המלצות על ספרי פרוזה ברוח הפמיניזם של מגילת אסתר

כמידי שנה עם בוא הפורים אל זמננו, עולה הוויכוח המיתי, לעיתים המאוס לעייפה, האם אסתר המלכה, הגיבורה של חג הפורים, היא מבשרת הפמיניזם או שמא היא רק הייתה הזרועה הארוכה של הפטריארכיה. במילים אחרות, האם אסתר שהמגילה כתובה על שמה היא הגיבורה האמיתית של הסיפור או שמא ההיפך- אסתר היא אישה המשתמשת בראייה הגברית הפאן -מינית על מנת להשיג את מבוקשה. אני לא מעוניין להכריע בנושא, האם היא הייתה פמיניסטית או קורבן של הפטריארכיה, אלא להעניק מסגרת לשתי המלצות של ספרים בהקשר של השאלה האם אישה במצבים קשים היא קורבן או גיבורה? השאלה היא גם שאלת יסוד- האם כל דיון בנשים יגרור תגובות שונות ולמעשה הכול תלוי בראייה של הסובייקט הבוחן. אם כך שתי המלצות על ספרים שיצאו החודש ועוסקים בנשים ובעיותיהן.

1. "שלוש נשים חזקות" מאת מרי נדיאי- שלוש נשים חזקות נחשב ליצירה ספרותית חשובה בצרפת וזיכה את הסופרת בשלל פרסים. זהו ספר המאגד שלשה סיפורים של שלש גיבורות הקרועות בין אפריקה לאירופה, ומסופר מנקודות מבט שונות שלעיתים נותנות תחושה נפקדות נוכחת של הנשים בסיפורים. הסיפור הראשון הוא של נורה החוזרת לאביה בסנגל אחרי שנים של ניתוק, ושם עליה להתמודד עם טעויות העבר ועם פשע במשפחה. זהו הסיפור הפחות טוב בקובץ וסובל מבעיות עריכה (והאישה שם, איך לומר בעדינות, לא כל כך קורבן או אישה חזקה אלא דווקא הסובבים אותה נראים גם קורבנות וגם דמויות חזקות). הסיפור השני הוא של פנטה הבאה לצרפת בעקבות בעלה רודי, ששדי העבר רודפים אותו והוא אינו מסוגל להעניק לה את החיים שציפתה. זהו סיפור מאלף המסופר מנקודת מבט גברית אך האישה היא הנוכחת המרכזית שם. והסיפור השלישי, הטוב בקובץ, הוא סיפורה של קאדי הנאלצת לעזוב את מולדתה לאחר מות בעלה ויוצאת למסע הגירה אכזרי מאפריקה לצרפת. מומלץ לקריאה.

"שלוש נשים חזקות " מאת מרי נדיאי. מצרפתית: עדה פלדור. הוצאת כתר, 271 עמודים.

2. "אשה היא רק זירה" מאת ש.שפרה- ש. שפרה, הסופרת והמשוררת הנפלאה (שנפטרה לפני כחודש) כתבה קובץ סיפורים מקסים, אנושי ונוגע ללב המספר את סיפורן של נשים. שני הסיפורים הארוכים בקובץ מתוך ששת הסיפורים הם חזקים מאוד. "רחוב החתול" ו"ליל הגדי" שמספרים את סיפורם של שתי נשים שונות – האחת אישה גרמנייה, גרטה והשנייה אישה ערבייה, עפיפה, והם מסופרים בקולה של תודעה אחת מסחררת. אלו הם סיפורים של נשים הנאבקות במיתיות של האב, האיש והבן (בקיצור גברים). מומלץ מאוד.

"אישה היא רק זירה" מאת ש.שפרה.  הוצאת הקיבוץ המאוחד. 280 עמודים.  

ולמי שנותר זמן, אי אפשר בלי סיפור אהבה- הוצאת אוניברסיטת תל אביב הוציאה את "הרמן ודורתיאה" של גתה. זאת פואמה אפית מבריקה בתשעה פרקי שיר. הסיפור לכאורה פשוט על סיפור אהבה נוגע ללב בין פליטה לבין פונדקאי מאיזור מינייץ. סיפור על מעמד, אהבה והורים. פנינה ספרותית מדהימה.

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה. קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*