קובץ שירים של לואיס סימפסון – בתרגומו של משה דור

לואיס סימפסון (Louis Simpson), מחשובי המשוררים האמריקאיים של המאה העשרים, נולד ב-1923 בג'מאייקה שבאיים הקאריביים – אז תחת שלטון בריטניה – לאב ממוצא סקוטי ולאם יהודיה-רוסית, "אבל יותר מכל רציתי להיות אמריקאי". ואכן בהיותו צעיר לימים החל ללמוד באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק, קיבל אזרחות אמריקאית, ובמלאות לו עשרים התגייס לצבא ארה"ב ולחם בחזית האירופית. חוויותיו הקרביות הטביעו את חותמן בשירתו. לאחר תום המלחמה שב ללימודיו בקולומביה וקיבל שם תואר דוקטור לפילוסופיה בספרות. הוא הורה ספרות באוניברסיטאות אחדות וקנה לעצמו מקום בכותל המזרח של השירה האמריקאית המודרנית. יצירתו ממזגת באמנות מבריקה יסודות ריאליסטיים וסוריאליסטיים, ונטייתו לכתיבה נרטיבית, בעלת השלכות הגותיות, מעניקה עוצמה יתרה לשירתו. קובץ שיריו האחרון יצא במלאות לו שמונים ושש ולדעת המבקרים לא איבד מאומה מרעננותו.

לואיס סימפסון - משורר אמריקאי, חתן פרס פוליצר לשירה לשנת 1964

שירה אמריקאית

תִּהְיֶה מַה שֶּׁתִּהְיֶה, מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה לָהּ
קֵיבָה שֶׁיְּכוֹלָה לְעַכֵּל
גּוּמִי, פֶּחָם, אוּרַנְיוּם, יְרֵחִים, שִׁירִים.

כְּמוֹ הַכָּרִישׁ, הִיא מְכִילָה נַעַל.
הִיא חַיֶּבֶת לִשְׂחוֹת מִילִין עַל מִילִין דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר
בְּהַשְׁמִיעָהּ זְעָקוֹת כִּמְעַט אֱנוֹשִׁיּוֹת.

לאחר חצות

הָרְחוֹבוֹת הָאֲפֵלִים נְטוּשִׁים,
רַק בֵּית-מִרְקַחַת נוֹגֵהַ
בְּרֹךְ, כְּגוּף יָשֵׁן;

עִם נוּרָה אַחַת לְבָנָה, חֲשׂוּפָה,
מֵאָחוֹר, הַזּוֹרַחַת
עַל הִתְאַבְּדוּיוֹת וְהַפָּלוֹת.

מִי חַי בַּבָּתִּים הָאֲפֵלִים הַלָּלוּ?
לְפֶתַע אֲנִי מוּדָע
שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁאֲנִי חַי שָׁם בְּעַצְמִי.

עוֹבֵד הַמּוּסָךְ חוֹזֵר
וּמַנִּיחַ אֶת הָעֹדֶף בְּיָדִי,
מוֹנֶה בִּתְשׂוּמַת-לֵב אֶת הַפְּרִיטִים.

אור הבוקר

בְּאוֹר הַבֹּקֶר קַו
נִמְתָּח לַנֶּצַח. שָׁם קָמִים
חַיַּי שֶׁלֹּא נִחְיוּ, וַאֲנִי מִתְנַגֵּד,
נִצְמָד לְמַעֲלוֹת כֵּס-הַמַּלְכוּת.

יוֹם מֵרִים אֶת הַחֲשֵׁכָה מֵהַגְּבָעוֹת,
לַהַב מַבְרִיק מְשַׁסֵּף אֶת קְנֵי הַסּוּף,
וְחַיַּי, תּוֹבְעִים לְלֹא רַחֵם,
מִתְנַשְּׂאִים לָעַד בְּאוֹר הַבֹּקֶר.


הטרויקה

טְרוֹיְקָה, טְרוֹיְקָה! לְבָנַת הַשֶּׁלֶג
מִסְתַּחְרֶרֶת מִבַּעַד לַיַּעַר.

בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹר הַעֲשָׁשִׁית מַבְרִיק
כְּסַכִּין מִבַּעַד לַדֶּלֶת, אֲנִי רוֹאֶה שְׁנֵי זְקָנִים אֲפוֹרִים מִשְׁתּוֹחֲחִים.
דּוֹמֶה שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים שַׁחְמַט.  וְאָז אֶחָד קָם
וְעוֹמֵד בִּשְׁתִיקָה.  הַאִם הוּא שׁוֹמְעֵנִי בְּעָבְרִי?

