מסעו של היהודי יצחק והפיל אלעבאס

היה היה נוסע יהודי  גדול בשם יצחק  במאה השמינית לספירה , בצרפת של ימי המלך קרל הגדול, גדול המלכים הנוצריים של ימי הביניים ,האיש ששלט בכל מערב אירופה והוכתר בידי האפיפיור כקיסר.יצחק  יצא בשליחות הקיסר לבגדד של החליף הארון אל ראשיד  מנהיג העולם האיסלאמי מרכז העולם אז והמקום שבו מתרחשים רוב סיפורי אלף לילה ולילה שהארון אל ראשיד עומד במרכז רבים מהם.  בדרך מתו ראשי המשלחת ויצחק נאלץ למלא את מקומם בשירות קרל הגדול. הוא חזר  עם פיל ,בעל חיים שלא היה מוכר בזמנו כלל באירופה.מסעו הפך למפורסם ובימינו קם חוקר יהודי שטען שיצחק היה זהה עם אציל פרנקי מפורסם שעל עלילותיו ועל חייו  ועל מעשי גבורתו השונים נכתבו לימים פואמות שהפכו אותו למודל עבור הצלבנים.הוא ממשיך וטוען שאותו אציל הלא הוא יצחק היה למעשה נצר לשושלת ראשי הגולה מבבל ,שייחסה את עצמה לדוד המלך.

יהודי צרפת הקדמונים

לא ידוע לנו הרבה על היהודים בצרפת לפני ימי יצחק או בימיו.מאות שנים קודם לימי קרל הגדול  מוזכרים רק כמה יהודים בודדים בשמם בארץ גאליה הלא היא צרפת.  הבולט שבכולם היה פריסקוס  יהודי מלומד ואמיץ לב  מקורב למלכות שניהל ויכוח עם המלך בענייני אמונה וסירב להתנצר וגורש כתוצאה מחצר המלוכה.  הוא נרצח בשנת 582 בידי יהודי מומר ועל פי הדיווחים יהודים ונוצרים רבים השתתפו בהלווייתו אות לכבוד הרב שרחשו לו.לאחר פריסקוס במשך כמאה וחמישים שנה  לא מוזכרים יהודים בגליה  במקורות שבידינו.  אולי מאחר שגורשו בידי המלכים  המרובינגים שהיו עויינים להם. ישנן אומנם תיאוריות מודרניות ביזאריות שזכו לפרסום רב כתוצאה מהספר והסרט "צופן דה וינצ'י " שהמרובינגים היו בכלל  ממוצא יהודי צאצאיו של ישו הנוצרי ומרים המגדלית אולם אף חוקר רציני  לא לוקח זאת ברצינות.

ישנה השערה שהיהודים  גורשו מצרפת  למשך עשרות רבות של שנים והחלו לחזור רק בימי אביו של קארל פפין הגוץ.

קרל הגדול

קרל הגדול נחשב לגדול שליטי ימי הביניים הנוצריים.אדם שהקים קיסרות שהשתרעה על מרבית מערב אירופה .הוא היה דוגמה ומופת לשליטים שבאו אחריו,ושימש כמקור השראה למגוון גדול של שירים ואפוסים ובראשם "שירת רולנד:".ידוע שלקרל הגדול עצמו  היו קשרים עם כמה סוחרים יהודים.הוא נפגש למשל עם סוחר יהודי שנהג לבקר בארץ ישראל ולהביא משם סחורות יקרות ובלתי ידועות במערב.

אנחנו יודעים שקרל הגדול  בניגוד לקודמיו מהשושלת הקודמת של צרפת המרובינגים לא היה אנטישמי ,נהפוך הוא. הוא כיבד יהודים והרבה להשתמש בשירותיהם. לימים נפוצו אגדות שהיה זה בימי שלטונו ואף בהזמנתו שמשפחת קלונימוס המפורסמת נסעה מאיטליה לגרמניה שם הפכה למרכז של התרבות היהודית לעתיד. משפחת קלונימוס כנראה היגיעה לגרמניה רק מאות שנים לאחר ימי קרל אולם עצם הקישור שלה לימי מלכותו מראה על הכבוד הרב שרחשו לו היהודים.לפי בקשת הקיסר שרצה למתוח איזה הגמון רודף כבוד ויהיר מידי  לטעמו מכר הסוחר היהודי להגמון עכבר שאותו בישם ביד רחבה בטענה שזאת חיה יקרה מאוד שהביא מארץ יהודה וכמוה לא נראתה במערב .  ההגמון התפתה שילם מחיר מופרז עבור העכבר המבושם כאשר נחשפה האמת בידי הקיסר עצמו (! )  פנה ההגמון  המבויש לקיסר וביקש את סליחתו…שמו של אותו סוחר  ששיתף פעולה במתיחה עם הקיסר אינו ידוע .אולי היה זה יצחק?

