רות נצר היא סופרת מבקרת ספרות ופסיכולוגית מבית המדרש של גוסטב יונג.היא גם צאצאית ישירה של הרב יעקב עמדן וגילתה שדרכו היא צאצאית של יוצר האדם  המלאכותי הגולם מהמאה ה-16 הרב  אליהו מחלם. ולכך הייתה השפעה והשראה על מחקריה בפסיכולוגיה ובסמלים.

ב ימים אלו היא פירסמה בהוצאת כרמל ספר בשם ההתחלה – נומה עמק – אוטוביוגרפיה משפחתית  ובו יש גם דיון על שורשיה המשפחתיים ביוצרו של הגולם. הנה הוא לפניכם :

 

קשרי המשפחתיים עם הגולם 

מאת רות נצר 

  

  

עטיפת ספר משנת 1920 של חיים בלוך על אבי אבותיה  של רות נצר הרב  אליהו בעל שם מהעיר חלם ועל הגולם שלו.

 

סבא שמר את אילןֿהיוחסין המשפחתי שלנו, שהולך ומשתלשל עד המאה הששֿעשרה, ומגיע אל רבי אליהו מחלם. אילןֿהיוחסין הועבר מדור לדור וסבא שמר עליו מכל משמר. בפתחו של ספר העיון הראשון שלי, ‘מסע אל העצמי’, שעוסק בסמלי האלכימיה, כתבתי: 

“יהיה ספר זה מוקדש לרבי אליהו הבעל שם, מהעיר חלם, מהמאה הששֿעשרה, שאליו מתייחסת שושלת משפחתי מצד אבי – שהתברר לי שהוא הראשון שמיוחס לו המעשה האלכימי של בריאת גולם; וכן לר’ יעקב עמדן (בנו של החכם צבי, צאצא של ר’ אליהו מחלם) מהמאה השמונהֿעשרה, שבאחת מאגרותיו גילה עניין רב באלכימיה ובקיומם של כתבים אלכימיים יהודיים, והביע דעתו שרצוי לשלב לימודי תורה ואלכימיה”. 

סבא היה גאה בייחוס האבות. באילן המשפחה (ראו נספח) מופיעים רבנים, שכיום אני יודעת שהיו חשובים וידועים בדורם בקהילות היהודים באירופה, ומחברי ספרים תורניים ואגרות שהינן אבן שואבת לחקר תלאות יהדות ארופה מהמאה ה-17 ואילך. 

 

יעקב עמדן 

ביניהם ר’ יעקב עמדן או עמדין (על שם העיר בגרמניה שבה כיהן כרב: Emden, 1697-1776). עמדן פתח לעצמו ביתֿדפוס פרטי, שבו הדפיס ופרסם את כתביו. הוא כתב מעל ארבעים חיבורים. היה מהראשונים שכתב אוטוביוגרפיה (‘מגילת ספר’), שנכתבה בעברית ולא פורסמה בחייו.[1] חשיבות היסטורית נודעת לאוטוביוגרפיה זו אשר בה תיאר את הפולמוס הגדול שלו סביב השבתאות שהסעיר את עולם היהדות בזמנו. עמדן היה רב מאוד קפדן ולחם בתקיפות בכל מה שראה בו סטייה שבתאית. כתב ספרי ביאורים לספר הזהר ומתח ביקורת על הזהר, מחשש שהוא הבסיס הקבלי של תורת השבתאות. הוא היה מהראשונים שאמרו שר’ שמעון בר יוחאי לא כתב את ספר הזוהר. בחיבורו האוטוביוגרפי מתאר עמדן גם עניינים אינטימיים, מתשוקות נעורים ועד בעיות כוח גברא. הוא רומז שאת אשתו השנייה לא אהב כאת הראשונה, שממותה לא התאושש. בעצם ההחלטה לכתוב אוטוביוגרפיה, והחשיפה הרבה והפרטנית שיש בה של מחלותיו ושל חיי המין שלו היתה תעוזה רבה ופריצה אל מעבר למקובל בתרבות היהודית באותה תקופה. בספר זה הוא מתאר גם את התעסקותו בלימודי מדעים, מדע המדינה, ולימוד שפות והיסטוריה, ויש חוקרים המחשיבים אותו בשל כך כאחד ממבשרי ההשכלה בקרב יהדות גרמניה. יחסו ללימודי החול הללו היה מסויג. הוא התיר לעסוק בהם עלֿמנת להשתוות לרמת ידיעותיהם של המלומדים הלא יהודים, אך עם זאת יצא בחריפות כנגד לימודי הפילוסופיה כי ראה ביחסם הביקורתי לעיקרי הדת איום על האמונה המסורתית. בכתביו באה לידי ביטוי מגמה נוספת האופיינית לתנועת ההשכלה, והיא הקריאה לסובלנות בין בני הדתות השונות: הנצרות, היהדות והאסלאם, והדגשת המקור המשותף שלהן. 

