בול של מדינת העלאווים בסוריה .שנות העשרים של המאה הקודמת .
הופיע תחת השם " הסוד של אסד" ב"דיוקן מקור ראשון-גליון 751 30.12.2011
הטבח שמבצע נשיא סוריה באזרחי ארצו,הוא רק הפתיחה לטבח שהם יבצעו בעלאווים לאחר נפילת המשטר.למה? קודם כל כי הם קרובים של משפחת אסד ,שנית כי הם עלאווים ,כת חשאית שנואה באופן מוחלט על המוסלמים שאחד מחכמיהם קבע בימי הביניים שיש להשמידה.לראשונה :סיפורה המלא של הכת הכי סודית והכי חמושה במזרח התיכון ( ובעולם כולו).
הסוד של אסד
הם מיעוט קטן ושנוא, השורשים שלהם אינם ברורים, והדת שלהם סודית עם רמזים פגאניים. כל זה לא מפריע לעלאווים לשלוט בסוריה כבר עשרות שנים, אבל זה מפריע מאוד למיליוני הסונים הכפוף להם. ייתכן שבקרוב יתהפך הגלגל, אך העלאווים, למודי מאות שנים של רדיפות, לא מתכוונים לשבת בשקט ולחכות שיטבחו בהם.
דגל המדינה העלאווית בסוריה בזמן המנדט הצרפתי.
ב-6 בדצמבר, בעוד בשאר אסד ממשיך לטבוח במרץ באזרחי ארצו, ביקשה הילארי קלינטון לדון עם מנהיגי האופוזיציה הסורית בטבח אחר לגמרי. בפגישה שקיימה מזכירת המדינה האמריקנית עם נציגי האופוזיציה, היא הביעה את חששו של הממשל בוושינגטון מפני מה שיקרה לעדה העלאווית עם נפילתו של אסד. אחרי שבמשך עשרות שנים ישבו נציגיו של המיעוט העלאווי בארמונות דמשק, יום נפילת המשטר עלול להיות יום פתיחתה של הנקמה מצד הרוב הסוני במדינה, וזו תהיה אכזרית לא פחות מהמראות שאליהם הורגלו רחובות סוריה בחודשים האחרונים.
לחשש האמריקני יש על מה להתבסס. מאמון אל-חומסי, חבר הפרלמנט לשעבר ומראשי האופוזיציה הסורית, קרא בימים האחרונים לקהילה העלאווית להתנער משלטונו של אסד, אחרת תהפוך סוריה "לבית הקברות של העלאווים". המוסלמים הסונים בסוריה, הוסיף, מתכוונים לנהוג על פי הכלל של עין תחת עין, וללמד את העלאווים לקח שלא ישכחו.
לא בכדי מנהל בשאר אסד מאבק כה נואש ואכזרי על הישרדות השלטון המשפחתי. מלבד תאוותו של כל רודן להחזיק בכיסאו, אסד יודע שהמוסלמים הסונים עשויים לבצע ג'נוסייד בכת שלו, הכת העלאווית, השולטת בסוריה זה כמעט חמישים שנה. לרגשי הנקם של הסונים יצטרפו פסיקות הלכתיות נושנות הקוראות לג'יהאד כנגד העלאווים, וחשדנות עתיקה כלפי הכת הזו, ששומרת על סודיות מכוונת זה מאות בשנים.
עונש מוות על החשיפה
דגל המדינה העלאווית שנות העשרים של המאה הקודמת.
מבין שלל המיעוטים החיים בסוריה לצד הרוב הסוני, העלאווים הם העדה הגדולה ביותר. אין נתונים רשמיים על מספרם, אך ההערכות נעות סביב 2 מיליון איש, המהווים כ-12 אחוז מכלל האוכלוסייה. עד העשורים האחרונים היו בני העדה מרוכזים בעיקר באזור 'הר העלאווים', או הר אל-נצירייה, במחוז לטקיה שבסוריה. הפ התגוררו בעיקר בכפרים נידחים, ונחשבו לאוכלוסייה נחשלת בהשוואה לסונים. מאז שקבוצה מתוכם תפסה את השלטון, החלו העלאווים להפגין נוכחות בולטת גם בערים הגדולות בסוריה. עוד כמה מאות אלפים מהם מתגוררים בחבל היטאי (אלכסנדרטה) שבטורקיה, בצפון לבנון ובירדן. גם בישראל חיים כאלפיים עלאווים – רוב תושבי הכפר רג'ר שבמשולש הגבולות הישראלי-הסורי-לבנוני.
למעשה, 'עלאווים' אינו שמה המקורי של העדה הזו; באסלאם ישנן גם קבוצות אחרות שמכנות את עצמן כך. העדה שממנה מגיעה משפחת אסד נקראה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשם 'הנוציירים'. ייתכן שמקור השם הזה בשמו של מוחמד-אבן נציר, בכיר באסלאם השיעי מהמאה ה-9. לפי סברות אחרות הכוונה היא לשם מקום, או שמדובר בכינוי גנאי בגלל אלמנטים באמונה העלאווית שמזכירים את הנצרות. מכל מקום, שמה הנוכחי של הכת נוצר רק בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה, ומשמעותו "חסידי". השם מתייחס לעלי בן טליב, בנו החורג של מוחמד ואחד החליפים הראשונים.
האג'נדה הדתית של העלאווים היא התעלומה הגדולה ביותר סביבם. מכיוון שהם ממאמיניו של עלי, יש המחשיבים אותם לחלק מהאסלאם השיעי, הרואה בעלי את החליף האמיתי שירושתו נגזלה. גם משפחת אסד, מסיבותיה הפוליטיות, עשתה לאורך השנים ככל יכולתה כדי להפוך את העלאווים לחלק טבעי מהעולם השיעי, אולם כלל לא ברור שהצליחה בכך – הן מבחינת המוסלמים 'הרגילים' והן מבחינת העלאווים עצמם..
עלאווי במחוז לטקיה ,ראשית המאה העשרים.
אחרים טוענים שלא מדובר בשיעים, וספק אם הם בכלל מוסלמים. הדת הסודית והמוזרה שלהם הביאה חלק מהחוקרים למסקנה שמדובר בממשיכי דרכן של הכתות הפגאניות מסוריה הקדם-מוסלמית, כמו הנזרינים המוזכרים בכתביו של פליניוס הזקן, סופר רומאי בן המאה הראשונה לספירה, או "השבאים", עובדי כוכבים שפעלו בעיר חרן גם בימי הביניים. הדעה המקובלת כיום היא שכת העלאווים התפתחה החל מהמאות ה-8 לספירה מתוך השיעה, אך ספגה רעיונות ממקורות נוספים ובהם גם נוצריים ופגאניים, עד שהפכה לדת עצמאית. רמז ליסודות הקדומים של הדת הזו ניתן למצוא באמונות עלאוויות הקשורות בכוחותיהם של גרמי השמיים.
עלאווים בעת טקס.
עיקרי הדת העלאווית, בדומה לדת הדרוזית הנחשבת כמקבילתה, הנם בגדר סוד. העלאווים אינם מקבלים לקרבם מומרים מדתות אחרות ואינם מאפשרים פרסום של כתבי הקודש שלהם. מלבד מעמד מצומצם של שותפי סוד, גברים בלבד, רוב בני העדה אינם יודעים הרבה על תוכנם של הכתבים או על התיאולוגיה העלאווית. רובם, בדומה לבני משפחת אסד, הם אנשים חילונים שאינם עוסקים כלל בענייני אמונה. מספרים כי קצין מוסלמי הציע פעם לחאפז אסד ושותפו העלאווי צלאח ג'דיד לחשוף בפומבי את ספרי הדת העלאוויים, כדי להוכיח את נאמנותם לאסלאם. על כך ענה לו ג'דיד "השתגעת? אנשי הדת שלנו יחסלו אותנו".
החשוב בספרי הקודש של העלאווים, והיחיד שמוכר בידי העולם החיצוני, הוא 'כתאב אלבכורה אלסאלימניה' – ספר ביכורי סאלימן, שפורסם בביירות בשנת 1863. מחבר הספר, סאלימן אל-אד'אנה, נולד באנטיוכיה כעלאווי, למד את רעיונות דתו, ואחר כך כפר בה ונדד בין אמונות שונות. לבסוף הורה לעצמו היתר להפיץ ברבים את סודות העלאווים – תפילותיהם, עיקרי דתם וסיכום של אמונות היסוד שלהם. זמן קצר לאחר פרסום ספרו הומת אל-אד'אנה בידי אנשי הכת הזועמים.
החוטאים מתגלגלים כיהודים
חוקרים מועטים ניסו להתעמק בכתביו של אל-אד'אנה, אך הדת העלאווית נותרה בגדר חידה בלתי פתורה בחלקה.
ד"ר ירון פרידמן ,פיענח את מסתרי האמונה העלאוית
רק ב-2010 נעשה עוד צעד לפתרון החידה הזו, עם פרסום ספרו המקיף של החוקר הישראלי ירון פרידמן על ההיסטוריה של הנוציירים ועל אמונתם. זהו ככל הנראה התיאור המלא ביותר שנכתב עד כה בנושא, והוא מסיר לפחות חלק מהמסתורין שסובב את הדת הזו.
על פי פרידמן, נראה שהעלאווים רואים בחליף עלי התגלמות של האלוהות, בדומה לדרך שבה רואים הנוצרים את ישו. ההצהרה על קבלת האמונה העלאווית אומרת "אני מעיד על כך שאין אלוהים בלעדי עלי בן אבו-טאלב הגיבור הנערץ, שאין צעיף אלא אדוננו מוחמד המהולל, שאין שער אלא האדון סאלמן אל פאריסי הנכסף". העלאווים גם מאמינים בתורת האצלות הניאופלאטונית ובכוחות הטבע.
פסטיבל עלאווי בבנייס בזמן מלחמת העולם השנייה.
האמונה העלאווית כוללת גם 'שילוש קדוש', דומה לשילוש הנוצרי אך גם שונה ממנו. לאמתו של דבר הם מכירים בשבעה 'שילושים', ולדעתם הופעות משולשות של האל חוזרות ונשנות לאורך ההיסטוריה, כשבכל פעם מתגלם השילוש באישים ידועים מההיסטוריה היהודית, הנוצרית ואף היוונית. בשילושים הללו נוטלים חלק אדם הראשון, הבל, המלאך גבריאל, נח, שת, יעקב, יוסף, משה, יהושע, אסף, שלמה, ישו, פטרוס ועוד. הופעתו האחרונה של השילוש הקדוש התגלמה בדמותם של עלי ושני עוזריו – הנביא מוחמד וחברו סולימאן אל-פאטרסי.