טְרוֹיְקָה, טְרוֹיְקָה!  בְּאוֹר הַיָּרֵחַ
נַפְשׁוֹ שׁוֹמַעַת אֶת נַפְשִׁי עוֹבֶרֶת.

אֲנִי מַצְלִיף בַּסּוּסִים לְזָרְזָם.  הַבָּתִּים נֶעֱלָמִים.
הַיָּרֵחַ מַשְׁקִיף עַל שָׂדוֹת
זְרוּעֵי חֳרָבוֹת.  וְשָׁם בַּחֲפִירוֹת
הַזְּקִיפִים עוֹמְדִים, רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בִּסְחֲבוֹתֵיהֶם.

וְהָיוּ שָׂדוֹת אֲפֵלִים יוֹתֵר בְּלִי יָרֵחַ.
אֲנִי מְהַלֵּךְ עַל-פְּנֵי שָׂדֶה, מְחֻיָּב לִמְשִׂימָה.
הַמְשִׂימָה נִשְׁכְּחֶה – מַשֶּׁהוּ הָיָה תָּלוּי בָּהּ.
חֲלוֹם בַּלָּהוֹת! אִבַּדְתִּי אֶת סוּסֵי אָבִי!

וְאָז צִפּוֹר לְבָנָה מִתְרוֹמֶמֶת
וְהוֹלֶכֶת לְפָנַי, מְדַלֶּגֶת מִבַּעַד לַיַּעַר.

אָחַזְתִּי בַּצִּפּוֹר – הִיא נֶעֶלְמָה בִּצְוָחָה,
וְעַל עָנָף יָשְׁבָה נְעָרָה מִצְטוֹדֶדֶת, סוֹרֶקֶת
אֶת שְׂעָרָהּ הָאָרֹךְ הַשָּׁחוֹר.  הַטַּל
זָרַח עַל שְׂפָתֶיהָ; שָׁדֶיהָ הָיוּ צְחוֹרִים כְּשׁוֹשַׁנִּים.

טְרוֹיְקָה, טְרוֹיְקָה!  שְׁלֹשָׁה סוּסִים לְבָנִים,
שׁוֹט שֶׁל כֶּסֶף, וּמִזְחֶלֶת אָבִי…

בְּהַפְצִיעַ הַבֹּקֶר, נוֹגֵהַ
הַיָּם מִבַּעַד לַעֲנָפִים,
וְהַצִּפּוֹר הַלְּבָנָה, תְּפוּסַת קֶסֶם,
מִתְעוֹפֶפֶת מִבַּעַד לָעוֹלָם, עַל-פְּנֵי הַיָּם.

Louis Simpson

סיפור על מרק עוף

בְּבֵית סַבְתָּא שֶׁלִּי תָּמִיד הָיָה מְרַק עוֹף
וְשִׂיחוֹת עַל הַמּוֹלֶדֶת הַיְּשָׁנָה – בּוֹץ וּקְרָשִׁים לְמַעֲבָר,
עֹנִי,
הַשֶּׁלֶג נוֹשֵׁר בְּמוֹרַד צַוְּארֵיהֶם שֶׁל אוֹהֲבִים.

פֹּה וָשָׁם, מֵחֶסְכוֹנוֹתֶיהָ הַדַּלִּים
שָׁלְחָה לָהֶם נְדוּנְיָה.  דַּמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם
אֶת הַפָּנִים הַמְאֻבָּקִים בְּאֹרֶז!
וְאֶת רֵיחַ הַכַּלָּה, מְרַק הָעוֹף.

אַךְ הַגֶּרְמָנִים הָרְגוּ אוֹתָם.
יָדוּעַ לִי שֶׁלּוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה זֶה חֹסֶר נִמּוּס,
אֲבָל זוֹ אֱמֶת.  הַגֶּרְמָנִים הָרְגוּ אֶת כֻּלָּם.

*   *   *

בְּחָרְבוֹת בֶּרְכְטֶסְגָּאדֶן
יַלְדָּה צְהֻבַּת-שֵׂעָר
יָצְאָה בְּרִיצָה מִפֶּתַח הַבַּיִת.

