר מאייר וסופר סיפרי ילדים ומבוגרים נפטר  במאי -2012 כתוצאה מסיבוכים מתאונת אופנוע.

ריצ’רד שילה נולד בורשה בפולין. הוא עלה לישראל בגיל 11 ב-1957 כשהוא לחלוטין חסר כל משפחה ,אבל מהר מאוד יצר לעצמו קריירה מצליחה כצייר וכפסל. הוא יצר פסלים ידועים כמו הפסל הענק של אלביס פרסלי בנוה אילן ,את פסל פרס אופיר של תעשיית הקולנוע הישראלית .הוא יצר את הפסלים בגן סיפור בחולון המבוסס על סיפורה של לאה גולדברג “דירה להשכיר “. וגם פסל שכיום הוא שנוי מאוד במחלוקת,  פסלו של הנשיא לשעבר משה קצב בבית הנשיא בירושלים.פסל שהיו ויכוחים סוערים בשאלה האם יש להוציאו משם לאחר שהנשיא לשעבר נמצא אשם במעשי אונס.

מהצד חיבר שילה ארבעה  ספרים כולם בז’אנרים של הפנטזיה או המדע הבדיוני.

את ספרו הראשון, מסעות עם קורחיריו,  פירסם ריצ’רד שילה  ב-1980 בהוצאת מסדה כשהוא מאוייר על ידו.  בימים ההם הספר היה בגדר יוצא דופן.היו אז מעט ספרי פנטזיה מקוריים להוציא ספריה של נורית זרחי שיש בהם נקודות דמיון מסויימות לספרו של ריצ’רד. העידן היה של פריחת סיפורי המדע הבדיוני דווקא שאליו הצטרף ריצ’רד כעבור שנתיים עם ספרו “סוף הלילה “.במידה מסויימת שילה הקדים את זמנו. שכן היום ספרים המזכירים את “קורוחיריו ” מציפים את המדפים והם כיום כמעט בגדר “הנורמה ” בספרות הילדים.  

שילה נזכר בשיחה עימי :

את “קורחיריו” התחלתי לכתוב בזמן שהייתי מגויס במלחמת יום כיפור. אני מניח שהכתיבה שימשה לי בריחה מהמציאות (שהייתה מחורבנת למדי). גמרתי לכתוב אותו כשנתיים מאוחר יותר והוא התקבל בהוצאת מסדה ב-1977. העורך של הספר היה המשורר אמיר גלבוע. המתנתי שלוש שנים עד שהספר יצא לאור 1980. דרך אגב, גם את האיורים ציירתי בזמן שירות המילואים שלי בסיני. היה זה ב-1979, אחרי חתימת הסכמי שלום עם מצריים, חודשים ספורים לפני שפינינו את סיני. הספר מאוד הצליח ונמכר ב-6000 עותקים שאז זאת הייתה הצלחה גדולה.”

 מן הסתם הרעיון לספר נוצר גם בהשראת  הספר “יותם הקסם”  של יאנוש קורצ’ק שבו מתוארים אירועים מקבילים של פריצת כוחות כישוף לחיי היום יום  ובהשראת “פרקי ” דני וגיל במסע בלתי רגיל” שכתב שילה באותו זמן על מסעות לזמנים אחרים של בחור וילד.אלא שאת מקום אמיר אוריין כמדריך המבוגר הסובלני והכל יודע תפס תוכי בן אלפי שנים מיבשת אטלנטיס. 

“מסעות עם קורחיריו”  מספר על הילד רוני  שיוצא עם ידידו תוכי אינטליגנטי בעל כוחות כישוף שבמקורו היה רב מג ביבשת אטלנטיס  למסעות מופלאים במקומות ובזמנים אחרים.השניים עוברים חוויות שנמזגו בהם מתח הומור ודמיון עשיר  ומלנכוליה.

 כשהייתי ילד הוקסמתי מהספר שתיאר את מסעותיו של ילד עכשווי עם תוכי שהוא בעצם נסיך מהאי אטלנטיס שכושף לפני אלפי שנים שכיום מסוגל לגרום בין השאר לאוטובוסים לעוף, בשמי תל אביב !  הילד יוצא איתו למסעות במרחב ובזמן לפגוש את היהודי הנצחי מורגי החי לאורך תקופות שונות  ובזהויות שונות.  