ההגמון אנילוס מראוונה סיפר שלקרל הגדול היו גם  קשרים עם מומחה יהודי לדברי צורפות שהיה הספק שלו.

ידוע לנו שעוזרו של הרופא האישי של קרל היה יהודי  בשם פאראג שהיה משכיל מאוד הוא תרגם מערבית ללטינית ספר שכתב הרופא כדי שאפשר יהיה להשתמש בו בארמון הקיסר..

"..קרל הגדול הגדיל את תהילת מלכותו גם באמצעות קשרי ידידות שקשר עם מלכים ועמים…

עם הארון ( אל ראשיד ) מלך הפרסים ששלט בכמעט כעל המזרח חוץ מהודו הייתה לו ידידות כה עמוקה עד שהארון העדיף את הידידות עמו מעל הממלכות והנסיכויות בעולם וקבע שרק לו ראוי להעניק כבוד ומתנות.

וכך שלח הארון לקרל על פי בקשתו את הפיל היחיד שהיה ברשותו. (אינהרד חיי קרל הגדול ע' 53 ) ".

שליחו של קרל היה סוחר יהודי בשם יצחק.יצחק הנ"ל  הוא היהודי הראשון שמוזכר בשמו בצרפת מזה מאות שנים.150 שנה אחרי פריסקוס  עולה יהדות צרפת על הבמה  מחדש עם יצחק שליחו של קרל הגדול להארון אל ראשיד.  על יצחק ועל מסעו  מספר לנו אינהרד הביוגרף של קרל הגדול.

קובץ:Harun-Charlemagne.jpg

Harun al-Rashid receiving a delegation of Charlemagne in Baghdad

by Julius Köckert (Koeckert) (1827-1918), dated 1864

מטרת המשלחת הייתה בראש ובראשונה מדינית. אולם הייתה לה מטרה נוספת. קרל שמע סיפורים מסוחרים נודדים על אותה חיה ענקית הפיל שיכולה לעקור בדרכה עצים ענקיים ויכולה ליצור דרכים באימפריה שלו המלאה ביערות.קרל שמע ונוצרה אצלו אובססיה  של ממש להשיג את אותה חיה מוזרה  הפיל. המשלחת יצאה  לדרכה  בשנת 797 ובסופו של דבר היחיד ששרד ממנה  והשלים את המסע ממערב למזרח וחזרה היה למיטב ידיעתנו יצחק.

מי היה יצחק ?

. מוצאו של יצחק אינו ידוע. (אם כי כפי שנראה בהמשך יש תיאוריה פרטנית בעניין ).   איננו יודעים אם בא מן המזרח האיסלאמי ואולי דווקא מהמערב הנוצרי.אם היה במוצאו מאיזור צרפת עצמה  אז הוא בא אולי מפרובנס ששם היה ישוב יהודי גדול ומשגשג בנרבונה. אנחנו יודעים רק ששיצחק היה חבר במשלחת  הדיפלומטית ששיגר הקיסר קרל לחליף העבסי ( מלך הפרסים בלשון אינהרד  ) הארון אל ראשיד.  השליחים היו האצילים לנטפרידוס וסיגימונדוס.

הארון אל ראשיד.החליף העבאסי. נתן פיל במתנה לקרל הגדול.

משלחת דיפלומטית זאת ביטאה את יוזמתו של קארל ליצור קשרי ידידות עם גדול החליפים העבאסיים מה גם שלשניהם היו אויבים משותפים הקיסרות  הביזנטית שבה שלטה אז הקיסרית אירנה  אישה יפה מאוד שהתאלמנה והיציעו לקארל לשאת אותה לאישה ובכך לאחד את העולם תחת שלטונו ,אך הוא איבד את העניין בכך כאשר שמע שעיוורה את בנה על   מנת   לשלוט במקומו.   אויבים נוספים היו שושלת בני אומיה בספרד  שושלת שקדמה לעבאסים  של הארון אל ראשיד ושאותה אבותיו היפילו בטבח אכזרי. לשני השליטים  הגדולים היו אינטרסים משותפים חשובים ביותר כך שהמשלחת ללא ספק הייתה בעלת חשיבות דיפלומטית עליונה באותה התקופה.

יצחק שימש כמתורגמן המשלחת.וזה  אומר שהוא ידע היטב הן ערבית ואולי גם פרסית  והן את שפות החצר הקרולינגית גרמנית או צרפתית או שתיהן  ומן הסתם גם לטינית שפת האינטלקטואלים במערב.אולי שימש גם כמורה דרך מה שאומר שכבר היה לו ניסיון רב במסעות כאלו ובמסלולים שבהם עברה המשלחת בדרכה לבגדד הרחוקה. ומן הסתם נבחר לתפקיד מאחר שהיה מומחה בעל ניסיון רב במסעות למרחקים.