עמדן היה אינדיבידואליסט ולא קונבנציונלי. הוא גילה עניין באלכימיה ונתן היתר לנשים להצטרף למניין. רוב שנותיו סירב לכהן ברבנות ואת מיטב עתותיו הקדיש למחקריו ולחיבוריו, שהוציאו לו מוניטין כאחד מגדולי החכמים בדורו. עמדן נקרא גם יעב”ץ (יעקב בןֿצבי): 

  

 

החכם צבי אשכנזי ,נכד נכדתו של אליהו בעל שם מחלם 

אביו היה הרב צבי הירש אשכנזי, דמות חשובה ביותר בעולם התורני היהודי, שנודע בכינויו ‘החכם צבי’. הוא כיהן כרב בקהילות אלטונה, המבורג ואמסטרדם. ספרו ‘שו”ת חכם צבי’ נפוץ מאד בישיבות. דיוקן של החכם צבי (1658-1718) שצויר בשנת 1700 ומשהו, נמצא במוזיאון היהודי בלונדון. עמדן כותב בספרו האוטוביוגרפי על נסיבות הציור הזה שצויר כשביקר בלונדון עם אביו (שהרי לא היה נהוג ביהדות לצייר פורטרטים), אחרי שעזב את משרתו באמסטרדם ולפני שחזר לפולין. עמדן כתב בסִפרו ‘מגילת ספר’ גם על תולדות אביו שגם הוא נלחם בשבתאים, וכתב עליו: “לא הניח כמותו בתורה, ביראה ובמידות, בייחוד בשנאת בצע ואהבת צדק…רחמן ואב לאביונים, וקשה כברזל נגד קשי-עורף, מפניהם לא ייחת”. 

 לימים שמעתי גם רבים אחרים שמתגאים בשייכותם המשפחתית לחכם צבי, כמו משפחת הרב לָאוֹ. ומה פלא בכך, לחכם צבי היו חמישהֿעשר ילדים, מהם השתלשלה משפחה ענפה. משפחתנו שלנו היא צאצא לר’ נתן שהיה בנו של החכם צבי ואחיו של יעקב עמדן. 

סידור תפילה מיוחד שעמדן ערך ופירש נחשב עד עצם היום הזה כספר מופת בין שומרי מצוות ומסורת. הסידור הזה נקרא בשם ‘בית יעקב’ ויש בו גם התייחסות לאביו החכם צבי. עותק של הסידור ‘בית יעקב’ התגלגל לידי אורי אחי,[2] והוא מרופט מאוד. 