יַלְדָּה גֶּרְמָנִיָּה –
קוּקִיָּה, עוֹר וַעֲצָמוֹת –
לֹא נִשְׁאָר בָּהּ אֲפִלּוּ כְּדֵי לְהָכִין מְרַק עוֹף.
הִיא יָשְׁבָה לְיַד הַנַּחַל וְחִיְּכָה.

אָז בְּעוֹדֶנּוּ מִשְׁתַּכְשְׁכִים בַּשֶּׁמֶשׁ
צָחֲקָה אֵלֵינוּ.
אֲנַחְנוּ הָרַגְנוּ אֶת אַחֶיהָ הַמֵּכָנִיִּים,
וּמִשּׁוּם כָּךְ סָלַחְנוּ לָהּ.

* * *

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת.
צִלְּלֵי הָאוֹהֲבִים נֶעֶלְמוּ.
הֵם כֻּלָּם עֵינַיִם; יֵשׁ לָהֶם אֵיזוֹ דְּרִישָׁה מִמֶּנִּי –
הֵם רוֹצִים שֶׁאֶהְיֶה רְצִינִי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בִּרְצוֹנִי.

הֵם רוֹצִים שֶׁאִתָּקַע בְּשׁוּחַת-הַבּוֹץ שֶׁלָּהֶם
שֶׁבָּהּ אִישׁ אֵינוֹ מְהֻדָּר.
הֵם רוֹצִים שֶׁאֶלְבַּשׁ בְּגָדִים יְשָׁנִים,
הֵם רוֹצִים שֶׁאֶהְיֶה עָנִי, שֶׁאִשַּׁן בְּחֶדֶר אֶחָד עִם רַבִּים אֲחֵרִים –

לֹא שֶׁאֲטַיֵּל בְּאוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ הַמְצֻיָּר
אֶל מְעוֹן קַיִץ,
אֶלָּא שֶׁאֶחְיֶה בָּעוֹלָם הַטְּרָגִי לַנֶּצַח.

(ברכטסגאדן עיירת נופש בדרום גרמניה, שבראש ההר המתנשא בה קבע היטלר את מישכן הנופש שלו.  סימפסון קיבל את אזרחותו האמריקאית כשהגיע לשם עם צבא ארה"ב).


שוקולדים

פַּעַם בִּקְּרוּ אֵי אֵילוּ אֲנָשִׁים אֵצֵל צֵ'כוֹב.
בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁמִיעוּ הֶעָרוֹת עַל גְּאוֹנִיּוּתוֹ
הִתְנוֹעֵעַ הַמָּאֵסְטְרוֹ בְּעַצְבָּנוּת.  לְבַסּוֹף
אָמַר, "אַתֶּם אוֹהֲבִים שׁוֹקוֹלָדִים?"

הֵם הֻפְתְּעוּ וְהִתְעַטְּפוּ בִּשׁתִיקָה.
הוּא חָזַר עַל הַשְּׁאֵלָה,
וְאָז הִתְאַזְּרָה גְּבֶרֶת אַחַת גְּבוּרָה
וְלָחֲשָׁה בְּבַיְשָׁנוּת, "כֵּן"

"אִמְרִי לִי", אָמַר וְגָחַן נִכְחוֹ,
אוֹר מְנַצְנֵץ מִמִּשְׁקָפָיו,
"אֵיזֶה מִין? הַשּׁוֹקוֹלָד הַקַּל, הַמָּתוֹק
אוֹ הַסּוּג הַכֵּהֶה, הַמָּר?"

הַשִּׂיחָה נִהְיְתָה כְּלָלִית.
הֵם דִּבְּרוּ עַל מוֹקְדֵי דֻּבְדְּבָן,
עַל שְׁקֵדִים וְעַל.אֱגוֹזִים בְּרָזִילִיִּים,
מְשֻׁחְרָרִים מִמַּעֲצוֹרֵיהֶם
הִתְעָרְבוּ אִישׁ בְּדִבְרֵי רֵעֵהוּ.
שֶׁכֵּן בְּרִיּוֹת עֲשׂוּיוֹת שֶׁלֹּא לָדַעַת מַה דַּעְתָּן
עַל פּוֹלִיטִיקָה בַּבַּלְקָנִים,
אוֹ הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּדּוֹנָה בְּהַרְחָבָה בִּדְבַר גְּבָרִים וְנָשִׁים,

אַךְ כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם דֵּעָה נֶחֱרֶצֶת
עַל טַעֲמוֹ שֶׁל קוֹקוֹס קָצוּץ.
לְבַסּוֹף מִישֶׁהוּ דִּבֵּר עַל שׁוֹקוֹלָדִים מְמֻלָּאִים בְּלִיקֶר,
וְכֻלָּם, אֲפִלּוּ מְחַבֵּר "הַדּוֹד וַנְיָה",
נֶעְתְּקוּ מִלִּים מִפִּיהֶם.