מה היה מעמדו של יצחק באותה משלחת ?האם הצטרף אליה  רק כסוחר  ומתורגמן השולט בשפה הערבית ותו לא? או אולי הוכנס בסוד הדיפלומטיה כשותף בעל שיקול דעת במשא ומתן? אחרי הכל מן הסתם הייתה לו הכרות עם היהודים של המזרח שידוע היה לקרל שיש להם השפעה גדולה על הערבים וקולם נשמע היטב בענייני מסחר ועסקים. זה לא ברור.

כנראה  לא היה שגריר רשמי והיה  ממונה רק על הצד הלוגיסטי של המסע אבל כנראה גם שהוא היה  סוחר מנוסה ועשיר שכבר הכיר את בגדד ואת מנהיגיה .אחד משכבה שלמה של סוחרים יהודיים עשירים מאותה תקופה שקישרו בין מזרח ומערב.החוקר היהודי צונץ שיער שיצחק פעל ליצירת קשרים בין יהודי גרמניה לישיבות בבבל.

בדרכה  של המשלחת חזרה מתו שני אצילים מחברי המשלחת לנדספריטד וסיגיסמונד.רק יצחק שרד בדרך הארוכה מבין חברי המשלחת המקורית.  קרל כבר שמע על גורלה של המשלחת כאשר זמן קצר לאחר הכתרתו כקיסר המערב בידי האפיפיור היגיעה לנמל פיזה משלחת מן המזרח המוסלמי  עם מתנות ותשורות מהארון אל ראשיד  והמושל המוסלמי של צפון אפריקה.קרל שישב אז באיטליה שבה הוכתר כקיסר המערב  הזמין את אנשי המשלחת להופיע לפניו ושמע מהם משלושת אנשי המשלחת ששלח ב-797  נשאר בחיים רק יצחק.בדרכו חזרה לאאכן  עיר הבירה של קארל  התעכב  יצחק באיטליה בחורף כי הפיל המתנה המהלכת לא היה מסוגל לעבור את מעברי האלפים המושלגים.לבסוף יצחק חזר לאאכן  ביולי  802.  לאחר העדרות של חמש שנים.

הפיל "אבו אבעס " פיל שהובא בידי יצחק מבגדד לקרל הגדול.

הוא התייצב ביפני קרל עמוס במתנות ובהן פיל אפריקני הראשון שנראה באירופה מאז פילי המלחמה שאותם הביא המצביא חניבעל כשהתקיף את איטליה מהאלפים. הקיסר קיבלו בחמימות רבה.הפיל ששמו היה "אבו עבאס "עורר תשומת לב נילהבת בעולם הפראנקי .המונים שמעו על המפלצת הענקית שאוכלת בשלווה מיד המטפל שלה. כאשר הפיל הסתובב ברחובות במהלך פסטיבלים וחגיגות המוני איכרים שרק לעיתים נדירות ביותר אם בכלל נדדו למרחקים גדולים כדי "לראות את הפיל ".הפיל מת לבסוף בשנת 810. מה עלה בגורלו של יצחק לאחר אותו מסע מדהים איננו יודעים.ייתכן מאוד שהשגריר יצחק שביקר בבבל ראה שם את מוסד "הרייש גלותה" ראש הגלות והחליט להנהיג מוסד כזה בארצו.ייתכן בהחלט שהוא הקים את מוסד נשיאי נרבונה בפרובנס  בראשית המאה התשיעית .תפקידם של נשיאי נרבונה לפי המסורת הנ"ל היה תפקיד מדיני הם עמדו בראש יהדות נרבונה וייצגו אותה לפני המלך הקרולינגי. הם לא הסתפקו בשררה מדינית בלבד אלא התאמצו גם לפתח את חייהם הרוחניים של יהודי נרבונה.אולם אנו לא באמת יודעים זאת בגלל מיעוט הפרטים במקורות על הפרשה.

אך תיאוריה מדהימה ממש הוצעה בעניין בידי חוקר יהודי מכובד בשנות השבעים.

האם היה יצחק צאצא של בית דוד ?

בשנות השבעים היציע החוקר היהודי  Arthur J. Zuckerman בספרו  Jewish Princedom in Feudal France, 768-900 (New York, 1972). תיאוריה מדהימה ממש לגבי יצחק.

עטיפת רומן היסטורי המבוסס על התיאוריות של ארתור צוקרמן.

