מכשיר הקינדל הראשוןג’ף בזוס הוא המנכ”ל של חברת אמזון. זה כבר אומר שהוא בן-אדם עם הרבה אמביציות. לקרוא לחברה שלך על שם נהר האמזונס, שהוא הנהר הארוך ביותר בעולם, כבר מעיד על אמביציה גבוהה.
להצליח לשכנע משקיעים שונים להשקיע בחברה שלך מאוד מיליוני דולרים ב 1994, ולהרוויח מעט מאוד, בפעם הראשונה, רק שבע שנים אחרי כן, גם מעיד על אמביציה גבוהה, שכן ג’ף בזוס אמר למשקיעים שהוא יצליח להשתלט על נתח משמעותי מן השוק באינטרנט, וכך יצליח להרוויח. מסתבר שהוא צדק.
ובאמת היום אמזון היא בוודאי שחקן משמעותי בתחום המכירות של ספרים חדשים באינטרנט, אבל גם בתחומים כמו: מחשבים ואלקטרוניקה, חפצים משומשים, מוזיקה ווידאו, בגדים ואפילו מוצרי מזון. אין ספק שאמזון היא חברה מצליחה מבחינה כלכלית, אבל כל זה לא הכין את השומעים לכוונות של ג’ף בזוס בנובמבר 2007, כאשר השיק את הדור הראשון של מכשיר הקינדל, שכן כוונתו הייתה: “להחליף את הספר שהמציא גוטנברג לפני חמש מאות שנה במכשיר חדש.”
מה שלא עזר לאנשים לקחת את ג’ף בזוס ברצינות הייתה העובדה שכבר היו ספרים דיגיטליים ברשת לפני כן (פרוייקט גוטנברג החופשי העלה 10,000 ספרים לאינטרנט עד 2002), ושהיו קוראים של ספרים אלקטרוניים לפני כן, החל ממכשיר הניוטון של אפל שהושק בשנת 1994 ואפשר לקרוא עליו ספרים דיגיטליים (למרות שהשימוש העיקרי בו היה יומן פגישות וכו’), וכלה בקורא של סוני שהושק שנה לפני מכשיר הקינדל הראשון, בספטמבר 2006.
מכשיר הקינדל הראשון עלה 399 דולר, הוא יכול היה להכיל רק מספר קטן יחסית של ספרים (כמה מאות, תלוי מן הסתם בגודל הספרים עצמם), ומבחר הספרים הדיגיטליים שניתן היה להוריד באותו הזמן מן האתר של אמזון היה כתשעים אלף. היום מן הסתם המחיר נמוך יותר, המכשיר חזק יותר, ומבחר הספרים גדול יותר, אבל עוד על כך בחודש הבא…
אם נשווה את מכשיר הקינדל הראשון למה שניתן למצוא היום בשוק, רק ארבע וחצי שנים מאוחר יותר, יהיה קשה להבין מדוע המכשיר הצליח בכלל, או מדוע הצליח במידה כזאת שאמזון הייתה מעוניינת להמשיך בפרוייקט (וכן מדוע חברות נוספות כמו סוני, ברנס אנד נובל, במובן מסוים אפל, וכן סמסונג וכו’ הוציאו גם הן מכשירים המאפשרים קריאת ספרים אלקטרוניים).
נראה לי שהתשובה לתעלומה הזאת נעוצה במספר גורמים:

  1. אמזון הייתה בראשית דרכה חברה לממכר ספרים, וגם היום ספרים הם במובן מסוים העיסוק העיקרי שלה. מכשיר הקינדל מאפשר קריאה נוחה של ספרים, וגם בראשית דרכו הוא אפשר מבחר נאה של ספרים, שכן אם תשעים אלף ספרים נשמע לנו כמו מספר נמוך ביחס למגוון שניתן למצוא היום, או למספר הספרים שנמצאים באמזון בכלל, המספר הוא לעין ערוך יותר גדול ממספר הספרים בחנות הנמצאת ליד מקום מגוריכם (למשל חנות ילו או סופרמרקט), או אפילו מחנות הספרים הנמצאת ליד מקום מגוריכם. ההשוואה לחנות הקרובה היא רלוונטית, שכן ניתן לרכוש ספרים באמצעות מכשיר הקינדל עצמו, מה שהופך אותם לזמינים מאוד.
  2. מחירם של הספרים הדיגיטליים היה נמוך בהשוואה לספרים מודפסים בראשית הדרך. כפי שצריך היה להיות, שכן העלות של ‘הדפסת’ ספר דיגיטלי היא נמוכה בהרבה, ואין צורך בשרשרת אספקה מורכבת כדי להעביר אותו מן היצרן לצרכן. גם היום, כאשר מחיר חלק מן הספרים הדיגיטליים עלה, עדיין המחיר הוא נמוך בהשוואה לעלות הכוללת של רכישת ספר מודפס (נסיעה לחנות, חנייה וכו’, או משלוח בדואר).
  3. שוק הספרים הוא לא ‘דמוקרטי’. ישנם מספר ‘קוראים אדוקים’ שקוראים הרבה ספרים, והרבה ‘קוראים קלים’ שקוראים מעט ספרים (או בכלל לא. הסטטיסטיקה טוענת שחצי מן האמריקאים לא קוראים אפילו ספר אחד אחרי שהם מסיימים את התיכון. אם מישהו מכיר סטטיסטיקות על הנושא בישראל, אשמח מאוד לשמוע). ה’קוראים הכבדים’ יהיו מוכנים לשלם מחיר גבוה עבור מכשיר לקריאת ספרים, שכן הם יחסכו את עלות המכשיר בטווח הארוך. כך הפך הקינדל לסימן היכר לקוראים אדוקים, ואלה גררו אחריהם את שאר השוק (ותודה לסת’ גודין על ההסבר הזה).