 הם מגיעים לנווה במדבר  שם הם מוצאים עצמם בקרב בין שני שבטים בדווים הנלחמים בינם  מלחמה נצחית בלתי פוסקת מזה 250 שנה מסיבות שאיש אינו זוכר אותם. הם פוגשים שם את ידידו הוותיק של קורחיריו בן האלמוות מורגנשטרן או מורגי  שהוא בן ארבעת אלפים שבע מאות וחמישים שנה שמוצאו הוא “כנראה” בארץ ישראל בימי בית שני  משם ברח בעת חורבן בית המקדש בידי הרומאים. אנו פוגשים גם באחיו של מורגי השען  ששמו גם הוא מורגנשטרן והוא חי  מכל המקומות בשכונת מאה שערים בירושלים. ולמדים שהוא יכול לחזור לעברו ולשחזר אותו על ידי קופסאות זיכרון מתוחכמות.הללו אמנם יכולות להיות מסוכנות.שכן החיילים הרומאים למשל בזיכרון על חורבן בית המקדש יכולים בהחלט להיתפרץ החוצה אם לא נזהרים.

והנה קטע מהספר :

באותו הרגע נדמה היה לו ששומעים קולות משונים בוקעים מתוך הקופסה האדומה .הוא קרב את אזנו למכסה.הקולות היו עמומים,אך אחרי הקשבה מרוכזת הוא החל להבחין בשקשוק חרבות וצעקות של אנשים בשפה זרה.

הוא הביט בתמיהה בשען הזקן.

“זה זכרון חזק מאוד “הסביר האיש “לפעמים הוא מתעורר למרות שאיש אינו נזכר בו “.

“מה הם צועקים “? שאל הנער” באיזו שפה”?

השען קירב את אזנו למכסה.

“זאת לטינים שפת הרומאים “.

הוא הקשיב עוד שניה והחל לתרגם :

תפסו את ..הגנב.זה מה שהם צועקים “.

לפתע החמירו פניו. הוא הביט ברוני בבהלה ושוב הצמיד את ראשו למכסה.

“משהו אינו כשורה ,מר מורגנשטרן ?”

“ביקרתי בקופסה זאת אין ספור פעמים ,אך אינני זוכר שמישהו צועק שם דברים כגון אלה”.

הוא הקשיב בדריכות לקולות הקרבים ומתגברים.קורחיריו התעופף והתישב בעל שולחן שבקרב הקופסה והביט בקופסה הצועקת,כעת נשמעו הקולות בברור.

“אולי זה מורגי ?” שאל התוכי.

“השען התיישר לפתע והיכה באגרופו על המצח.

“נכון זה אחי “קרא בחרדה מהולה בזעם “כל הזמן הוא הסתובב ליד הקופסה.אמר ששכח משהו בירושלים ביום הבריחה שלו. הזהרתי אותו לבל יכנס לתוך הקופסה הזאת לבדו כי זה עלול להיות מסוכן והנה לא שמע בקולי ונכנס!”

רוני והשען הצמידו שוב את ראשיהם לקופסה.באותו הרגע נפתח מכסה הקופסה בעצמה רבה.שניהם קיבלו חבטה הגונה והתישבו על הארץ.מתוך הקופסה פרץ מורגי נרעש כולו,כשהוא מצמיד בזרועותיו הקצרות תיבה קטנה לחזהו.

“סגרו את המכסה “צעק ” הם רודפים אחרי !”.

שלושתם היביטו בו בתדהמה ,אך באותו הרגע נשלחה מתוך הקופסה  יד האוחזת בחרב קצרה .מיד אחריה הופיע ראש של לגיונר עם קסדה מעוטרת בנוצות.מראה החרב השלופה וזעקות הקרב הנוראות של החיילים הרומאים עוררו אותם לפעולה מידית.הם קפצו על רגליהם ובכל כוחותיהם נשענו על המכסה.ידו של הרומאי נתפסה בין המכסה ושפת הקופסה,נשמעה צעקת כאב והחרב נשמטה ארצה.השען דחף בכוח ובמהירות את היד חזרה לקופסה,נעל את המכסה על בריח וסובב את השעון.הקולות נדמו.אט אט פתח השען שוב את המכסה והציץ פנימה אך לא ראה דבר. הקופסה הייתה ריקה. כולם נשמו לרווחה.

“אמרתי לך לא להכנס לתוך הזכרון הזה “נזף השען במורגי ..

( ע’ 101-102)

העבר אינו נשאר חבוי בתיבה.העבר מנסה להתפרץ  מהתיבה ללא הרף החוצה עם תוצאות שלא ישוערו.

איך הפכו מורגי ואחיו השען לבני אלמוות כמו קורחיריו? זה אינו מוסבר. האם מוצאם בארץ ישראל של ימי שלומציון המלכה  כפי שנרמז  בספר או אולי מתקופה מוקדמת יותר  כפי שרומז גילו המדוייק של מורגי ? ) שצריך להיות המאה השמינית לפני הספירה ימי בית ראשון ) שילה סותם ואינו מספק פתרונים. שילה משאיר זאת לדמיון הקורא.