לדעתו של צוקרמן ישנן במקורות הצרפתיים הקדומים השונים ראיות שיצחק היה למעשה אציל פרנקי בכיר שששמר על יהדותו בשם ויליאם מטולוז או ויליאם מאוראנג'  גיבור של פואמות שונות מהמאה ה-11 וה-12  על ימי קרל הגדול ששיבחו את גבורתו. צוקרמן טען שאותו ויליאם היה בנו של נטרונאי  אציל יהודי שגלה מהמזרח המוסלמי  כתוצאה מסכסוך בין משפחת ראשי הגולה בין שני ענפים צאצאים של ראש הגולה הידוע בוסתנאי ( וכתוצאה גם מדוד המלך )  מנשים שונות. כל צד טען כמובן שראשות הגולה והשלטון היגיע לו. לדעת צוקרמן נטרונאי או מכיר היה המפסיד וכתוצאה נאלץ לגלות לצרפת לעיר נארבונה. שם הקרולינגים נתנו לו תואר אצולה למרות ששמר על יהדותו ולדעת צוקרמן יש לזהותו עם רוזן העיר נארבונה מאגריו או אימרי שלדברי הפואמות המאוחרות נשא לאישה את ביתו של קרל מארטל אחד מאבותיו של קרל הגדול וממנה נולד לו ויליאם.  מהמקורות ההיסטוריים אנו יודעים שבנארבונה הייתה קהילה יהודית גדולה חזקה ועשירה באותה התקופה ומאות שנים לאחר מכן ונראה שהייתה להם הנהגה שייחסה את עצמה לבית דוד ומנהיג הקהילה קרא לעצמו "נשיא".עם כי עד כמה ניתן לסמוך על טענותיהם בלתי אפשרי לאמר.לטענת צוקרמן קרל הגדול נתן זכויות רבות לקהילת עיר זאת ובראש ובראשונה למנהיגה הבבלי מכיר.

לדברי אחד המקורות של צוקרמן מסמך קדום ששוב אינו בידינו  בשנת 791 "הנשיא " של נארבונה שלח בשנת 791 משלחת שלך "עשרה "ישראלים " שבראשה עמד אחד "יצחק " אחד היהודים העשירים של התקופה. המשלחת היציעה לקרל כסף רב בתמורה לקבלת הזכות מטעמו  למנות שליט "מלך " או "נשיא " משל עצמם.קרל הסכים    ואישר ליהודים זכות שלטון עצמי בחלק שבו חיו בעיר נארבונה. לדעת צוקרמן יצחק מנהיג אותה משלחת היה זהה עם יצחק החבר במשלחת לבגדד משנת 797. והוא זהה גם עם הרוזן ויליאם  מטולוז המפורסם שכלל לא היה נוצרי אלא היה יהודי. לדעתו במסעו למזרח "יצחק –ויליאם רק חידש את הקשרים עם בני משפחה שהרי מוצא משפחתו היה  בבגדד.

הטענות  של צוקרמן הן ללא ספק מעניינות מאוד,אך הן נדחו בידי חוקרי התקופה שהראו שהוא שוגה בפרטים שונים. בעת כתיבת מאמר זה  אין לנו כל הוכחה ברורה שיצחק היה זהה עם אציל פרנקי מפורסם או שהיה צאצא של ראשי הגולה בבבל.

למרבית הצער פרשת מסעו של יצחק   אינה קיימת בתיאור בספרות העברית אלא הנוצרית בלבד בספרו של אינהרד "חיי קרל הגדול ".   וכנראה לא הייתה ידועה לסופרים היהודיים בימי הביניים שאחרת בוודאי היו עוסקים בה. רק בשנים האחרונות הופיע רומן היסטורי המבוסס על פרשה זאת שבו אנו דנים כאן המנסה לתאר בפרוטרוט את מסעו המדהים של יצחק.

הרומאן

בעברית יצא לאור רומן היסטורי אחד ויחיד שעוסק ביצחק ובמסעו . זהו  ספר עם השם הארוך והמסורבל " מסעות יצחק היהודי ואבו אלעבאס הפיל :   בין בגדאד לאאכן אשר בארץ הפראנקים בימיו של הקיסר קארולוס הגדול: יומן היסטורי ( הוצאת תיבל 1997)

הספר תורגם מכתב יד בגרמנית . המחבר, מרדכי פילו אברהם ( רופא במקצועו שפירסם גם את ספר הזכרונות המעניין "רוחנו לא נפלה :   נעורים בימי השואה /    ירושלים :   תיבל,   תשס"ז 2007) ,מעלה בחיות רבה את רקמת החיים בימי הביניים – במערב ובמזרח – על שלל הריחות, הצבעים, האמונות, חיי המין, המתחים הדתיים ועוד. פרטי הפרטים העובדתיים נארגים לסיפור הרפתקאות  צבעוני. אלא שהוא זכה באופן יחסי לתשומת לב מועטה בלבד.אולי בגלל התקופה הרחוקה והבלתי ידועה שבה עסק.