עלאווים בעת טקס על רקע התמונה של עלי.
לפי העלאווים, קיימים גם שילושים לא-קדושים מבית כוחות הרשע. כאלה הם למשל פרעה, קרח והמן, או שלושת החליפים האסלאמיים הראשונים שקדמו לעלי – אבו-באכר, עומר ועות'מאן, שנואי נפשם של השיעים, הרואים בהם את אויביו של עלי. עוד מספרת האמונה העלאווית כי כל בני האדם התקיימו בתחילה ככוכבים בעולם האור, אך נפלו משם לעולם הגשמי בשל אי ציות. עולמנו זה הוא מקום של סכנה, אויבים וטומאה, אך ניתן להימלט מן הרוע בעזרת הבורא. כל עלאווי שומר בנפשו חלק מן האור של הבורא, שאליו יוכל להתחבר באמצעות אמונה וישועה.
כמו הדרוזים, גם העלאווים מייחסים משמעות רבה לגלגול הנשמות. הם מאמינים כי יתגלגלו שבע פעמים לפני שיחזרו למקומם בין הכוכבים, שם שולט האימאם עלי. אם יחיו חיי חטא, יתגלגלו בגופם של נוצרים או יהודים, ויישארו ביניהם עד שיכפרו על חטאיהם. לכופרים של ממש צפויה לידה מחדש כחיות.
העלאווים מקבלים את עיקרון ה'טאקיה', הזהירות, המתיר להם להסתיר את דתם האמיתית בעת סכנה וצרה. אין להם מקומות פולחן מיוחדים, ובכפריהם אין מסגדים. הכינוסים למטרות פולחן מתקיימים בבית אחד המאמינים. עם זאת, הם מרבים לבקר בקברי קדושים. בפולחן שלהם יש מקום של כבוד ל'אלחאדר', דמות המקבילה לאליהו הנביא. בלוח השנה העלאווי מצוינים מועדים שהם שילוב של חגים מוסלמיים-שיעיים, נוצריים (הפסחא וחג המולד) ואליליים. במיוחד ידוע טקס ה'טוראס', המזכיר את סעודת הקודש הנוצרית.
בעבר התחלקו העלאווים לחמש כתות: המורשידים – תומכי סולימאן אל-מורשיד, מנהיג עלאווי מראשית המאה ה-20 שהכריז על עצמו כדמות אלוהית; שמסיה – כת השמש, שמזהה את עלי עם השמש; קמרי – כת הירח, שמזהה איתו את החליף; וכן חייאביה וחיידריה. כיום אבדה משמעותם של רבים מן ההבדלים בין כתות אלו, וישנם נישואין בין-שבטיים רבים. ממשלו של אסד מתאמץ להעניק לכל השבטים חלק שווה בשלטון.
אמונתם של העלאויים כי עלי היה לא פחות מהתגלמותו של האל בכבודו ובעצמו, הביאה את הפוסק הסוני המפורסם אבן-תאימיה (1263-1328) להכריז עליהם כבני מוות. "אלו המכונים נוציירים הם כופרים יותר מן היהודים ומן הנוצרים, ולמעשה אף מאלו העובדים את הכוכבים ואת המזלות", פסק אבן-תאימיה. "הנזק שהם גורמים לאומת מוחמד הוא רב (…) הם נראים לכאורה מוסלמים תמימים, נאמני משפחתו של הנביא שטעו בדרכם, אבל למעשה אינם מאמינים באל, בשליחו מוחמד ובספרו הקוראן, ואף לא בעיקרון השכר והעונש, ולא בגן העדן ובגיהנום ולא בנביאים שקדמו למוחמד".
לפי הכרזתו, על המוסלמים לצאת למלחמת קודש כנגד העלאווים, ודמם מותר כל עוד לא יביעו חרטה וישובו אל האסלאם. זו אגב הפסיקה האסלאמית היחידה מימי הביניים המתייחסת לנוציירים, והיא בעלת חשיבות ומשקל רב בעיני העולם הסוני הקיצוני של ימינו – האחים המוסלמים, התנועה הסלאפית ואחרים. גם פוסקי ההלכה השיעים הסתייגו מאוד מהעלאווים וכינו אותם "המגזימים" בשל הערצתם לעלי.
"כולם ביחד בזים לנוציירים"
בול של העלאווים .
עדויות לקיומם של הנוציירים כעדה בפני עצמה קיימות החל מהמאה ה-9 לספירה. מאז התגבשותה של הכת בהר אל-נצירייה שבמחוז לטקיה, רצופה ההיסטוריה שלה במאבקים להגנת האוטונומיה והייחוד הדתי העלאווי מפני מאמצי כפייה של השלטון המרכזי. הממלוכים חתרו להעביר את העלאווים בכוח הזרוע לאסלאם האורתודוכסי או הסוני, או להשמידם. יורשיהם, התורכים העות'מאנים, התגלו כמתונים מעט יותר, והסתפקו בניסיונות לכוף את העלאווים למרותם הפוליטית, אך רק במחצית השנייה של המאה ה-19 עמד להם כוחם לכפות את שלטונם הישיר על הר הנוציירים.
ריקוד של עלאווים.
לאורך כל התקופה הזאת היו העלאווים נתונים לבוז כללי של שכניהם, שראו בהם כופרים מנודים. "כולם שונאים אלה את אלה – הסונים מחרימים את השיעים, ויחד הם שונאים את הדרוזים, וכולם ביחד בזים לנוציירים", תיארה אשת הקונסול הבריטי את מצב הדברים בין העדות השונות בדמשק של שנת 1870 לערך
רק בחסות שלטונות המנדט הצרפתי זכו בני הכת למעט אוטונומיה, ולראשונה בכל ההיסטוריה שלהם היו חופשיים מרדיפות. בשנת 1922 ניתנה להם עצמאות מוגבלת בפרובינציית לטקיה, ועד 1936 אף נקרא האזור "הר מדינת העלאווים" ונוהל כישות אוטונומי נפרדת. ב-1936 אוחד החבל עם סוריה, תחילה תוך קיום אוטונומיה חלקית, שבוטלה ב-1944.
קוריוז מעניין מתקופה זאת הוא עצומה שהגישו קבוצת נכבדים עלאווים ב-1936 לראש ממשלת צרפת, לאון בלום. נכבדי העדה הודיעו כי אינם מעוניינים להסתפח למדינה המוסלמית שתקום באזור אם חס וחלילה יבוטל המנדט הצרפתי, מאחר שהדבר עלול להביא לשעבודם מחדש למוסלמים, הרואים בהם כופרים. הם קראו לבלום להימנע מביטול המנדט, שיחשוף את המיעוטים בסוריה לסכנת והשמדה. כדי לשכנע בצדקת טענתם את ראש ממשלת צרפת, שהיה יהודי, הם הזכירו את גורל היהודים בארץ ישראל, הנרדפים בידי המוסלמים: "אנו רואים כיום שמוסלמים תושבי דמשק מאלצים את היהודים החיים בקרבם לחתום על מסמכים שבהם הם מתחייבים שלא ישלחו סיוע לאחיהם הסובלים בפלשתין. מצבם של היהודים בארץ ישראל הוא ההוכחה הברורה ביותר למיליטנטיות המאפיינת את האסלאם ביחסו ללא מוסלמים.
"יהודים טובים סייעו לערבים בכך שתרמו לקידום התרבות, הרווחה ואף השגשוג הכלכלי בארץ ישראל. הם לא פגעו באיש, לא לקחו דבר מה בכוח מאיש, אבל המוסלמים הכריזו על מלחמת קודש נגדם ואינם מהססים לרצוח את נשיהם וילדיהם (…) מכאן אנו למדים שעתיד קודר ואפל מצפה ליהודים ולשאר עדות המיעוטים, במקרה שהמנדט יבוטל והמוסלמים בסוריה יתאחדו עם המוסלמים בארץ ישראל".
אחד החותמים על העצומה היה לא אחר מאשר עלי סולימאן, אביו של חאפז אסד.
חאפז אל אסאד .
הבן , כאשר הגיע לשלטון, עשה מאמצים רבים לשים את ידו על העותק המקורי של המסמך הזה ולהשמידו, כדי למנוע מעצמו מבוכה. בין היתר שלח סוכנים לארכיון בצרפת שהחזיק במכתב, אך הצוות במקום זיהה אותם בכל פעם בגלל בגדיהם והופעתם, שהיו שונים מאוד מאלו של האקדמאים שהסתובבו שם בדרך כלל. כל שהצליח נשיא סוריה להשיג היו עותקים של העצומה המקורית, וזו נותרה כעדות ליחס החיובי של העלאווים ליהודים באותה התקופה.
להסיר את כתם הכפירה
דגל סוריה
לאחר מתן העצמאות לסוריה ב-1946, הוסיפו העלאווים לטפח מגמות בדלנות, ומרי אלים פרץ מזמן לזמן. הממשלה הסורית מצדה נקטה יד קשה ובתוך שנים אחדות הצליחה להרוס את מוקדי הבדלנות בהר העלאווים ולאלץ את בני הכת להשתלב בחיי המדינה. רבים מהם הצטרפו לצבא עוד בימי המנדט הצרפתי, ומגמה זאת נמשכה בסוריה העצמאית. חלקם של העלאווים בקצונה – כמו חלקם של הדרוזים – היה גדול בהרבה משיעורם באוכלוסייה.
זה מה שאפשר את נקודת המפנה ההיסטורית בקורותיהם של העלאווים. ב-1966 התחוללה בסוריה הפיכה, שהעלתה לשלטון בסוריה קבוצה של קצינים עלאווים, בראשותו של צלאח ג'דיד. בנובמבר 1970 הועבר השלטון לידיו של חאפז אסד. הקבוצה שבעבר הייתה הבזויה והמושפלת ביותר מכל הקבוצות האתניות בסוריה, הפכה לבעלת הריבונות.
עלאוים תורכיים.