מהמוזיקאי עודד אסף, שגם הוא צאצא של החכם צבי, קיבלתי חלק מהאינפורמציה, וכן פרטים על הספר האוטוביוגרפי של עמדן ואת ציור דיוקן החכם צבי. כך נודע לי שמשפחת לוורבוים הענפה גם היא ענף ממשפחת החכם צבי. אסף מספר לי פרטים פיקנטיים על אופיים המרדני אינדיבידואליסטי של החכם צבי ור’ עמדן ושיגיונותיהם. הסיפורים האלה מעוררים בי עניין ועוד יותר גאוות שייכות ותחושת קרבה אנושית, אפשר אף לומר קרבת נפש. פתאום האנשים האלה שהיו ידועים בתואריהם הנכבדים מתגלים כאנשים בשר ודם, עם חולשות, ולא צדיקים לכאורה. גם האומץ לאינדיבידואליות חריגה מעורר בי שמחה ואפילו התפעלות. בנוסף לכך, העניין של יעקב עמדן באלכימיה מלהיב אותי ומעורר בי תחושה שמתקיים בינינו קשר נשמות שמעבר לזמן ולמקום. 

החכם צבי, שהוא גם צאצא רחוק של רש”י (!), הוא בנו של ר’ יעקב אשכנזי, ונכדו של ר’ אפרים הכהן (1616-1678), מחכמי ליטא, פוסק נודע, מופלג בתורה, שייסד ישיבות בוילנה ובפראג. בסוף ימיו הוזמן רבי אפרים לשמש כרב הקהילה האשכנזית בירושלים, אולם עקב פטירתו לא זכה להיכנס לתפקיד זה. חיבורו היחיד שהודפס הוא ‘שער אפרים’ – שו”ת בסדר ה’שולחן ערוך’. שאר חיבוריו נותרו בכתב יד. בספרו ‘שער אפרים’ טען שהוא עצמו צאצא לאהרון הכהן, אחיו של משה רבנו, ושהיה למשפחה אילן יוחסין המפרט יחוס זה, אלא שאבד[3]. אפרים הכהן היה נשוי לרחל, נינתו של אליהו בעל השם מחלם. 

  השושלת המשפחתית הזו מדגימה בצורה מרתקת את סיפור הנדודים של היהודים; כמו החכם צבי שנולד במורביה, וקיבל את התואר “חכם” לאחר שהיה רב בסלוניקי ובלגרד, שהיה רב בקהילות רבות, כולל אמסטרדם ומת בלבוב; כמו סיפורו של אפרים הכהן[4], סבו של החכם צבי, שנולד בווילנה וברח לעיר פראג עקב פשיטת הקוזקים לוילנה ואחר כך שב לוילנה וכיהן גם בעיר אוֹבן; וכמובן הסיפור יוצא הדופן של יוסף הירש, סבה של סבתא גרטה, אמו של אבא, שנדד מגרמניה לאמריקה ולאחר שמצא זהב באלסקה חזר לגרמניה. 

נינתו של החכם צבי, לאה דרייזל בת משה, חיברה את ‘תחינת עת רצון’ ואת התחינה ‘שערי תשובה’. נדיר למצוא אזכור היסטורי לאשה בתקופה ההיא, וגם שושלת המשפחה שלנו עוסקת בגברים בלבד, עד שלפתע צצה לאה דרייזל ממקורות נידחים וזכתה להכרה. 

  

השושלת המשפחתית מוליכה עד ר’ אליהו ה’בעל שם’, מהעיר חֶלְם במזרח פולין, שחי במאה הששֿעשרה (1516-1583). יש אומרים שהעיר היתה קרויה ‘חלם’ כי האנשים בחלם “ראו בחלומות”. שמה של העיר חלם, הנֶהֱגה בפי התושבים ‘חולם’, מתחרז יפה מאוד עם המילה ‘גולם’. הפולקלור היהודי מייחס לחכמי חלם שם של טיפשים, כלומר גלמים, שהשלומיאליות שלהם מעוררת צחוק. 

אולם טרם נוצר הפולקלור הזה, חי בחלם ר’ אליהו בר’ אהרון יהודה, ה’בעל שם’, כלומר איש בעל שם של עושה נפלאות[5], שיצא לו שם של חסיד ופרוש וסיפרו עליו שעשה נפלאות בכוח הקבלה המעשית ובכוח השם המפורש. הוא ריפא חולים וגירש כוחות דיבוק באמצעות שמות וסגולות. לר’ אליהו מחלם מיוחסת לראשונה, עוד מלפני המהר”ל מפראג, אגדת בריאת הגולם בעזרת השם המפורש. 

