ארבעה שירים מאת ענת חנה לזרע

כָּךְ רָאוּי בְּאַהֲבָה לֹא פָּחוֹת

כַּף יָדִי הקְטַנָּה יָּדְעָה
לְרַפְרֵף בִּרְגִישׁוּת מֵעַל
הַחֲפָצִים הַשְּׁבִירִים מִקְּרִיסְטָל
שֶׁלֹּא הִבִּיעוּ הִתְנַגְּדוּת כְּלָל לְאִסּוּף
זָהִיר מִצִּדָּהּ וְלִגְמֹא גּוּפְךָ הַחַי
וְהַיָּקָר שֶׁכָּמַהּ לְמִשְׁמוּשׁ מֻקְפָּד
כְּמוֹ הָיוּ חַיִּים שְׁלֵמִים תְּלוּיִים בְּאֶחָד
כָּזֶה הַמְּפַכֶּה דָּם לְנִימִים נִדָּחִים תַּחַת עוֹרְךָ

נִפְגַּשְׁנוּ בַּשֵּׁנִית אֲהוּבִי שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ קָרָה אִירְלַנְד
כִמְדֻמַּנִי בְּאַנְגְּלִית שְׂפַת הָאֵם שֶׁלְּךָ אָמַרְתִּי
אחְיֶה אֶת חַיַּי כְּמוֹ מַיִם עַד יַהֲלוֹם בִּי חוֹף
אָעוּף אִתְּךָ עַל אַף פָּחַד הַגְּבָהִים
אֶטְבֹּל בְּךָ חֵרֶף פַּחַד מַעֲמַקִּים
כָּךְ רָאוּי בְּאַהֲבָה לֹא פָּחוֹת

בחֹרֶף קֹדֶם כָּתַבְתִּי לְךָ
"כַּפּוֹת יָדֶיךָ הלּוֹפְתוֹת בְּגַסּוּת גּוּפִים
דּוֹמְמִים פוֹצְעוֹת וּמְשַׁבְּרוֹת מִרְקָם
שְּׁתִיקָה גּוֹמְאוֹת בְּרוֹךְ גּוּפִי וּמוֹתִירוֹת
אוֹתִי שְׁלֵמָה וְשׁוֹתֶתֶת תְּשׁוּקָה"

אַךְ בְּתַחֲנַת הרַכֶּבֶת בְּדַבְּלִין
אַחֲרֵי אֵינְסְפוֹר pints שֶׁל גינס בִּירָה אִירִית
שְׁחֹרָה וְכַמָּהshots שֶׁל וִיסְקִי & ליים
לָבַשְׁתָּ אֶת גְּלִימַת הַקֶּרַח אָמַרְנוּ אִם נֵלֵךְ לְאִבּוּד
לְפָחוֹת נַעֲשֶׂה זֹאת בַּבַּיִת

הַחֹם שֶׁעָלָה מִלִּבִּי בִּמְיֻחָד בְּפֶבְּרוּאָר דַּבְּלִינָאִי
קָפָא שָׁם לָעַד

.

.

פְּרֵדָה בַּשָּׂדֶה

זֶה לֹא שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתְרָאָה נִתְּנָה הַתְרָאָה
עַל כִּתְפֵי הָרֶגַע הַזֶּה מוּטָל שַׂק כָּבֵד עָמוּס בְּאַחֲרָיוּת
בּוֹא תַּפְצִיעַ בְּרֶגַע הַפְרֵד בֵּין עוֹלָמוֹת
זוֹ אֵינָהּ מִלְחָמָה לָכֵן הַכְּנִיעָה בָּאָה זֶה מִכְּבָר
עֵת לָצֵאת לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה בִּקַּשְׁתִּי
אַל תָּבוֹא הִשָּׁאֵר בַּבַּיִת זוֹ אֲנִי שֶׁלֹּא שַׁיֶּכֶת לַנּוֹף הָאִירִי הַמְּקוֹמִי
בְּבַקָּשָׁה לִמְנוֹעַ מִכּוֹכָבִים זְעוּפִים לְחָרֵב אֶת הַשָּׁמַיִם
לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת הֲרֵי בְּרוֹךְ טָמוּן כֹּחִי הָיָה בָּרוּר
שֶׁאֶזְדַּקֵּק לְפָנִים מְאִירוֹת לִכְשֶׁתִּתְקֹפְנָה עוֹד אֲהָבוֹת
הַבֶּהָלָה הַקְטָנָה שֶׁהֵנִיסָה מַבָּט מְכַרְכֵּר לְכֹל עֵבֶר אִפְשְׁרָה
לְפַרְפֵּר לִטְרֹחַ בְּשֶׁקֶט
קָרָאתִי לְךָ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן כָּךְ שֶׁיָּכֹלְנוּ בִּכְלָל לְהִפָּרֵד לָעַד
הַטִּקְסִיּוּת נִלְקְחָה בִּרְצִינוּת, אֻמְלָלָה
לֹא הִשְׁמַעְנוּ קוֹל לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בְּשָׂפָה מִתּוֹךְ כָּבוֹד
לַשִּׂיחַ הַקָּרוּעַ הִסְמַקְנוּ וְנָשַׁמְנוּ בְּגִמְגּוּם פִּסּוֹת אֲוִיר
מְּעִיקוֹת
לוּחַ הַטִּיסוֹת הִבְהֵב
תֵּל אָבִיב קָרְאָה לִי לַעֲזֹב
לַעֲזֹב                 לַעֲזֹב
.