בשנים האחרונות נטשו רבים מבני העדה את בסיסם בהר העלאווים, ועברו לערים הגדולות של סוריה. היום על פי ההערכות הם מהווים כמעט מחצית האוכלוסייה של העיר חומס, ונוכחות עלאווית חזקה קיימת גם בחאלב. בדמשק מתגוררים למעלה מרבע מיליון עלאווים, שרובם מתרכזים באזורי מגורים משלהם בפרברים החדשים שנבנו משנות ה-70 ואילך, ונוכחותם מורגשת היטב בעיר. תושביה הוותיקים של דמשק מתלוננים כי העלאווים נוהגים כאילו היו בעליה של העיר מדורי דורות. הסונים המתגוררים בבירה חשים עצמם מכותרים על ידי ריכוזי העלאווים ומיעוטים אחרים, שמקיפים אותם מכל עבר. הפיזור של העלאווים, יש לציין, אינו אקראי: אזורי המגורים שלהם שולטים על נקודות אסטרטגיות כמו היציאות הצפון-מערביות של דמשק לכיוון ביירות והיציאות הצפוניות לכיוון חאלב וחומס, ומן הסתם יש כאן כוונת מכוון של המשטר.
חפאז אל אסאד ובניו בציור קיר.
משפחת אסד עצמה הקפידה שלא להתגאות יותר מדי בשורשיה, ואולי זה מה שאפשר לה להחזיק במשך קרוב לחצי מאה ברסן השלטון. חאפז ואחריו בשאר מעולם לא זיהו את עצמם בפומבי כ"עלאווים" אלא אך ורק כ"סורים" וכ"ערבים", ובכך הקלו על הנשלטים הסונים לציית להם.
הזהות העלאווית אף הפכה בעבור האסדים לכמעט מקור מבוכה. נראה שגם היום, כמעט מחצית המאה לאחר השתלטות העלאווים על סוריה, הם עדיין נתפסים בעיני הרוב הסוני כעדה נחותה מבחינה חברתית, מלבד הבעייתיות של הגדרתם הדתית. בשאר אסד עצמו אמנם התחתן עם אישה סונית, אולם בדרך כלל הסונים נרתעים מלהתחתן עם עלאווים.
למרות עלייתם של בני העדה העלאווית לשלטון, הדת הסונית נשארה הדומיננטית במוסדות המדינה, ומערכת החינוך הסורית מלמדת אותה בבית הספר היסודי ובתיכון. בוגר עלאווי של מערכת זו מכיר את יסודות האסלאם הסוני, ויודע כי דתו שונה – אך בדרך כלל אינו יודע בדיוק כיצד. הדיסוננס הזה הביא לסכסוכים כבדים בקרב העדה העלאווית, שמשפחת אסד ניסתה להצניעם.
בניסיון לשפר את תדמית העדה שלו, לא היסס חאפז אסד לקרוא למנהיגי העלאווים להכניס מודרניזציה בחיי הדת ולהתאימה למציאות. גישתו הרחיקה עוד מעבר לכך: הוא פעל נמרצות להשיג לעדה הכשר דתי – סוני או שיעי – ולהסיר מעליה את כתם הכפירה שדבק בה מבחינת רוב המוסלמים. ב-1973 הצליח נשיא סוריה לשכנע את מנהיג השיעים בלבנון, מוסא אל-צאדר, להכיר בעלאווים כשיעים ולפיכך כמוסלמים. עסקה זו הייתה למורת רוחם של העלאווים הלבנונים, שכלל לא רצו לוותר על ייחודם הדתי – אך איש לא שאל לדעתם.
באשר אסאד ונשיא איראן השיעית
אף שיחסם של השיעים הקיצונים לעלאווים הוא במקרה הטוב מסויג, הפכו איראן וחיזבאללה לבעלי ברית מרכזיים של המשטר הנוכחי בדמשק. האסדים מצדם פעלו להכניס את העלאווים למרחב ההשפעה האיראני השיעי, אף שמשמעות הדבר הייתה פגיעה בעצמאות הכת. בשנים האחרונות, במקביל להידוק היחסים עם איראן, ממשיך בשאר את מאמצי אביו לשלב את העלאווים בשיעה הממוסדת. משטר האיאתוללות אמנם נמנע בינתיים מלהעניק לגיטימציה מפורשת לעלאווים כמוסלמים – וספק אם יעשה זאת אי פעם – אבל פועל במרץ לקרבם לאסלאם השיעי. מאות סטודנטים עלאווים נשלחו ללימודי דת באיראן, ואילו אנשי דת איראנים הגיעו לסוריה במטרה להטיף לעלאווים. המטיפים הללו התקבלו בחוסר אהדה מופגן על ידי העלאווים, שבניגוד למנהיגיהם, אינם מעוניינים להתערות בחיק השיעה.
ההתקרבות אל השיעים לא הפריעה לאסדים לטוות קשרים גם עם הכוח המשמעותי האחר בעולם המוסלמי, ולהשתתף שוב ושוב בתפילות במסגדים סוניים. נראה שמטרתם הייתה ונשארה להכניס שינויים בדת העלאווית הישנה ולמזגה מחדש באסלאם המקובל, ולא משנה אם יהיה זה תחת חסות סונית או שיעית. בין היתר יזם חאפז אסד ב-1992 הקמת מסגד לזכר אמו בעיר הולדתו, אף שלעלאווים, כאמור, אין כלל מסגדים. ליד מסגד זה נקברו בנו הבכור של אסד, באסאל, שמת בתאונה, ולימים גם חאפז עצמו. אחיו רפעת תרם גם הוא לבניית מסגדים בחבל העלאווים, ואילו אח נוסף, ג'אמיל, הפך למוסלמי אורתודוכסי והחל להילחם כנגד אתרים קדושים לעלאווים, בטענה שמדובר בעבודת אלילים.
נראה שיש הבדל גדול בין חאפז ובין באשר לגבי הזהות המוסלמית שכל אחד מהם חיפש. חאפז אל אסד שאף לזהות איסלאמית סונית מונוליתית לעצמו ולעלאוים בעוד שבאשר אסאד מעדיף לפעול להשגת זהות איסלמית שיעית לעלאווים כתוצאה מקשריו עם החיזבללה ואיראן. .
האם הטילים ישנו כיוון?
למרות ניסיונות התקרבות דתיים כאלה ואחרים, השנאה בין העלאווים והסונים התפרצה שוב ושוב במשך השנים, במיוחד לאחר שמשפחת אסד גילתה את הצד האכזרי באופייה. כך היה לאחר הטבח שביצע חאפז אסד באחים המוסלמים בעיר חומס ב-1982, וכמובן גם בימים אלו, בעקבות ההרג ההמוני של אזרחים בידי נאמניו של בשאר. בעבר הכריז אחד מבכירי האחים המוסלמים בסוריה, צדר אל-דין אל-ביאנוני, כי "לעדה העלאווית אין כל לגיטימציה לשלוט בסוריה. המשטר הסורי הוא משטר של עדת מיעוט אחת, והוא מתייחס לעמו ולשכניו הערבים באיבה, בשנאה ובהתנשאות".
"נראה שההשתלטות הסונית על סוריה היא בלתי נמנעת", אומר פרופ' אייל זיסר, מומחה לענייני סוריה. "כשזה יקרה, הם יחסלו חשבונות עם העלאווים, ובראש ובראשונה עם האלמנטים בתוכם שמזוהים עם משפחת אסד. השאלה הגדולה היא אם זה יהיה טיפול באנשים מסוימים בעדה, או ג'נוסייד כללי של מאות אלפים ומיליונים. על כך יוכל לענות רק העתיד".
המזרחן ד"ר מרדכי קידר צופה כי סוריה כפי שאנו מכירים אותה לא תתקיים עוד זמן רב.
קידר "לדעתי בשאר אסד הולך ליפול וסוריה תתפרק. ייתכן, כמו שקרה במצרים, שהצבא ישתלט על המדינה ויחיל משטר צבאי איום ונורא, אבל גם זה יהיה מצב זמני בלבד. עוד אפשרות, רחוקה יותר, היא שתורכיה תכבוש את המדינה ותהפוך אותה למשהו אחר. אבל אם לא תהיה השתלטות של הצבא או התורכים, תהיה שם נפילה של חלקים שונים שיפנו כל אחד לדרכו."הקבוצות השונות בסוריה לא אוהבות זו את זו, והחברה היא מגזרית מאוד, כשכל מה שאיחד אותה עד כה הייתה האידיאולוגיה הפן-ערבית של שושלת אסד. יכולות לקום שם מדינה כורדית בצפון, מדינה דרוזית בדרום, מדינה בדווית במזרח, וייתכן שגם חאלב ודמשק, שביניהן מעולם לא שררה אהבה גדולה, ייפרדו".
אלי : יכול להיות שחיזבאללה, ממושבו בלבנון, ישתלט על חלקים מסוריה?
קידר "אני לא בטוח. לבנון עצמה עשויה להתפלג בין החלק הנוצרי והחלק המוסלמי".
אלי :מה לדעתך יעלה בגורלם של העלאווים בסוריה החדשה? האם הם צפויים להשמדה?
קידר "העלאווים ייאלצו לברוח מכל הערים שבהן התיישבו ולחזור להרים של מערב סוריה, אחרת יבוצע בהם טבח".
אם יעלה לשלטון בסוריה כוח סוני פנאטי מסוג האחים המוסלמים, הוא עלול לנסות ולממש את קביעתו של אבן-תאימיה שלפיה יש לקיים נגד העלאווים מלחמת שמד, שלא לדבר על רגשי הנקם בעקבות מעשי הטבח שביצעו האסדים. עם זאת, לעלאווים יש כיום יתרון גדול שלא עמד לרשותם במאות הקודמות. משטר אסד צבר כידוע ארסנל נשק אדיר, כולל כמויות של טילים שאותם ייעד כנגד ישראל. אם וכאשר יסולקו אנשי הכת העלאווית מהשלטון בסוריה, הם עשויים לשמור ברשותם את כלי הנשק הללו. בשנים האחרונות הם מחמשים לא רק את חיזבאללה בלבנון אלא גם את עצמם, ומן הסתם כבר עלתה בראשם המחשבה על היום שבו הסונים יקומו כנגדם.