מעניין שבאותה השנה שבה פורסם ספר זה  יצא ספרו המקביל ממש של א.ב.יהושע מסע אל תום האלף שתיאר מסע הפוך בדיוק מהמזרח למערב אל יהודי גרמניה  המתרחש כ200 שנה מאוחר יותר. ספרו של. א. ב. יהושע זכה לתשומת לה עצומה מאמרים רבים  נכתבו עליו.  כולל קובץ שלם בשם מסות על תום האלף"  ההיסטוריונים עסקו בו בכנס אקדמאי (!)   ואף  הועלתה על פיו על הבמה אופרה ששמה במוקד את המאבק בין התרבות היהודית  המזרח תיכונית והתרבות היהודית של גרמניה.נשאלת השאלה מדוע ספרו המקביל במדויק של פילו שתיאר אירוע בעל חשיבות היסטורית גדולה לעין ערוך מהאירוע שאותו תיאר יהושע  לא זכה לאותה תשומת לב.

ניתן לשער שהסיבה היא בגלל מיעוט פירסומו של מחברו לעומת העובדה שא.ב. יהושע הוא  כמובן דמות מוכרת מאוד בעולם הספרות הישראלית.. ואולי בגלל שכאשר שני ספרים מקבילים כאלו יופיעו  בשנה אחת רק אחד מהם יזכה לתשומת לב בעולם הספרות ?

הספר  של פילו אברהם מסופר בגוף ראשון  כיומנו של יצחק שאותו הוא רושם במהלך המסע ושאותו הוא מוציא לפרסום בשנת 810 עם פטירת הפיל האהוב שאותו הביא במסעו לאירופה.וכך הכמה שורות בלבד  שיש לנו במקורות הפרנקיים על המסע  ועל יצחק הופכים לספר מסע מפורט של 250 עמודים מלווה במפות ובמילון מונחים.כל מקום הוא מתאר בפירוט כולל מידע היסטורי עד לתאריכים של יסוד כל מקום  לפי הספירה הנוצרית מידע שספק רב אם יצחק האמיתי יכול היה לדעת אותו שכן ספק רב אם הייתה לו גישה למקורות המידע הנדרשים. על פי הסיפור המשלחת  יוצאת   מאאכן בירתו של קרל הגדול  דרך נתיב הריינוס, חוצה  את האלפים ומגיעה  לגנואה שבצפון איטליה. מגנואה הם מפליגים  בים התיכון לאלכסנדריה. הפלגה שנמשכת 41 יום. ממצרים הם יוצאים  לארץ ישראל, רוכבים על סוסים לאורך קו החוף, דרך לוד, דרך טבריה ומגיעים  לדמשק. את המדבר הסורי הם  חוצים  ברכיבה על גמלים. בדרך של סכנות ותלאות ( שאמנם אין לאמר שהם דרמטיים יתר על המידה לאמיתו של דבר לאורך העלילה  לא קורה להם שום דבר דרמטי באמת )  הם מגיעים  אל נהר הפרת, פונים  דרומה, ומקץ 115 יום לצאתם מאאכן מגיעים לבסוף למחוז יעדם  לבגדאד בירת האימפריה העבאסית.
המשלחת שוהה  בבגדאד שתי שנים וכמה חדשים. השליחים מתקבלים  על ידי הרון אלראשיד ומשתכנים  בארמונו של הוזיר הגדול,ג'עפר. הם שוטחים  בפני הח'ליפה את פניותיו של קרל הגדול אך בשלב הראשון  לא מקבלים  תשובה. הח'ליפה מעדיף  להשהות  את תשובתו.בבגדד  יצחק שמטבע הדברים יש לו עניין רב בחייהם של יהודי כל מקום שבו הוא מבקר ( כפי שהיה לנוסע  יהודי מפורסם אפילו יותר בנימין מטודלה מאות שנים אחריו)  מתקבל גם על ידי ראש הגלות של היהודים, ועל ידי הקהילה היהודית הגדולה.