כְּשֶׁנִּפְרְדוּ עָמַד בְּפֶתַח הַדֶּלֶת
וְאָחַז בִּידֵיהֶם.
בָּרַכֶּבֶת הַחוֹזֶרֶת לְפֶּטֶרְבּוּרְג
הִסְכִּימוּ שֶׁזּוֹ הָיְתָה שִׂיחָה
בִּ לְ תִּ י  רְ גִ י לָ ה בְּיוֹתֵר.

המשורר קורא מתוך ספרו "The Owner of the House":
http://www.youtube.com/watch?v=4kk3Fe83MdU&feature=player_embedded#!


מדוע אתה כותב על רוסיה?

כְּשֶׁהֲיִיתִי יֶלֶד
סִפְּרָה אִמִּי מַעֲשִׂיּוֹת עַל אֶרֶץ
מוֹצָאָהּ.  זְאֵבִים נָהֲמוּ,
שֶׁלֶג יָרַד, הַקּוֹזַק הַשִּׁכּוֹר
צָעַק בַשֶּׁלֶג.

חֻלְדּוֹת שִׁחֲרוּ לְטֶרֶף עַל פְּנֵי רִצְפַּת הַמַּרְתֵּף
שָׁם יָשְׁנוּ הַיְּלָדִים.
פַּעַם, לְאַחַר מַחֲלָה, הִיא נִשְׁלְחָה
לְאוֹדֵסָה, עַל שְׂפַת הַיָּם.  הָיוּ שָׁם אֳנִיּוֹת-מִלְחָמָה
צְבוּעוֹת בְּלָבָן, וּגְבָרוֹת וַאֲדוֹנִים
מְטַיְּלִים בַּטַּיֶּלֶת… מַדֵּי-צִי לְבָנִים
וְשִׁמְשִׁיּוֹת.

סִפּוּרִים אֵלֶּה סֻפְּרוּ
עַל רֶקַע לַיְלָה טְרוֹפִּי…
רוּחַ יָם מְנִידָה אֶת הַפְּרָחִים
הַנִּפְתָּחִים עִם דִּמְדּוּמִים, מְרִיחָה אֶת הַבֹּשֶׂם.
הַקּוֹל שֶׁדִּבֵּר עַל הַקֹּר הַמַּקְפִּיא
הָיָה בְּעַצְמוֹ חָמִים וּמַרְגִּיעַ לְלֹא שִׁעוּר.

הוּא הַדִּין בַּשִּׁירָה: תִּהְיֶינָה הַזְּוָעוֹת הַמַּקְפִּיאוֹת
שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְדַבֵּר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה, הַקּוֹל עַצְמוֹ
מְסַפֵּר עַל אַהֲבָה וְעַל פְּלִיאָה לְלֹא שִׁעוּר.

בִּמְרוּצַת הַזְּמַן, כְּשֶׁבָּאתִי לִנְיוּ יוֹרְק,
נָהַגְתִּי לָלֶכֶת לְבֵית סָבָתִי
בִּבְּרוּקְלִין.  שְׁמוֹת הַתַּחֲנוֹת
חוֹזְרִים עַל-פִּי הַסֵּדֶר כְּכִשּׁוּף:
פְרֶנְקְלִין, נוֹסְטְרֶנְד, קִינְגְסְטוֹן.

וְחַבְרֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִתְכַּנְסִים:
שְׁלֹשׁ הָאֲחָיוֹת, הָאָח הָאֶחָד,
אַחַד הַדּוֹדָנִים מִוּוֹשִׁינְגְטוֹן,
וַאֲנִי…"סְטוּדֶנְט מִקּוֹלוּמְבִּיָּה".
אַךְ מִי אֲנִי בֶּאֱמֶת?

