יוטבת זרקא  בוגרת המחלקה לכתיבה  במנשר היא גרפיקאית ועורכת צעירה  ( ונאה …) של כתב עת צעיר לספרות  ואמנות  בשם “מפגשים ” כל גיליון  של “מפגשים”  מוקדש לנושא מסויים ומתבסס על שיחה קבוצתית באותו נושא שמקיימת זרקא עם  קבוצת יוצרים סביב   השיחות והנושאים  המשתנים  מתגבש גיליון המגזין . הגליון הראשון עסק בנושא “גבול ” .הגיליון השני ( מיולי 2011)  עסק בנושא “מחזור –חצות “.

בין משתתפי הגליונות ניתן למצוא את  לורן מילק, שירה סתיו,  ענבל מזרח, אריק בלומשטיין ויערי שלם. 
 
בימים אלו יצא לאור הגליון השלישי שלו העוסק בנושא היתמות.שכולל בין השאר סיפור קומיקס באנגלית של יוצר מהונג קונג .

ולהלן ראיון מקיף עימה

 מפגש עם יוטבת זרקא

אלי : איך היגעת לרעיון של עריכת כתב העת “מפגש” ?

יוטבת זרקא

 יוטבת : כתב עת ‘מפגש’ הוא כתב עת חדש. כתב העת נולד מתוך האמונה שפעילות היצירה – הכתיבה אינה ‘בודדת’, הכוונה מחד לעבודת היוצר שהיא תמיד תהיה תלוית קשרים חברתיים ומשפחתיים, ומאידך ליצירה, המקיימת יחסים עם היוצר שלה.לשירה חיים עצמאיים משלה על הנייר, אולם כשהיא מוקראת היא מקבלת חיים אחרים. חווית הקריאה עוצמתית, היא מעניקה גושפנקה חדשה ליצירה. ישנה חוויה גופנית ואולי אף הזרה, המילים הופכות להיות ‘חיות’ יותר, כל מילה שנהגית היא פרידה (או ויתור) על חלק מגוף. כך, הקשרים שאנו מקיימים עם היצירה ועם יוצרים אחרים משפיעים ומעצבים אותה ואותנו, במפגש ניתן להתבונן על הקשרים וההשפעות ולראות מהו השיח, ותוך כדי לעבוד איתו.

 

 אלי : תארי את המפגשים שמאחורי כתב העת מה את מנסה להשיג בהם ?

יוטבת : כתב עת “מפגש”  מייצר מפגש כדי לקרא בקול, לא מול קהל אלא ליד ולפני אנשים. אני רציתי שהחוויה הזו תהיה הבסיס, מפגש של אנשים שאין לו מורה/מנחה ושהטקסטים והשיחה מובילים את הנושא.

בפועל אכן זה מה שקורה, השיח קורה מעצמו, ואני לא מנחה את הערב אלה רק נותנת את הפעימה.

  

אלי: האם יש אידיאולוגיה ספרותית ספציפית שעומדת מאחורי המגזין ?האם ניתן לאמר שהמשתתפים בו הם חלק מ”קבוצה?

 יוטבת : האידיאולוגיה הספרותית של מפגש אינה אידיאולוגיה במודע, אני סוברת שהיא תתעצב תוך כדי המפגשים עצמם וכתבי העת שיֵיצאו. הייתי רוצה מאוד שכתב העת יהיה קולו המודפס של המפגש של האנשים. על אף שמופיעים בגיליון המודפס החומרים מהמפגש עדיין לא השכלתי לשלב דברים חיים מהמפגש כמו קטעי שיחות או דברים שנאמרו על עבודות מסוימות, וזה משהו שאני עדיין רוצה להשיג.

אני מאמינה שכתב העת אינו אמור להיות הרמטי, אני מאמינה שצריכים להרגיש את האנשים שעומדים סביבו ובתוכו, את האינטימיות, ושהוא צריך להיות גילום של קשרים בין אנושיים.
יחד עם זאת הכוונה להביא נקודת מבט רעננה ומורכבת, ליצר באמצעות בחירת הטקסטים והחיבור ביניהם, משמעות שונה או עדכנית על הנושא של המפגש.

 

 אלי :את אמנית וגם כותבת ,שהוא דבר לא כל כך נפוץ האם את חושבת שיש לחזק מערכות הקשרים בין האמנים הויזואליים והכותבים ?