יצחק מגלה לתדהמתו  שבין ראש הגולה ובין ראשי הישיבות יש סכסוכים פנימיים עזים המזכירים בהרבה יותר משמץ את הסכסוכים בין פוליטיקאים ורבנים שיש במדינת ישראל המודרנית,ברמז אחד מני רבים לתקופה המודרנית בתיאור מסעו של יצחק. במשך השנים שבהן הם שוהים מאונס  בבגדאד מבקרים השליחים גם בירושלים. יצחק לוקח חלק /ב"ירחי הכלה" בישיבת פומבדיתא – כינוס למדני שהיה נהוג בישיבות בבל. שם הוא מכיר  את לאה, ונושא אותה לאשה. הח'ליפה משהה  את תשובתו כל הזמן הזה. בינתיים חולה לאנטפריד, ראש המשלחת,במחלת מין.  ולמרות הטיפול המסור של רופא החצר מת ונקבר בבגדאד.הסופר שם דגש על היחס הטוב שאותו מקבלים היהודים וגם הנוצרים בבגדד של הארון אל ראשיד ובבירור מטרתו היא להעביר מסר של הצורך ליצור יחסי סובלנות בין הדתות יצחק עצמו מתואר כסובלני מאוד ואין לו כל בעיה לשכב עם נערות נוצריות בדרך כל זמן שהוא נוטל אמצעי זהירות מפני מחלות מין דבר שעמיתו למסע אינו דואג לו  על אף הזהרותיו של יצחק שהוא בנו של רופא וכתוצאה הוא מת ביסורים קשים.
משנודע לח'ליפה כי קרל הוכתר בידי האפיפיור  לקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 800, הוא מחליט  סוף סוף לכרות חוזה ברית אתו, ושולח את שני השליחים שנותרו בחזרה לאאכן. החוזה נמסר ליצחק ולסיגיסמונד בטקס חגיגי, וכן נמסרים  בידם מתנות יקרות ערך בשביל הקיסר. בשיאו של הטקס הובא לאולם אבו אלעבאס, הפיל הלבן.  על יצחק  מוטלת כעת המשימה הקשה להביא את הפיל בריא ושלם מבגדאד לאאכן. שומר אורוות הפילים מלמד את יצחק על רגל אחת כיצד מטפלים בפיל, מדריך אותו בענייני מחלות, אמצעי ריפוי, מזונות ורכיבה, ומסביר לו איך לרחוץ את אבו. הרחיצה היומיומית והטיפול בכפות הרגליים הן מסתבר  תנאי בל יעבור להבאת הפיל חי לאאכן, גם החדק דורש טיפול. אין דבר רגיש יותר מחדקו של פיל, המשמש לו לנשימה, לשתייה, לרחצה, לנישוק וללחימה.
ב-15 בפברואר של שנת 801 יוצאת  החבורה: יצחק, סיגיסמונד, עשרה מלווים חמושים, הפיל והאחראי על מזון הפיל חזרה לאאכן.יצחק נאלץ להשאיר את אשתו הטרייה מאחור. נסיעת החזרה לאאכן נמשכה כמעט שנה וחצי. המסלול נבחר על פי צרכיו של הפיל, בעיקר מים לרחצה. הם הולכים לאורך הפרת, , ולבסוף לאורך חוף הים. באחד הימים תוקפים את אבו הפיל געגועים אל בגדאד, והוא דוהר לתוך הפרת ונמלט כלא היה. רק למחרת הופיע, צולע ופצוע. עשבי מרפא וטיפול מסור של יצחק והפייל מצילים  את חייו.
סיגיסמונד  ראש המשלחת לא זוכה לשוב לאאכן. בדמשק תוקפת אותו קדחת והוא נפטר. הקבוצה המצומצמת ממשיכה בדרכה דרך ארץ ישראל לאלכסנדריה. שם הם מצטרפים  לשיירה ששירכה את דרכה לעבר קירואן, העיר הראשית של המגרב (טוניסיה של היום). לקיסר קרל הגדול נודע שהמשלחת שוהה בקירואן והוא שולח אליהם את נוטריון החצר כדי ללוותם הביתה. יצחק הפיל והנוטריון מפליגים מקירואן לגנואה, ושם נאלצים  לחכות עד עבור החורף כדי לחצות את האלפים. רק בחודש אפריל יכלו לצאת לדרך ומגיעים  לבסוף  עם אבו הפיל לחצר הקיסר ב-20 ביולי של שנת 802.

יצחק היהודי, היחיד ששרד מהמשלחת המקורית, הצליח במשימה מעל למשוער. וגם הצליח להביא את אבו אלעבאס הפיל הלבן מבגדאד לאאכן. אבו אלעבאס, ענק לבן וטוב מזג, אשר בחדקו בלבד היה מסוגל להתגבר על סוס ורוכבו, אבל גם ללטף באהבה וברוך את פניו של יצחק. בין יצחק ואבו נוצר קשר הדוק מאוד. יצחק מבין במשך המסע שלמעשה הוא מביא את אבו, החביב עליו כל כך, אל הגלות. יצחק היה מודע לדמיון שבין גורלו שלו, היהודי הגולה תמיד, לבין גורלו של אבו. ב-12 באוגוסט 810 נלקח אבו, הפיל הלבן הראשון שרגליו דרכו על אדמת ממלכת הפרנקים, להילחם בקרב שערך קרל הגדול נגד הסקסונים. הפרנקים אמנם נצחו, אבל אבו נפל בקרב. יצחק מתאבל עליו ימים ארוכים. לדעתו מת הפיל מבדידות ומשברון לב, מאחר שהשאיר את זוגתו הפילה בבגדאד. גם על יצחק עברו חמש שנים ארוכות עד שאשתו לאה, שהיתה בהריון בזמן שעזב את בגדאד, הגיעה אליו עם ילדם.