ממש באותה תקופה, התברר לי בעת שחקרתי את תולדות האלכימיה, עסק האלכימאי הנודע פרצלסוס בניסיונות אלכימייםֿמאגיים לייצר יצור חי בתנאי מעבדה, וראיציה על ניסיונות השיבוט המדעיים בני זמננו. הוא טען שהצליח לברוא את היצור שלו, והוא כינה אותו הומונוקולוס. חוקרי האלכימיה זיהו את האגדה על פרצלסוס בורא ההומונוקולוס עם האגדה היהודית על בריאת הגולם. ודאי שאין זה מקרה שפרצלסוס חי בתקופה שחי אליהו הבעלֿשם מחלם. 

אגדת הגולם של ר’ אליהו שונה מאגדת הגולם שמיוחסת למהר”ל מפראג: ר’ אליהו מחלם עשה גולם מחוֹמֶר שעל מצחו כתב ‘אמת’ ואז הגולם קם לתחייה וביצע עבודות עבור הרב. כשהבחין הרב שהמשרת גָדַל כלֿכך, עד סכנה שבכוחו להשמיד את העולם, וראה שלא יוכל עוד להגיע אל מצחו ולמחוק את האות אלף, אז עלתה בדעתו תחבולה לצוות על הגולם משרתו לחלוץ לו את נעליו, כדי שכאשר יתכופף הגולם יוכל הרב למחוק את האות א’ ממצחו, ומה’אמת’ יישאר רק ‘מת’. וכך היה. אבל כשמחק ר’ אליהו את האות א’ ממצחו, חזר הגולם והפך לחוֹמֶר ונפל בכל כובד משקלו על הרב שישב על הספסל ומחץ אותו,[6] בגירסה אחרת, רק שרט אותו. צאצאיו הידועים של ר’ אליהו מחלם, הלוא הם החכם צבי ויעקב עמדין, דנו במשמעויות התאולוגיות וההלכתיות של הגולם. 

  

אבל את כל זה סבא לא סיפר לנו, ואולי אפילו לא ידע על כך דבר. כלל לא ידענו מי הם האנשים הרשומים באילןֿהיוחסין המשפחתי ולא הבנו על מה סבא גאה ולמה הוא שומר את אילןֿהיוחסין של המשפחה. לימים יספר לי רפי, בן דודי, שהיה הנכד המקורב ביותר לסבא, והוא אף ממשיך את דרכו האמונית, משמש כחזן ונושא דרשות בקהילתו, שסבא יצחק היה גאה מאוד בייחוס ל”חכם צבי”. אבל על ר’ אליהו מחלם רפי מעולם לא שמע מפי סבא. 

בֿ1996, עשרים וחמש שנים אחרי מותו של סבא, נסעתי לפראג. קודם לנסיעתי חיפשתי חומרים על סיפור ‘הגולם’, שמיוחס למהר”ל מפראג, ומצאתי בספרו של גרשם שלום[7] את סיפור הגולם. שם לראשונה פגשתי בסיפור על ר’ אליהו מחלם, על אישיותו החשובה ועל סיפור הגולם שיצר, ואת ההתייחסות לרבנים ר’ יעקב עמדין ולחכם צבי, צאצאיו הידועים. שלום סבור שמקור אגדת הגולם בר’ אליהו מחלם אלא שמאוחר יותר העדיפו לתלות את אגדת הגולם באילן גדול ממנו, שחי ממש באותה תקופה. 

צירוף מקרים מופלא היה זה, שיום קודםֿלכן ביקרתי אצל דודה אסתר ועיינתי באילןֿהיוחסין של המשפחה. כך קרה שכשקראתי בספרו של שלום על ר’ אליהו הבעל שם מחלם, הבנתי לפתע שאני קוראת על שורש משפחתי שלי. קראתי מרותקת ונפשי צימחה כנפיים. 