שֶׁכֵּן בֶּאֱמֹר סָבָתִי "לֶאֱכֹל!
אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים עִם רָאשֵׁיהֶם חַיָּבִים לֶאֱכֹל יוֹתֵר"…
עֲבוֹדָה? הַאִם רְאוּיָה הִיא לְשֵׁם
כֹּה גְּדוּשׁ רְצִינוּת וּמַטָּרָה נַעֲלָה?
מַשְׁקִיף מֵעֵבֶר לִשְׂדֵרוֹת אַמְסְטֶרְדָּם
אֶל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁמִּמּוּל, מַנִּיחַ לְמַחֲשַׁבְתִּי
לְשׁוֹטֵט כְּאַוַּת נַפְשָׁהּ, מֵהַדַּף
אֶל מַאלַאיָה, אוֹ לְאֵיֶזה רְחוֹב בְּפָרִיס…
עָשָׁן מְרַחֵף.  הַסּוֹף יִהְיֶה הֲרֵה-אָסוֹן
כַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל אוֹכֵל אוֹפְּיוּם.

* * *

הַנּוֹף הִשְׁתַּנָּה – לִירֻקֵּי-עַד,
לִמְשׂוּכָה, וּלְגַגּוֹ שֶׁל שְׁכֵנִי.
גַּם זֶה דּוֹמֶה לַחֲלוֹם, הָאֹפֶן שֶׁחַיִּינוּ
עִם מְכוֹנִיּוֹתֵינוּ וּמְכַסְחֵי-הָעֵשֶׂב הַמֵּיכָנִיִּים שֶׁלָּנוּ…
חַיִּים הַנִּרְתָּעִים מֵרֶגֶשׁ
וּמֵהָאַלִּימוּת שֶׁמִּתְלַוָּה אֵלָיו,
הַמַּטָּרָה הִיא לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט
וּלְגַדֵּל יְלָדִים שֶׁיִּהְיוּ מְאֻשָּׁרִים.

כֵּן, אֲבָל מַה בְּכַוָּנַתְךָ לְסַפֵּר לָהֶם
עַל מַה שֶּׁצּוֹפֵן הֶעָתִיד בְּחֻבּוֹ?
שֶׁכְּכָל שֶׁהַחַיִּים נִדְמִים יוֹתֵר טוֹבִים
כֵּן טַעֲמָם מַחֲמִיץ וְהוֹלֵךְ? הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ
עוֹד יֶלֶד, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם כָּל אָשְׁרוֹ
חָלַף עָבַר לוֹ.  וּמִמֶּנּוּ מְצַפִּים
שֶׁיְּגַדֵּל אֶת יְלָדָיו
לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים…

וּבְכֵן, מַה תְּבַקֵּשׁ נַפְשִׁי?

חַיִּים שֶׁבָּהֶם מְצוּיִים מַעֲמַקִּים
שֶׁמֵּעֵבֶר לְאֹשֶׁר.  כְּשֵׁם שֶׁאוֹמֵר אֶחָד
מִיְּדִידַי, גְּרִיגוֹרְיֵיב, "שְׁנֵי דְּבָרִים
זוֹעֲקִים לְלֹא חֲשָׂךְ בַּבְּרִיאָה,
הַיָּם וְנִשְׁמַת הָאָדָם".

חוֹתְרִים אֲנוּ מִמְקוֹם הִמָּצְאֵנוּ
לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָאנוּ… תַּאלָאסָה!
מַרְאֶה שֶׁל הַיָּם.

* * *

אֲנִי מַאֲזִין לַחֲרִיקַת
מַשּׂוֹר מֵיכָנִי, לְצִקְצוּק סִירַת-מָנוֹעַ.
כָּל הַחַיִּים חַסְרֵי-הַמַּשְׁמָעוּת הָעוֹטְרִים לִי
מְאַשְּׁרִים גִּישָׁה חִיּוּבִית…

כְּשֶׁמּוֹפִיעָה מִגְבַּעַת, מִגְבַּעַת לֶבֶד שְׁחוֹרָה,
מַחֲלִיקָה לְאֹרֶךְ הַמְּשׂוּכָה…
וְאָז מְעִיל אָרֹךְ, שָׁחוֹר
הַגּוֹלֵשׁ אֶל מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ.

הוּא שׁוֹלֵף מִטְפַּחַת גְּדוֹלָה, אַרְגְּמַנִּית,
מַבְרִישׁ כִּסֵּא, וּמִתְיַשֵּׁב.