ניתוח הסיפור

עד כאן עלילת הסיפור.כאמור למעלה אין בסיפור הרפתקאות דרמטיות או יוצאות דופן וסיפור המסע אם כי מומצא ברובו הוא סיפור של מסע שבעיקרו יכול היה להתרחש לנוסע בתקופה זאת. הוא ראליסטי למדי ובהחלט נותן מידע רב וככל הנראה מדויק המבוסס על תחקיר מפורט של המחבר על התקופה ואנשיה.

עם זאת תיאור זה אינו נקי משגיאות. כך למשל, בעמוד 166 מתאר יצחק ביקור בביתו של ראש הקהילה היהודית בירושלים ומספר שבליל שבת הם הולכים יחדיו לבית הכנסת "כדי לקבל את פני שבת המלכה במעמד חגיגי". יצחק ממשיך שבאותו מעמד ראה שם מנהג יפה שלא היה מוכר לו: "בסוף תפילת ?לכה דודי', עם אמירת המלים ?בואי כלה בואי כלה', הופנו הראשים אל פתח האולם בציפייה לברך את השבת הנכנסת, המקובלת לא רק כמלכה אלא גם ככלה". כידוע נכתב הפיוט "לכה דודי" כ-750 שנה מאוחר יותר.

אולם לדעתי בספר יש הרבה יותר ממה שנראה בעין  ואין מטרתו רק להציג את ימי הביניים המוקדמים באירופה ובאסיה ואת עלילותיו של נוסע יהודי בתקופה זאת.יש בו כמו במרבית סיפורי המסעות ההיסטוריים מסר שהוא עכשווי מאוד לקורא שקורא את הספר בסוף המאה העשרים.הספר הזה בתיאורי המסע המפורטים שלו מנסה להציג את ההפך הגמור ממלחמת התרבויות שאנו שומעים עליה היום כה הרבה .התרבות יהודים והנוצרית והאסלאמית מוצגים כולן כציליויזצית על אחת שהמחזיקים בה הם בעלי מסורות ורעיונות משותפים שמאפשרים לאנשיהם לחיות זה עם זה בשלום ( להוציא חיכוכים בודדים מאוד פה ושם ) בשלווה ובהפרייה הדדית. בבירור הספר נכתב  באמצע שנות התשעים תקופת תהליך "אוסלו " בתקופה שבה היו תקוות לשלום בין יהודים ומוסלמים וישראלים ופלסטינאים .הפוליטיקאי שמעון פרס דיבר אז על "מזרח תיכון חדש" שבו ישכנו זה לצד זה יהודים ומוסלמים וגם נוצרים ויעסקו כולם בהרמוניה בפיתוח כלכלי של האיזור לטובת כולם .

לדעתי התמונה של המזרח התיכון הסובלני לכל שמוצגת בספר שלפנינו שבו סוחרים בני כל האמונות משתפים פעולה עם שליטים סובלניים ומרחיקי ראות  משקפת במידת מה גם את החזון הזה שהיה כל בולט בתקשורת ולא רק את המציאות ההיסטורית של המאה השמינית לספירה.  סביר להניח שאם ספר זה היה נכתב היום  בעיצומה של מלחמת טרור בין המערב והמוסלמים הוא היה  ככל הנראה משכנע הרבה פחות אם כי המסר שלו על הצורך ביתר אחווה בין התרבויות המונותיאיסטיות לא איבד מאומה מעוצמתו.כמדומה שאם הספר היה נכתב היום הוא היה שם דגש יותר על המאבק בין הערכים של המזרח המוסלמי והמערב הנוצרי וכך משקף ביתר הצלחה את המצב בסיום העשור הראשון של המאה ה-21.

עם זאת  כדאי לנו לזכור כי מאחר שעידן כזה  של דו קיום הדדי בשלום ובכבוד התרחש בעבר ואפילו הרחוק בין שלוש הדתות הגדולות  הוא בהחלט יכול להתקיים שוב.ועל כך מעיד  סיפורו של היהודי הנוסע בין  התרבויות יצחק.