.

הַבַּיִת בִּרְחוֹב SUMMERSTOWN

לָשׁוּב אֶל שְׁכוּנַתWILTON  וְגּוּשׁ שֶׁנִּתְגַּבֵּשׁ בְּמוֹרָד
גָּרוֹן בְּשֶׁל טֶּמְפֶּרָטוּרָה נְּמוּכָה מְעַט מֵעַל אֶפֶס מַעֲלוֹת
לֹא יָכוֹל אֶלָּא לְהִתְמַסְמֵס וְלִנְהֹר לְתוֹכִי פְּנִימָה כְּמוֹ

שֶׁפַע מַיִם חַיִּים סָבִיר שֶׁיִּשְׁצְפוּ בְּהַגִּיעם לְסֶכֶר מְלֶאכֶת
רִקְמָה הִיא עֲדִינָה
מִתְאַפְשֶׁרֶת אַךְ נְשִׁימָה מְסֻרְבֶּלֶת בִּכְפוֹר אֵירוֹפֶּאִי
הַפּוֹצַעַת בְּחֹד זִּכָּרוֹן עֵרָנִי אֶת פְּנִים
חָזִי הוּא חִיּוּנִי
אִם יִשְׁאֲלוּ כְּמוֹ

לִפְגֹּשׁ אַהֲבָה אַחַת חַמָּה
וְסוֹעֶרֶת שֶׁקָּפְאָה בְּמַהֲלָךְ תְּנוּעָה נִמְרֶצֶת וּלְמֶשֶׁךְ
נֵתַח חַיִּים בַּשְׂרָנִי עָצְרָה מְחוֹגִים מִלֶּכֶת וְכִמְטוּטֶלֶת
שֹׁד ו FUCKING שֶׁבֶר הִיא אֵינָהּ מִטַּלְטֶלֶת
זֶה שֶׁלֹּא נִתְחוֹלֵל בּוֹ שִׁנּוּי נוֹעָד בְּעֵינַי לְנַחֵם וּלְהַעֲלוֹת עַל
פָּנַי הֵן מְתוּחוֹת
חִיּוּךְ כָּמוּס שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ בְּכֹל סִיטוּאַצְיָה אַחֶרֶת לְעוֹרֵר
גֶּבֶר וּלְהַעֲבִירוֹ הָלְאָה מִן הָאֲדִישׁוּת אֶלָּא שֶׁלֹּא
בְּזוֹ כָּאן זֶה הוּא וַאֲנִי כָּאן זֶה סִפּוּר אַהֲבָה, סְּדָקִים

דְּקִיקִים שנִפְעֲרוּ מַחְמִיאִים מְשַׁוִּים לוֹ
מַרְאֶה שֶׁל מִי שֶׁצָּבַר נִסָּיוֹן עִם יוֹשְׁבָיו
דִמְעָה שּׁוֹמֶרֶת עָצְמָה בְּמִסְגֶּרֶת
הַבַּיִת בִּרְחוֹב SUMMERSTOWN בּוֹ גָּר
אֲהוּבִי כָּאן זֶה הוּא
וַאֲנִי