 יוטבת :לפני שנה סיימתי לימודי כתיבה במכללה לאמנות ‘מנשר’ ובאחד הקורסים (של טל ניצן) בחרתי לערוך אסופה. העבודה עם טקסטים (שירה ופרוזה) של סטודנטים אחרים שיחררה אותי ופתחה לי אפשרות להסתכל על הטקסטים ועל היוצרים באופן פחות ביקורתי ויותר מקבל או לומד.

לאחר מכן החלטתי שאני רוצה ליצור כתב עת, אך לא ידעתי איך. בשנים האחרונות אני נפגשת עם קבוצות קריאה. הלמידה והקריאה בקול בקבוצה מאוד משפיעה עלי והיא מאוד משמעותית לכל המשתתפים, מתוך החוויה הזו נולד הרעיון למפגש של יוצרים שלאחר מכן יהפוך למסמך – כתב עת. המהלך נהגה בתמיכתן של חברותי למפגשי קריאה קיקי אלפנט ונעמה ברקוביץ’.האנשים שמגיעים למפגשים הם אנשים שלאט לאט התאספו והגיעו שוב ושוב, חלקם מבית ספר לאומנות ‘מנשר’ וחלקם לא. הקבוצה נוצרת והיא בהתהוות. המפגש מייצר קשרים והכרויות חדשים ומפרים. 

לגבי שאלתך – חיזוק הקשרים עם אמנים ויזואליים, זו שאלה שלא חשבתי עליה אף פעם מכיוון שאני מאוד קשורה גם לתחום הויזואלי, למדתי אמנות וגם מעט תאטרון, התעסקתי בקומיקס, ולמחייתי אני מעצבת. תחום המילים לפעמים מאיים לאנשים ויזואלים.
למפגשים באים אנשים מכל מיני תחומים, למפגש יתמות הגיע ארכיטקט שמצייר רישומים. היכולת שלו לדבר על שיר והיכולת שלי לראות את העבודה שלו ממקום פואטי מרחיבה לשנינו את ההבנה לגבי היצירה. 

כך למשל, היה מפגש שבו שמענו קטע סאונד של רותם פרח, ומפגש אחר שדיברנו על טקסט שמדבר על ציור.  

 

 אלי : בגיליון החדש שלך יש סיפור קומיקס באנגלית של יוצר הונג קונגי  את יכול הלתת פרטים .אם כבר למה לא לפרסם את הסיפור בעברית ?

 יוטבת :קונג קי הוא אמן קומיקס, הוא הגיע עם כמה אמנים מיפן להציג בגלריה חנינא לפי כחצי שנה. התוודעתי לעבודתו דרך חברה בקבוצת הגלריה.
במקרה של הקומיקס, הוא הביע באופן מאוד מדויק איזה שהיא תחושה חזקה שהייתה לי לגבי יתמות והיה לי מאוד חשוב להציג אותה. בחרתי להשאיר את העבודה באנגלית
בעיקר כי לא רציתי לפגוע בכיוון של העבודה עצמה, מבחינת העמדת הדפים הייתי צריכה להפוך גם את כיווני הדפים והיה חשוב לי להשאיר את הקומפוזיציה כפי שהיא.
יש קומיקסים שכדי לשנות את השפה לעברית עושים היפוך מראָה לציור, לדעתי זה מעוות את העבודה. 
מצד שני אני חושבת שזה היה יכול להיות סוג של אתגר, כן לפרסם את הקומיקס בעברית (אני מודה..)כתב העת פירסם טקסטים באנגלית בגליונות הקודמים, סיפורים של רותם פרח שהוא יוצר ישראלי אבל כותב באנגלית – זו שפת הכתיבה שלו. כמו כן פירסמתי בגליון הראשון ראיון שהיה חלקו בעברית וחלקו באנגלית.היתה לי התלבטות גדולה, ולאחר שתירגמתי את כולו לעברית וגם לאנגלית, ראיתי שהוא מעביר באופן יותר נכון את הרעיונות בשפה המקורית בה נכתבהגישה שלי לאנגלית היא כי יש משמעות לבחירה לכתוב באנגלית, ההעדפה לפרסם את המקור ולא תרגום של עבודה צריכה להיות לגופו של כל טקסט.

  אלי  יש כבר נושאים מתוכננים לגליונות הבאים ?

  יוטבת :הגליון הבא יהיה בנושא ‘לגנוב’. המפגש התקיים אך עדין לא נאסף כל החומר.אני מזמינה את הציבור לשלוח לי חומרים בנושא.

 

אנחנו מחכים בסקרנות לראות את הגליונות הבאים של “מפגש”.

 ראו גם :

עמוד הפייסבוק של “מפגש”

האתר של יוטבת זרקא

יוטבת זרקא בפייסבוק

 

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 × 2 =