ייתכן שהעלאווים ינסו להתאחד עם לבנון השיעית של חיזבאללה – אלא שגם השיעים מתייחסים אליהם בחשדנות, כך שצעד כזה לא יהיה פשוט. נותרה אם כן האופציה של מדינה עלאווית עצמאית שתקום בתוך שטחי סוריה. זו תהיה מדינה חמושה היטב, שתוכל להגן על עצמה ועל הזהות והתרבות העלאווית מפני התנכלות סונית ושיעית. על מנת להתגבר לבסוף על הישות הזאת ולהשמידה יצטרכו המוסלמים לשלם מחיר דמים עצום, שספק אם יוכלו וירצו לעמוד בו. ומי יודע, אולי העלאווים יחזרו לתפוס את הסכסוך היהודי-ערבי כפי שהציגו אותו בעצומה שנשלחה ללאון בלום, ויכוננו קשרים דווקא עם ישראל.
ביבליוגרפיה
Samuel Lyds
אולמרט, יוסף מיעוטים במזרח התיכון : יחסי רוב-מיעוט בחברה משתנה / תל-אביב : משרד הבטחון – הוצאה לאור, 1986
Moosa, Matti Extremist Shiites : the Ghulat sects / Syracuse, N.Y. : Syracuse University Press, 1987
מעוז, משה אסד – הספינקס של דמשק : ביוגרפיה פוליטית / תרגם מאנגלית: עמנואל קופלביץ' תל-אביב : דביר, 1988
מאיר בן אשר אלילות באצטלה מוסלמית טבע וארץ ינואר 1990 חוברת לב 2
Mendenhall, Kurt Lee Class, cult and tribe : the politics of 'Alawi separatism in French mandate Syria / [S.l.] : [s.n.], 1991
סיל, פטריק אסד : המאבק על המזרח-התיכון / תרגום מאנגלית – גדעון טורי ; עריכה – צבי עופר ; הקדמה – יוסי אולמרט [תל-אביב] : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד.1993/
אייל זיסר אסד של סוריה – המנהיג ותדמיתו / רמת-אביב, תל-אביב : אוניברסיטת תל-אביב, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, מכון שילוח, 1993.
זיסר, אייל סוריה של אסד : על פרשת דרכים. תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999.
נחאס, פאדי העלויים בסוריה – בין בדלנות ללאומיות, 1920-1946 / עבודת גמר – אונברסיטת חיפה, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון [חיפה] : [חמו"ל], 1999.
Minorities and the state in the Arab world / edited by Ofra Nengio and Gabriel Ben-Dor Boulder : Lynne Rienner, 1999
Zisser, Eyal Asad's legacy : Syria in transition. London : Hurst, 2001.
.
אייל זיסר "העלוים – אדוניה של סוריה – מעדת מיעוט לעדה שלטת : העלוים בסוריה – שורשים ומקורות" בתוך שולמית וולקוב מיעוטים, זרים ושונים קבוצות שוליים בהיסטוריה / ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשסא. 2001
מאיר מ. בן אשר "על היסודות הנוצריים בדת הנוצי ירית –עלווית " האסלאם ועולמות השזורים בו : קובץ מאמרים לזכרה של חוה לצרוס-יפה / ירושלים : האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון ללימודי אסיה ואפריקה, תשס"ב.
Bar-Asher, Meir Mikhael The Nusayri-Alawi religion : an enquiry into its theology and liturgy / Leiden, The Netherlands : Brill, 2002.
זיסר, איל פניה של סוריה : חברה, משטר ומדינה / תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2003
זיסר, איל בשם האב : בשאר אל אסד – שנים ראשונות בשלטון / תל-אביב : אוניברסיטת תל-אביב, 2004 תשס"ד.
.
Kedar, Mordechai
Asad in search of legitimacy : messages and rhetoric in the Syrian press under Hafiz and Bashar / Brighton, England : Sussex Academic Press, 2005.
תלחמי, איוט מרידות הנציירים (עלווים) בסוריה במאה התשע עשרה / דיסרטציה–אוניברסיטת חיפה, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון [חיפה] : [חמו"ל], [תשס"ז] 2006.
Friedman, Yaron. The Nusayri-'Alawis : an introduction to the religion, history, and identity of the leading minority in Syria / Leiden ; Boston : Brill, c2010.
מעוז, משה סוריה : אל הערביות וחזרה / רעננה : אוניברסיטה פתוחה, תשע"א 2011.
פסל חאפז אל אסד.
ראו גם :
פסיקתו של אבן טומיה שיש להשמיד את העלאווים
דניאל פיפס על השתלטות העלאווים על סוריה
וראו על עוד שליטים מזרח תיכוניים :
ועוד אמונות מזרח תיכוניות :
עוד על סוריה ב"יקום תרבות ":
ברק בוקס על התקשורת הסורית במשבר האחרון
חיים מזר על קיצה המתקרב של שושלת אסד?
משפחת אסד ,המשפחה העלאווית הידועה מכל.
אלי, ראה את תיאור הטקסים המוזרים שהבאתי במאמר קודם שלי על העלאווים, ביקום תרבות. דווקא בתכנית "שרתי לך ארצי" על תקופת היישוב, תיאר אחד המשתתפים את הגעתו בסיור לילי באצבע הגליל, לשלוש הכפרים באזור בו נמצא רג'ר. הוא חזה, לדבריו, בטקס ליל ירח מלא מוזר בו נשים וגברים יצאו למרכז הכפר בריקודים לא מובנים.
http://www.yekum.org/2011/05/%d7%9e%d7%99%d7%94%d7%9d-%d7%94%d7%a2%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%9d/
נזכיר שלפני כמה ימים הכריז הרמטכ"ל בני גנץ בפני וועדת החוץ והביטחון שישראל נערכת לקלוט פליטים עלאווים ברמת הגולן. לאחר התמוטטותו הצפויה של משטר אסד.
ראו :
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1613623
לאחר מכן גנץ הסביר שלא התכוון שאנחנו מזמינים את העלאווים לגולן.
ראו כאן.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/325/353.html
אבל כוונת הדברים ברורה ,ישראל מתכוננת ליום שאחרי אסד וביום ההוא ישנה בהחלט סבירות שבעלאווים שברחבי סוריה יבוצע ניסיון של גנוסייד בהשראת פסיקתו של אבן טומיה מימי הביניים .
אם זה יקרה אני ממליץ לשלטונות צה"ל להשתמש בפליטים העלאווים כסוג של שומרי גבולות בגולן בשירות ישראל . .
הפסיקה של אבן טומיה מימי הביניים שיש לקיים "מלחמת קודש " בעלאווים מופצת כעת ברחבי האינטרנט ובעולם המוסלמי כולו.
הנה רק דוגמה אחת שלה מאיזכורים רבים באנגלית ברשת באתר איסלאמי
http://shaykhulislaam.wordpress.com/2009/08/13/ruling-on-the-nusayrialawi-sect/
כדאי להזכיר בעניין זה שהפוסק האיסלאמי הבכיר יוסף קרדאוי הוציא פסיקה בעניין בשאר אסד ומשטרו הכריז עליו כ"כופר " הוא קבע שעל המוסלמים לנתק כל קשרים עימו.
עם כי אסד רואה את עצמו ומגדיר את עצמו כשיעי נאמן..
ראו
http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=107345_memri&act=show&dbid=articles&dataid=2977
המסקנות :מבחינת האיסלאם הסוני המיוצג בידי קרדוי העלאוים הם כופרים בני מוות .
זה אגב נכון לטווח הארוך גם לגבי השיעים וגם יומם יגיע
ברשת הצהרתו של גנץ שיש לקלוט את ה עלאווים אם אלו יהפכו לפליטים מעוררת סערה רבה כצפוי ויש שרואים בה דברי איוולת.
ראו למשל את הדיון הזה במארקר
http://cafe.themarker.com/topic/2495477/
וראו גם כאן
http://www.facebook.com/gplanetfanpage/posts/10150479812386924
אני אומר גנץ צודק. אם יבוצע טבח בעלאווים יש לקלוט אותם בגולן לצד אחיהם שכבר גרים שם באיזורים מיוחדים.
פינגבאק: העלאווים :סיפורה של הכת הסודית והחמושה ביותר בעולם « המולטי יקום של אלי אשד
שלום רב,
לפני מספר שבועות פירסמו 100 אינטלקטואלים עלאווים בפייסבוק הודעת תמיכה ב"אנתיפדת החרות" של העם הסורי וקראו לבני עדתם להשתתף בהפגנות נגד אסד. זה נראה כתחילה של הדברות של עלאוויים עם הסונים לקראת נפילתו של שלטונו של אסד. נראה שהודעה זו לא זכתה להדים, אך האם לא יתכן שעלאוווים מנסים לפתוח בדיאלוג עם הסונים לקראת היום שלאחרי?
בברכה,
צבי מזאל
תודה לצבי מזאל שגריר ישראל לשעבר בשוודיה .
אותי מעניינת תגובתו של המשורר הערבי החשוב ביותר היום אדוניס שהוא ממוצא עלאוי לגבי כל האירועים האלו.אדוניס הוא גולה מסוריה לאירופה.
כבר בקרוב יתקיים פרוייקט מיוחד באתר זה לכבוד אדוניס העלאווי הבולט ביותר שבמאה העשרים ( ביחד עם האסאדים ). .
כדאי לציין שעל פי אמנות שונות שעליהן חתומה ישראל אם מגיעים אליה פליטים ממדינה שכנה היא מחוייבת לקבל אותם.
עכשיו יש כאן בעיה :
היה ומצרים תתמוטט נניח בעתיד הלא רחוק ויגיעו משם גלי פליטים האם אנחנו מחוייבים לקבל המוני אנשים שעלולים להתגלות כמוסלמים סלפים רצחניים?
ההיגיון אומר שלא אבל עדיין יש אמנות חתומות.
הפיתרון שאני יכול לחשוב עליו במקרה כזה הוא לישב אותם בסיני תחת פיקוחנו.
הבעיה פשוטה יותר לגבי העלווים.
והיה ומגיע גל עלווים מסוריה שסובלים מאיום השמדה בידי הסונים והשיעים כי אז על פי אמנות חתומות אנחנו מחוייבים לקבל אותם. ולהזכיר יש לנו מחוייבות מוסרית לסייע לכל קבוצה שמאויימת בהשמדה מסיבות דתיות -אידיאולוגיות.
נזכיר שלמרות שהעלאווים לחמו כנגדנו כסורים וערבים טובים, הרי הם גם שמרו תמיד בקפדנות על כל הסכם שחתמו איתנו ומילתם התגלתה תמיד כשווה את משקלה בזהב.