כֹּה טוֹב לְהִשָּׁכַח כַּהֲלָכָה

אַחֲרֶיךָ בָּא מַבּוּל (הַשָּׁנִים) וְלֹא מָחָה
כֶּתֶם לֹא מָחָה אָדָם מִפָּנִים בָּרָא
דְּיוֹקָן וְנוֹתְרָה שִׁירָה עַל אַף שֶׁלֹּא
הֻכְנַסְתִּי לְתֵבַת הַנְּגִינָה. נִצַּלְנוּ הַזְּמַן
בְּיָד רְחָבָה בָּנִינוּ חַיִּים נִפְרָדִים לְתִפְאָרָה
כֹּה טוֹב לְהִשָּׁכַח כַּהֲלָכָה כְּלוֹמַר לְהִזָּכֵר
בִּדְהָרָה וּלְכָל הַפָּחוֹת בִּדְרִיכָה וַאֲנִי נָעָה
וּמְסַפֶּרֶת "שִׁכְחָה מְצַמְרֶרֶת מַקְפִּיאָה הִיא גַּם דָּם
"Any hard feelings"? רְגָשׁוֹת קָשִׁים יְתֻרְגְּמוּ
לְמִשְׁקָעִים אַךְNone" " מִשְׁקָעִים אַיִן
אֶלָּא טִּפָּה הַמִּתְנַדְנֶדֶת בָּאֲוִיר
אֵגֶל נְּשִׁימָה הַמִּטַּלְטֵל בָּרוּחַ
רַק בְּבוֹא הַיּוֹם אֶשְׁתָּרֵשׁ כְּדִמְעַת אֲדָמָה רְטֻבָּה
אֶפְשָׁר שֶׁאֵרֵד לִתְהוֹם

נִזְכַּרְתִּי בְּזֹאת וְעִמְּךָ הַסְּלִיחָה כִּי בִּשְׂפָתִי הַפְּרָטִית
וּבְהֶעְדֵּר הִגָּיוֹן

שֶׁלְּךָ,
בִּבְרָכָה,

המשוררת ענת חנה לזרע, צילום: אלינוי ארבר

ענת חנה לזרע, ילידת 1964, נולדה וגדלה בתל אביב, מתגוררת בשנים האחרונות במושב בשרון. ארבעת השירים המוצגים כאן, כלולים בקובץ השירה הראשון של ענת "בְּעַד הַפִּרְצָה שֶׁבָּאֲוִיר", שעתיד לראות אור בעוד חודשים אחדים. עד כה פורסמו שיריה בבמות מקוונות כגון: "פואמה", "פועם", "כאוס", "תרבות וספרות פלוס" ובמדור השירה של ynet.

הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה. קישור קבוע.

18 תגובות על ארבעה שירים מאת ענת חנה לזרע

  1. מאת גיא פרל:‏

    ענת, זה כל כך יפה. ניסיתי, ולתחושתי הצלחתי, לקרוא כשיר אחד גדול וארוך (העדר סימני הפיסוק סייע בכך) הזורם כמיים אל המהלומה בחוף, כלהט הפוגש בקפאון. מן השירים ניכר כי את זוכרת בדהרה. גיא

  2. מאת ברבי דוד:‏

    הנה דוגמא נפלאה לשירה נגישה
    והסיפור שזור יפה בתוך מילות השירה המרגשת
    ארבעה שירים שמתארים לנו פרק אישי מעניין בחיי הכותבת
    ועדיין למרות הבהירות בשיר רב הנסתר על הגלויי
    אהבתי ענת

    • מאת יעל טומשוב:‏

      דוד, אני (שוב) חייבת לשאול אותך
      מה פשר הביטוי "שירה נגישה", שאתה מרבה להשתמש בו?
      האם צריך להבין את זה באופן מילולי כשירה שאפשר לגשת אליה ולגרד לה מאחורי האוזן?
      האם כשאתה מכריז על שירה כלשהי "נגישה", אתה מתכוון לזה שהשירה הזאת מובנת לך? שזו שירה שאתה, באופן אישי, "מתחבר" אליה, כפי שנהוג לומר בימינו? ומה עם השירה שאתרע מזלה והיא לא הצליחה "להנגיש" את עצמה לאוזניך הכרויות? היא לא דוגמה נפלאה לכלום?
      או שמא זה שם קוד לדבר הזה שעומד מנגד למה שאתה מכנה "אליטיזם"? (מניסיון השיחה שלנו אז, בבית הסופר, נוצר הרושם שאתה מייחס למושג הזה מובנים אחרים, חדשים ומרעננים מאוד, ששונים במהותם מההגדרה המילונית של "אליטיזם").
      על מנת שאני בעצמי אוכל "להתחבר" למושגים החדשים האלה בחקר הפואטיקה הישראלית, האם תוכל להראות לי, בבקשה, מה לעניות דעתך היה "נגיש" בשיריה המעניינים של ענת חנה לזרע (אשמח אם לא תסתפק בציטוטים אלא תסביר במפורש, עבורי) ולעומת זאת, אבקש שתתן דוגמה (אם לא קשה לך, כמובן), לשירה שאיננה "נגישה".