"חַם", הוּא אוֹמֵר, "אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב לְטַיֵּל,
כָּכָה אַתָּה מַצְלִיחַ לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם.
הִנֵּה כִּי כֵן, מָה אַתָּה קוֹרֵא עַכְשָׁו?"
צֵ'כוֹב, אֲנִי אוֹמֵר לוֹ.

"כַּמּוּבָן.  אַךְ הַאִם קָרָאתָ אֶת לֶסְקוֹב?
יֵשׁ מִשְׁפָּטִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ קְבוּעִים בְּתוֹדַעְתְּךָ
בְּמֶשֶׁךְ כָּל חַיֶּיךָ.
לְמָשָׁל, בְּ'לֵיידִי מֶקְבֵּת',
כְּשֶׁהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לַאֲהוּבָהּ,
'אֵינְךָ מְסֻגָּל לִהְיוֹת מְלֵא תְּשׁוּקָה אַף לֹא כְּזֶרֶת
מִמַּה שֶּׁאַתָּה מִתְיַמֵּר, לְפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹתְךָ מְזַמֵּר'…
הוּא מֵשִׁיב, 'וּמַה בְּעִנְיַן הַיַּבְחוּשִׁים?
הֵם מְזַמְּרִים כָּל חַיֵּיהֶם, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם שֶׁשְּׂמֵחִים הֵם'.

כָּךְ מְסַפֵּר יְדִידִי הַדִּמְיוֹנִי סִפּוּרִים
עַל אוֹתוֹ מָקוֹם רָחוֹק שֶׁמִּמֶּנּוּ מַגַּעַת הַנְּשָׁמָה.

מַה שֶּׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל רוּסְיָה
אֵינֶנּוּ עַל אוֹתוֹ שֶׁטַח מִתּוֹךְ פְּנֵי הָאֲדָמָה
שֶׁלֶּנִינְגְרַד בְּמַעֲרָבוֹ וְסִיבִּיר
בְּמִזְרָחוֹ – אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר
עַל הַגּוּשׁ הַיַּבַּשְׁתִּי.

זֶהוּ קוֹל, כְּמוֹ זֶה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ
בְּיָם שֶׁגַּלָּיו נִשְׁבָּרִים לְאֹרֶךְ חוֹף.

בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי בָּאוּ מֵרוּסְיָה,
וְלֹא הֵבִיאוּ אִתָּם מְאוּמָה
זוּלַת הַקּוֹל הָהוּא.

על המידשאה בווילה

עַל הַמִּדְשָׁאָה בַּוִּילָה
זוֹ הַדֶּרֶךְ לִפְתֹּחַ, אֶה, הַקּוֹרֵא? –
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים הֵיכָן אֲנוּ עוֹמְדִים – בְּמָקוֹם יָקָר כָּלְשֶׁהוּ –
אַתָּה וַאֲנִי imperturbes , כְּשֵׁם שֶׁהָיָה ווֹלְט אוֹמֵר,
לִפְנֵי תַּהְפּוּכוֹת הָעֹשֶׁר, אַתָּה וַאֲנִי engages.

עַל הַמִּדְשָׁאָה בַּוִּילָה
יָשַׁב יַצְרַן חָמְרֵי-נֵפֶץ,
אִשְׁתּוֹ מִפָּרִיס,
וְגֶבֶר צָעִיר וּשְׁמוֹ בְּרוּנוֹ.

וַאֲנִי עַצְמִי, שֶׁהִנְּנִי אֲמֵרִיקָאִי
מוּכָן וּמְזֻמָּן לְדַבֵּר עִם פּוֹעֲלֵי אָוֶן אֵלֶּה,
יַצְרַן חָמְרֵי הַנֵּפֶץ, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה,
אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ נַעֲלֶה יוֹתֵר.  בְּכָךְ אֲנִי מִתְכַּוֵּן דֵּמוֹקְרָטִי.
זֶה מֻרְכָּב, לִהְיוֹת אֲמֵרִיקָאִי,
שֶׁיֵּשׁ לְךָ הַכֶּסֶף וּנְקִיפוֹת הַמַּצְפּוּן, כֻּלָּם בְּאוֹתוֹ זְמַן.
אוּלַי, אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, זֶה לֹא הַנּוֹשֵׂא הַמַּתְאִים לְשִׁיר.