זה לעומת מילתם של המוסלמים הסונים והשיעים שמילתם לטווח הארוך אינה שווה הרבה בגלל תקדימים שונים שיש בקוראן לגבי האפשרות להפר הסכמים עם כופרים וכו.
העלאווים יוכלו לשמש כלוחמים בגבולות עבורנו כנגד כל אותם מוסלמים שברגע זה מתכננים את השמדתם.
זאת בהתאם לפסיקה של איבן טומיה מימי הביניים שכעת מופצת בכל רחבי העולם האיסלאמי.
אם אני הייתי עורך דין עלאווי כי אז הייתי מתחיל עוד אתמול להגיש תביעות בבתי משפט שונים בעולם כנגד כל מי שמפיץ את הפסיקה הנ"ל של אבן טומיה כפסיקה המעודדת רעיונות של רצח עם . וזאת בהתאם לתקדימים שנקבעו בבתי המשפט הבילאומיים כנגד אידיאולוגיים נאציים והאידיאולוגים של רצח העם ברואנדה ובקמבודיה .
כל בלוגר וכל עיתון שמפיץ את הפסיקה הזאת אפשר לתבוע אותו מיידית במקומות שונים בעולם כמי שמעודד אידיאולוגיה של רצח המוני.
מאמר מרתק, אלי.
מה לדעתך תהיה ההשפעה של טבח בעלוואים או גירושם מתחומי סוריה על מדיניות סוריה כלפי ישראל?
האם אסד לא ביקש להיות יותר סוני מהסונים בהתנגדותו לישראל, ושמא הסונים לכשיעלו לשלטון ימתנו את התנגדותם לישות הציונית?
הלוואי שבסוריה יעלה משטר דמוקרטי מתון כלפי ישראל .
בשטח נראה לי שמה שהולך להיות אחרי הפלת אסאד זה עליית משטר סוני קיצוני אכול שנאה מיוחדת למיעוטים בגלל מעשי הטבח האחרונים. זה לאור התקדים של מה שקרה במצרים .היתרון היחיד של משטר כזה מבחינתנו יהיה שהוא ככל הנראה יהיה אכול עויינות גם לאיראן שאנשיה סייעו למשטר אסד. זה יועיל לנו אולי בטוח הקצר.
אבל לטווח הארוך גם זה לא מועיל לנו המשטר הזה יהיה אנטי ישראלי קיצוני וההבדל בינו ובין משפחת אסד יהיה שהוא לא יקיים שום הסכם ומילתו לא תהיה שווה דבר.
פיתרון אפשרי כנגד משטר כזה זה להשאיר אותו במאבק בלתי פוסק כנגד המיעוטים בסוריה שהוא יאיים עליהם בהשמדה ( על פי פסיקת איבן טומיה ) והם יאיימו עליו.דהיינו להביא לחלוקתה של סוריה.
היום כבר לא נעים להגיד ,אבל זה דווקא נראה שבני משפחת אסד צדקו במשטר החילוני "העל עדתי " שהקימו בסוריה.
מכיוון שבני העדות השונות שם שונאים כל כך זה את זה ואינם מסוגלים לחיות ביחד ,אז עדיף שיתחלקו
והנה מאמר מעניין באנגלית של אליוט ג'אגר על העתיד האפשרי של העלאווים
:Whither the Alawites
http://www.jewishideasdaily.com/content/module/2012/1/20/main-feature/1/whither-the-alawites
נוסיף עוד דבר :אם יחאמתו החששות ויתברר שיש אידיאולוגים ופעילים צבאיים ופוליטיים איסלאמיים שיפעלו ליישם את דברייו של אבן טומיה מבימי הביניים על הצורך להשמיד את העלאווים ,כי אז על מערכת המשפט הבינלאומית לפעול בזמן הקצר ביותר האפשרי על מנת לדאוג שהאנשים האלו ועוזריהם יוכרזו כפושעים בינלאומיים שיש להעמידם לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג .
אולי זה לא ימנע חזרה על פשעים מהסוג שבוצעו ברואנדה ובקמבודיה ,אבל לפחות אפשר יהיה לדאוג שהאחראיים לא ימלטו לבסוף מעונש
מובן שבמקביל יהיה צורך לבצע ענישות מקבילות של מבצעי מעשי הטבח ההמוניים בסוריה של היום ללא משוא פנים . .
"ראש השב"כ לשעבר, ח"כ אבי דיכטר מקדימה, התייחס היום באירוע "שבתרבות" לנעשה בסוריה והזהיר כי "ברגע שהשלטון בסוריה יתמוטט אנו צפויים להיות עדים לטבח המוני בשני מיליון אנשי העדה העלווית. זו הולכת להיות נקמה על מעשי הטבח של משפחת אסד, של האב חאפז והבן בשאר.
"עם נפילתו של אסד בשבועות הקרובים, יתחיל הטבח בעלווים. בני העדה יברחו לכל עבר, הבריחה תתרכז בין טורקיה וישראל", הוא טען, ואמר שעל הצבא "להיות מוכן לתרחיש בו מאות אלפי עלווים דופקים על גדרות ישראל ברמת הגולן ובגבול הכפר רג'ר".
ראו מקור כאן
מתקרבים לאסד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4188103,00.html
נוסיף על זה שמן הסתם אין מה לייעץ לשלטונות הצבא שיש לקוות שכבר מתארגנים לאירוע הצפוי.
בכל אופן לי נראה שיש למנות כבר עכשיו את ראש הכפר העלאווי בגולן ראג'ר כאיש קשר עם הפליטים שצפוי שיגיעו גם לישראל ולהתכונן לבנות להם מקומות מגורים ליד הכפר שאולי יהפך כעת לעיר.
והנה שתי תגובות רציונליות בודדות מאלו שפורסמו ב"YNET בתגובה על הצהרתו של אבי ריכטר לגבי הפליטים העלאווים :
:
"הכפר ע'גר הוא כפר עלאוי יחיד במרחב – הוא כבר בשליטה ישראלית והוא גובל בלבנון ולא בסוריה… אין שום סיכוי שעלאוי מסוריה יעבור ללבנון יחצה את המרחב בשליטת צבא לבנון ואח"כ את המרחב בשליטת חיזבאללה כדי לחדור לישראל מכיוון ע'גר.
העלאוים נמצאים מצפון ללבנון – ושולטים עדיין ברוב המדינה – במקרה של נפילת המשטר בדמשק הם יסגו לכיוון המחוז שלהם בצפון מערב סוריה.
גם אם המורדים יצליחו לסלק אותם מהערים הסוניות. יקח זמן רב עד שהמורדים יצליחו להתארגן ולכבוש את המחוז העלאוי.
במקרה שזה יקרה ההגירה העלאוית תהיה בעיקר לגבול התורכי ואם הוא יסגר אז באוניות לרחבי הים התיכון ובעיקר לאיי יון וקפריסין או לרוסיה ואיראן."
ותגובה אחרת של אחד אבי א:"
העלווים יעדיפו לברוח ללבנון ירדן טורקיה ועירק לפני שיחשבו לברוח לישראל.
לסוריה גבול ארוך עם 4 מדינות מוסלמיות בהן יוכלו לקבל מקלט וסיוע והמקום אחרון אליו ימלטו יהיה ישראל ולכאן יגיעו מעטים ביותר שדרכם לשאר הגבולות תחסם , לא מאות אלפים לא עשרות אלפים ואף לא אלפים.
אלו המציירים את התרחיש אודות מאות אלפי סורים עלווים המבקשים מקלט בישראל אינם אלא הזויים שאינם מבינים מאום בהלך הרוח הסורי ".
נשאר אם כך לראות מי צודק :ריכטר ( והרמטכ"ל גנץ) או שני המגיבים בYNET,/
הערכתי היא שיהיו פליטים עלאווים שיגיעו לישראל גם אם לא במספרים עצומים בגלל הסיבות שצויינו בתגובות של המרחק בין איזוריהם וישראל.
משהו ממה שצפוי לנו מהמדינה הסונית שלאחר בשאר אסד אפשר לשער מהראיון הזה עם אחד המורדים הסונים באסד
אחד סגן חסן שאומר לכתב הישראלי בסיום הראיון "הקצין הסורי שערק מדבר::
"במהלך השיחה בינינו יש מסר אחד שחשוב לו במיוחד להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "שהציונים לא יחשבו שאחרי שהשלטון יתחלף אנחנו נוותר על החרב. הגולן והמדינה הציונית עדיין מוגדרים כ'דאר אל חרב' (שטח המלחמה). אחרי שנשחרר את סוריה מידי המושחתים, נהיה חזקים יותר לעמוד מול היהודים".
0 המקור כאן )
http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-6807c1e6e4d5531006.htm
אין שום סיבה לדעתי לזלזל בדבריו של הסגן שמתכוון לכל מילה ויש כל מקום לחשוב שהוא משקף את דעת שאר עמיתיו המורדים באסד. .
וכדאי לצטט בהקשר זה גם את דבריה של המגיבה "אלאווית וסונית "בYNET
שכותבת
"לדעתי מה שיקרה שסוריה תתחלק ל2 מדינות. אסד ימשול במדינה קטנה בצפון מערב סוריה , ושאר סוריה תהפך לדמוקרטיה איסלמית סונית שונאת ומסוכנת מאוד לישראל!"
התגובה של אדוניס פורסמה הבוקר ביומון אלשרק אלאווסט על בסיס דיווח של סי"צ מתוך כתב העת האוסטרי "פרופיל". אדוניס מגנה את האופוזיציה הסורית ואת האביב הערבי ומתנגד להתערבות המערב. נראה שבכך הוא הפסיד את פרס נובל, אבל הוא אדם אמיץ.
הנה הקישור
http://www.aawsat.com/details.asp?section=4&article=663166&issueno=12129
נחשוף כאן ש"יקום תרבות " מתכונן לפרסם בקרוב עצומה בעברית אנגלית צרפתית וערבית הקוראת לוועדת פרס נובל לתת את הפרס השנה לאדוניס שמזה שנים מועמד ואף פעם לא זוכה. ונעשה זאת גם אם אדוניס יהפך ללחלוטין "לא פוליטיקלי קורקט"
זה משום שהוא ללא ספק גדול המשוררים הערביים במאה העשרים וגם לוחם אמיץ לב לשלום ואחווה בין עמים.
