כתב עת ספרותי חדש נולד בישראל כתב העת “מקף ” בעריכת יואב איתמר וחני שטרנברג.הגיליון הראשון עוסק ב”שמחת השפעה ” ( על משקל שם ספרו הידוע של הרולד בלום “חרדת ההשפעה”).העורכים שמן הסתם גם הם שמעו עד להקאה את כל אותם “אנשי ספרות” שמצהירים השכם והערב שאינם קוראים דבר כדי לא להיות מושפעים ( כותב שורות אלו מצהיר בזה שהודעה כזאת היא עבורו סיבה מספקת להקפיד לא לקרוא אף שורה שנכתבת בידי אותם “אנשי ספרות” ) מקדישים את הגיליון הראשון ליוצרים המתייחסים במפורש ובגלוי  ליוצרים אחרים ביצירתם.

בגיליון ניתן למצוא  שירה, קטעי פרוזה, מסות, שירים מתורגמים, מאמר, ראיון, ציורים של יעקב פורת, האמן המלווה של הגיליון, וכן דברים שכתב על ציוריו. כמו כן נמצא בו מחזה קצר פרי עטו (או נכון יותר פרי מחשבו) של עומר שין – לוחם סדיר בנח”ל, שין הוא צעיר המשתתפים, והגיליון מהווה מקום מפגש ליוצרים צעירים לצד יוצרים ותיקים ומוערכים כמו המשורר והמתרגם שלמה אביו. הגיליון הוא רב גילאי ורב תחומי. משתתפת בו גם הזמרת והמלחינה  הזמרת ירונה כספי המרבה להלחין שירי משוררים בראיון מקיף על יצירתה ,  וכן שועי רז, יובל גלעד, מילי שם, והמתרגם אנטון פפרני.

בגיליון מופיעים תרגומים משירתם של אלפונסינה סטורני, פטריק קוואנה, ודימיטרי פבליצ’קו, שהוא “ביאליק” של האוקראינים. בגיליון התייחסויות ליוצרים גדולים כמו קפקא, פסואה, ז’ורז’ פרק, בורחס, אברהם בן יצחק, וכן התייחסות ליוצרים מוכרים פחות ומבחינה זאת חדשים. הגיליון עוצב על ידי היוצרית ליטל בר נוי.

להלן ראיון עם העורכים :

   

 

מה הסיבה שהחלטתם להוציא לאור כתב עת מודפס?

חני: בהתחלה חשבנו על כתב עת אינטרנטי, אחר כך עלתה המחשבה להוציא גם גרסה מודפסת, ובהמשך הגרסה המודפסת הפכה מרכזית יותר, והחלטנו לנהל דיאלוג בינה לבין האינטרנט. 

יואב: מנסיוני שלי כתבי עת אינטרנטיים, על אף הפופולריות הגדולה שלהם, שהביאה את הבשורה לאלפי קוראים, לא הצליחו ליצור מודל כלכלי בר קיימא, שיאפשר איזשהו פיצוי על השקעת הזמן והכסף שדורשת הכנת  כתב עת. כתב עת מודפס דורש יותר משאבים ומאמץ וצפוי אמנם יותר לשגיאות שלא ניתן לתקן במקום, אבל מצד שני  יש בו משהו יותר מוחשי, יש לו קסם משלו, ובמידה מסוימת, לתחושתי, הוא מושך יותר אנשים לתרום לו. זה גם משהו שאפשר לתת ביד לאנשים שבאים לערב השקה.

חני: יש גם עדיין אנשים שמעדיפים לקרוא בספר מאשר לקרוא באינטרנט, ולא רצינו להזניח אותם.

יואב: אני מקווה שמצאנו את האיזון בין העבר להווה בכך שחלק מכתב העת יהיה נגיש מעל דפי האינטרנט ומי שירצה לקרוא את כתב העת השלם יקבלו במחיר השווה לכל נפש – 20 ₪ לגיליון.

כל כמה זמן אתם מתכננים להוציא אותו לאור?

יואב: השאיפה היא להוציא שלושה – ארבעה גיליונות בשנה, מידי עונה תלוי במשאבים ובכוח שיעמדו לרשותנו. הציבור מוזמן לשלוח יצירות בנושא דיאלוג עם אלוהים ואמונה עד ל-15.7 לכתובת המייל : makaf.magazine@gmail.com

איזה סוג של מאמרים, שירים ויצירות ספרות אתם רוצים לפרסם בו ?

חני: הכיוון הכללי שלנו הוא כיוון של התכתבות עם יצירות עבר ושל דיאלוג.  עולם הספרות מלא וגדוש יצירות נפלאות. זה העולם שבתוכו אנחנו פועלים, ואנחנו חשים צורך להתייחס אליו.  לחדש על יסוד העבר. זה דבר שממילא קורה, רק שאנחנו מעוניינים להאיר את המקום הזה.

יואב: לכל גיליון יהיה נושא משלו, שזה גם סוג של התכתבות ודיאלוג. למשל בגיליון הראשון נוצרה באופן טבעי התכתבות בין התכנים בלי שכיוונו לכך מראש. מה שחשוב לנו בעיקר זה עצם הדיאלוג והשיח שנוצרים  הן בגיליון, אולי גם בין הגליונות השונים ,ולבסוף גם שיח עם הקהל.

יש איזה כתב עת ספרותי שאתם רואים בו מודל לחיקוי ?

חני:  אנחנו מוציאים כתב עת חדש, כי אין כיום שום כתב עת שפועל בכיוונים שבהם אנחנו מעוניינים ובאופן שבו אנחנו מעוניינים. ישנו אמנם כתב העת “אורות” שכל גיליון שלו מוקדש ליוצר עבר, אבל זאת לאו דווקא  ההתמקדות שלנו. אנחנו לא מכוונים דווקא ליוצר מסויים, אלא לכלל היצירה כמעוררת השראה.