כֻּלָּנוּ יָשַׁבְנוּ שָׁם מְשֻׁתָּקִים
בְּאַחַר-הַצָּהֳרַיִם הֶחָם שֶׁל טוֹסְקָנָה,
וּגְוִיּוֹת צֶוֶת הַמִּקְלָע הָיוּ כְּרוּכוֹת עַל-גַּבֵּי הַגְּזוּזְטְרָה.
אָז יָשַׁבְנוּ שָׁם כָּל אַחַר-הַצָּהֳרַיִם.

בקליפורניה

הִנְּנִי כָּאן, מַטְרִיד אֶת חוֹף הַחֲלוֹם
בְּפַרְצוּף נְיוּ יוֹרְק שֶׁלִּי,
נוֹשֵׂא בֵּין יַזָּמֵי נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי
וְשַׂחֲקָנֵי-הַטֶּנִיס אֶת עִסּוּקִי הָאָפֵל.

פַּעַם שָׂרְרָה אַנְדְּרָלָמוּסְיָה אֶפִּית –
קוֹלוֹת וּצְלִילֵי בַּנְג'וֹ, טֶנֶסִי, אוֹהֲיוֹ,
מִתְנַשְּׂאִים כִּקְטֹרֶת לְעֵינֵי שְׁמֵי עֶלְיוֹן.

חֲזֹר וּשְׁכַב, ווֹלְט וִיטְמֶן,
שָׁם, עַל הַדָּבְרָה הַנִּפְלָאָה עִם הַמֶּלֶךְ וְהַדֻּכָּס!
כִּי הַשּׁוּרָה הַלְּבָנָה שֶׁל הַמָּרִינָה
נִשְׁקֶפֶת אֶל פְּנֵי הַצּוּק.  כָּאן יֵשׁ לְסוֹבֵב אֶת הַעֲגָלוֹת.

חֲזֹר וּשְׁכַב! לֹא נוּכַל עוֹד לָשֵׂאת
אֶת הַכּוֹכָבִים, אוֹתָם חֲלָלֵי אֵין קֵץ,
הָבָה יְחַלְּקוּ הַיַּזָּמִים אֶת הָהָר,
שֶׁכֵּן אֶת הָעֵמֶק כְּבָר פִּצְּלוּ לְחֶלְקוֹת-מִשְׁנֶה.

גּוּשֵׁי-עִיר מַלְבֵּנִיִּים הִדְהִימוּ אֶת
הֵרוֹדוֹטוֹס בְּבָבֶל,
אֶת קוֹרְטֵס בְּטֶנוֹקְטִיטְלָן,
וְכָאן נִמְצָא אוֹתוֹ מְתַכְנֵן-עָרִים וָתִיק, מָוֶת.

לֹא נוּכַל לָצֵאת אוֹ לְהִשָּׁאֵר.
כִּי אַף אִם נֵרָדֵם, וְנַנִּיחַ לַמּוֹשְׁכוֹת לְהִתְרַפּוֹת,
קְרוֹנוֹת-הַעֲנָנִים הַגְּדוֹלִים עוֹדָם
נָעִים קָדִימָה, חוֹלְמִים עַל אוֹקְיָנוֹס שָׁקֵט.

(ב"הרפתקאות הַאקֶלְבֶּרִי פִין" של מארק טוויין, האק וג'ים חולקים את הדוברה שלהם עם צמד גונבי-דעת המכנים את עצמם "דוכס מֵי-רַגְלַיִים" ו"מלך צרפת לואי השבעה עשר".  הרודוטוס (485-425 לפנה"ס), ההיסטוריון היווני, מדווח על בבל ב"דברי-הימים" שלו; קורטס, כובש מכסיקו, מתאר את העיר האצטקית טנוקטיטלאן במכתב למלך ספרד קארל החמישי.)


המשורר והמתרגם משה דור, אשר מעשיר זה חמישה עשורים את מדף הספרים העברי בתרגומים משובחים מן הספרות האנגלוסקסית (וביניהם יצירותיהם של צ'ארלס סימיק, רוברט האס, סימור מיין, ברברה גולדברג, ג'יימס רייט, וילאם מתיוז, ריטה דאב, רוברט בליי, גילברט קית' צ'סטרטון, ריד וויטמור, נעמי שיהאב נאי, קארל סנדברג, מיירה סקלרו, ארתור קונאן דויל וג'ק לונדון), העניק בעבר לאתר "יקום תרבות" מבחר של שירי מחאה אמריקאיים וכעת מעמיד לרשות הקוראים קובץ ראשון בעברית של שירי לואיס סימפסון.