  3. מאת ענת:‏

    המשוררת מצליחה לרקום בעדינות וברוך פיסות חיים שטומנות בחובן, בנשימה אחת, טוב ורע, אהבה וניכור. מרגש וקסום…

  4. מאת ברבי דוד:‏

    ליעל שלום

    אני שמח לתגובתך שכן גם אז הרגשתי שממש רק התחלנו את השיחה ואיתך זה נשמע מאד מעניין
    אז ראשית חשוב שתדעי שכל שאומר יהיה כקורא בלבד שכן אין לי השכלה ספרותית ואיני מבקר שירה
    "שירה נגישה" כפשוטו שירה שקהל רחב מתחבר אליה שהרי אנו לא עוסקים (אם תרצי גם על זה נוכל לשוחח)בי ובאופן קריאתי
    זה לא ההיפך "מאליטיזם"
    אגב זו מילה שאתם אמרתם ולא אני
    אני בעקרון מתנגד למילה הזו ובמיוחד כשמישהו אומר זאת על עצמו
    אני התחלתי לכתוב לפני שלוש שנים ובהיכרותי הקצרה הספקתי לקרוא הרבה שירה
    חצי שנה לאחר שהתחלתי לכתוב הגעתי לסדנא של מאיה בז'רנו ומאז אני מבלה בסדנאות קיץ וחורף עברתי את רן יגיל רחל חלפי ויקיר בן משה
    בספריה של מאיה היו השירים הראשונים שנחשבו לא נגישים מבחינתי ומאחר ומאד הערכתי את מאיה שלימדה אותי המון בסדנא הבאתי מספריה שני שירים לדוגמא אחד לא מובן ואחד שהיה נפלא בעיניי ומובן
    פרשתי לפניה וביקשתי שתעזור לי
    היא ענתה לי שגם היא לא מבינה מה היא כתבה בשיר שנראה לי לא מובן
    אומר בינתיים שלכל שיר יש מקום ויהיו מין הסתם קהלים שיאהבו.
    אין לי, להבדיל ממי שמכנה עצמו "אליטיסט" קביעה לגבי רמתו של שיר כזה או אחר כפי שציינתי אני כותב כקורא על כן סביר שאקרא את מה שאוהב ומה שאתחבר אליו וכמו במקרה של מאיה היו שירים שהתחברתי והיו הרבה שירים שלא
    הרי ממה התחילה השיחה? ממשפט שאמר ארנון "זה שיש מעט אנשים באירוע אומר שזה אירוע איכותי ואז תיכף נמצאה המילה "אליטיסט"

    ועכשיו לשיריה היפים של ענת
    הדוגמא של ארבעת השירים היא דוגמא מצוינת לשירה נפלאה ומובנת
    זו קבוצה של ארבעה שירים שמחוברים לנושא אחד ברור והוא האהוב
    וכך בלשון יפה מלאת רגש מעבירה אותנו ענת בתוכה והיא אומרת לו בסוף השיר האחרון
    "נזכרתי בך בזאת ועמך הסליחה כי בשפתי הפרטית ובהעדר הגיון"
    נראה שהיא משתפת אותנו במכתב שלא כתבה מעולם לאהובה
    והרי אם כבר הייתה צריכה הרי אליו לשלוח את מכתבה אך נראה שחלק גדול מבעיותיה עם אהובה היו חיבור תרבויות וכך היא מזכירה לנו בשירה הראשון : "כמדומני באנגלית שפת האם שלך אמרתי"

