ריצ'רד שילה -ההספד מאת אילנה שילה

ריצ'רד שילה.

הספד זה הושמע בטקס ההלוויה של עורך "יקום תרבות " הפסל הצייר והמספר  ריצ'רד שילה  בידי אלמנתו חוקרת הספרות ד"ר אילנה שילה.

הספד על ריצ'רד שילה

מאת ד"ר אילנה שילה

ריצ'ארד היה  אהבת חיי. אהבתי אותו כי היה גבר יפה. אף פעם לא הבנתי למה מתכוונים כשכותבים בספר על מישהו שהיו לו "פנים פתוחים". אבל הבנתי זאת כשהסתכלתי על ריצ'ארד. היו לו פנים פתוחים וחיוך מתוק של ילד, ששבה אותי גם אחרי ארבעים שנה. לריצ'ארד היה תמהיל נדיר של תכונות: דמיון, רגישות, נדיבות ואומץ לב אמיתי, התעלמות מוחלטת מכל מחלה וכאב פיזי שאי פעם סבל מהם.

פסל שער הניצחון של ריצ'רד שילה המוצב בשכונת קרית מנחם ברמלה מקום מגוריו של ריצ'רד.

תכונות אלה ניכרו גם בפסלים שלו, פסלים   מלאי תנועה ועזי רגש והבעה.

הוא הותיר אחריו ארבעה ספרים, מסעות עם קורחיריו, סוף הלילה, איש אינו אשם וסיגלית הנסיכה הלוחמת, כל אחד שונה מקודמו, וכל אחד עתיר דמיון ושובה לב

פסל אלוויס  פרסלי נוה אילן .

הוא הותיר אחריו תשעה פסלים ושער ברונזה באחת הכנסיות המרכזיות בנצרות , St. Peter in Gallicantu   שליד הדורמיציון. הוא הותיר אחריו גן פסלים מקסים, "דירה להשכיר,"  בחולון, כמו גם את פסל השחיינית במרכז הספורט ופסל קטן של בובנאי התלוי על קיר תיאטרון הבובות בעיר. הוא הותיר אחריו פסל ענק של אלוויס בכניסה לפונדק בנווה אילן ואנדרטה ללוחם ימ"ם  בדרך לירושלים.  הוא הותיר אחריו שלושה פסלי חוצות ברמלה, כשהוא עובד על הפסל הרביעי, אותו לא הספיק להשלים. פסל זה יוקם כבר אחר מותו.

המוות הזה היה ברוטאלי, פתאומי ומיותר. אבל זאת ראיה שקורעת אותי. אני מעדיפה לראות אותו בצורה אחרת: ריצ'ארד מת כפי שרצה למות וכפי שרצה לחיות: במלוא אונו וכוחות החיות שלו, רכוב על אופנוע כבד, קורא תגר על העולם וצעיר לנצח. אין זה הופך את מותו לפחות טרגי אך הוא הופך אותו לנסבל יותר עבורי.

 ואסיים בקינה של משורר גדול, המביע את מלוא הכאב שלי:   

 עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים, נַתְּקוּ גַּם אֶת הַקַּו,  

תְּנוּ עצם לכלב שֹלא יִנְבַּח עַכְשָׁו,   

הַשְׁתִּיקוּ אֶת הַפְּסַנְתֵּרִים וּבְתִּפוּף שָׁקֵט              

אֶת הָאָרוֹן הָבִיאוּ. תְּנוּ לַמְּקוֹנְנִים לָצֵאת.                            

הניחו למטוסים לחוג בהספד שקט

משרטטים  על הרקיע הודעה: הוא מת.

קִשְׁרוּ סִרְטֵי אבל לצוואר יונים צחורות                       

וְעַל יְדֵי שׁוֹטְרֵים עֲטוּ כְּפָפוֹת שְׁחוֹרוֹת.                               

 

הוּא הָיָה צָפוֹן שֶׁלִי, דָּרוֹם, מִזְרָח וְיָם,

יום החול שלי, יום השבת הנם

הבקרים שלי והלילות שלי, הגוף והשירה

זו אהבה שתמשך לנצח, חשבתי; טעות מרה.

 

הניחו לכוכבים לכבות אחד אחד.

אִרְזוּ אֶת הַיָּרֵחַ, ואת השמש  בַּצָּד.             

טַאטְאוּ אֶת הַיְּעָרוֹת, רוֹקְנוּ האוקיינוסים.

כי כבר לא יהיה אושר עד קץ הימים.

ראו עוד על ריצ'רד שילה

האתר של ריצ'רד שילה

ריצ'רד שילה מפסל עולמות

אלי אשד על העולמות הפנטסטיים של ריצ'רד שילה

אילנה שילה על תורת המשחקים של "סיגלית הנסיכה הלוחמת "

תסריט של ריצ'רד שילה בסדרת "דני וגיל במסע בלתי רגיל "

האמן ריצ'רד שילה מת בתאונת דרכים

לזכרו של ריצ'רד שילה

 

 

 

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אמנות, כללי, סופרים עם התגים . קישור קבוע.

תגובה אחת על ריצ'רד שילה -ההספד מאת אילנה שילה

  1. מאת דוד אוחנה:‏

    הספד נפלא אילנה. אהבתי את יצירותיו

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*