לואיס סימפסון

הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה. קישור קבוע.

5 תגובות על קובץ שירים של לואיס סימפסון – בתרגומו של משה דור

  1. מאת אלי אשד:‏

    כל הכבוד על השירים בתרגומו הנפלא של מושה דור.
    וזאת הזדמנות להעלות כאן נושא קשור שאני מתלבט בו ואולי הקוראים יסייעו לי להחליט:
    בעוד כמה שבועות יעלה על המסכים הסרט "ג'ון קרטר של מאדים " על פי ספר המדע ה בדיוני הידוע של אדגר רייס בוראוז על איש כדור הארץ שמגיע למאדים נפגש בנסיכות יפות והופך למעין לוחם על.הספר הזה הפך לקלאסיקה של מדע בדיוני ונכתבו לו המשכים רבים.
    הוא תורגם רק פעם אחת לעברית.
    בידי משה דור ותורגם בגירסה מקוצרת ומקוצצת ב"מעריב לנוער" בסוף שנות החמישים .
    בידי יש צילום של הגירסה הזאת שאינה ידועה לחלוטין .ואני מתלבט כעת :האם יש עניין לסרוק את התרגום הזה ולהעלות אותו להנאת הקוראים חובבי המדע הבדיוני וחובבי תרגומיו של משה דור ברשת במקביל לסרט?
    אני אגיע מן הסתם להחלטה בתוך מספר שבועות .אבל הקוראים מוזמנים לחוות את דעתם.

  2. מאת אלי אשד:‏

    אכן נכון.
    אינני יודע מה זוכר עוד משה דור מתרגומו זה שבוצע לפני יותר מחצי מאה.אבל אם הוא זוכר פרטים מעניינים כלשהם הרי הוא מוזמן לשלוח לנו.

  3. מאת משה דור:‏

    אחרי כחמישים וחמש שנים גם אני סקרן לגבי תרגום שלא ראיתיו כל אותן שנים וכמעט אינני זוכר ממנו דבר וחצי דבר. . סופו של התרגום "תומצת" באכזריות בגלל פתולוגיה של מי שהיה אז עורך "מעריב לנער" וסגנותי–הייתי אז סגן העורך–נכפתה עליו ממש כמו פירסום התרגום. הוא התנגד לבורוז מפני שהתנגד להכנסת סגן עורך לשבועון, במקרה זה משה דור, וכל רעיון שהביא דור לשם שיפור המאגאזין לנוער נפסל על ידו על הסף. ג'ון קארטר נפל קורבן על מזבח הסיכסוכים הפנימיים: הברירה היתה בין הפסקה של פירסום פרקי קארטר לגמרי ובין קיצור גורף של הספר בחרתי באפשרות השנייה, ולמזלי, סירבתי לעבוד ב"מעריב לנוער" יותר מתקופת זמן מסויימת ותבעתי להעביר אותי ל"מעריב" היומון כשם שהובטח לי בראשיתו של המו"מ על כניסתי לרחוב קרליבך 2. כשנעשה הדבר, אמרתי לעמיתיי ב"מעריב לנוער" "שלום ולא להתראות". אין לי מושג מה התחולל שם לאחר פרישתי.
    רק הערה אחת: בימים ההם היתה ספרות המדע הבדיוני כמעט בלתי ידועה בישראל, להוציא את ספרי ז'ול ורן הצרפתי ו-ה.ג'. ולס הבריטי, שקנו להם אחיזה במדף ספרי הנעורים. הפריחה העצומה במד"ב לשני ענפיה המרכזיים, ה מ ד ע הבדיוני ו ה פ א נ ט א ס י ה, כשם שהופיעה בעיקר בארה"ב, פסחה עלינו. כקורא נאמן של אותה ספרות גם בשנים הרחוקות ההן, ביקשתי להקנות לה דריסת רגל באמצעים שעמדו לרשותי על-פי תפיסתי. טעיתי בגדול.

  4. מאת אלי אשד:‏

    משה תודה.
    נציין שהסרט ג'ון קרטר" ב3 די עלה על המסכים השבוע.
    בשבוע הבא נלך חבורה של עורכים של "יקום תרבות" שהם גם חובבי מדע בדיוני לצפות בסרט.
    ואנו מקווים להעלות אז את התרגום של משה דור לעלילותיו של ג'ון קרטר ב"יקום תרבות".

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*