בעמקי הנהר

הַפּוֹעֵל שָׁכַח בֶּרֶז פָּתוּחַ.
שֶׁצֶף הַמַּיִם נִגַּר
בִּתְנוּעָה מִתְפָּרֶצֶת
אֶל תּוֹךְ בְּרֵכַת הַתַּנִּינִים.

הַמִּפְלָס עָלָה
וְהַתַּנִּינִים הַקְּטַנְטַנִּים
נִשְּׂאוּ עַל גַּבֵּי הַבּוּעוֹת
וְנִשְׁפְּכוּ הַחוּצָה
בְּמַפָּל סוֹאֵן,

הִשְׁתַּקְּעוּ בַּנָּהָר וּמִקִּרְבּוֹ הֵם צוֹפִים,
מַבְלִיטִים נְחִירֵיהֶם
כְּשֶׁצַּעֲדֵי הַפּוֹעֵל
פּוֹקְדִים אֶת הַגָּדָה.

מוּגַנִּים בִּדְפָנוֹת מַיִם עָבוֹת,
אוֹסְפִים כּוֹחוֹת פֶּרַע.

לבי

נָחָשׁ בָּלַע בִּשְׁלֵמוּת
אֶת לִבִּי כְּתַפּוּחַ
וְאֵינִי חָשָׁה בְּחֶסְרוֹנוֹ.

מֻנָּח בְּתוֹךְ חַיָּה זָרָה
קוֹלֵט מִמֶּנָּה רְחָשִׁים,
מְתַרְגֵּל הִתְפַּתְּלוּיּוֹת.

לִבִּי כְּבָר לֹא נַעֲנֶה
לִמְשׁוּבוֹתַי.
פְעִילוּתוֹ יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה
בְּעִקְבִיּוּת לֹא לִי

הַלֵּב הִתְאַחֵד עִם מִשְׁכָּנוֹ הֶחָדָשׁ.
בְבוֹא הַיּוֹם יָשׁוּב אֵלַי.

ענת קוריאל, צילום: גיא חצרוני

ענת קוריאל היא משוררת וסופרת. ספרה הראשון, “חתכים”, ראה אור בשנת 1999, בהוצאת הספריה החדשה. שיריה ראו אור בכתבי העת “עכשיו”, “חדרים”, “שבו”, “עיתון 77”, “מאזנים”, “ידיעות”, “מעריב” וכן בבמות מקוונות שונות.

קישורים לסיפוריה הקצרים של ענת קוריאל ב”יקום תרבות”:

“דרכי עולם”

“הליצן”

“חולצה לבנה”

“דודי יוסף”

“נונה ואני”

5 תגובות

  1. ענת, אני עוקב אחר שירייך וסיפורייך כבר לא מעט זמן. את הולכת ומשתבחת. שני השירים האלה נהדרים. איזה רעיונות!

  2. ענת היקרה,
    קראתי את שני השירים,
    ששונים במהותם.
    “בעמקי הנהר”,
    בחרת לכתוב על התנינים,
    ששוחים להם להנאתם,
    שברז המים פתוח לרווחה,
    “ליבי” הזכיר לי את פרי עץ הדעת,
    והנחש שפיתה את חווה.
    שני השירים,
    כתובים נפלא.

  3. שני שירים יפים
    הראשון שיר התבוננות
    תיאור יפה של תמונת התרחשות

    הַמִּפְלָס עָלָה
    וְהַתַּנִּינִים הַקְּטַנְטַנִּים
    נִשְּׂאוּ עַל גַּבֵּי הַבּוּעוֹת
    וְנִשְׁפְּכוּ הַחוּצָה
    בְּמַפָּל סוֹאֵן,

    בשני יש תובנה עמוקה שמובילה אותי להרבה מחשבה
    אני מקווה שעכשיו כבר ליבך איתך
    יפה ענת נהניתי לקרוא

  4. ענת, שירים יפים ופנימיים. נהניתי לקרוא אותם זה לצד זה ולהבחין במשותף והמפריד ביניהם. לתחושתי, שניהם עוסקים ביצירת חיץ, הזרה וריחוק. בראשון, אני חווה את החיות והפראות כפוטנציאל שלך הנמצא בעמדה מרוחקת ומופרדת ממך – היא ממתינה לך, ואולי גם את לה, אך בשלב זה היא מאיימת. גם השיר השני עוסק בהזרה בינך לבין חלק ממך, אך הפעם ההתרחשות היא פנימית, והתמונה המתקבלת היא של דגירה, בה מתרחשת התפתחות של הלב, וחיבורו לכח החיות של הנחש, כדי לחזור ולהפוך אותך לשלמה יותר. אני מנחש כי השני נכתב בתקופה מאוחרת יותר, היות והכח הפיראי אינו נחווה כחיצוני ומאיים, כי אם מגלם אפשרות לאינטגרציה. מרתק לראות כי שני השירים עוסקים בזוחלים, וההבדל בין התנין לנחש דורש עיון נוסף, אם כי באופן אינטואיטיבי אני חש כי הוא תואם מאוד את התהליך המתואר. תודה, גיא

  5. השיר השני מפתיע וחוטף. אני חושב שהשורה שעוררה אצלי עניין יותר מהשאר היא “וְאֵינִי חָשָׁה בְּחֶסְרוֹנוֹ.”
    יש משהו בשורה הזו שסוחף את שאר השורות למישור (לטעמי) יותר אישי ויותר מטאפיזי. תודה רבה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 + eleven =