כמה משוררים חשובים כמו רוני סומק ( שהוא ידיד אישי של אדוניס ) כבר הודיעו שיחתמו אבל כל מי שרוצה לחתום מוזמן להודיע לאתר "יקום תרבות " או לי אישית .
ולמה אנחנו מחכים עם פרסום העצומה ?
הוצאת "קשב " של רפי וייכרט אמורה להוציא לאור בקרוב קובץ שירים מתורגם חדש של אדוניס בעברית.
ברגע שהקובץ יצא לאור נפרסם את העצומה.
גם אתה מר מזאל מוזמן לחתום.
האם כדאי לנו לתמוך בהפלתו של בשאר אסד בסוריה ?
הנה מאמר מעניין בנושא של יהודה דרורי שפורסם ב"עיתון בן עזר":
למה אנחנו לא מתערבים בסוריה
מאת יהודה דרורי
קראתי, שמעתי וראיתי בתקשורת מאמרים רבים העוסקים בנעשה בסוריה בכלל, מעורבות רוסיה ואיראן בפרט וגם בשאלה: מדוע ישראל יושבת בצד ולא מתערבת?
לפני כ-6 חודשים, כאשר התחילה המרידה בסוריה במסגרת ה"אביב הערבי", כתבתי פה מאמר ובו טענתי שאל לנו להתערב בסוריה, ויותר מזה, אולי אפילו שנייחל לשרידותו של אסד. עם כל הרע באסד, מהיותו בן-ברית של איראן והחיזבאללה – אנחנו רואים כיצד הוא (ואביו לפניו) שמרו בדקדקנות רבה את הסכם שביתת הנשק איתנו שנחתם בשלהי 1973. כמעט 40 שנה (!) – ללא תקריות גבול וללא לחץ בינלאומי משמעותי לרדת מרמת-הגולן.
הוא שתק אפילו לאחר שהכנסנו לו לאחרונה מכה כואבת בהשמדת הכור האטומי הסודי שלו. הוא גם לא התערב נגדנו במלחמת לבנון השנייה כי זכר שאביו חטף מהלומות רציניות במלחמת לבנון הראשונה.
סוריה היא מדינת עולם שלישי קלאסית. חוץ משכבת אוכלוסייה מאוד צרה, העוני הוא השולט, הכלכלה על הפנים, אין מספיק מים אפילו לשתייה (ולכן גם החקלאות נהרסה). תעשיות בודדות קיימות, הסכנה הקיומית מרחפת באופן תמידי על המיעוט השולט, על האליטה העלאווית. ציודו של הצבא הסורי מיושן ברובו כך שאסד נשען על טילים בלבד להרתעה, כאשר הוא יודע שטילים לא מנצחים קרבות ולא מלחמה.
נפילת שלטון אסד בסוריה (יחד עם כל השלטון העלאווי) יביאו לא רק לשפיכות דמים נוראית בסוריה ולהתפלגותה לפרובינציות אתניות – אלא יביאו גם את השלטון הסוני (את אל-קעידה) – לגבולנו הצפוני ברמת-הגולן, ומכאן שניתן להניח בבירור, שתקופת השקט שידענו שם כ-40 שנה תחדל מלהתקיים.
לאלה האומרים שזה יהיה טוב לישראל אם אסד יסולק, כי זה ינתק את איראן מסוריה, מלבנון ומהחיזבאללה – נזכיר רק, שכאשר זה נוגע לשנאת ישראל ולאלימות נגדה, הסונים והשיעים שוכחים את היריבות ביניהם ומשתפים פעולה במרץ רב (ראה כיום את שיתוף הפעולה של איראן והחיזבאללה עם החמאס הסוני ברצועת עזה).
שרידותו/"נצחונו" של אסד בדיכוי המרי הנוכחי, יבטיחו לנו סוריה חלשה ומפורדת לעוד שנים רבות (וזהו אינטרס ישראלי ברור), ומצד שני ייתן לחיזבאללה ביטחון בעמדותיהם בלבנון, וימנע שם מלחמת אזרחים שהיתה לבטח פורצת שם (ומסכנת את מדינת ישראל) – זאת אם אסד היה נופל, וצינור האספקה האיראני לחיזבאללה היה נחתך.
כל התערבות ישראלית בסוריה, לצד זה או אחר – רק תחזק את הצד שבו לא נתמוך ותשבש את "הפתרון הטבעי" המתגבש בסוריה בימים אלו, ואשר נוכח מעורבות איראן, רוסיה וסין לטובת העריץ – מבטיח למעשה את המשך שלטונו של אסד.
מאמר של מרדכי קידר לגבי הנעשה היום בסוריה .כדאי לשים לב למה שהוא אומר לגבי העלאווים :
סוריה המחולקת נחלקת
מאת מרדכי קידר
סוריה מחולקת ל-14 מחוזות אדמיניסטרטיביים, המשקפים את החלוקה הדמוגרפית של האוכלוסיה:
העלווים במערב: במחוזות לטקיה וטרטוס – הרי אנצאריה, ההרים שהעלווים חיו בהם כאלף שנה.
הכורדים בצפון: במחוז חסכה.
הדרוזים בדרום: במחוז סווידא – הר הדרוזים (ג'בל אלדרוז).
הבדווים במזרח: במחוז דיר א-זור.
מחוז חלבּ נמצא בצפון המדינה, ומחוז דמשק, הכולל את מחוז העיר דמשק והמחוז הכפרי שסביבה – בדרומה.
בעקבות קריסתו של השלטון המרכזי, עשויה סוריה להתפצל על פי עדותיה, וחלוקה זו תהיה דומה למדי למפת החלוקה האדמיניסטרטיבית: שישה מחוזות עיקריים, ואילו שאר המחוזות יהיו עצמאיים או אוטונומיים גם הם, או שכל אחד מהם יצטרף, כולו או חלקו, לאחד המחוזות שהוזכרו לעיל, וחלק אחר ישמרו על קשר פדרטיבי כלשהו.
הדרוזים בדרך לעצמאות
מול הגולן נמצא כיום מחוז קוניטרה. ייתכן שמחוז זה יתאחד עם מחוזות דרעא ודמשק, ומול ישראל תהיה מדינה שמרכזה העיר דמשק. ספק רב אם מחוז סווידא הדרוזי יצטרף אליה, שכן סביר להניח שהדרוזים יכריזו על עצמאות. ב-1925, כאשר נודע להם שהמנדט הצרפתי מתכוון להכניסם למסגרת המדינה הסורית, הם פתחו במרד שנמשך כמה חודשים, בהנהגתו של סולטן באשא אלאטרש, שפסלו מפאר את הכיכרות בכפרי הדרוזים כשהוא רכוב על סוס אציל וחרבו שלופה בידו, ותמונתו תלויה על הקיר בכל בית דרוזי.
העלווים מתחמשים
בסוריה חיים כשני מיליון עלווים, המהווים 10 אחוזים מאזרחי המדינה. מקום מושבם המסורתי הוא הרי אנצאריה – המשכם הטופוגרפי של הגליל הישראלי והרי לבנון. בהרים אלה מתגוררים בעיקר מיעוטים דתיים ועדתיים: דרוזים, נוצרים, עלווים ושיעים, כי היות שהרוב המוסלמי הסוני של האזור רדף אותם, ההרים היקנו למיעוטים אלה מסתור ומחסה: במערות שבהרים קל להתחבא, קשה להניע צבא גדול, וקל לתושבי המקום לחסום דרכים בדרדור סלעים ועצים.
העלווים, הנחשבים כופרים באיסלאם, נרדפו עד צוואר, עד שנגאלו ממצבם העלוב על ידי המנדט הצרפתי שחימש אותם, צייד אותם ומינה אותם לחיילים וקצינים. לאחר מהפכת הבעת' ב-1963, ובעיקר מאז שצלאח ג'דיד תפס את השלטון ב-1966, עברו עלווים רבים להתגורר בערים – בחלב, בחומס, בחמאה ובעיקר בדמשק – ובהן הם גרים בשכונות משלהם.
בעקבות הנפילה הצפויה של השלטון העלווי הם ייאלצו לברוח משכונותיהם, בשל שנאתם של המוסלמים אליהם ורצונם לנקום בעלווים על עשרות שנות דיכוי, שהתגבר בשנה האחרונה לממדים נוראים. חלקם יברח לחו"ל, ורובם יברחו להרי אנצאריה, שבהם התגוררו בעבר. בשבועות האחרונים מזרים המשטר בסוריה להרי אנצאריה כמויות גדולות של נשק ותחמושת, כדי להתבצר בהרים אלו לאחר המנוסה הגדולה.
הכורדים בדרך לאיחוד
מקום מושבם המסורתי של הכורדים הוא אזור חסכה שבצפון סוריה, אך לאורך השנים היגרו רבים מהם לערים, בעיקר לחלבּ ודמשק.
היחסים ביניהם ובין הערבים מבוססים על שנאה הדדית. הכורדים חולקו לארבע מדינות: טורקיה, סוריה, עיראק ואיראן. בעיראק הם עצמאיים כמעט לחלוטין, בעוד שבסוריה הם מדוכאים, בעיקר מאז שהוקמה סוריה ב-1943. לרובם אין אזרחות, ולכן אינם יכולים לזכות במשרות ממשלתיות, ואינם זכאים לשירותי בריאות וחינוך. השלטון אינו מכיר בלשונם ובתרבותם, וכל הישגיהם לאורך השנים הם תוצאה של הפגנות שחלקן היה אלים, ושל "קניית" חסדו של השלטון.
הכורדים בסוריה כבר מריחים את ריח החירות מהשלטון הערבי, והם מקיימים מגעים עם אחיהם בעיראק המסייעים להם בדרכם לעצמאות.
המאמר התפרסם במגזין "מראה" 186 וכן בעיתון "מקור ראשון".
גיא בכור ברשימה מעניינת על המצב בסוריה :
ד"ר גיא בכור
ביום שבו אסד נופל
( פורסם לראשונה בגלובס)
ביום שבו אסד נופל, 3 מיליון עלאווים בסוריה הולכים לגורל של שחיטה וטיהור אתני; אם היינו מחזירים את הגולן כל האלימות הזו היתה נופלת על תושבי הצפון.