    את צודקת אין צורך שאצטט לך את השורות החזקות את יכולה לקרוא בעצמך
    את מבינה בדיוק למה אני מתכוון מה שחשוב הוא שאני נבלע לתוך השירים מתרגש מהם ולוקח אותם איתי
    לשמחתי אני פוגש בהרבה שירה שנחשבת בעיניי לנגישה ואתן לך רק חלק קטן מהרשימה
    פרננדו פסואה אלתרמן דן פגיס אברהם חלפי ויבדלו לחיים חיה אסתר חגית גרוסמן יחזקאל נפשי וכמובן הרשימה ארוכה….
    ועוד תגדל
    האם לדוגמא השיר של חגית "סוף אוגוסט" יפה בעינייך?
    בעיניי למרות פשטותו והקלות להבנתו הוא טומן בתוכו עוצמות ענק רגשיות
    ולא סתם גזרתי והלחנתי
    עוד שיר שגזרתי לדוגמא הוא "במרכז העיר" של ללי שגם שהוא פחות מובן משירה של חגית ניתן להתחבר אליו מאד ואני מאד אוהב אותו
    לא מדובר בשחור לבן אך מי הוא זה שיקבע אם לא הקוראים ולמרות שיש דוגמאות רעות של תרבות המונים שהצליחה ללכוד קהל רב אומר הגיע הזמן שהשירה תחזור לימים בהם הייתה נחלת ציבור רחב והימים ההם היו ימיהם של משוררים גדולים
    יש גם מקום לשירי חידה ודחף לא מובנים איני אומר חלילה וזה לא מתפקידי לקבוע ששיר שאני לא מבין אינו שיר בכלל או אינו שיר טוב
    הגיע הזמן שחלק גדול מקהל נפלא שקונה חמישה מליון כרטיסי תיאטרון יצטרף לקהל קוראי השירה ומאזיניה
    אך לבוא ולומר בפרהסיה ועוד מפי אנשים שאחראים על פעילות ציבורית שכמה שמגיע פחות קהל זה סימן שהשירה טובה יותר זה פשוט מוגזם ולא ראוי

    • מאת יעל טומשוב:‏

      תודה דוד,
      אז אם הבנתי אותך נכון, ההגדרה "שירה נגישה" עונה על הסעיף השני שציינתי – זו שירה שאתה מבין. לגיטימי. מה שבלבל אותי, ככל הנראה, הייתה ההכרזה הפרדיגמטית בתחילת הקומנט הראשון שלך: "הנה דוגמה נפלאה לשירה נגישה", שבסופו של דבר, כפי שמתברר, טמנה בחובה מסר צנוע למדי.

      צר לי, דוד, אבל למרות הניסיון העיקש (והתמוה מאוד) לשייך לנו אמירות כאלה או אחרות, את המילה "אליטיזם" אתה אמרת וכן הוספת שאדם לא יכול להכריז על עצמו שהוא אליטיסט. (באמת?)
      ארענן את זיכרונך: עמדת במסדרון וקבלת באוזנינו על כך שערבי השירה נעשו "בלתי נגישים" וכל זה היה קשור באופן כלשהו למספר האנשים הפוקדים את האירועים. על כך ענה ארנון שמספר האנשים הנוכחים בערב שירה לא מעיד על איכותו, אלא להיפך. אם היית מתעמק במה שארנון אמר, היית נזהר מביטויים כמו "מוגזם" ו"לא ראוי". אחר כך הסברת לי איך צריך "להנגיש" את השירה להמונים. המתכון פשוט: קצת מוסיקה, קצת סיפורים, קצת "שמח" ו"בכפיים" וקצת שירה, ככה בשביל הטעם הטוב. בקיצור – ערב שירה שהוא יותר ערב שירה בציבור.

      אני שמחה שאהבת את השירים של ענת. המדור הזה, אגב, מכיל עוד שירים רבים, יפים וראויים, שאמנם זכו להרבה פחות לייקים בפייסבוק, אבל גם אותם כדאי מאוד לקרוא, כי גם הם מהווים, בדרכם, דוגמה טובה לשירה טובה.