 נרגשת, סיפרתי את תגלית הייחוס שלנו לאורי. אורי חייך ואמר – “אז אנחנו חלמאים”. 

אמרתי – “אל תצחק. הייחוס הזה חשוב”. 

ואורי אמר – “ועד עכשיו לא ידעת שיש לנו ייחוס?” 

“כן” – אמרתי – “ייחוס של אבינו שבשמיים”. 

ואורי המשיך – “אני מתכוון לייחוס של עצמנו, בנינו אותו בכוחות עצמנו“. 

כשאני מבקרת את אבא, כשהוא כבר במחלתו, ושוכב במיטה ימים רבים, אני מספרת לו על הביקור שלי בפראג ועל הגילוי שלי את הייחוס שלנו לר’ אליהו הבעל שם מחלם. אני שואלת – “הייתָ בפראג?” 

– “אני הייתי רק במיטה שלי” – הוא עונה. 

“אתה יודע שיש בפראג ביתֿכנסת עתיק חשוב, ה’אלטנוישול’?” 

– “למה זה מעסיק אותך?” 

– “זה חשוב. אנחנו ממשפחה יהודית דתית”. 

“נה, איך את נאחזת באוצרות כאלה!” 

והסב ראשו אל הקיר. 

ראו עוד על הרב אליהו מחלם ועל רות נצר 

אלי אשד”הגולם של אליהו מחלם ” מגזין “יקום תרבות ” 

פרק מהספר ” –ההתחלה – נומה עמק – אוטוביוגרפיה משפחתית    

ראיון עם רות נצר  

האתר של רות נצר  

 


 

[1]    את ספרו האוטוביוגרפי ניתן למצוא בבית אריאלה בתלֿאביב בספריית הרמב”ם, ובספרית האוניברסיטה העברית בירושלים. 

[2]    הסידור יצא לאור בהוצאת הסתדרות ישיבת חכמי לובלין ע”י שלום יוסף כרמל מלודז’. שנת תש”ח לפ”ק. 

[3] המהר”ל מפראג שחי במאה שקדמה לו, ייחס עצמו לדוד המלך. 

[4] על תולדות חייו המרתקים של אפרים הכהן שמשולבים בקורות הימים ההם –  ראו  ‘ספר תולדות חכמי ישראל’ –     www.hebrewbooks.org 

[5] ר’ ישראל הבעל שם טוב נולד כמאה שנים אחרי מותו של ר’ אליהו. 

[6]    באגדת הגולם מפרג הגולם לא מוחץ את הרבי ומודגש כוחו של הרב לשלוט בגולם. 

[7]    גרשם שלום. פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה. מוסד ביאליק. 1977. 

עמ’ 420-423. ראו גם עמנואל אטקס. מאגיה ובעלי שם בימיו של הבעש”ט. עמ’ 18, 33. מרכז זלמן שזר. 2000. וכן משה אידל מתייחס רבות לאליהו מחלם בספרו הגולם. שוקן. 1996. לספור הגולם אין זכר בכתבי המהר”ל ותלמידיו. לפי האגדה המהר”ל יצר את הגולם בעל הכוחות העל-אנושיים כדי להגן על הקהילה היהודית מרדיפות עלילות הדם שהיו באותה תקופה. 

 

רות נצר

תגובה אחת

  1. שלום
    שמי יעקב בעל-שם ונולדתי בשם JACQUES NAMENWIRTH באנטורפן בלגיה.
    לפי סיפורי אבי ז”ל השם נמנוירט הוא תרגום של השם בעל-שם
    על כן אני מחפש את מקור שם המשפחה, שהייתה גרה בוישניץ WICSNITZ בפולין
    אם יש לך מידע עבורקי אשמל מאד לקבלו
    הדאר האלקטרוני מסונן ואני גר בהרצליה טלפון 054-4956662
    בתודה מראש

    יעקב בעל-שם

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש − 3 =