 הם מגיעים גם אל הר האברסט שם הם פוגשים את איש השלג היאטי שמתגלה כאינטילינגטי ביותר  למעשה אינטלקטואל  של ממש וסקרן לגבי חידושי המדע העדכניים ביותר. והם מגלים את אהובתו היאטית שהפכה למפלצת לאורך השנים בקטע מפחיד,  מצחיק וגם עצוב מאוד.

  שיא הסיפור הוא כאשר השניים נוסעים בזמן אל  האי  אטלנטיס לפני שקיעתו לפני שקורוחיריו הפך לתוכי בידי כוחות הכישוף של אביו שליט האי שם הוא פוגש את התוכי בגילגולו הקודם כאדם  וצופים בחורבן האי  כתוצאה מחוסר הזהירות של סגן מנהיג האי שהעדיף להתעסק בחיפוש למלחמות מאשר לטפל בתהליכים הגיאלוגיים שמאיימים על האי.  

וכאן כדאי לצטט את דבריו של ריצ’רד שהופיעו על הכריכה האחורית של הספר מדוע כתב את הספר  :

כתבתי את הספר הזה כיוון שעד כה לא הצלחתי לעשות מה שעושה רוני גיבור סיפורינו.כלומר במציאות ,מעולם לא היגעתי לפסגת האברסט שבהרי ההימלאיה ולא נלחמתי בשוכני מדבר הסהרה הגאים. אבל בחלומותי…

הייתי בכל מקום אפשרי עלי אדמות ולא רק עלי אדמות –הייתי גם ביבשת האבודה אטלנטיס , טיילתי במרחבי הזמן ונלחמתי נגד הרומאים ביום חורבן הבית השני.

אני לוקח עימי את רוני לכל אותם המקומות,שיראה במו עיניו את כל שראיתי אני ,בחלומותי כמובן ,וכדי להקל עליו במסעותיו אני מצרף אליו ידיד –ידיד מוזר מאוד ,מכונף בעל סגולות שאין לאיש מלבדו ,שמו של ידיד זה קורחיריו. כשכתבתי את הספר חשבתי לפעמים שאני רוני ולפעמים שאני קורחיריו. אך גם מורגי השמן –אותו היהודי הנודד שמעולם לא מצא את מקומו בעולם –הוא חלק ממני ובוודאי יש בי גם קורטוב ממורגנשטרן השען ,אחיו של מורגי אשר לא עזב את מקומות במשך דורות ורק רוחו היא שטיילה במרחק העבר בעזרת קופסאות הזיכרון המופלאות שלו.

בקיצור הספר הזה הוא אני ,או ליתר דיוק –חלומותי.

אתם שתקראו את הספר הזה ,אולי גם אתם תמצאו בו את עצמכם ואת חלומותיכם “.

אני בהחלט מצאתי בספר הזה כמה חלומות שהתאימו גם לי.כמה חלומות שהיו גם לי משותפים לאלו של ריצ’רד. 

כמדומה שהנקודה הבולטת ביותר בספר היא המלנכוליה למה שהיה ואבד ולא יחזור יותר. המלנכוליה של מורגי לארץ ישראל שלפני חורבן בית המקדש.

ומעל לכל הנוסטלגיה  של קורוחיריו לאטלנטיס ארצו לפני חורבנה שם היה ילד אהוב בידי אביו עד שהכל נהרס והוא נאלץ להימלט.האם יש כאן הדים לנוסטלגיה  של ריצ’רד שילה לפולין בה נולד ומשם נאלץ להימלט לאחר השואה?

נראה לי שכן.הגיבורים הפנטסטיים מתוארים כמי שלמרות כל כישוריהם המדהימים אינם מצליחים  ואינם רוצים באמת להתגבר על הגע גועים למה שהיה גם אם בשביל זה יצטרכו להיכנס לקופסות זיכרון כדי לשחזר את מה שהיה ואבד ואיננו עוד.  

סיפרו האחרון של שילה “סיגלית הנסיכה הלוחמת” ( הוצאת כתב 2012) על עלילות נסיכה בעולם אחר פנטסטי שיש בו מכשפים ויצורים על טבעיים , הוא מעין  חזרה לנושאים של “מסעותי עם קורוחיריו ” אלא שברוח הזמנים הפנטזיה היא קיצונית וביזארית הרבה יותר בהשוואה ל”קורוחיריו”  שבו יש אווירה נוסטלגית  שאין למצוא אותה בספר הנוכחי.ריצ’רד כמדומה השתלב היטב בארצו החדשה בזמן שכתב את סיגלית ושוב לא חש מלנכוליה אל העבר ואל מה שהיה ואיננו עוד.

 ראו עוד על ריצ’רד שילה:

 ריצ’רד שילה ההספד –מאת אילנה שילה

 העולמות הפנטסטיים של ריצ’רד שילה מאת אלי אשד

פורטריט מאת ריצ’רד שילה

  

 

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

9 + חמש =