וכך הצליח ג’ף בזוס להתחיל לשנות את העולם לפני ארבע וחצי שנים.

4 תגובות

  1. אחד הדברים שמטרידים אותי לגבי ספרים אלקטרוניים ובהחלט שווה מאמר במדור זה הוא שאלת הקיטלוג והרישום שלהם. כידוע כל ספר מודפס או בכתב יד אמור להיות רשום באיזו שהיא ספריה.
    וכך כל ספר שיצא לאור בעברית בתחומי מדינת ישראל ( וגם ערבית וכו’) אמור תיאורטית לפחות ( יש כמובן יוצאי דופן ) להיות רשום ומקוטלג בקטלוג של הספריה הלאומית. יש עדות כלשהיא לעצם קיומו.
    אולם אין זה ברור לי אם יש קיטלוג כזה של ספרים אלקטרוניים.
    ומה יקרה להם אם הם פשוט יספיקו להתקיים ?זה כאילו לא היו מעולם .

  2. אני מבין את זה שאתה מוטרד, ואולם, ככל הידוע לי, מעט אנשים מוציאים היום ספרים אלקטרוניים בצורה כזו בלבד.
    אני מוציא לאור, ולכן חייב על פי חוק לשלוח שני עותקים מכל ספר שאני מוציא לאור לספרייה הלאומית. אני חייב לומר שזה גם קצת ניג’וס, וגם עלות כספית לא כל-כך מבוטלת, שנופלת על כתפי בלבד.
    אם החוק יחייב אותי לשלוח שני עותקים (או אחד, יותר הגיוני) של כל ספר אלקטרוני שאני מוציא לאור לספרייה הלאומית, אעשה זאת בשמחה. זה לא יעלה לי כסף, וייקח לי במקרה הטוב כמה דקות.
    כך שכל הבעייה, אם בכלל יש בעייה, היא בחקיקה.

  3. מקובל עלי .לא ברור לי אם בספריה הלאומית עצמה חשבו על העניין. אולם בנתיים “יוצאים לאור ” מאות ואלפי ספרים אלקטרוניים שאינם רשומים שאולי יש בהם חומר חשוב ושיש לקטלג אותם לפי מילות מיון כדי שאפשר יהיה לחפש בהם.
    תיאורטית אתרי המכירות אמורים לעשות את זה. אולם איני יודע אם הם עושים זאת .
    כדאי שהספרנים ימהרו להגיע להחלטות ולחקיקה בעניין. בכל יום יוצאים עשרות ספרים אלקטרוניים חדשים ששום ספרן לא יודע וגם לא ידע עליהם.

  4. שלום,

    אנחנו מזמינים אתכם להוריד ספרים השייכים לפרויקט “החממה הספרותית” במחיר של 12.90 שקלים בלבד (כאשר ניתן להתרשם מהפרק הראשון של הספר בחינם), באתר אורנג’ – http://books.orange.co.il/?categoryId=2867720

    החממה הספרותית הוא מיזם ייחודי של Orange וסטימצקי המאפשר לסופרים מתחילים להוציא את כתביהם מהמגירה ישירות למדפי הספרים. הספרים מוצעים לרכישה הן בגרסה דיגיטלית בחנות הספרים של Orange והן בגרסה מודפסת, בחנויות סטימצקי.

    נשמח לשמוע את התרשמותכם בנושא.

    לפרטים נוספים על החממה הספרותית – http://www.steimatzky.co.il/hamama/

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × אחד =