  • Image result for ‫מסעות יצחק היהודי‬‎

ביבליוגרפיה

Arthur J. Zuckerman

Jewish Princedom in Feudal France, 768-900 (New York, 1972

Jeremy Cohen, "The Nasi of Narbonne: A Problem in

Medieval Historiography," AJS Review 2 (1977), 45-76

Nathaniel L. Taylor

SAINT WILLIAM, KING DAVID, AND MAKHIR:

A CONTROVERSIAL MEDIEVAL DESCENT

Pre-publication MS of article subsequently published in

The American Genealogist 72 (1997), 203-21

מאמר על המפגש

HARUN AND CHARLEMAGN

ביבליוגרפיה

אינהרד    חיי קרל הגדול /   תרגום מלטינית, מבוא והערות: יצחק חן ; נספחים: יצחק חן ואיריס שגריר   (רעננה) :   האוניברסיטה הפתוחה,   2005

בקרסקי, עמית    חרבו של קרל הגדול :   מתנה סאסאנית מהח'ליף העבאסי /     עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת תל אביב, 2008תל אביב :   [חמו"ל],   2008.
גרבויס, אריה .   דמותו האגדתית של קארל הגדול במקורות העבריים של ימה"ב.   In: תרביץ, לו (תשכז) 22-58

אריה  גרבויס .   מנשיאות להנהגת הפרנסים :   התמורות במשטר של קהילת נרבונה במאה הי"ג..   In: אומה ותולדותיה, א (תשמג) 233-243

, אריה  גרבויס .   נשיאי נרבונה :   לדמותה ולמהותה של הנהגה יהודית בדרום צרפת בימי הביניים.   In: מיכאל, יב (תשנא) מג-סו

חן, יצחק    קרל הגדול ויורשיו :   מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים.    תל-אביב אוניברסיטה פתוחה,   תשס"ג "ג
:  יצחק חן "קרל הגדול וארץ הקודש "בתוך "חיי קרל הגדול " מאת איינרד
")

ג'ראלד סימונס     הולדת אירופה /    [תל-אביב] :   ספרית מעריב,   1980

אורה  לימור .   ארץ הקודש הנוצרית בימיו של קרל הגדול.זמנים, 89 (

מליכסון, ויקטוריה    היחס לעמים הכבושים באימפריה הפרנקית בתקופתם של קרל הגדול ולואי החסיד (840-768) /   עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת בר אילן, תשס"ז 2006.  רמת גן :   [חמו"ל],   תשס"ז 2006.

אשר  פרישמן האשכנזים הראשונים :   תולדות היהודים באירופה הצפונית מראשית התישבותם עד פרעות תתנ"ו / בני ברק : הקבוץ המאוחד, תשס"ח 2008.

Arthur J. Zuckerman:Jewish Princedom in Feudal France, 768-900 (New York, 1972

Brief reviews include: American Historical Review 78 (1973), 1440-41;

English historical review 89 (1974), 415-16; Jewish Quarterly Review 65 (1974-

5), 196-99; Jewish Social Studies 35 (1973), 163-65; Catholic Historical

Review 59 (1973-4), 317-19;;

The four

most significant critiques are two pieces by Aryeh Graboïs, "La dynastie des

'rois juifs' de Narbonne (IXe-XIVe siècles)," in Narbonne: archéologie et

histoire. Colloque … tenue à Narbonne les 14, 15 et 16 avril 1972, 3 vols.

(Montpellier, 1973), 2:49-54 (which was written before Zuckerman's book came

out, though he dismisses Zuckerman's identification of the Jewish and

Christian families from the 1965 article at 51 n. 12); and "Une principauté

juive dans la France du Midi à l'époque carolingienne?" Annales du Midi 85

(1973), 191-202; also, Jeremy Cohen, "The Nasi of Narbonne: A Problem in

Medieval Historiography," AJS Review 2 (1977), 45-76; and finally Bernard

Bachrach, "On the role of the Jews in the establishment of the Spanish March

(768-814)," in Hispanica Judaica: Studies in the History, Language and

Literature of the Jews in the Hispanic World, ed. J. M. Sola-Solé et al.

(Barcelona, 1980), 11-19, reprinted in Bachrach's Armies and Politics in the

Early Medieval West (Aldershot, 1993). The works of Graboïs, Cohen, and

Bachrach are the most important for critiquing the historical elements of

Zuckerman's thesis; this article builds upon them (particularly upon Graboïs

and Cohen) but cannot hope to recapitulate all their important observations.

.L. Taylor, "Saint William, King David, and Makhir: a Controversial Medieval Descent", "The American Genealogist", 72: 205-223.)

Charles Bryant-

Abraham, "De Domo et Familia David: Davidic Descents to the House of

Plantagenet," Augustan 25.3 (1996), 16-23; Journal of Royal & Noble Genealogy

1.2 (1996), 14-19; Augustan 25.4 (1997), 2-6 (

David H. Kelley

, "Who Descends from King David?" Toledot: the Journal

of Jewish Genealogy 1.3 (1977-8), 3-5, at p. 5.

ראו גם

ויליאם מטולוז שמו הנוצרי של יצחק?

מכיר בויקיפדיה

גדעון חרלפ על משפחת מכיר

דיון על מכיר  מנרבונה


אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך היסטוריה וחקר התנ"ך, סיפורת היסטורית עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

תגובה אחת על מסעו של היהודי יצחק והפיל אלעבאס

  1. פינגבאק: פיל לקרל הגדול « המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*