יואב: בנוסף אנחנו משתפים בכתב העת אמנים מתחומים אחרים המנהלים דיאלוג עם הספרות. אנחנו עורכים גם ערבי השקה שבהם אנחנו מעלים חומרים מתוך הגיליון,  חורגים מתוכו החוצה לעבר סוג של מופע, דבר שאולי מזכיר את הערבים שהיו נוהגים לעשות בעבר במסגרת כתב העת “עכשיו” בעידן שלפני ערוץ 2, כאשר חבורת הצעירים של עכשיו היו מתכנסים למעין גיליון חי באולם צוותא.

חני: מהבחינה הזאת אנחנו מרגישים קרבה לתנועת הדאדא שעסקה באופן מוצהר בז’אנרים אמנותיים שונים במקביל, וקיימה מופעים. זאת היתה תנועת מחאה וגם אנחנו במידה רבה מוחים. אנחנו מוחים כנגד התנהלות אגוצנטרית – יחצנית  שמטפחת עורכי על וכותבי על, מדרגת וממדרת, התנהלות שאינה שונה במהותה מההתנהלות הכללית. מהבחינה הזאת אנחנו רוצים ללכת נגד הזרם, וליצור כתב עת פחות הירארכי ופחות כוכבני ומיוחצן. מהסיבה הזאת החלטנו גם לארח בכל גיליון עורך אורח. אנחנו מעונניינים לפתוח את השיח ולא לסגור אותו לדאוג רק לאנשי שלומנו כפי שראינו  שקורה סביבנו.    

יש איזה עורך ספרותי שאתם מעריכים ורואים בו מודל ?

יואב: אם יש עורך של כתב עת שאני רואה בו מודל, הרי זה אהרן אמיר, שבמו ידיו הצליח במסגרת כתב העת “קשת” ו”קשת החדשה” ליצור שיח תרבותי טהור, מעניין וחף מאינטרסים. סיפר לי פעם העורך אלכס זהבי ז”ל, שאהרן אמיר נתן לו גב בכתיבת הביקורת הספרותית שלו, בכך שפרסם את הביקורות בעילום שם, וכאשר סופרים היו מתמרמרים הוא היה עונה להם: אל תבקרו את המבקרים שלי, אם יש לכם טענות דברו איתי.

חני: לא בטוח שנעסוק בביקורת ספרותית מקובלת,  אבל אנחנו כן מתכוונים להתייחס ליצירות ספרות עכשוויות שייראו אור וייראו לנו משמעותיות ואולי גם רלוונטיות לאני מאמין שלנו.

מה אתם מתכננים לכתב העת לעתיד ?

חני: עד עכשיו פעלנו מתוך שמחה ותחושה של יצירתיות. אנחנו מקווים שהאנרגיה הזאת תימשך, שגיליון יוולד מתוך גיליון, ושאולי אפילו תצליח להתגבש קהילה של אנשים אוהבי ספרות וכותבים שקשורה לכתב העת. בעידן המודרני שבו אנחנו חיים, שרבים כותבים בו ומפרסמים באינטרנט הולך ומצטמצם הפער בין כותבים מקצועיים כביכול, לאלה שרואים בכתיבה עיסוק נוסף בין שלל העיסוקים שלהם.

יואב:  בעידן כזה יש לחשוב מחדש על משמעות כתב העת בחיינו. הרי היום אם אני כותב שיר או סיפור אני יכול לפרסם אותו בהינף אצבע בבלוג, ואולי יהיו לי גם יותר קוראים מאשר לכתב העת.  המשמעות של כתב עת בעידן כזה היא שקיבוץ היצירות זו בצד זו יוצר יצירה חדשה.

חני: זה סוג של יצירה רוחבית בניגוד לתפישה המקובלת המתמקדת ביוצר זה או אחר, אבל יחד עם זאת אנחנו מייחסים חשיבות גדולה למי שכותב אצלנו. חשוב לנו להיות עם כל אחד ואחד בדו שיח מפרה. מהבחינה הזאת הכותב כן עומד אצלנו במרכז.

יואב: למקף יהיה אתר אינטרנט שישלים את כתב העת. יהיו בו בעיקר המדיות הנוספת שאינן עוברות בדפוס. כרגע מדובר במוזיקה ובאמנות, ואנחנו מקווים להביא מדיות נוספות להמשך.  

חני: אנחנו מעוניינים בכותבים בני כל הגילאים, ואוהבים את הרב גילאיות של הגיליון הראשון, אבל יש לנו עניין מיוחד בצעירים, שנשמח  לארח ולתת להם מקום, כי הצעירים הם העתיד שלנו.  

העורכים מדווחים שחידוש מיוחד של כתב העת הוא העורכים האורחים. הגיליון הראשון אומנם נערך על ידי שטרנברג ואיתמר, אבל מתוך רצון לא להתקבע ולא להפוך לסוג של דיקטטורים ספרותיים החליטו, שלהבא כל גיליון יערך בשיתוף עורך אורח אחר, אשר לו נגיעה לנושא הגיליון.

נושאו של הגיליון הבא של מקף הוא דיאלוג עם אלוהים, והציבור הרחב מוזמן לשלוח יצירות מתורגמות ופרי עטם המנהלות דיאלוג עם האמונה באלוהים והייצוג של אלוהים בחיינו, תוך התבססות על ספרות העבר.

 ראו  עוד על “מקף”

3 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × אחד =