ד"ר גיא בכור בפרשנות ל"גלובס" על המצב בסוריה: רוסיה שלחה נושאת מטוסים להגן על אסד, בריטניה וצרפת מחמשות את מתנגדיו. הדם ימשיך לזרום.
למה אין עדיין הכרעה בסוריה? התשובה מצמררת באכזריותה: מי שיפסיד – יישחט. אם אסד מרים ידיים, או לחלופין מקבל את הצעת הליגה הערבית (בתמיכת ארה"ב) להעביר את השלטון לסגנו, פארוק א-שרע הסוני, המשמעות היא שהעלאווים, 2-3 מיליון איש, ישלמו מחיר נורא. ואם המורדים יפסידו, הם אלה שיישחטו באכזריות רבה לא פחות.
זו הסיבה שאין אפשרות לסיים בפשרה כלשהי את הסכסוך הזה, משום שלא מדובר כאן במנהיג, אלא בעדה שלימה. בעצם, בברית המיעוטים, ששלטה בסוריה מאז 1970: העלאווים, הדרוזים והנוצרים. הם כולם ישלמו מחירים איומים, עד כדי השמדה, טיהור אתני וגירוש. לאף אחד בסוריה אין המותרות להפסיד, הם נלחמים כולם עם הגב אל התהום; הם נלחמים על חייהם.
הסוף ברור: ברית המיעוטים בראשות העלאווים לא תוכל להמשיך לשלוט בסוריה, והרוב הסוני דורש את מקומו הראוי. אבל עד שזה יגיע, מרחץ הדמים יכול להימשך עוד תקופה ארוכה, כל עוד אין התערבות בינלאומית במדינה כפי שהיה בלוב, ורוסיה וסין דאגו ודואגות שגם לא תהיה התערבות כזו.
בעצם, יש כבר מעורבות בינלאומית: נושאת המטוסים הרוסית "אדמירל קוזניצוב", יחד עם לפחות צוללת גרעינית רוסית אחת, כבר עוגנות בנמל טרטוס הסורי, לטובת אסד. המסר הוא הרתעתי כלפי נאט"ו, ארצות הברית או טורקיה: פגיעה באסד תיחשב כפגיעה ברוסיה.
אסד, שהבין כבר בשבוע שעבר שהעורף שלו מוגן צבאית ודיפלומטית, פתח במרחץ דמים. הוא מבין שהצבא הסדיר שלו מתקשה לבצע את המשימה, ולכן הוריד למערכה את הקלף החזק ביותר שלו, אך גם האחרון: "המשמר הרפובליקני", יחידת העילית העלאווית של הצבא, המיומנת והמצוידת ביותר, יחד עם שלוש דיוויזיות עלאוויות, או עם רוב עלאווי נאמן: השלישית, הרביעית (בפיקוד אחיו מאהר) ודיוויזית רגלים.
אלה מפציצים ללא רחם בחומס, ובמבואות המזרחיים של הבירה דמשק – והודפים משם את המורדים על צבאם. הצבא העלאווי של אסד מונה כ-30 אלף איש, עם טנקים מתקדמים, תותחים וטילים. לשום יחידה של הצבא הסורי אסור היה, עד היום, להיכנס למרחב דמשק, חוץ מ"המשמר הרפובליקני", ועכשיו מוציא אסד את הכוחות הנאמנים האלה מדמשק החוצה.
צבא סוריה החופשית מוצא מקלט בטורקיה ולפי דיווחים מערביים, המודיעין של צרפת ובריטניה מאמן ומחמש אותו. ללא התערבות בינלאומית ממשית יתקשו המורדים להפיל את אסד, שמתכנן להתבצר לבסוף במרחב דמשק המוגן.
המשטר הסורי היסווה היטב את השנאות והתיעוב ההדדי בתוך המדינה, כאשר כלפי חוץ טען שאין עוד עדות בסוריה, וכי כולם סורים. לא מעט בישראל גם קנו את מצג השווא הזה. כעת, תיבת פנדורה העדתית נפתחה והכל זינק החוצה – בלי יכולת לשוב פנימה. כך גם קורה בעיראק, וכך גם צפוי שיקרה באיראן, המפולגת ומשוסעת בעשרות עדות, דתות ומיעוטים המתעבים את המשטר המרכזי שם.
בישראל עוקבים בהשתאות אחרי האכזריות הסורית, משני הצדדים; הרי במשך כמה עשורים סיפרו לנו שמשפחת אסד היא "הפרטנר" שלנו לשלום. למזלנו, לא קנינו את האשלייה הזו ועכשיו אנחנו רואים את האכזריות של המשטר הזה, את שקריותו ואת התיעוב שחש כלפיו העולם הערבי.
הרי סיפרו לנו ששלום עם משפחת אסד יביא את יתר העולם הערבי, וכעת כל האשליות מתרסקות. למזלנו, הגולן נשאר בידיים ישראליות, וכך גם ימשיך להיות, כי אם האיזור היה מועבר לסוריה, השלטונות היו מיישבים שם מיליון תושבים, וכל מרחץ הדמים העדתי היה גולש מהגולן המיושב בסורים לעבר צפון ישראל.
הרבה לקחים יש בטרגדיה הסורית כלפי החברה הישראלית, תוך התפכחות אכזרית מאשליות. לפחות איננו משלמים הפעם את מחיר הסכסוכים הפנים-ערביים. התפקיד שלנו הוא להביט על המתרחש מבחוץ, ובשום אופן לא להתערב, שכן כל התערבות, אפילו מילולית, עלולה להסיט באופן מלאכותי את האש לעבר ישראל. אין זה סכסוך שלנו; את הגבולות יש לאבטח היטב, ולתת ל"אביב הערבי" סביב, אותה הבטחה מדומה, להמשיך וללבלב לו.
חוקי המזרח התיכון
על האכזריות: הצאר האחרון, ולקח המלחמה הטוטאלית במזרח התיכון
מאת ד"ר גיא בכור
חוקי המזרח התיכון
על האכזריות: הצאר האחרון, ולקח המלחמה הטוטאלית במזרח התיכון
ניקולאי השני, הצאר הרוסי הגדול, זה ששלט "בחסד האל" (Gratia Dei) אהב את ההמצאה החדשה של אז, להצטלם. הוא ורעייתו, הקיסרית אלכסנדרה, על חמשת ילדיהם – אולגה, טטיאנה, מריה, אנסטסיה ואלכסיי, הופיעו על אלפי תמונות. המצאת הראינוע איפשרה להם להופיע על הבד בבתי הקולנוע, וכך העלו את הפופולאריות שלהם.
אלא שמהפכת פברואר 1917, שלוותה בהפגנות אלימות של מאות אלפים ובשביתות, אילצה את הצאר לפרוש, ובכך באו לקיצם 300 שנות שלטון בית רומאנוב ברוסיה. בהתחלה שוכנו בני המשפחה בארמון אלכסנדר המפואר, שבסנט פטרבורג. באוגוסט 1917 הועברו לסיביר, שם חיו באופן סביר, ושם גם נשארו במהלך מהפיכת אוקטובר הבולשביקית. בנובמבר 1917 הועברו על ידי השלטון הבולשביקי ליקטרינבורג שבהרי אורל בתנאי עליבות מחפירים. בלילה שבין 16-17 ביולי 1918 הורדו כל בני המשפחה אל מרתף הבית שם שהו, והוצאו להורג בירייה, כולל הרופא שלהם וכמה משרתים. הצאר ניקולאי השני (1868-1918) הפך בכך לצאר הרוסי האחרון.
מאז שררה תעלומה היכן גופותיהם. רק בשנת 1991 נתגלו הגופות וזוהו בוודאות באמצעות בדיקות DNA, אך שתי גופות של ילדים היו חסרות. אלה נתגלו רק בשנת 2008 בקרבת מקום. כל בית רומאנוב האחרון נתגלה, והתברר סופית שהטענה שהנסיכה אנסטסיה ניצלה, היתה שקר.
מדוע הוצאו להורג הרומאנובים חסרי האונים? מדוע לא איפשרו להם לצאת לגלות, כמו בתי מלוכה אחרים שהופלו? בגלל תפיסת המלחמה הטוטאלית. הבולשביקים פחדו שבית רומאנוב יחזור וישלוט, והדרך שהם העדיפו היתה לרמוס את הגחלים האלה באופן בלתי הפיך. התפיסה הזו אמרה שאסור להתעלם מן האוייב גם כשהוא חלש, משום שיבוא היום והוא ייהפך שוב למסוכן. כך בדיוק התנהגו בלוב כלפי קדאפי ואנשיו, כך רוצים ההמונים במצרים להתנהג כלפי חוסני מובארק, וזה מה שממתין גם לבשאר אלאסד, והוא יודע זאת. זוהי המלחמה הטוטאלית.
העולם המודרני שלאחר מלחמות העולם הראשונה והשנייה חשב שתפיסת המלחמה הטוטאלית הסתיימה, עם הקמת האו"ם על מוסדותיו, ההזויים לפעמים, עם קביעת חוקות, ועם מגילות זכויות האדם. שואת היהודים הטוטאלית היתה אחד המאיצים להקמת מוסד האו"ם.
אלא שהמלחמה הטוטאלית שבה ומרימה מאז את ראשה המכוער בכל פעם מחדש: וכי לא היתה מלחמת העצמאות שלנו מלחמה טוטאלית, שבה אם היינו מפסידים היינו מושמדים? וכי לא היתה מלחמת ששת הימים מלחמה טוטאלית מבחינתנו? מלחמת וייטנאם? קוריאה? המלחמות האיומות אך הנשכחות באפריקה? בוסניה וגרורותיה? ועכשיו הגיעו תימן, לוב, סוריה ויהיו עוד מדינות ערביות בדרך, והחזירו את צורת הלחימה הזו בכל תפארתה המזוויעה.
בשאר אלאסד יודע שאם יפסיד – יישחט. העלווים ובעלי בריתם הדרוזים, הנוצרים והטורקמנים שבסוריה יודעים שאם יפסידו – יישחטו. ומנגד המורדים יודעים שאם יפסידו – יישחטו. איזה לקח נורא. מה דינו של המנצח לא ברור, אך ברור מאוד מה דינו של המפסיד. מלחמה טוטאלית כזו היא לכן לא על אידאולוגיה או על יעדים פוליטיים, היא על עצם הקיום.