  5. מאת ברבי דוד:‏

    שלום ענת

    אני שמח תמיד לקרוא ביקום ולהגיב

    לא תמיד זה מגיע אליי

    את הפוסט של ענת היא העבירה לי

    אם אקבל מייל כל פעם שיהיה פוסט חדש אשמח להתייחס ולהגיב

    לגבי העניין שקשור לשיחה

    מה שאמרת שגויי

    אני עמדתי בצד ולאחר ששמעתי את המילה אליטיסט הצטרפתי לשיחה כי זה הקפיץ אותי

    ואני עומד מאחורי התמהיל שתיארתי  שיר סיפור ומוזיקה ערבים שלמים מכובדים שעושה מוטי זעירה עם מיטל טרבלסי מביאים את שירתם של לאה גולדברג רחל ואברהם חלפי אל קהל רב

    הייתי נוכח בערב כזה על שירתה של לאה גולדברג

    בכל מקרה אני מזמין אותך ואת אורי לערב השקה שלי בסתיו הקרוב שיהיה בנויי על התמהיל הזה

    את יכולה גם בבננות לראות דוגמאות כאלה שמועברות דרך קישורית יוטיוב

    אם תרצי אשלח לך קישורית

    גם בפסטיבל מטולה מביאים את מתי וגרוניך אנשים מוכשרים מאד כדי למשוך קהל

    זו לא בושה להביא קהל

    החוכמה ואהבת האומנות לא מוקצבת לקהל דל ומצומצם

    ערב שירה בציבור הוא ערב בפני עצמו ואני שמח להשתתף בערב כזה כל חודש

    אני מציע לך להצטרף ואולי דעתך תשתנה

    לעניין ארנון הוא פתח ואמר (כשמבטו היה מופנה לתוך האולם) שמעט אנשים באירוע זה אומר שהאירוע איכותי

    ונכון אני עומד מאחורי המשפט שלי;

    לא יכול אדם לומר על עצמו ״אני אליטה״ יש בזה יהירות מחוצפת 

    שלפחות יאפשר למישהו לומר זאת עליו

    זה לפחות יפתור אותו מיהירותו

    • מאת ברבי דוד:‏

      הבהרה;
      הקישורית הועברה לי אוטומטית ברגע שענת העלתה לפייס
      אשמח לקבל ממך יעל הדרכה איך אוכל לגרום לכך שאם אני מגיב אבל הודעה אוטומטית על כך שהגיבו לתגובתי או שהוסיפו תגובה נפרדת

      • מאת יעל טומשוב:‏

        דוד, הלוואי והייתה לי תשובה לכך.
        אני מציעה להפנות את כל השאלות הטכניות לעורך הראשי של האתר – אלי אשד.

  6. מאת david adler:‏

    דיון מעניין שאני רואה רק כרגע. אתבטא בקצרה. כשאני קורא שיר אני יודע להפריד בשיפוטי בין שני מרכיבים: הראשון ה"התחברות" – עד כמה השיר "מדבר" אלי – דהיינו "מתכתב" עם תחושות מוכרות שלי. השני האיכות הפואטית האובייקטיבית יותר, במנותק מה"התחברות" הרגשית.
    בעניין ה"נגישות" וכו' יש ג"כ להפריד בין שני דברים. שיר יכול להיות "נגיש" גם עם אוירה חידתית (וכאלה הם השירים של ענת), אך הוא אינו נגיש אם הוא מבוסס על חידה שיש לפצח. על קצה המזלג.

    באשר לשירים. הם נהדרים. הם גם מדברים וגם איכותיים. הם מחרוזת מרתקת שאני תוהה (לא בטוח) אם בחיבורם לא ניתן יהיה ליצור פואמה מרתקת

  7. מאת ברבי דוד:‏

    שלום דוד
    אני איתך בעניין שהרי כך כתבתי בתגובתי הראשונה שלאחריה התפתחה השיחה

    ועדיין למרות הבהירות בשיר רב הנסתר על הגלויי

    שיר שאני לא מתחבר אז אני לא נתחבר
    למזלי איני מבקר ספרותי ואיני צריך לעשות את מה שאתה מבקש לעשות
    כל אחד ותחביביו
    ושוב לא אמרתי ששיר שאני לא מתחבר אליו אינו שיר טוב
    אך בשיחתי עם יעל הדגשתי את הצורך להביא לשירה קהל רחב שאני טוען שהוא קיים
    הוא קונה כרטיסים לתיאטרון קונצרטים ואופרות
    ורואה סרטי איכות
    קהל כזה וגם קהל אחר בהחלט יכול להיות צרכן שירה
    והתהליך הזה יפרה את השירה בארץ

    • מאת david adler:‏

      לדוד
      אתייחס רק לנק' אחת הראויה, לעניות דעתי, לליבון נוסף. אני סבור שלא צריך להיות "מבקר שירה" כדבריך כדי לדעת אם שיר הוא שיר טוב או לא (מעבר לשאלת "ההתחברות הרגשית"). לדעתי גם משורר, שאמור בעצם כתיבת השיר להפעיל מנגנונים (גם אם מוסווים) של בחירת משפטים פואטיים וברירת מילים נאותות מבחינה פואטית, צריך גם לדעת אם שירי זולתו, טובים בעיניו כשירים, יהיה נושאם אשר יהיה, אם לאו. אציין עוד שאין זה סותר את העובדה שיש סגנונות מועדפים וטעמים שונים בשירה.
      דוד

  8. מאת ברבי דוד:‏

    לדוד אדלר

    צריך גם לדעת אם שירי זולתו, טובים בעיניו כשירים, יהיה נושאם אשר יהיה, אם לאו. אציין עוד שאין זה סותר את העובדה שיש סגנונות מועדפים וטעמים שונים בשירה

    אני מסכים עם דבריך
    ודאי שכשמדובר בפזמונים או במשפטים של דודו גיספן ישנה הבחנה ברורה
    וגם אם יכתב על נושא שאיני אוהב סבל ודיכאון למינהו אדע להבחין בכשרון
    אך זה לא אומר שאבקר
    כי אם יודע אני לומר השיר הזה טוב ולפרש אותו בדרכי ולהתרגש ממנו איני מוסמך לקבוע את רמתו

    בנוסף אני שם לב שאתה פועל נמרצות להביא את שירך לקהל רחב וזה נכון בעיני
    אתה דרך מצגת ואני דרך ערבים שמשלבים שיר סיפור ומוזיקה
    שנינו כל אחד בדרכו תורמים להנגשת השירה לקהל רחב
    ואני אומר
    כן ירבו הנוהגים כך
    בהצלחה

    • מאת יעל טומשוב:‏

      לפעול נמרצות להבאת שיריך לקהל הרחב אין פירושו לפעול ל"הנגשת" השירה לקהל הרחב.
      אתה עושה את זה למען "הנגשת" עצמך בלבד (גם כשאתה כביכול "מנגיש" אחרים).
      ראיתי אותך בפעולה, דוד, ואם הדרך הזאת נראית לך נכונה, אשריך.

    • מאת david adler:‏

      לדוד ברבי שלום

      תודה על תגובתך. אתייחס כאן רק לפיסקה:
      "בנוסף אני שם לב שאתה פועל נמרצות להביא את שירך לקהל רחב וזה נכון בעיני
      אתה דרך מצגת ואני דרך ערבים שמשלבים שיר סיפור ומוזיקה
      שנינו כל אחד בדרכו תורמים להנגשת השירה לקהל רחב"
      ודוק. איני נגד הנגשת השירה לקהל הרחב, כעיקרון. אך אדגיש ואומר שהמצגת אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי פרסום להביא לקניית הספר. אם תתבונן בעמ' האחרון של המצגת (הלינק להעתקה למטה) תוכל לראות זאת.
      http://on-the-left-side.org.il/wp-content/uploads/mazeget.ppt
      אך הסוגיה שאתה מעלה אינה פשוטה. את יחסי המורכב אליה תוכל לראות מתגובתי למי שלא התלהב מהשילוב: שיר, תמונה, מוזיקה שבמצגת (איני חושף את שמו כי זה נאמר במייל אישי). עניתי לו:
      "אני מודה לך על תגובתך. לזכותך יאמר, ואיני אומר זאת בציניות, שאתה הראשון, מבין עשרות רבות של מגיבים נלהבים (המצגת נשלחה במקור ע"י שרית שץ עורכת המצגת), שמעלה בכלל את הסוגיה. אני מסכים אתך בהחלט שהשירה צריכה להבחן בתווך שבין הקורא לבין דף הנייר שממולו ללא רעש וצלצולים. לכן איני חסיד של ערבי הקראה, ערבים ספרותיים מוזיקליים וכו'. יחד עם זאת הסוגיה אינה פשוטה ולא אאריך. אציין רק שתי נקודות. הראשונה העניין השיווקי ו/ או קירוב קוראים לשירה. הואיל ואתה עוסק בתיאטרון ובתרבות בכלל אציין בר"ת סוגיה שניה שאינה מתמצית רק בנושא של מיצג רב-תחומי אלא ניתן בגישה מחמירה קיצונית ליחסה אפילו לשילובים נוספים כמו מוסיקה בבלט. למה לא לתת לרקדנים להפגין יכולתם בתנועה נטו. כשיש קטעים כאלה, ויש, זה לרוב די משעמם ויוצר תחושה של משהו חסר. והס מלהזכיר את התיאטרון. וכל זה סתם הרהורים תיאורטיים…של הדיוט…שאין בכוונתו לתרץ. כי אני מסכים הרי איך שירה צריכה להישפט."
      עד כאן תשובתי ה"מורכבת" ולכן איני חסיד אפילו של ערבי הקראה, גם ללא מוסיקה. אני אוהב (ואפילו נהנה) משירה טובה כשהיא נבחנת בתווך שביני הקורא לבין דף הנייר שממולי, בשלווה, בשקט, באפשרות להתעכב, להביט שוב בנייר כשאני חש צורך בכך
      דוד ברבי היקר, ברצוני לציין שמעורבותך ורצונך לשווק את מרכולתך מבורכת, אך רציתי להביא את השקפתי המורכבת, מקווה שלא מבלבלת, על דיוקה.