מלחמה טוטאלית קובעת שאסור לנהוג ברחמנות, ויש למחוק את האוייבים עד לאחרון שבהם. הכלל הוא: עשו לאויביכם בדיוק את מה שהם היו עושים לכם. מלחמה טוטאלית קובעת שאסור לכן להשאיר לאוייב תקווה, משום שיבוא היום והוא ינקום, אפילו אם הוא כיום חלש. כך התנהלו מלחמות אנושיות במשך אלפי שנים, וכך חזר המזרח התיכון למגדירים הקמאיים ביותר של תורת הלחימה: הכנעה מוחלטת של האוייב, ולא רק כיבוש יעד. אין זו עוד מלחמה "בעצימות נמוכה", ההיפך, זו מלחמה בעצימות הגבוהה ביותר שניתן. זו התרסה.
במלחמה טוטאלית, כפי שקבע זאת קלאוזביץ, כל אמצעי הלחימה משתתפים וכל המשאבים, ואנחנו נוסיף גם הגרעיניים, ומכאן החשש העולמי שאיראן גרעינית תחייב גם את סעודיה, טורקיה, מצרים ומדינות נוספות להתגרען מיד. כן, הגרעין השיעי מאיים קודם כל, ואולי בעיקר, על הסונים. כיוון שהלהט האידיאולוגי-דתי בכל צד הוא גדול, כל צד חושב שאלוהים נמצא לצידו, ולכן מותר לו גם הכל, "בחסד האל".
המוזר הוא שהצאר ניקולאי השני לא היה רק קורבן של מלחמה טוטלית, אלא שהוא עצמו גם גרם לכזו. הכרזת הגיוס הכללי, עליה הורה בחוסר הבנה ביולי 1914, הביאה להכרזת מלחמה גרמנית, ולכניסת רוסיה למלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. הנזקים לרוסיה היו עצומים.
הירייה הראשונה: כללי ניהול המלחמה המודרניים, דהיינו אוכלוסייה מחוץ לתחום, הכנסה של גורמים ניטראליים כמו הצלב האדום, סיוע הומניטארי, האמנות הבינלאומיות של ז'נבה, איסור מעשי טבח – כל אלה אינם קיימים עוד. בסוג כזה של מלחמה אין הבדל בין חיילים, לוחמים ואזרחים. כולם משתתפים; כולם הורגים ונהרגים.
הירייה השנייה: מה שהיה בעבר מיועד בעיקר נגד ישראל, דהיינו מלחמת חורמה, מופנה היום אל פנים העולם הערבי. גיוס החובה, שהופנה כנגד ישראל הופך לחרב פיפיות של המדינות הערביות, שכן גיוס כזה כולל את כל סוגי האוכלוסייה העויינים זה לזה, וכך לכולם יש נשק. החרב שהיתה מופנית החוצה, מופנית עכשיו פנימה, ומאכלת את עצמה.
הירייה השלישית: המוסדות הבינלאומיים ובעיקר האו"ם אינם רלבנטיים עוד, משום שתמיד יהיו מעצמות שיתמכו במי מהצדדים. תפיסת "השלום", כפי שאמנת האו"ם מנסה לקדם, הופכת למגוחכת, כלי לשימוש בידי הצדדים הנלחמים. הדיפלומטיה הופכת לחסרת אונים, הסנקציות לחסרות שיניים.
הירייה הרביעית: בסוג מלחמה כל כך אכזרי, אסור להתערב, משום שאז המתערב מושך לעברו את האש החורכת, שאין לה גבולות. במלחמה שבה אין שיקולים הומניטאריים, מחוות כאלה ייתפסו כאקט מלחמתי על ידי מי מהצדדים. הומאניטארי בסוג מלחמה זה הוא לעיתים קרובות דרך לפעול בעורמה, כפי שזה נעשה גם מולנו, בידי הפלסטינים לדורותיהם. זו הסיבה מדוע אף אחד גם לא רוצה להתערב במלחמה הטוטאלית בסוריה. הכול יודעים כמה היא איומה.
הירייה החמישית: יש להתעלם מכל הצעה ידידותית מצד אחד הגורמים הנלחמים, שכן בחולשתו הוא ייאחז בכל דבר, כולל בשקר ובהעמדת הפנים. אחר כך כשיתחזק, מרה תהיה נקמתו. הזהירות היא מחויבת המציאות, שכן בסוג מלחמה כזה התמימים נאכלים ראשונים, והיהודים מצאו את עצמם, בדרך כלל, בצד התמימים לאורך ההיסטוריה.
הירייה השישית: במלחמה טוטלית אי אפשר לעצור בחצי הדרך, מתוך רחמים או מתוך תקווה לפיוס, משום שבכך מחזקים את נחישות הצד השני, ומגבירים את עוינותו. מי שנכנס למלחמה כזו, אין לו ברירה אלא להמשיך. זוהי מנהרה חד סטרית, שבה אי אפשר לעצור, ואי אפשר גם להתחרט, מהרגע שנכנסתם אל המנהרה הזו.
הירייה השביעית: מן הסיבה הזו מלחמות כאלה נמשכות שנים, משום שאי אפשר להפסיקן. מי שמפסיק – עלול לשלם בטיהור אתני ולהתחסל, ובכך משועבד מימד הזמן למלחמה. כך אירע במלחמת האזרחים בלבנון שנמשכה כ-14 שנים (1975-1989). איך מלחמה כזו מסתיימת בהיעדר הכרעה טוטלית? רק בתשישות הדדית של כל הצדדים. אין דרך אחרת, ולא יעזרו כל מאמצי השידול הבינלאומיים.
הירייה השמינית: במלחמה טוטלית שלב המשא ומתן הוא מסוכן, שכן אז עלולים להפסיד את הניצחון החלקי שבו אחד הצדדים זכה. מן הסיבה הזו הצדדים ימנעו מלהיכנס למו"מ לפני שישיגו ניצחון מוחלט. המשא ומתן הוא חלק מטוטליות המלחמה.
49 יהודים נרצחו בשנת 1903, ועוד 29 בשנת 1906, ובטרם מותם הם עונו ונרצחו באופן אכזרי, מאות נפצעו, ואלפי בתי עסק יהודיים נשדדו ונהרסו. בעקבות זאת כתב חיים נחמן ביאליק את שירו המפורסם "על השחיטה". הפרעות האלה הביאו למפנה ולזינוק בתולדות הציונות, וזו הסיבה מדוע היהודים נמשכו אל הקומוניסטים והמורדים נגד הצאר. כן, היהודים היו בדרך כלל הצד הנשחט לאורך ההיסטוריה. מתגעגעים?
הירייה התשיעית: חשבנו שהמדיה החדשה תעצור מלחמות כאלה, באמצעות סרטוני יוטיוב? ההיפך, הצדדים משתמשים בסרטוני זוועה, כל אחד לגישתו, וכך הטכנולוגיה רק מאיצה את הזוועה, לא בולמת אותה. מטרת הסרטונים להטיל אימה על הצד השני, ולשתק אותו. התוצאה: אכזריות כל צד מתפרסמת ברבים, והיא רק מעצימה את אכזריות הנקם של הצד השני. המדיה מבעירה את המלחמה הזו עוד יותר, לא בולמת אותה.
הירייה העשירית: הקביעה שיש לחסל את האוייב באופן מוחלט מופיעה כבר אצל סן טסו ב"אמנות המלחמה" שלו, מן המאה הרביעית לפני הספירה. סן טסו קבע: אסור לרחם, ואין זה עניין אישי. כך הפך אצלו, ובסוג המלחמה הטוטאלית, מושג ה"רחמים" לאוייב הקיום העצמי, ובשל כך מותרים כל מעשי הזוועה, הרצח, העינויים, האונס והטלת האימה. התפיסה הזאת קובעת ש – החסד הוא חטא; השנאה היא חיים. רחמים גוררים נקם; אך נקם מביא לשקט.
הבעייה היא שכל הצדדים בסוריה סבורים כך, ולכן נקם מביא לנקם, בקשר סיבובי אינסופי. ככל ש"האביב הערבי" (כן אותו ביטוי אומלל המציין כבר שנה) הולך ומתפשט, כך קוראת החברה הערבית המדממת תיגר לא רק על האיזור שלה, אלא על עצם התפיסה המערבית של גבולות למלחמה. זוהי קריאת תיגר על עצם תפיסת הרציונאליות, והלקח אנושי בן מאות השנים. וכך מתאדים מעל חמישים שנות "זכויות אדם", כאילו לא היו מעולם, בחזרה אל כללי הג'ונגל ואל היצריות האפלה ביותר של האדם. המודרניות, המערביות, ההיגיון, הכול מתנדף אל מול המלחמה הטוטאלית שחזרה, ואל הרגשות העזים שהיא נושאת עימה. עכשיו אנחנו מבינים, מי שחשב שההיסטוריה הסתיימה, לא הבין דבר. הוא עצמו הסתיים בים האינסופי של ההיסטוריה, שאכזריותה פשוט אינה נגמרת.
הלקח עבורנו? להבין מה קורה מסביב, להפנים, ולהיות חזקים.
התשובה שלי לגיא בכור :
אני מציע לסייע בצורה המוניטרית לשני הצדדים הנפגעים ללא משוא פנים ובשויוניות. כמובן תוך בירור מי היה אחראי למעשי הרג וטבח, הוא לא יקבל סיוע .
תודה על כך מן הסתם לא נקבל מאף אחד אבל מתי שהוא איפה שהוא זה יחלחל ומישהו יזכור.
איך בדיוק לבצע סיוע כזה ? אינני יודע אולי בשיטת "הגדר הטובה " של פעם ?
בעניין זה כדאי להוסיף שמחקרים הראו שחלק גדול מבני האדם אינם מכירים תודה למי שעזרו להם בעת צרה אלא להפך עלולים לשנוא את מטיביהם יותר דווקא בגלל חולשתם שהתגלתה.
מן הסתם כך יקרה גם עם נסייע הומניטרית לשני הצדדים במלחמת האזרחים הסורית.
אני אומר יש להתעלם מזה.משום שהם במילא כבר שונאים את ישראל.ללא קשר אם ניתן להם עזרה הומניטרית או שלא.
ומשום שעזרה הומניטרית יש לתת ללא קשר לתוצאות .
וגם מתוך תקווה קלושה שאולי יהיו בין כל אלו שנסייע להם מישהם שיחושו הכרת תודה כלשהיא ואפ-שר יהיה להסתייע בעזרתם בעתיד. .