      שלך
      דוד אדלר

      • מאת ברבי דוד:‏

        שלום דוד אדלר

        איני אומר שכל אדם צריך את התווך של המוזיקה והסיפור
        ואם אתה טוען שאינך צריך אז מין הסתם יש כמוך וגם אני מעדיף לקרוא ספר שירה לבדי עם עצמי
        אבל מה לעשות שלא אותי ואני לא אותך צריכים לשכנע לקרוא שירה
        לכן גם ערבי קריאה למשוררים לא מעניינים אותי ולא חשוב אם תהיה שם מוזיקה או סיפור
        הכוונה היא לקהל חובב תרבות שמגיע בהמוניו לתיאטרון ולאופרה ואנחנו מפספסים אותו בשירה
        האם יש מועדונים בהם שחקנים מציגים לשחקנים
        אין דבר כזה
        יכולים כמובן לשבת שחקנים באולם אבל הם יהיו תמיד מיעוט מבוטל וכך הייתי רוצה שיהיה בשירה
        לדוגמא אולם שיש בו 200 אנשים ובתוכם כעשרה משוררים
        שלא תבין אותי לא טוב שיהיו גם עשרים לא נעמוד בשער
        אבל שלא יהיה מצב שעשרים משוררים מקריאים לשלושים משוררים

  9. מאת ברבי דוד:‏

     

    שלום יעל

    אני שמח שאת ממשיכה בשיח

    אינך מכירה אותי מספיק כדי לרדת לפסים אישיים 

    ״ראיתי אותך בפעולה״

    מעולם לא השתתפת בערבים שלי ולא הכרת את מה שאני עושה כדי לקרב קהל

    אני אדם פרטי ואיני משתמש בכספי ציבור וגם את כל המכירות של הספרים והדיסקים תרמתי אז תבדקי לפני שאת ממהרת לשפוט

    לעניין עצמו אין ספק שבשילוב סיפור שיר ומוזיקה קודם אני עושה לעצמי ולשירתי אך בכל תוכנית רדיו שהשתתפתי נתתי במה גם ליוצרים אחרים עשיתי זאת על חשבון זמני מבלי שהייתי מחויב לכך

    הכל פתוח וכל אחד יכול להעתיק רעיונות גם מדוד אדלר גם ממני וגם מאחרים ותיקים וצעירים שמקדמים עצמם

    יש צורך חשוב שכל מי שתפקידו אינו ציבורי שיקדם את שירתו עצמו ובאופן טבעי יפרגן גם לחבריו ולמי שהוא אוהב את שירתם

    אך מי שעוסק בכספי ציבור ראויי שינהג אחרת

    אני יכול להלחין רק את שיריי ובכל זאת אני מלחין שירים של אחרים

    ובקרוב יצא אלבום בו יהיו שיריהם של 13 משוררים

    ובכלל אם נחזור לעניין בו התחלת מה רע בכך שאני פועל בשקדנות על קירוב קהל לשיריי 

    אני חדש בתחום תעזרי לי האם יש משהו פסול בכך?

    הרי אם יעשו רבים כך ואני מכיר כאלה ששוקדים על כך יהיה הקהל גדול במכפלות תואמות וכמו שידע את שירתי ויאהב יהיה מוכן לקרוא גם שירה אחרת

    אני מתפלא על הדרך שבחרת בשיח ומקווה שתמשיכי להסביר יותר בהרחבה את דברייך

    תודה

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*